לכשרות הדתית יש מחיר!

כשאנו עושים קניות, אנו מעדיפים עסקים ומוצרים ללא השגחת כשרות

קבוצת הפייסבוק משתחררים מהכשרויות

חנויות שבהן נמכרים גם מוצרים ללא הכשר

מבוא הכשרות פסולה מבחינה מוסרית ומדעית הכשרות צינור להעברת כספים לגורמים דתיים הכשרות נותנת שליטה לגורמים דתיים בחיינו המשגיחים הרבנות    הבד"צים חוק ומשפט    בעבודה על היתרונות שבהשגחה לאכול חופשי    מאמרים תומכים

מוצר בעל הכשר איננו יותר היגייני/נקי אין שום קשר. לשם כך משרד הבריאות מפקח על המזון, ועל המוצרים יש תווים שונים - בדיקות וטרינריות, "תנאי יצור נאותים" וכו'. מי שסבור אחרת, יואיל נא ויסביר לנו כיצד ישנן סיגריות כשרות, כיצד אדם נוסף המעורב בתהליך היצור מוסיף להיגיינה, וכיצד צבעי מאכל הידועים כמסרטנים, חומרים משמרים שהשפעתם לא ברורה וכימיקלים אחרים - כיצד כל אלה מקבלים הכשרים למהדרין שבמהדרין?

פגיעה בבריאות
בשר מ"שחיטה כשרה" מכיל מלח רב המזיק לבריאות.

"מלח והמלחה: הפחיתו צריכת מזונות מומלחים והמנעו ככל האפשר משימוש במלחיה. העדיפו תבלינים אחרים [...]" מתוך "מכביתון", רבעון "מכבי" לענייני בריאות, קיץ 1998.

אפליה בתעסוקה
ההלכה דורשת שבכל תהליך ייצור היין יועסקו רק יהודים דתיים שומרי תורה ומצוות. ביקבים המתנהלים על פי קריטריון זה (למיטב ידיעתנו כל היקבים שהינם בעלי תעודת כשרות הם כאלה) יהודים חילוניים ובני דתות אחרות אינם יכולים לעבוד בתפקידים רבים ביקב. לרכוש את התוצרת מותר, כמובן, לכל חילוני ולבני כל הדתות.

המלחת מי תהום
ההמלחה בתהליך "הכשרת" הבשר פוגעת בקרקע ובמי התהום! בתהליך "הכשרת" הבשר משתמשים בכמויות מסיביות של מלח (בארץ הרבה יותר מאשר בארה"ב, דרך אגב). חלק ניכר מהמלח נשטף ומחלחל למי התהום שלנו ומעלה את רמת המליחות שלהם! במדינה עם מצוקת מים כישראל, יש הכרח להשיב ולנצל שימוש חוזר מי ביוב, לאחר טיהורם. אולם -

"שימוש מוגבר במי ביוב מטוהרים עשוי להזיק לקרקע וגם למי התהום. הבעיה העיקרית היא ריכוז גבוה של מלחים וחומרים מוצקים במים, בגלל שימוש ביתי ותעשייתי במלחים. מכוני הטיהור אינם יכולים לטפל במלחים, ואלה מגיעים עם המים אל הקרקע ואל מי התהום, וגורמים להמלחתם." "אחד ממקורות המלח העיקריים [במי ביוב מטוהרים] הם מפעלי בשר, שבהם עושים שימוש בכמויות גדולות של מלח להכשרת הבשר." מתוך הכתבה "חבל על כל טיפת ביוב", מאת עמירם כהן וצפריר רינת, הארץ 19.3.99.

צער בעלי-חיים

"שחיטה כשרה נחשבת לשחיטה הממזערת את סבל החיה. למעשה אין זה כך. ההלכה מחייבת שבעל החיים יהיה בהכרה מלאה בזמן שחיטתו. הדבר מביא למאבק אלים, קורע לב וחסר סיכוי המסתיים במקרים רבים בכפיתתו ובגרירתו לעבר סכין הקצבים. רישום גלי מוח מראה כי גם לאחר חיתוך עב העורקים, בעל החיים הנשחט נשאר בהכרה וגוסס למוות עד כחצי דקה לאחר שחיטתו." מתוך אתר האינטרנט של אנונימוס, עמותה ישראלית לזכויות בעלי חיים. "בשל צווי ההלכה היהודית, שוחטים את בעלי-החיים בישראל כשהם בהכרה מלאה. הדבר מביא למאבק אלים וחסר-סיכוי, הכרוך בזירוז החיה באמצעות מוטות ברזל ושוקים חשמליים, הרמתה מרגליה באמצעות מנוף וגרירתה בכוח לעבר סכין השוחט." מתוך עלון "על קצה המזלג" של אנונימוס.

