החילוניות בישראל - תמונת מצב

מאת אורי בן צבי

אורי בן צבי הוא עורך משנה של "יהדות חופשית"

המאמר התפרסם בביטאון "יהדות חופשית" מס' 18, דצמבר 1999

על "יהדות חופשית" אפשר לקרוא כאן

גירסת zip/word של המאמר אפשר להוריד מכאן

(המשך המאמר)

סקרי דעת קהל שנערכו בשלושים השנים האחרונות מראים, כי קרוב למחצית מתושבי ישראל היהודים מגדירים עצמם כחילוניים. ארבעים אחוזים מגדירים עצמם כשומרי מסורת או דתיים. ככל שיורד הגיל גדלה הזיקה לאורח חיים חילוני. חילוניות כאורח חיים, היא סימן היכר מובהק של החברה הישראלית. היא באה לידי ביטוי בשפה, במנהגים, בלבוש, בשיח הציבורי, בספרות ובתרבות כולה. למרות שהחילוניות נתפסת כמובנת מאליה, אין היא מתחברת אצל אנשים רבים למושג "יהדות". לאנשים רבים יהדות וחילוניות הן תרתי דסתרי. לגביהם יהדות היא דת, היא תפילה, היא צום ביום כיפור, היא נישואים ברבנות, היא כיפה או שטריימל על הראש, ומכאן שהיות יהודי משמע אמונה בבורא עולם וקבלת עול תורה ומצוות. חילוניים רבים מתקשים לגשר על הפער הקיים בין סגנון חייהם, שפתם ומנהגיהם במישור האישי, לבין ביטויים שונים של דתיות, המאפיינים את התרבות הפוליטית והחברתית, והדבר נהיה למקור מתמיד לניכור וסיבה לנתק של חילוניים רבים ממה שהם רואים כ"יהדות".
הסופר חיים ברנר אמר בראשית המאה כי "כל דבר שאנחנו עושים מרצוננו החופשי, ללא אינוס - זוהי יהדות". אם מקבלים הגדרה זו קצרה הדרך למסקנה, כי מאחר ורוב הישראלים בוחרים לחיות עפ"י אורח חיים חילוני, הרי שחילוניות היא הפן החדש של היהדות וכי היהדות בימינו מוצאת את ביטוייה העיקרי בנוסח החיים החילוני. להלן תוצאותיהם של שני סקרים, שנעשו בתחום זה בשנים 1996 ו-1997:

הגדרת זהות של החברה הישראלית הגדרת זהות שיעור באוכלוסיה (באחוזים) מעריב מכון תמי שטינמץ חרדים 7.0 4.5 דתיים 10.0 13.0 מסורתיים 31.0 33.0 חילוניים 52.0 49.0 לא יהודים - 0.5 סה"כ 100% 100% מקורות: סקר מעריב, ספטמבר 1996. סקר מרכז תמי שטינמץ, אוניברסיטת תל אביב, אוקטובר 1997.

(לתוכן העניינים)

(לתחילת המאמר)

החינוך הוא מדד טוב כדי לאפיין את פני החברה הישראלית ולסמן מגמות בתחום העימות בין חילוניים לדתיים בחברה הישראלית. יש מספר צמתים בהן מגדיר אדם את זהותו. אחת מהן מצויה בתחום החינוך. מדינת ישראל מציעה לכל הורה מספר אופציות חינוכיות. החינוך הממלכתי-כללי מזוהה באופן טבעי עם גישה מודרנית, ליברלית, חילונית. החינוך הממלכתי-דתי מזוהה באופן ישיר עם מוסדות המפד"ל. לרשתות החינוך העצמאי זיקה ישירה למפלגות החרדיות - אגודת ישראל, דגל התורה וש"ס. כל הורה ניצב בזמן כלשהו בפני דילמה, לאיזה זרם חינוכי לרשום את בנו או בתו. החלטתו מהווה מעין הצהרה על תפיסת עולמו ומערכת ערכיו. יש בה כדי להגדיר את זהותו וכמובן, את האופן בו ירצה לחנך את ילדיו. הנתונים המפורטים להלן, מצביעים, אפוא, יותר מכל מדד אחר, על זהותה הערכית של החברה הישראלית. הנתונים מלמדים כי בשלושים השנים האחרונות חל רק שינוי מזערי בשיעור הלומדים בבתי ספר יסודיים של החינוך הממלכתי (עליה מ-65.6 ב-1970 ל-65.9 ב-1998). מאידך גיסא, ישנו כרסום מתמיד בהיקפו של החינוך הממלכתי-דתי והתחזקות החינוך העצמאי על חשבונו.
למעט עליה חדה בחינוך הממלכתי-כללי בשנות העליה מארצות חבר העמים, ניתן להצביע על מגמה של יציבות, המאפיינת את החינוך בישראל מאז מלחמת ששת הימים. חשוב לדעת נתון זה על רקע אין-ספור ספקולציות הרוחשות בציבור והמאדירות ללא שום ביסוס את תופעות החזרה בתשובה והילודה החרדית, והשפעתן של תופעות אלה על מערכת החינוך. הנתונים מראים כי שניים מתוך שלושה אזרחים בישראל מעדיפים, היום כבעבר, את החינוך הממלכתי החילוני על פני כל נוסחה של חינוך דתי. איזה חינוך מעדיפים ההורים להעניק לילדיהם? בטבלה הבאה מוצגים נתונים הלקוחים מתוך השנתון הסטטיסטי לישראל (הלמ"ס 49, 1998): נתונים (באחוזים) על 3 מערכות החינוך הפועלות בישראל

חינוך	שנה	ממלכתי	ממ"ד	עצמאי	סה"כ
יסודי	1970	65.6	27.8	6.6	375.534
	1980	74.2	20.1	5.7	424.173
	1990	71.1	21.3	7.8	461.790
	1998	65.9	20.8	13.3	517.866
חט"ב	1970	62.5	37.5	-	7.400
	1980	75.6	23.0	1.4	72.792
	1990	83.3	16.1	0.6	120.608
	1998	82.7	17.0	0.3	171.510
תיכון	1970	74.4	21.9	3.7	129.436
	1980	73.8	22.2	4.0	143.810
	1990	75.9	18.4	5.7	205.139
	1998	72.1	18.1	7.8	242.895

(לתחילת המאמר)

החברה הישראלית: תעודת זהות חינוך: שניים מתוך שלושה שבת: עונג שבת חילוני ירושלים: עימות נצחי נישואים: רק לא ברבנות קבורה: בדרך למנוחה נכונה ארכיאולוגיה: בחזרה לעבר חזרה בתשובה: אחד חוזר שלושה יוצאים החילוניות בישראל: פעם ועכשיו החרדים: כיצד הם רואים אותנו? סיכום: החילוניות כבר ניצחה