במות חופש בנושאי שנאה וקללות הן מסמכים מזעזעים כל נפש-אנוש של בן-תרבות ששפיותו תקינה. תשפוכת כזאת ותצבורת כזאת של איבה נפשית תהומית מחרידה ומחליאה כל-כך, כשהן מוצגות לפניך במקובץ ובכרך-אחד - מעוררות לא רק רתיעה חריפה ביותר מכל עולמם הנפשי-השקפתי של כותבי מכתבי-הנאצה, אלא גם תהייה על עומק ההשחתה המופרעת והפורענית-עד-אימה שאליה עשויה להתדרדר נפש האנוש. שוב מתברר שהאדם - "נזר הבריאה" כביכול, שלו "צלם אלוהים" לכאורה - עשוי להיות, בתנאים מסוימים, הגרוע והנורא שביצורים החיים, עד שאין קץ ואין קצה לתהום שאליה נפשו עשויה ליפול, בעיקר בעימות עם דעות והשקפות אחרות שאינן מקובלות על המתעמת - ובפרט המתעמת בשם הדת והאל כביכול.

כבר הביאה מערכת האתר את מסכת הקללות (ראה לעיל) המשוקעת בפסוקי-התורה, והראתה את המקור ה"תרבותי-סמכותי" שעיצב ומעצב את עולמם הנפשי של מאמיני הדת היהודית בכל הדורות. אכן, לחרדים ולדתיים יש מורה-הוראה מצוין - וממנו יראו וכן יעשו.

הדתיים לסוגיהם ולמיניהם - לרבות דתיים למחצה לשליש ולרביע - הם שהחדירו לחיינו ולתרבותנו, בישראל המודרנית-ציונית, את סגנון (הלמדמנה מילולית זו "סגנון" ייקרא?!) הקללות והגידופים הארסיים והאיומים האכזריים (במיני מיתות משונות, בשרפה במדורי הגיהינום, ובכלל זה ביטויים בעלי גוון מיני אלים והומוסקסואלי - אין לנו מאומה נגד הומוסקסואליות חלילה, ורק ההקשר התוקפני והאלים הוא המזוהם כאן) כלפי כל מי שאינו מתנהג ומתנהל לפי רוחם ודעתם. האיומים מופנים בדרך-כלל כלפי חילונים-מוצהרים, שמאלנים-מוצהרים, דתיים "לא-תקניים" מבחינה אורתודוקסית (רפורמים למשל) - וכל אדם או מסגרת ארגונית בעלי רקע לא דתי-אורתודוקסי מובהק, הלוחמים לזכויות אדם ולחירויות הפרט, לחשיבה רציונלית ומדעית, לשוויון לכול ולאי-הפליה, לחילוניות כהשקפת-עולם ברורה ומוצקה, להסדרי שלום מדיניים על-יסוד פשרה טריטוריאלית וכד'. [והגיעו הדברים כיום עד לשכת ראש-הממשלה עצמה (על רקע תכנית ההינתקות), כדברי אחד מיועציו: "צריך לראות את כמות דואר השנאה, הקללות והנאצות שאנחנו מקבלים, כדי להבין את זה" (מעריב 12.9.2004). בשיאם, כידוע, נהפכו הביטויים והכינויים רוויי האיבה ומשולחי-הרסן מצד מתנגדי ההינתקות לאיומים מפורשים ומוחשיים  לרצוח את ראש-הממשלה אריאל שרון.]

כל אלה מוקצים מחמת מיאוס בעיני החוגים הדתיים-חרדיים. כל החוגים הללו - לגוניהם ולגוני-גוניהם - אמונים ומחונכים ומוכוונים ומנותבים, נפשית ואידאולוגית, על-פי מקורות השראה המחנכים לשנאה לכל מי ולכל מה שאינו עולה בקנה אחד עם השקפות הדת היהודית בגרסתה האורתודוקסית, אבל פסוק-הפסוקים ומאמר-המאמרים מכל ה"אוצר"  הרעיוני-אמוני הזה הוא הפסוק הידוע מתהילים (קלט21): "הלוא משנאיך יהוה אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי".

