בג"ץ: ראוי לבטל את חוק איסור הונאה בכשרות

1.8.02

לשלושת שופטי בג"ץ (חשין, ריבלין, גרוניס) נמאס לראות איך הרבנות משתמשת בחוק איסור ההונאה בכשרות ככלי-כפייה נגד עסקים תמימים. למערכת המשפט נמאס לראות איך הרבנות מתנהגת כאילו היא איננה מחוייבת לכלל ההלכתי 'דינא מלכותא דינא', המנחה את היהודי לציית לחוק המדינה שבה הוא מתגורר. ולשופטים נמאס לראות איך רבנים עובדי-ציבור מערימים על פסקי הדין של בג"ץ. לכן המליץ בג"ץ לכנסת, לראשונה (בג"ץ 77/02), לבטל את החוק המעניק לרבנות כוח רב מדי, ואותו היא מנצלת לרעה שוב ושוב כבר למעלה מעשרים שנה.

לפניכם סיפור פשוט, שבו הרבנות מפרה את החוק ומנסה להכריח אותנו לאכול כשר כל הזמן; סיפור שגיבוריו עקשנים וכוחניים; סיפור של מאבק בין דת ומדינה; בין מנהל תקין ופנאטיות חרדית; בין רבנים ומומחי משפט; לפניכם סיפור שנגמר בתפנית פוליטית.

גיבורי הסיפור: חברת מעדני בשר, הרבנות ומשחטת בשר. לא נזכיר את שמות החברות, כדי לא לעורר טענות של פרסומת או קידום מסחרי סמוי.
הסידור: חלק מן העופות במשחטה מוכרזים טרפים (לא כשרים) מסיבות הלכתיות מקובלות, ונמכרים במחיר מוזל לחברת המעדנים, המשווקת אותם ליהודים המעונינים בבשר טרף.
הסיבה: הסידור מתאים לכולם.
הבעיה: יום אחד מכריז לפתע הרב דוד ורנר, רב העיר חדרה, כי אסור לעשות זאת. מצטרף אליו הבוס הגדול, הרב יעקב סבג, ראש אגף הכשרות ברבנות הראשית. אלו הנחיות הרבנות שהוציאה בספטמבר 2001. לקרוא ולא להאמין: "אסור בשום אופן למכור ליהודים עופות שאינם כשרים", "כשמוכרים הטריפות לנכרי (גוי) יש לעקוב אחריו כדי לודא שהטריפות לא חוזרות לשוק היהודי", "כל נכרי הקונה טריפות, חייב לקבל אישור מרב המשחטה. הרב יברר אם יש לקונה חנות ויחתים אותו על התחייבות שלא ימכור טריפות ליהודים. על הרב לערוך מעקב מדי פעם אחרי הקונים הנכרים כדי לוודא שהנ"ל עומדים בהתחייבויותיהם".
התוצאה: המשחטה אינה יכולה למכור בשר טרף לחברת המעדנים; פרנסתם נפגעת; חברת המעדנים פונה מייד לבג"ץ, כדי שיחזיר את המצב לקדמותו.
השאלה: מי נתן לרבנות את הכוח לקבוע שאסור למכור ליהודים עופות לא-כשרים?

בראשית היה בג"ץ 7203/00 מדצמבר 2001. שם נקבע במפורש: התכלית היחידה של חוק איסור הונאה בכשרות הוא למנוע הטעיית צרכנים באשר לכשרותו של המזון. החוק איננו נועד לכפות כשרות על צרכנים שאינם מעונינים בה, בין אם הם שומרי מצוות ובין אם לאו. במילים פשוטות, החוק עליו נשענת הרבנות נועד להגן עליכם, הצרכנים חובבי הכשרות, בבואכם לקנות מזון כשר, כדי שלא שלא יטעו אתכם ויתנו לכם בשר לא-כשר.
אז איך קרה שבמשך שנים רבות פעלו החברות וקיבלו את אישור הרבנות, ולפתע יום אחד התהפכו דיני הכשרות והפכו לשונים לחלוטין? הרבנות לא ידעה לענות על כך. לכן הגיעו השופטים למסקנה כי הרבנות חרגה מסמכותה על פי החוק, וכל מטרתה היתה לגרום לכל היהודים לאכול כשר בלבד.
נגמר הסיפור? לא ולא.

הרבנות קראה את פסק הדין והחליטה לרוקן אותו מתוכן. הרבנים ורנר וסבג הוציאו תוך שבועיים איגרת לכל משגיחי הכשרות החשובים בישראל, בחמש מאות עותקים. במילים אחרות, שני הגנרלים שלחו צו-גיוס לכל מאות חייליהם ברחבי המדינה.
באיגרת נכתב כי אי-הורדת הכשרות מהמשחטה היא "רק בגלל צו בג"ץ", ולמעשה המשחטה הפרה את הוראות הכשרות. במילים פשוטות: לא איכפת לי מה בג"ץ אומר, אני אעשה מה שאני רוצה. תעודת הכשרות המודפסת של המשחטה "היתה כקליפת השום וכחרס הנשבר", אמר על כך השופט חשין בלשונו הציורית. במהירות רבה הכריזו משגיחי כשרות בכל הארץ כי אינם מתירים למשווקי מזון למכור מתוצרת המשחטה. המנגנון הרבני היעיל החל לפעול לחיסולו של העסק הסורר, שיש לו תעודת כשרות פורמלית אבל אין לו תעודת כשרות פוליטית.
המשחטה, נכתב בפסק הדין, קיבלה שיעור מזורז בשלטון מדינת ישראל: צו בג"ץ לא שווה דבר, ואילו מי שמחזיק את הכוח הוא אך ורק אגף הכשרות של הרבנות. העבד הפך למלך.

