להתווכח עם דתיים

אולי מכל הטיעונים שמעלים לעיתים אנשים, המרגיז והמקומם ביותר הוא ש-'בתורה כבר יש את כל התשובות'. 'רק בימינו', כך יאמר לך המטיף הדתי, 'מתחילים המדענים לגלות את מה שידעה התורה מזמן. תיאוריות מדעיות מתעדכנות אחת לבקרים והתורה היא נצחית'. דוברים דתיים אחרים ישכילו להגיד שהם מסתכלים על גילויי המדע בצורה חיובית, אך בשכנוע העצמי ש-"המדע מוכיח לנו את אמיתות התורה". ועוד כהנה וכהנה פלפולי לשון שאין מאחריהם ולו טיעון אמיתי אחד. לפחות לא במובן של המילה 'טיעון' כפי שאני מכיר אותו.

בנושא האמונה והידע, גם הדתיים יטענו כי הם יוצאים מנקודת הנחה שידיעותינו אינן אבסולוטיות וישנם דברים שאנו כבני אדם לא יכולים להבין. אני תומך בכך בכל לבי, אלא שההמשך שונה לחלוטין. ההמשך הדתי טוען: אם כך, קבל כאקסיומה וללא עוררין את מה שטוענים סופרים קדומים "אלוהיים" ו-"חכמים מאיתנו". ההמשך המדעי טוען: המשך וחקור. אם לא תדע לעולם את הכל, לפחות תדע יותר. אף פעם אל תאמין ללא עוררין למה שאמרו קודמיך. לא "חידושי המדע מתקבלים כל עוד הם לא מתנגשים באמונה", אלא "חידושי המדע מתקבלים כל עוד הם מגובים במימצאים טובים יותר ממה שידענו עד כה, ולאמונה אין כאן כל תפקיד".

מבלי להתייחס כלל להיסטוריה של סיפורי התורה עצמם, אשר היא מעניינת לכשעצמה וכלל אינה מוכרת אצל מרבית המאמינים הדתיים, הרי שמי שמחפש אמת, שלא יסמוך על כתבים עתיקים ועל רבנים. מי שמחפש אמת שילך וילמד ויחקור בשיטות היחידות המוכרות למין האנושי - השיטות המדעיות המבוססות על מימצאים וניסויים. יתרה מזאת, מי שמתפתה להאמין שבכיסו כל התשובות והאמת המוחלטת, ולא ניתן לשנותה, אין הוא אלא מעיד על עצמו עד כמה רדודה האמת שלו. הלוואי ויכולתי לבוא ולומר "יש הוכחות ללא עוררין על אמיתות האבולוציה" או "ללא צל של ספק נוצר כדור הארץ לפני יותר מ- 4 מיליארד שנה". העובדה שאיני יכול לעשות זאת היא החוזק העיקרי באמונה ובשיטות שלי על-פני האמונות הדתיות העוברות בחינוך ילדים רכים ומתיימרות לדעת הכל (ובמיוחד האחת על אי-קבילותה של האחרת).

המתדיין הדתי יעלה את נושא השארת המקום לפרשנויות שונות בנוגע למימצאים. אני מסכים. אכן יש מקום רב לפרשנות בנוגע למהות מימצאים היסטוריים או מדעיים אחרים. אני רואה זאת כיתרון ולא כחסרון. מי שאינו משאיר מקום לפרשנות אחרת, סופו שלא יאמין לאף פרשנות מלבד מה שהחליט מראש. השארת מקום לפרשנות דווקא כן מקדמת אותנו. בלעדיה לא היינו מסוגלים לכתוב את דברינו באופן אלקטרוני מעל-גבי האינטרנט בפורומים השונים. בלעדיה לא היינו לומדים על מוצא המינים, על הדברת מחלות ועל תרופות.

