להתווכח עם דתיים

מרבית הויכוחים "הפילוסופיים" נסבים בדרך כלל סביב "יש אלוהים" או "אין אלוהים", וההבטים השונים של שאלה לא-כל-כך-מוגדרת זאת. לביסוס עמדתו האלוהית עשוי הדתי להביא כחיזוק את מרבית האנושות על-פני הכדור הקטן שלנו, אשר מאמינה (לדבריו) באותו אל כל יכול. מיד אחר-כך יישכחו כל אותם מיליונים רבים ואמונותיהם הספציפיות, ולפתע הופך קיומו של האל להיות טיעון מרכזי בהוכחה, כביכול, לדרכה הצודקת של היהדות.

נשאלת כמובן השאלה איך מקשר הדתי את מנגנון "הפיקוח הגלובלי" הבלתי ניתפס, בו כבר דנו קודם לכן, לבחירתו של עם קטן וזניח שנמצא באיזשהו כוכב מסכן בשולי אחת הגלקסיות. התשובה נעוצה כמובן בשייכותו לאותו עם ובחינוך שקיבל עקב כך. הראייה הנסיבתית לטענה זאת הינה כמובן אמירותיהם של בני עמים שונים ומשונים אחרים באותו הנושא בדיוק. לדעתי (וזה שווה בדיקה) רוב האנשים בעולם אינם יודעים כלל היכן ישראל על המפה. נכון הדבר שביחס לגדלנו אנו מייצרים חדשות באופן קיצוני, אבל יותר מכך אנו חוטאים בהכרת חשיבות עצמית באופן מוגזם וקיצוני, ולאמונה הדתית תפקיד לא קטן בכך. אגב, גם אם היינו גדולים ונוראים, לא היה הדבר הופך את אמונות חלקים מבני עמנו לנכונה.

כמעט ולא קיים עם שאין במסורת ובחינוך שלו מסר לגבי ייחודיותו ויתרונותיו על-פני כל שאר העולם. כמעט כל 'שבט זניח', כפי שהתבטא כלפי מאן דהוא, טוען לגבינו - היהודים - את מה שאנו טוענים לגביו. ומבחינתו של אותו 'שבט' הוא נמצא במרכז ואנו זניחים אי שם. העובדה שהדבר נמשך אצל היהודים לאורך דורות, הינה פשוט מעצם העובדה שהעם קיים לאורך דורות, כמו הסינים לסוגיהם, האינדיאנים באמריקה, ועוד עמים אחרים. מבנה החברה כיום מוכיח לנו כי במרבית המקרים אנשים מאמינים במה שחונכו להאמין, ולאו דווקא למה שנכון.

רוב תושבי העולם, אם אינני טועה, יעדיפו שלא לגור בקומה השלוש-עשרה של בנין רב- קומות. מרבית האנושות, עד לפני כארבע מאות שנה, האמינה שכדור הארץ נמצא במרכז היקום. השימוש האינטרסנטי בהשקפותיו של "הרוב" הוא בבחינת חרב פיפיות. רוב תושבי העולם, חכמים וטפשים, מדענים ושחקני כדורגל, מוסיקאים ומשוררים, בטלנים ופושעים, אינם מאמינים בציוויי היהדות ההלכתית, וראה זה פלא, רוב אלה שנולדו להורים המאמינים בציוויי היהדות הפכו "משום מה" למאמינים יהודים. כל סטטיסטיקאי מתחיל יסביר לך מיד מאין נובעת אמונה זאת, ועד כמה שבירים עקרונותיה.

'אתם יודעים היטב שאם יש בורא לעולם שנתן לנו הנחיות לחיים, חייבים לקיים אותן' - כך היהודי המאמין. משפט זה מחביא בתוכו בצנעה מספר לא קטן של רמזים מוטעים. הראשון שבהם הוא עצם ההתניה (אולי אותו בורא נתן הנחיות שאיננו חייבים למלא אותן? אין בכך כל פסול מבחינה לוגית). השני שבהם הוא הרמיזה בדבר יהדות ההנחיות (גם המוסלמים לפי אמונתם מקיימים את הנחיות "בורא העולם" ובכל זאת הם מתנהגים שונה לגמרי ממך). השלישי הוא עצם איזכור המושג "בורא לעולם", שזהו מושג הסותר את הידע האנושי כפי שאנו מכירים אותו כיום. הרביעי הוא ההקשר המשתמע בין "בורא" לבין "הנחיות" (אם יש "בורא" מי קבע שהוא גם נתן הנחיות? וכאן כמובן תבוא מיד השאלה הנדושה 'אז למה הוא ברא?', לאחר שכבר הסכמנו, כביכול, על כל השאר).

עיקרי האמונה היהודית - ביסודה קיום האלוהים וגם בחירתו בעם היהודי, "העם הנבחר" מכל העמים.

הקדמה על תופעת כפל המשמעות מעבר לתפיסה או לא מעבר לתפיסה? על הניסים ועל הנפלאות ועל התירוצים מה בין אלוהים ליהדות? על "חילוניות", חינוך ו-"ערכים" המדע והאמת המוחלטת 'מצוות' או 'ציוויים'? זה כתוב בתורה למה אתה כאן? מי שמר על מי? מילים אחרונות לסיכום