פסוק זה ['פאר' יצירתו של דויד, שראה אויב בכל אדם ובכל פינה, והלביש את שנאתו האישית ואת פחדיו הממשיים והמדומים (שהרי האיש עשה לו, במומחיות מיומנת, אויבים בכל מקום ובכל עבר) בגלימות הפייטניות הכלולות בהדרן של יראת-שמים וכבוד האל, כפי שהוא הבין את דמותו של האל העברי - קנא ונוקם, שונא ושוטם כל מי שאינו מכבדו ונכנע למרותו. על דמותו הראלית של דויד - שלא כתדמית 'דויד מלכא משיחא' הזוהרת בתודעת העם - ראה בספרו המעולה של משה גרנות 'התנ"ך - כף החובה' עמ' 126-119] אומר הכול ומבטא הכול, באופן כולל ומכליל: שנאת-חמס, איבת-עולם, מלחמת-עולם, עם כל משנאי האל-של-הדת-היהודית (אל שאין לו כל קשר כמובן לאל הטרנסצנדנטלי, שלשום אדם מאז-ומעולם לא היה כל מגע וקשר עמו ולשום אדם בעולם מאז-ומקדם לא הגיע כל מידע עליו).

הואיל ופסוק-תהילים זה נהגה ומתדבב בפי אומרי-תהילים בהרבה מאוד הזדמנויות ומצבים [יהודים דתיים ומסורתיים, כידוע, מרבים לומר תהילים - לצורכי עידוד וחיזוק למיניהם] - תוכנו ורוחו משתרשים ומעמיקים בתודעה ובנפש של האדם ונהפכים - תחילה למנטרה אקסיומטית, ובהמשך - להשקפת-עולם ולתפיסת-חיים מנחה ומכווינה: מלחמה לה' בעמלק, ומלחמה לנו - המאמינים - בכל מי [יהודי ולא-יהודי כאחד] שאינו מתיישר לפי הדרישות והתביעות של דת-היהודים.

מכאן הלשון המשולחת, האיבתית, התוקפנית, העוינת, האכזרית, הגסה, הפראית, המשתקפת בדברי כל כותבי המכתבים (הממשיים והאלקטרוניים) לאתר חופש, וכיוצא-בו לכל מי שמעז להתנגד באופן כלשהו לאמונה היהודית הדתית (בכלל זה עיתונאים, חברי-כנסת, שרים, שופטים, חברי אגודות ועמותות למיניהן - ליברלים, חילונים, אנשי שמאל, וגם אנשי ימין חילוני מתון. מבחינה זו אפוא אתר חופש לגמרי לא לבדו - אדרבה, הוא בחברה טובה ומכובדת מאוד, ורבים שותפיו-לצרה). כולם מותקפים בלי הרף בביטויים האלימים, התוקפניים, הבזויים והשנאתיים ביותר הקיימים בלקסיקון תת-התרבות (ואם אינם קיימים בלקסיקון - מייצרים אותם חדשים לבקרים לצורך המתקפה) שממנה ניזונים ובה מתגדלים לא כל הדתיים האורתודוקסיים אך חלקים ניכרים בהם, בפרט חלק לא-מבוטל ממנהיגיהם הרוחניים. ותהליך העצמת השנאה גובר והולך ככל שהאמונה הדתית נהפכת לפנטית יותר ויותר - וזה התהליך שמתרחש כיום בחברה הדתית בכללה: תהליך של התקצנות הלכתית זוחלת ומחמירה, שחומרותיה - הנראות לפעמים כמעט בלתי-אנושיות - מוצגות (בעיקר כלפי חוץ) בשפה הדתית האפולוגטית והמיתממת כהידורי-מצווה שנועדו לחזק את האמונה [המתרופפת?...] ולהוסיף ביראת-שמים.  טעות היא לחשוב שלהקצנה דתית זו אין השפעה וזיקה לחברה החילונית. לתהליכים חברתיים ודתיים יש השפעה כללית וכוללת.

[ראה דוגמאות מקריות, שהתפרסמו בעיתונים ובמודעות חרדיים:
http://www.hofesh.org.il/haredim_papers/03/arbeit-macht-frei.html
http://www.hofesh.org.il/haredim_papers/00/07/BeitBoshet.html
http://www.hofesh.org.il/haredim_papers/99/03/06/990306.html
http://www.hofesh.org.il/haredim_papers/downloads/1.html
http://www.hofesh.org.il/haredim_papers/haredim_papers.html].