"בשוויץ, נורבגיה ושבדיה אסורה השחיטה הכשרה, בנימוק של התאכזרות לבעלי-חיים" "משרד החקלאות ההולנדי אוסר שחיטה יהודית כשרה של שוורים בנימוק שהיא גורמת "סבל מוגזם", ומנוגדת לחוק האוסר התעללות בבעלי-חיים." (חודש מאוחר יותר הותרה השחיטה בתנאי שלא תארך יותר משלוש שניות) מועצת רווחת בעלי החיים בבריטניה המליצה לממשלה לאסור על שחיטה לפי ההלכה היהודית או המוסלמית. למועצה הוצג מחקר הקובע כי פרות ועופות מאבדים את הכרתם כשתי דקות לאחר שגרונם משוסף, וכבשים מאבדות הכרתן בתוך 14-70 שניות. מתוך Ynet מתאריך 30.5.02, וואלה 31.5.02 והארץ 9.6.02, 15.5.03

עדויות על הנעשה בבתי המטבחיים בהם מתבצעת שחיטה "כשרה", אשר דולפות ומוברחות החוצה בדרכים לא דרכים, מספרות על שוחטים שנאלצים להאבק בחיות הגדולות, כגון בקר, דקות ארוכות. מסתבר שרבים מהם הפכו אדישים לסבלן של החיות ולא פעם הם מניחים להן לגסוס לאט, בלא לזרז את המוות.

ח"כ אברהם פורז, יו"ר הלובי למען בעלי-חיים: "בעולם מקובל שמהממים בעלי-חיים במכת חשמל, ואז החיה מאבדת את ההכרה במכת חשמל ולא סובלת. הרבנים אסרו זאת [...]. לכן השחיטה היהודית היא באמת אכזרית, וההולנדים צודקים בכך שאסרו אותה, גם אם באופן חלקי". מתוך Ynet מתאריך 30.5.02

ארגונים הפועלים למען בעלי החיים נאבקים בשחיטה ה"כשרה" (כמו גם בשחיטה המוסלמית, שאינה טובה בהרבה). קראו עוד באתר ה - New Vegetarian, באתר Meat.org ובאתר PeTA.

ד"ר איילת שמואלי, וטרינרית גן החיות בחיפה, טוענת ששחיטה יהודית כשרה משמעותה מוות בייסורים קשים לבהמה. "חותכים את עורק הצוואר והבהמה מדממת למוות באיטיות, מה שגורם לה עירפול חושים וכאב נוראי. ההצדקה ההלכתית לכך, שהחיה צריכה למות כשהיא בריאה, בפירוש אינה הומנית. בעלי חיים מרגישים כאב בדיוק כמו בני אדם, יש להם אותם תאי עצב ואותה הולכה עצבית המתרגמת כאב למוח. לעומת זאת, בשחיטה לא יהודית החיה לא סובלת כל כך. ברגע שהיא מאבדת הכרה כתוצאה מהזרם החשמלי נחסכת ממנה המודעות למותה הקרב והכאבים הכרוכים בתהליך". מתוך Ynet מתאריך 18.5.03

ראו גם המאמר: הרדמת בעלי חיים קודם שחיטה.

השחתת מזון
על-פי ההלכה יש להשחית אחוז מסויים מן התוצרת החקלאית. השחתה זו, הנקראת "הפרשת תרומות ומעשרות", היא זכר לתרומות ולמעשרות שהיו ניתנים לכהנים ששירתו בבית המקדש. כיום בהעדר בית מקדש שופכים תוצרת לביוב או זורקים לפח הזבל.
תוצרת השנה הראשונה של עץ פרי, הנקראת "ערלה", אסורה לצריכה על פי ההלכה. קרא/י עוד כאן.
מעבר לייקור במחיר המוצר, יש במנהגים אלה שידור של בזבזנות.