ישנן דרכים מקובלות בעולם להעריך אמינות של מחקרים ותגליות היסטוריות, וישנו ידע שהצטבר בקרב חוקרים ומדענים, אשר נסיון להתווכח איתו הוא לגיטימי רק אם הוא מגובה במימצאים בעלי רמת אמינות דומה. אני מניח שברור לכולם שאף פעם כמעט לא ניתן להסתמך במאת האחוזים על מימצאים "מהשטח". הבעייה אינה רמת האמינות של המימצאים - ניתן (ואף רצוי) להתווכח על אמינותם. בעקרון היא די גבוהה, בהינתן בידינו היום כלים שונים לבדיקה, וגם עקב הצלבות של מימצאים ותוצאות ממקורות שונים. הבעייה היא בעיקר ההתעלמות המוחלטת מהמימצאים - בכל רמת אמינות שהיא - בשם האמונה הדתית. אכן יש "תיאוריה" - כפי שהתנסח אחד הכותבים - תיאוריה שרבים מאמינים בה כי האדם נוצר מיצור חד תאי. בניגוד ל-"תיאוריה" אחרת לפיה הוא נוצר באיזשהו יום ששי כזכר בודד בגן מלא עצים ובעלי חיים, מבוססת התיאוריה הראשונה על מחקרים ומימצאים.

הסיבה שגילויים מדעיים מתעדכנים אחת לבקרים נעוצה בדרך התקדמותו של המדע, באמצעות מחקר תמידי ובחינה מחודשת של מימצאים. זאת בניגוד לדריכה במקום של מרבית האמונות הדתיות (והיהדות בתוכן) המסרבות להכיר בדרך המחקר וההתעדכנות, ונשארות מבוססות על הידע האנושי שהיה קיים לפני אלפי שנים. גם הסיבה לכך היא די ברורה, שכן אחרת נשמט הבסיס מתחת לחלק ניכר מתוכנן.

יבוא הדתי ויטען שבדומה לרבנים, גם אני מסתמך על הרוקח שלי "בעיניים עצומות" בבואי לבחור תרופה. ההבדל בין הסתמכות על רבנים לבין הסתמכות על רוקחים, הוא בכח העל-טבעי שהדתי מייחס (במישרין או בעקיפין) לרב. אינני מסתמך על "ברכות" מהרוקח שלי ואינני מאמין בכוחו. אני מאמין שהוא למד יותר מהרב ויודע טוב ממנו בנושאי רוקחות, וגם את זה אני בודק כמיטב יכולתי.

ובכיוון ההפוך: 'אותו דבר אצלנו' טען אחד המתדיינים הדתיים בקשר לדחיית תאוריות ישנות וקבלת חדשות. הדת, ובמיוחד היהודית, מבחינה בין פרשנויות ופסקי הלכה לבין עקרונות "קדושים". רבים קושרים בין 'ספק' לבין כפירה, וההתייחסות לחכמים קדומים כאילו "קטניהם עבה ממתנינו" פוסלת מראש את יכולת הערעור האובייקטיבית על מסקנותיהם, כאשר בפועל דווקא העולם בו הם חיו היה דל משמעותית בידע מאשר עולמנו שלנו.

בדיון מסוים עלה לויכוח ההבדל בין 'ידיעה' לבין 'אמונה'. אני מגדיר 'ידיעה' כמשהו שיש לנו הוכחה ברמת סבירות גבוהה לגביו, ו-'אמונה' כאוסף של טענות שלא בהכרח יש למאמין הוכחה כזאת לגביהן (ולפעמים ישנה הוכחה כזאת דווקא נגדן), אבל למרות זאת הוא מחליט שהן כולן נכונות באופן אבסולוטי, ללא קשר לביסוסן ההוכחתי. אני מכיר את 'התיאוריות החדשניות' (כפי שהתבטאו כלפי) בדבר ההיסטוריה של היקום, ואת סיפורי התנ"ך. מבין שניהם אני מאמין לידיעה ולא לאמונה (ראה הגדרה לעיל).

הדתי המאמין יאמר שהיו לו מורים חכמים. אם כך הוא סובר, האם לא היתה לו עובדה זאת אולי גם לרועץ? האם הוא סומך על אחרים באופן עיוור? האם מוריו היו בנויים באופן כה שונה מהותית ממנו עד כי הפקיד באופן מלא ונטול ספקות את יסוד אמונתו, את הדברים שהוא מתאר ככה בסיסיים לחייו, בידיהם בלבד? לחליפין, האם לדעתו הם היו יותר חכמים, נאמר, מחכמים "לא דתיים" אחרים?