כל המבקש לעמוד על מקורות השנאה הדתית לחילונים, על עצמתה וטיבה - ראוי לו לקרוא את מאמרו של אינג' קדיד לפר "על השנאה", שהתפרסם לראשונה ב"העיר", ולאחר מכן באתר חופש.
אף-על-פי שהדברים פשוטים ומובנים, נשוב ונדגישם: החילונים - בעיני העיתונות החרדית, ולפחות חלק ממנה - "הם ציבור של בהמות, עדת חזירים מסואבים המתפלשים בבוץ ורפש".
גבלס - שר-התעמולה של גרמניה הנאצית - השווה בסרט-תעמולה שלו את היהודים לעכברושים מפיצי-מחלות. החילונים מושווים - בפי החרדים - 'רק' לחזירים ולבהמות. איזו נחמה, איזו הקלה...

עוד ביטויים-של-קבע בפי החרדים וקרוביהם הדתיים הם 'נאצי' ו'אנטישמי' כלפי כל מי שאינו ניאות להם ומביע מחאה או התנגדות כלפיהם או כלפי השקפותיהם האמוניות ועמדותיהם הפוליטיות והחברתיות. כאן מומלץ לקרוא את מאמרו של חה"כ רוני בריזון - 'מיהו אנטישמי?'.

לכינוי 'נאצי' משמעות ברורה ידועה ומוגדרת, ומחוץ למשמעות זו אין לו כל מקום שהוא בשיח פרטי או ציבורי - בכל הקשר שהוא - בחברה הישראלית. אשר לכינוי הנפוץ יותר, 'אנטישמי' - אביא כאן קטעים ממכתב גלוי-לב, שפורסם ב'ידיעות אחרונות' [21.2.1999], ובו תגובה מקורית אמיצה מאת י' גורביץ מפתח-תקווה על האשמת החילונים ב'אנטישמיות' על-ידי דוברי המחנה החרדי-דתי. תמציתו אומרת בישירות ובישרות את האמת הפשוטה:  "נראה שיש הגדרה חדשה לאנטישמיות, והיא: התנגדות לדרישות המחנה החרדי-הלאומני". פשוט כל-כך, נכון כל-כך:

מהי אנטישמיות? - למאמרה של אמונה אלון "האנטישמים החדשים" (16.2)... במאמר קצר אחד הפכה אותי הכותבת לאנטישמי. ואני חשבתי, בטעות כנראה, שאנטישמיות היא שנאת היהודי ורדיפתו בשל היותו יהודי. נראה שיש הגדרה חדשה לאנטישמיות, והיא: התנגדות לדרישות המחנה החרדי-הלאומני... מאמרה של אלון מוביל לתוצאה הגיונית אחת - החילונים יקבלו על עצמם את התווית "אנטישמים", וזמן קצר לאחר מכן יתחילו להרהר: אם אנחנו אנטישמים, אולי גם האנטישמים שלפנינו צדקו באנטישמיותם?...

[אגב -  טענת 'אנטישמי' ו'אנטישמיות' היא חרב-פיפיות: אם 'אנטישמיות' היא שנאת-יהודים ורדיפת יהודים באשר הם יהודים (בשל עצם היותם יהודים) - אין כל מניעה שיהודים-חילונים יטיחו גם הם בחופשיות גמורה את הכינוי 'אנטישמי(ים)' בפני יהודים חרדים, הרודפים אותם או עוינים אותם בשל חילוניותם.