יותר כשר - פחות טעים
אף אחד מהמנהגים או מדרישות הכשרות אינם משפרים את טעם האוכל. להיפך. למשל, בשר ש"הוכשר" איבד את הנוזלים והעסיסיות שבו, נעשה מלוח עד לבלי הכרה ואגב כך גם איבד את טעמו המיוחד. או למשל, גלידה "פרווה"... ושלא לדבר על מגוון המאכלים שאדם דתי לעולם לא יזכה לאכול, כגון לזניה, פיצה עם פפרוני, שרימפס, חזיר...

יותר השגחה - יותר הגבלות
במקומות הנתונים תחת השגחת כשרות קיימות, בין השאר, המגבלות האלה:
- המעלית אינה פועלת כרגיל בשישי בערב ובשבת ("מעלית שבת")
- יש איסור להכנס עם מוצרי חלב/בשר למקומות מסויימים
- אין אספרסו ומאפים טריים בשבת בבוקר
- אין אירועים בשישי בערב

מוצר בעל הכשר הוא יותר יקר, כי הוא מגלם במחירו את עלות השגחת הכשרות. בנדיבותם כי רבה, נוטלים ישראלים רבים בעול של מימון העלויות הכרוכות בכשרות שאין להם צורך בה.

עלות השגחת הכשרות לתעשיית המזון מגיעה לכ- 320 מליון ש"ח בשנה. מנהל אגף המזון בהתאחדות התעשיינים, צבי גולדשטיין, בפני וועדת הכלכלה של הכנסת, 10.1.00

"מגדלי הפירות משקיעים 120 מליון ש"ח בשנה בשמירת הכשרות בנושא הערלה. העלות העיקרית היא עלות אובדן פרי הערלה, המוערכת ב 30 אלף טון פרי שערכם כ 90 מיליון ש"ח בשנה." עלויות נוספות הן אובדן ימי העבודה הכרוכים בהורדת פרי הערלה מהעצים ועלות ההשגחה המשולמת ישירות למשגיחים ולרבנויות על ידי המגדלים. מתוך "שישבת - הירחון לציבור הדתי" 30.3.01

עפ"י חברת "שמן", הכשר בד"צ העדה החרדית עולה לחברה מאות אלפי ש"ח בשנה. עיתון "גלובס" מעריך שהכנסות בד"צ העדה החרדית ממתן הכשרים לכ- 500 מפעלים בארץ מסתכמות ב עשרות מיליוני ש"ח בשנה. מתוך כתבה שפורסמה במוסף "כסף" של עיתון "גלובס" 5.7.01

בלעדי ל"חופש"
קלאבמארקט מודים: קופסת קוטג' עם הכשר בד"צ יקרה יותר מאותה קופסה אך עם הכשר הרבנות בלבד. קראו כאן.

"פטנטים" לעקיפת מגבלות ההלכה, בעיקר בשבת, גורמים לבזבוז משאבים. מכון צומת הוא אחד העוסקים בנושא זה.

"נכון, יש בזבוז אנרגיה, המים גולשים מהמיחם, התנור ומכונת הקרח עובדים פעמים רבות לשווא." ישראל רוזן, ראש מכון צומת. מוסף הארץ - גלריה 15.11.99

השפעה על פיטורי עובדים
למשגיח הכשרות, שאמור רק להשגיח, יש לא פעם יכולת לגרום לסילוק עובדים שאינם מוצאים חן בעיניו, באופן שרירותי! משגיחים רבים לא אוהבים לקבל הוראות, במיוחד לא מנשים. הם מעדיפים שהטבח/השף יקבל את הוראותיהם בהכנעה, בלי היסוס או עוררין. הגורמים המעניקים את אישורי הכשרות מגבים לרוב את המשגיחים, ומאפשרים את התרחשות המקרים האלה.

בדצמבר 1999 פוטר אדוארדו קמפוס, מנהיג "עדי יהוה" באשדוד, מעבודתו כמנהל כוח אדם ב"ויטה", בלחץ בד"צ. בלחץ הציבור ועיתון "הארץ" החזירה "ויטה" את קמפוס לעבודתו, אולם מאותו הרגע עשתה כמעט הכל כדי לגרום לו להבין שאין לו מה לעשות אצלה. לבסוף נחתם הסכם פרישה, וויטה שלחה מכתב חגיגי ומתרפס לארגון החרדי הקיצוני "יד לאחים". קרא/י כאן.