באחת מההתכתבויות שמעתי שהמושג "חרדי שנשבה" מקובל לאחרונה בעולם החרדי כמשהו "שהחילוניים" אומרים. שמחתי. לא מבחינת "שמחה לאיד", אלא כיוון שיש בכך פתח צר של לגיטימציה לעובדה שגם לאחר יש "דיעה". בדרך כלל, משפטים שנתקלתי בהם רבות, כמו 'עוד אפשר לתקן' או 'אתה עוד תחזור בתשובה', מעידים על צורת חשיבה בסיסית ביהדות החרדית: שלילת האחר. דבר זה הודגש לא מעט גם בדברים ששמעתי מ-"יוצאים בשאלה" שונים.

אין זה נכון כי אני, כ-"לא דתי", מאמין אך ורק למה שנקבע עובדתית כאמת אבסולוטית, מהסיבה הפשוטה שהאדם הדתי עצמו כה מיטיב לתאר: רבות מהמוסכמות המדעיות הינן נכונות בסבירות גבוהה, בדיוק כמו שרבים מהסיפורים המתוארים במסורות עממיות שונות (כולל היהדות) הינם מוטעים בסבירות גבוהה. שימו לב: רבים, אך בוודאי שלא כולם. קשה להעריך כאן מיספרית את רמת הסבירות לנכונות תיאוריה מדעית זאת או אחרת, אבל ההרגשה בקרב הקהיליה המדעית לגבי רמת הסבירות של עיקרי תורת האבולוציה, למשל, הינה שהמספר איפה שהוא קרוב מאד למאה אחוזים. במיוחד בתקופה האחרונה, לאחר סיום מיפוי הגנום האנושי.

כדי לא להטעות את הקורא, יש להדגיש כי התיאור לעיל של המחקר המדעי אינו תופס במקרה של מדעים מדויקים (מתימטיקה, לוגיקה, וכו'). שם דברים נכונים אבסולוטית, ולא נרחיב על כך את הדיון מטעמי מקום וסטייה מהנושא.

אינני חושש לנסות ולבדוק דברים, במגבלות הזמן העומד לרשותי. אם מחר תמצאנה ראיות (במובן המקובל של המילה, לא במובן הדתי) לקיומו של אדם בשם מתושלח ולעובדה שחי תשע- מאות ששים ותשע שנים, לא תהיה לי בעייה להאמין שסיפור זה נכון. את המשפט האחרון אינני יכול להגיד על אף חרדי שמאמין "בדביקות". גם אם אמציא לו את תעודת הפטירה של אותו מתושלח על מגילת קלף בשומרית עתיקה, ויהיה כתוב שם שהמסכן מת בגיל שלושים וחמש, ימשיך להאמין שלא כך הוא הדבר, וימצא תירוץ מתאים ליישב את הסתירה "לטובתו".

ומהם ראיות ומימצאים? ציטטתי לא פעם מאמרים ומחקרים ממקורות שונים, וכבר נתקלתי בטענה הכאילו נגדית לדברי 'שזה רק משהו שמישהו כתב'. באופן זה, לגבי כל הפניה שאשלח למישהו, יוכל לטעון 'שזה רק משהו שמישהו כתב'. וודאי שזה נכון, אך לפי הפרשנות של "בדיקה" שמשתמעת מהטענה הנ"ל, אין ערך כלל לקריאה.

כאשר הארכיאולוגים בני ימינו מנסים להבין את תולדות העמים במזרח התיכון, הם מצליבים פירורי מידע רבים. למשל: הארכיאולוגים למדו להכיר שבמצריים הקדמונה נהגו לתעד אירועים חשובים בשיטות מסוימות, ותיעוד דומה לא קיים לגבי כל אירוע המזכיר נדידת עם כה מאסיבית כמו בסיפור יציאת מצריים. הארכיאולוגים מצאו דווקא בארץ שרידי תיעוד המשויכים לתקופה הכנענית, ובהם איזכורים שונים של שמות אלילים שאומצו אחר-כך ע"י היהדות כשמות שונים של האלוהים שלהם. שיוך של מימצאים לתקופות נעשה גם הוא בדרך-כלל בהצלבה של סוגי כתב, סגנונות כתיבה פיסול ובניה, בדיקת פחמן 14, ועוד. גם מחקרים בלשניים עושים שימוש בשיטות סטטיסטיות לגבי התפלגות השימוש בצירופי מילים מסוימים, בסגנונות כתיב שונים, כמו גם בנטייה לתכנים שונים. על כל אלה יש כמובן להוסיף את הידע המדעי לגבי "תופעות" כגון הוצאת מים מסלע באמצעות הכאה עליו, ואת הידע ההיסטורי העצום ורב לגבי עמים שונים וכתביהם הקדומים, אשר בכולם שורבבו מעשי ניסים לרוב לשירות כותביהם.