העובדה שכינוי זה הוא תמיד חד-צדדי (מהכיוון הדתי-חרדי - כלפי החילוני) מעידה על:
(א) התנשאות יומרנית מתועבת מצד המחנה הדתי-חרדי לעומת הצד החילוני  (לאמור: אנו היהודים האמתיים, ורק פגיעה בנו היא אנטישמיות - עמדה המביעה, כאמור, התנשאות גסה וחסרת-בסיס, אבל  גם איבה נפשית, התנכרות והתבדלות מכוונת);
(ב) איפוק רב וריסון נפשי עז (בבחינת 'איזהו גיבור - הכובש את יצרו' [אבות ד,א]) מצד המחנה החילוני, שעל-פי-רוב אינו נזקק לדברי-חירוף ולביטויי-גנאי אלא מציג את עמדותיו בלשון עניינית שקולה ומרוסנת (מובן-מאליו שהמחנה החרדי-דתי רואה גם בטענה שקולה ומאוזנת כנגדו, המנוסחת בסגנון ענייני, 'אנטישמיות', שנאה, ולפחות פגיעה ברגשות דת[יים]; לפי תפיסה זו, הציבור הדתי-חרדי ואמונותיו הם חסיני כל ביקורת שהיא לעולם-ועד, בעוד דוברי המחנה החרדי-דתי רשאים להביע עמדה תובענית ותוקפנית נגד כל אדם או כל נושא כחפצם - מצב בלתי-אפשרי שאין הדעת סובלתו).

כמובן, יש רואים בסגנון החילוני המרוסן והשקול חולשה (החילונים, כביכול, אינם יכולים להתחרות בדתיים בביטויים קשים ובוטים; זו כמובן איוולת גמורה, שהרי אין קל מלהטיח בזולת ביטויי-עלבון מבזים, ולשם כך אין צורך לא בחכמה יתרה ולא בעוז-רוח). אלא שאנו רואים כאן מעלה ויתרון של המחנה החילוני דווקא, ולא חולשה ונחיתות מצדו, שהרי אשרי מי שגם ביקורתו - חריפה ככל שתהא - מתנסחת בלשון נקייה.]

(נ"ב: השר לשעבר אברהם פורז - שאמר בישיבת הממשלה [הארץ מיום 20.9.2004] 'גם ליהודי מותר להיות אנטישמי' - נתכוון לומר, ברוח זו: גם ליהודי מותר בהחלט להביע עמדה ביקורתית כלפי הדת היהודית וכלפי מעמדה במדינה. זו אמירה יהודית-חילונית דמוקרטית ולגיטימית לחלוטין, ואין בה כמובן שמץ שנאה ליהודים באשר הם יהודים [וזו אנטישמיות!]. אמירה זו נותקה מהקשרה הכוונתי המקורי, וסולפה במזיד בידי אינטרסנטים פוליטיים שסיעת שינוי לצנינים היא בעיניהם  - והם קורצים לחרדים.)

הקטע שלהלן הוא השלמה לתמונת-המצב הבלתי-מוכרת כמעט לחילונים. הדברים התפרסמו ברשימה מאת רמי חזות ב'ידיעות אחרונות' 7.12.1998, והריכוך היחסי שחל מאז בעיתונות החרדית אינו אלא קוסמטי וטקטי (אף-כי יש לסייג ולומר ביושר שלא כל העיתונים החרדיים נוקטים סגנון זה של תועבה גידופית):

החילונים מתוארים- http://www.hofesh.org.il/haredim_papers/99/990219.html

דימוי של נאצים - http://www.hofesh.org.il/haredim_papers/03/arbeit-macht-frei.html

תהליך זה מכונה בלשון נקייה ומדעית: דה-הומניזציה (והוא יוצר תהליך-המשך 'טבעי' נוסף: דה-לגיטימציה). זה התהליך הנפשי שעובר צרכן העיתונים החרדיים - החרדי המצוי - בכל הקשור להתייחסותו האמתית לחילונים (שהם, בעיניו, או 'תינוקות שנשבו' - שהוא ביטוי-לקולא - או 'רשעים' ו'רשעים גמורים', לגבי מי שמביעים התנגדות-בפועל - גם אידאולוגית וגם מעשית - לדרישות המחנה הדתי-חרדי).  מה הפלא אפוא שאנשי אתר חופש מקבלים מכתבים בנוסח: "אתם תת-אדם!"; "אתם בהמות גסות"; "אתם גרועים מבהמות ופחותים מהן"; "אתם יותר חזירים מחזירים"; "נאצים! אנטישמים! לתאי-הגזים תלכו!"; "אתם היצורים הכי נחותים שקיימים בעולם!"?  זו כמעט שגרת-חשיבה אצל מרבית החרדים ומקצת הדתיים, גם אם אינם מביעים אותה בפועל ואף מכחישים אותה.