בספטמבר 1999 פוטרה רונית פנסו, סגנית השף הראשית ב"הילטון" ירושלים, עקב תלונות של משגיח הכשרות על דרך עבודתה. הרבנות איימה בהסרת אישור הכשרות לכל הרשת, וב"הילטון" התקפלו. בעקבות כך קמה מחאה רחבה להחרים את הילטון.
קרא/י דיווח מהעיתונות.

בספטמבר 1999 פוטרה סימה ביילסקי, קונדיטורית במלון "מרגוע ערד", לאחר שהמשגיח (מטעם הרבנות) טען שהפרה כללי כשרות במתכוון, דבר שסימה הכחישה מכל וכל. הרבנות דאגה גם לבלוש אחריה, ולטרפד נסיון להתקבל לעבודה במקום אחר. סימה, שהפכה מובטלת, אמרה "הם הרסו לי כל החיים". סימה הגישה תביעה לבית-הדין לעבודה בבאר-שבע (עב 1583/99) ובאוקטובר 2003 ניתן פסק דין על פיו המלון ישלם לסימה 18,000 ש"ח.
סיפורה של סימה הופיע בתוכנית "עובדה" עם אילנה דיין ב 1.2.00

השפעה על חומרי הגלם הנרכשים

"על פי בקשת הרבנות, אנחנו קונים פטרוזיליה, חסה ושמיר רק מגוש קטיף, והם מגיעים אלינו בדרגת הכשרה גבוהה מאוד ובמחיר גבוה ב 30% מהרגיל." מוסף הארץ - גלריה 15.11.99 בועז סילברה, סמנכ"ל שרתון ת"א.

השפעה על קשרים עסקיים עם צד שלישי
גורמים חרדיים המעניקים הכשר לעסק מתנים אותו, על פי שרירות ליבם, גם בקשרים של העסק עם גופים אחרים. פירסום בחברת פרסומת שאינה מוצאת חן בעיני נותן ההכשר, או מתן חסות לאירוע או לגוף שאינם אהודים על נותן ההכשר, יכולים להוות עילה להסרת ה"הכשר". קראו כאן על החשש הגדול שנפל על "אסם", "תנובה" ו"כרמל מזרחי", כאשר נתגלה בעולם החרדי שהן פרסמו בהגדה רפורמית שהוציאה לאור רשת שוקן.

קל להתרגז על המשגיחים או על הרבנות, אבל הם רק מנצלים את כוחם לצרכיהם, ומה לנו להטיף להם מוסר. קל (קצת פחות) להתרגז על המעסיקים, שנכנעים לתכתיבים השערוריתיים, אבל הם רק רוצים לשמור על מקור פרנסתם, ומי אנו שנדרוש מהם לנהוג אחרת. הכי קשה זה להתרגז על עצמנו, על כך שאנחנו משתפים פעולה ומאפשרים את כל החגיגה הזאת.

הרבנות

המדינה נתנה לרבנות מונופול על מתן "תעודות כשרות" (מה שלא מפריע לשלל גורמים אחרים, כגון הבד"צים החרדיים, להעניק אישורי כשרות פרטיים. הם רק קוראים לזה בשם קצת אחר, כדי שלא להפר את החוק). חוק איסור ההונאה בכשרות, התשמ"ג 1983, מעגן את מונופול הרבנות במתן אישורי כשרות. איך הרבנות קובעת למה לתת הכשר ולמה לא? לא ברור. ישנו קובץ הוראות לכשרות שפרסמה הרבנות, עליו חתום יעקוב סבג, ראש אגף הכשרות ברבנות ירושלים, ושם מופיעות הנחיות חלקיות בלבד. מכיוון שהרבנות היא גוף ממלכתי מתבקש שתפעל על-פי קריטריונים ברורים, אך זה לא מתקיים. ברור גם למה. הניסיון להעניק אישור דתי מטעם מוסד ממלכתי (= ערבוב דת ומדינה) נדון לכישלון מלכתחילה. תארו לעצמכם שהקריטריונים היו ברורים וידועים לכל - הרי אז לא היה צורך ברב!

