להתווכח עם דתיים

'יותר מששמרו ישראל את השבת, שמרה השבת את ישראל' - אני מניח שנתקלתם בפרומו נפלא זה. הבה ונודה ראשית בעובדה: נראה שלקיום קפדני של ציוויי הדת השונים, וביניהם הציוויים הקשורים ביום השבת, יש אכן חלק חשוב בשמירת צביונו והמשכיותו של העם היהודי באלפיים השנים האחרונות.

יחס דומה וביטויים דומים עולים לפעמים בהקשר של נישואי תערובת, נישואין "לפי ההלכה", ועוד עשרות דיני אישות שעושים את החיים קשים במיוחד ללא מעט אנשים. אני מודע לחלוטין למשמעות של נישואי תערובת, לזיקה בין 'הדת' היהודית ומדינת ישראל, ולכל שאר הנקודות שמעלים רבים בפורומים כאלה. ייתכן ונישואי תערובת יגרמו עם השנים להפסקת קיומו של העם היהודי. למעשה, ניתן להמר די בביטחה שבהינתן תקופה ארוכה מספיק זה יקרה ממילא לכל עם, כולל העם היהודי. טרם הצלחתי להבין את היתרון העצום הגלום, כביכול, בהשתייכות לעם "שמנצח" בעתיקותו עם אחר. האם לצרפתי הממוצע רע ממני, בגלל שהעם לו הוא משתייך צעיר מהעם לו אני משתייך בכאלף וחמש-מאות שנים? אין ההשתייכות לעם "עתיק" ערך בפני עצמו. כמובן שיש בכך גאווה מסוימת. לפעמים.

ניתן לסכם את הדברים ששמעתי בנושא זה באופן הבא: בגלל שאנשים בעם היהודי בחרו בסוג מסוים של נישואין (או בניסוחו של מישהו: 'יהודי שומר מצוות לא יוכל לשאת אשה ממשפחה שאינה שומרת מצוות') לכן על חלקים לא מבוטלים מיושבי הארץ הזאת לסבול למען בחירה זאת של אחרים, ולא להיות מסוגלים להינשא לפי דרכם, בדרך לא הילכתית, ולעיתים רבות לא להינשא כלל. אני חוזר שוב על דברים אלה שנכתבו, ורק משנה את ההדגשות כדי להבליט את הנקודה: בגלל שלך - היהודי הדתי - חשובות נקודות מסוימות הקשורות בנושא הנישואין, לי אסור להינשא לבחירת לבי במדינה שלי שנולדתי על אדמתה ושירתתי בצבאה.

מדוע עלי לשבת בארץ ישראל דווקא? אינני צריך לחפש לכך סיבות בהיסטוריה, אלא יותר בהווה ובעתיד. נולדתי כאן,אני אוהב את המדינה הזאת, אני מעורה היטב בדרך החיים כאן, משפחתי וחברי גרים כאן, ובני ואני שולטים בשפה. כל אלה ועוד הם בשבילי סיבות טובות לחיות כאן, ולאו דווקא העובדה שאב קדמון שלי מלפני שמונים דורות ישב כאן. לא שזה רע, אבל זה לא העיקר. אם חלילה ישתנו כל אלה, ישתנה אורח החיים כאן באופן דרסטי ותשתנה הסביבה, ייתכן - ולוואי ויום זה לא יגיע - שאחליט שטוב לי ולצאצאי להשתקע במקום אחר.

מדינת ישראל וירושלים הם 'סלע קיומנו', יאמר המטיף הדתי. כאמור, ההיסטוריה של העם שלי קשורה קשר חזק במקום. במדינה אחרת אחשב וארגיש כזר, ואהיה בודד יחסית. הורי שהשתתפו בבנין המדינה הזאת השכילו לטעת בי מידה מספקת של ערכים ציוניים. הביטוי 'סלע קיומנו' הוא קצת ציורי ומכיל לדעתי יותר פיוט מאשר תוכן.

מטבע כל הדברים האלה, ברור שאני מעדיף חיים כאן על-פני חיים במקומות אחרים. אלא שאת החלטותי החשובות אני מקבל עבור עצמי ולא אף הורה או חבר או שליט או אלוה יכתיבו לי אותן. כרגע אני נמצא כאן כי כך החלטתי אני, בחופש שניתן לי לעשות זאת. אם המדינה תהפוך לאירן מחד, או לסדום ועמורה מאידך, ייתכן (וכמובן שמאד קשה לדבר על כך בפסקנות כרגע) שאמצא חלופות טובות יותר עבורי ועבור עתיד משפחתי במדינות שאולי יציעו תוכן ועתיד טוב יותר. יש לפחות לקוות שאספיק לעשות זאת בטרם "תחליט" המדינה עבורי - כמו במקומות אחרים בעולם - שאסור לי לעזוב. ברור ומובן שגם אז, ולוואי וזה לא יקרה, אתגעגע לחיים ולמדינה שהיו לי כאן. ברור ומובן שגם אז, ולוואי שזה לא יקרה, אעדיף לחיות בקירבת חברים ו/או ישראלים לשעבר.

חלקים גדולים של העם היהודי חיים בארצות אחרות, ולא "מתים מזה" (זאת אומרת, כולם מתים בסוף, אבל פחות או יותר באותם תנאים). במשך שנת 2000, כאשר העובדיות התחילו קצת למתוח את החבל יותר מדי, כבר התחילו להישמע דיבורים על 'ישראל החדשה'. אחד מהתסריטים האפשריים לעתיד מכיל בתוכו התגברות סממני הכפייה הדתית בארץ ובריחה מאסיבית של אנשים אשר כיום מהווים את המקור העיקרי המאכלס את הצבא והאוניברסיטאות, ומשלם את עיקר המיסים. במקרה כזה אפשר להמשיך את תסריט האימה ולהניח שהארצות שסביבנו ישכילו לנצל את המצב לטובתם ושבעצם בזאת יקיץ הקץ על האפיזודה החולפת של המדינה הדמוקרטית היחידה במזרח התיכון.

בסולם העדיפויות שלי ושל רבים מחברי, עומדת המדינה במקום גבוה. חופש הפרט ועתיד המשפחה עומד מעל זאת. אני מקווה שכך זה גם אצל רבים מהמנופפים בביטוי 'סלע קיומנו'.

הקדמה על תופעת כפל המשמעות מעבר לתפיסה או לא מעבר לתפיסה? על הניסים ועל הנפלאות ועל התירוצים מה בין אלוהים ליהדות? על "חילוניות", חינוך ו-"ערכים" המדע והאמת המוחלטת 'מצוות' או 'ציוויים'? זה כתוב בתורה למה אתה כאן? מי שמר על מי? מילים אחרונות לסיכום