מי שפתח בתהליך הדה-הומניזציה והדה-לגיטימציה כלפי החילונים והחילוניות - בעיקר עיתוני החרדים והמחזירים-בתשובה - הוא שאחראי להידרדרות השיח הפנים-ישראלי אל סגנון-הצואין המצחין הזה ואל ביב-השפכים הבוצתי הזה, שאין בו ולו קורט אחד של אנושיות ומוסריות כלשהי, שלא לומר יהדות במיטבה, הראויה להיחשב מידת אדם בן-תרבות.

באיבה ובתוקפנות המילולית (שעלולה להיתרגם גם למעשים, בבוא העת וההזדמנות המתאימה, מבחינת יכולת הביצוע, שעת-הכושר, האווירה הנפשית והציבורית וכד') הללו, במשטמה השטנית האיימנית הזאת, באלימות הטרוריסטית הבזויה והפראית הזאת, בזוהמה הנפשית המטנפת בסחי ומאוס את החברה הישראלית ואת האווירה התרבותית-חברתית בה - יש להילחם ולהיאבק בכל הכלים והדרכים: חוק, משפט, משטרה, חינוך, תרבות והסברה. כל אחת מדרכים אלו וכולן כאחת הן כלי-המאבק של החברה הישראלית הנאורה הלוחמת לתרבות שפויה ולחברה מאוזנת, בריאה, מתוקנת ותקינה; חברה רציונלית, שוויונית, פתוחה, מתקדמת ומנוערת מכל השקפה קנאית אובססיבית, השואפת להשתלט בטרור - מילולי, נפשי ומעשי - על כל החברה היהודית בישראל.  

במאבק הזה חייב להשתתף, ככל יכולתו וכוחו, כל אדם - כל אזרח ישראלי המודע לסכנות האורבות לחברה השפויה והנורמלית ולמדינה כולה מהתפתחותן ומהתחזקותן של מגמות דתיות לא-רציונליות שתלטניות ותוקפניות, ומי שאיננו מודע - יש ליידע אותו ולהעמידו על הסכנה האורבת לו-עצמו, למשפחתו ולכל היקר לו מבחינה חברתית ותרבותית. מול נחשולי הקללות והשנאה המתנחשלים באיבה שוצפת ופרועה מצד המחנה הדתי-חרדי - גם אם לא מצד כולו - יש להציב  מחסומי-פלדה שילוכדו ויוצבו על-ידי כל הכוחות השואפים שתתכונן בארצנו חברה נורמלית במדינה נורמלית. אחדות היא כוח. נתאחד, ניאבק, ננצח!

"לא האינתיפאדה תחסל אותנו, אלא השנאה הנוראה מבית"

לסיום אביא בזה מכתב שכותרתו וחתימתו אומרות הכול בעניין שעסקנו בו - השנאה. זהו מכתבה של רעיה גנור, שהתפרסם בשבועון אנשים (1.6.2001), המתריע ומזהיר ומציב לפני החברה שלנו תמרור 'עצור!' ענק, וכל פרשנות לתוכנו מיותרת: 

דקה לפני סגירת הגיליון התקבל בחופש המכתב הבא:

22 Jun 2005

אל צוות אתר חופש שלום וברכה,

קוראים לי ...ית ואני בת 21. הגעתי לאתר שלכם בטעות, כמו גולשים רבים אני  מניחה, לאחר שהקלדתי במנוע חיפוש את המונח "דתיים- חילונים"... אלמלא האתר היה כתוב בעברית, הייתי חושבת שהגעתי לאתר של אנטישמיים... הדבר שאני לא מבינה הוא מהיכן אתם שואבים את כל השנאה שלכם? מילא, דברו נגד הדת, כולם משוגעים, אבל בעוד אתם מדברים על ההסתה של הדתיים לרצח (כל ההיקשים שאתם עושים לעמלק), אתם מסיתים לשנאה לא פחות, ולמען האמת גם יותר יוקדת, לדתיים... לא שאני בעד כפייה דתית, אבל לפחות הדתיים מנסים להחזיר בתשובה מתוך אהבת העם  ותחושה ש"כל ישראל ערבים זה לזה, ולא מתוך השנאה התהומית שאתם רוחשים, אחרי הכול, לאחים שלכם, בני אותו עם...