קראו גם:
בג"ץ: ראוי לבטל את חוק איסור הונאה בכשרות
הרבנות, הבד"צ ואביבה. לא סיפור אהבה.
תביעה נגד הרבנות ושטראוס-עלית בגלל הג'לטין במילקי (ynet)


הבד"צים

הבד"צים (ראשי תיבות של בתי-דין צדק) מהווים מערכת משפטית פרטית המשרתת את הציבור החרדי, כתחליף למערכת המשפט של המדינה. בין השאר מעניקים הבד"צים הכשרים לחברות ומפעלים תמורת תשלום. הבד"צים מנועים מלהעניק "תעודת כשרות", מאחר וזו פריווילגיה המותרת על פי חוק לרבנות בלבד, אולם תקראו לזה איך שתקראו - הלוגואים היפים של הבד"צים השונים מעטרים מוצרים רבים מבין אלו שאנו רוכשים בסופר שליד הבית.

חוקר האוכלוסיה החרדית, הפרופ' מנחם פרידמן, משווה את מערכת בתי הדין הפנימיים של המגזר החרדי (הבד"צים) למאפיה בכך, ששני אירגונים אלו מבססים את כלכלתם וקיומם על אכיפה עצמית - מחוץ לרשויות החוק של המדינה - של פסקי דין וקיום עסקות שחורות. גם המאפיה וגם מערכת המשפט החרדית שומרים על סודיות פעילותם, החלטותיהם ודרכי האכיפה הייחודיים שלהם. מערכות משפט פרטיות-שחורות אלו משתמשות בכסף השחור גם לתועלתם העצמית, והאחוזים שנגבים על ידם בפסקי הדין השחורים משמשים, בין השאר, למימונם הם, כמו גם למימון ישיבות כוללים ואישים פרטיים. (דבריו של פרופ' פרידמן צוטטו בכתבה על בד"צ שהופיעה ב"הארץ" מיום 21.7.98). באותה כתבה, אגב, מסופר גם על בד"צ ש"תיווך בין ניצים בעסקות ענק של הלבנת כספי סמים".

בין היסודות להצלחת פעילות מאפיונרית כלשהי מצויים קשר השתיקה, ההסוואה והנקמה במלשינים. כך גם במערכת המשפט החרדית. הפרוטוקולים של בתי הדין החרדיים הם סודיים, וקיים כלל שאין לעבור עליו בדבר איסור ההלשנה לשלטונות (של מדינת ישראל במקרה זה). מפר כלל זה מכונה "מויסר", וחל עליו "דין מוסר", שהעונש עליו הוא אלימות ללא גבול: איומים, העלבות, הפחדות, מכות, הצתות ועוד.

על מהות הקריטריונים להענקת הכשר בד"צ ניתן ללמוד מהמקרה של הסרת הכשר בד"צ העדה החרדית מחברת "שמן" ביוני 2001. החברה מסרה כי הסרת ההכשר מטעם הבד"צ נעשתה מבלי שנעשה כל שינוי במוצריה ובדרך ייצורם. לטענת "שמן" הדבר נבע מתוך רצונו של הבד"צ למנוע מגורמים חרדיים אחרים להעניק למפעל הכשרים משלהם, דהיינו לשמור על מעמדו כמונופול. הבד"צ, מצידו, לא הסתפק בהסרת ההכשר: לא עבר זמן רב, ומן החברה נמסר כי "בד"צ פועל בדרך של איומים כנגד מפעלים שקונים מאיתנו שמן גולמי שהוא מוצר המכירה העיקרי שלנו".
(מתוך כתבה שהופיעה ב Ynet ב 21.6.01)

במגזר החרדי פועלים כיום בד"צים רבים. פרטים על הבד"צים השונים תוכלו לקרוא באתר "הקונים החופשיים".

התנועה ליהדות מתקדמת (יהדות ליברלית רפורמית)

קראו כאן על התנועה.

מוצרים חופשיים מכשרות

על פי דיווח הרבנות מיום 8.6.06, סוכריות "tic tac" חופשיות מכשרות מתחילת שנת 2006.

אולם לצערנו הדבר עומד להשתנות. קראו כאן וכאן על "מלחמת הטיק טק".