בקשי דורון, הרב הראשי

המשחטה עמדה על סף פשיטת רגל. היא הוזמנה לפגישה, שנערכה ביום הראשון לשנת 2002. בחדר ישבו הרב הראשי בכבודו ובעצמו, הרב בקשי-דורון, ואיתו צמד המשגיחים הראשיים הרבנים ורנר וסבג; בצד השני ישבו מנהלי המשחטה. הפגישה הולידה התחייבות מגוחכת, לפיה לא תוכל החברה למכור בשר לא-כשר אלא לסוחרים שיאושרה על ידי הרבנות. ולא רק זאת: במסמך ויתרה במפורש החברה על כל תביעה עתידית נגד הרבנות. בג"ץ נתן למסמך זה את שמו הנכון: כתב כניעה.
המסמך הוביל לתוצאה הצפוייה (המשחטה לא מכרה בשר טרף לחברת המעדנים), והרבנות השלימה בסיפוק רב את המהלך הכוחני: מיד שלחו הצמד ורנר-סבג איגרת המבטלת את הסנקציה שנשלחה לצבא משגיחי הכשרות בכל הארץ. ורנר-סבג הכריזו בקול רם: הם נכנעו, הכל בסדר. אפשר להמשיך בשיגרה. תעזבו אותם בשקט, עכשיו הם כשרים פוליטית.

בג"ץ דרש משלושת הצדדים (הרבנות, המשחטה ורוכשת העופות) להגיע לעמק השווה. הרבנות הבינה שהגזימה והתחייבה בפני היועץ המשפטי לממשלה לתקן את דרכיה; אך אבוי! ברגע האחרון החליט הרב בקשי-דורון לחזור בו מכוונתו. היועץ המשפטי לממשלה, שעד עתה ניסה כמיטב יכולתו להגן על מדיניותו של בקשי-דורון בפני שופטי בג"ץ הזועמים, הבין עם מי יש לו עסק, והודיע בכעס (ובאופן חריג) שהוא מפסיק להגן על הרבנות בפני ערכאת השיפוט העליונה של ישראל.
הרבנות נאלצה להמשיך את המלחמה ללא שריון משרד המשפטים. היא זרקה אל המערכה את היועץ המשפטי של הרבנות, שחזר כמו תוכי על האקסיומה הטרייה "מכר טריפה ליהודים נוגד הלכה יהודית פסוקה מדורי דורות". במילים פשוטות: אנחנו לא נסוגים בשום צורה.
בג"ץ ישב נדהם. עמדתה של הרבנות היתה כה קיצונית, כה עקשנית, עד שהשופט חשין נאלץ לחזור אחורה, אל הבסיס, לשיעור ראשון באזרחות. הוא הסביר לרבנות, כמו לילד קטן, כי היא רשות הפועלת במסגרת החוק המודרני, ולא במקביל להלכה. הוא הזכיר לה כי היא כפופה לביקורת בג"ץ. הוא הזכיר לה, כאילו שכחה, שאיננה יכולה לחרוג מסמכותה. הוא הדגיש, בפעם המי-יודע-כמה, שחוק איסור הונאה בכשרות הוא חוק חילוני שכל עניינו הוא רמייה במסחר במזון, ולא בהשלטת דיני הכשרות על כל אזרחיה היהודים של מדינת ישראל.

מישאל חשין, שופט בית המשפט העליון

מה עשה בג"ץ בסוף הסיפור?
ראשית, פסק כי הנחיות הרבנות ("אסור בשום אופן למכור ליהודים עופות שאינם כשרים" וגו') בטלות ומבוטלות, כי הן חורגות מן החוק, הדורש הוכחת הונאה בפועל; ומכיוון שלא הוכחה הונאה (חברת המעדנים והצרכנים ידעו כי מדובר בבשר טרף), ההנחיות לא תקפות.
בנוסף, המליץ בג"ץ ליועץ המשפטי לממשלה להביא לדין משמעתי את אנשי הרבנות שהתעלמו מצו בג"ץ. כמו כן, התירו השופטים לעותרת לתבוע פיצויים מן הרבנות, על הנזקים שנגרמו לה בעקבות הפרשייה המכוערת. בכך נפתח פתח לתביעה אזרחית נוספת, שלא בפני בג"ץ.

ולקינוח, בצעד חריג ובוטה, שהוא למעשה איום פוליטי המעיד על כעס ומיאוס, ביקש בג"ץ מן הכנסת לשקול ביטולו של חוק איסור ההונאה בכשרות הקיים. בגוף פסק הדין נכתב, ובצדק רב, כי חוק הגנת הצרכן מטפל בצורה מצויינת בכל מה שקשור בהטעייה צרכנית; אין צורך בחוק נוסף, המעניק לרבנות כוח רב שאין היא מסוגלת להתמודד איתו. אם צרכן קנה מוצר שכתוב עליו 'כשר' והוא לא היה כשר, הוא מוזמן לתבוע בעצמו או להשתמש במועצה לצרכנות. לא צריך את הרבנות; היא לא רוצה באמת להגן על הצרכן, אלא רק לשפר את פרנסתם של הרבנים המועסקים על ידה, להגביר את מספרם ולכפות על כל אזרחיה היהודים של המדינה לאכול כשר בלבד.

פסק הדין המלא - כאן.