לגבי חלק מהדברים - ניתוח לשון התורה למשל - אפשר כמובן להתווכח האם זאת "ראייה" או לא. כמובן שניתוח סטטיסטי כוחו הראייתי יפה ככח המסקנה הסטטיסטית, והיא די חזקה. בעזרתם של מבחני די-אן-דיי קובעים אבהות למשל.

אכן, מבחינה מדעית "הוצאת מים מסלע על-ידי הכאה" אינו דבר קביל. אין בכך להגיד "שהיה נס", אלא שהיה אחד (ורק אחד) משני האירועים הבאים: או שהאירוע הנדון כלל לא קרה והסופר שכתב את הטקסט האמור עשה זאת, כמו דברים רבים אחרים, כחלק מהסיפור. או שאולי היה מתי שהוא ובמקום כלשהו איזשהו סלע, ומסיבה כלשהי שאינה מתוארת בסיפור באמת יצאו ממנו מים (סוג של מעיין) ופרשנות דתית הפכה זאת, מחוסר ידע ומסיבות ברורות אחרות, ל-"נס". המצחיק הוא שהכותב הדתי, לאחר שכבר הסתמך על "הנס" שקרה כביכול, מוצא בו חיזוק לכוחו של אותו "אלוהים" שהסיפור קושר בנס.

כל הידע לעיל מגובה באינספור סיכומים וספרים, חלקם גם זמינים מעל-גבי האינטרנט. הקורא הדתי המגיע לאינטרנט יודע את רוב זה. הוא מעדיף לבטל את כל אלה בטענה שאף אחד מהם לא קרה בשניה זאת מול עינינו, טענה שהיא בלתי ניתנת לויכוח בעליל, ולכן גם אין טעם להתווכח איתה. במקום להאמין לכל החוקרים, תוך אותו ספק שקיים אצל כולם, ראה שהוא מעדיף להאמין לסיפורים פולקלוריסטיים שהגיעו אליו באמצעות חינוך מילדות, כאשר הביסוס היחידי שלהם הוא הדרך בה הם עברו מפה לאוזן במאות השנים האחרונות. וזאת כאשר יש דוגמאות רבות אחרות של סיפורי עמים אחרים שעברו מפה לאוזן בשיטות דומות, אך מציגים היסטורית עולם שונה בתכלית.

לא אחת ניסה הכותב הדתי לגרור אותי לאחד מערבי שטיפת המוח תחת הכינוי 'סמינר'. אין לי לא רצון ולא זמן לבקר בסמינר של 'ערכים' או של אמנון יצחק הסטנד-אפיסט. אני ארגיש שם בדיוק כמו שהכותב ירגיש אם אנסה לשכנע אותו לקפוץ מאה פעמים על רגל ימין ולהגיד 'קוקוריקו', ואסביר לו שזו הצעה הוגנת ושאין לו ממה לפחד. אינני בטוח כלל ועיקר שיסכים להצעה.

כבר נכחתי די בהרצאות והטפות מכל הכיוונים. הייתי בסמינרי 'התעוררות' יהודים, שמעתי קטעים רבים של מטיפים, ביליתי עם קבוצת נוצרים מאמינים בכנסיה וכו' וכו'. אני מודה שתמיד אפשר לשמוע עוד, אבל בימינו - כאשר יש אינספור אמצעים להעביר מידע באלפי צורות שונות - השיטה האובייקטיבית יותר היא דווקא לעיין בתוכנו של המידע ללא ההשפעה הסובייקטיבית של מטיף כריזמטי וקהל אוהד, שנוטים להשפיע, בין אם במודע או שלא, על דעתו של השומע. במיוחד על שומע שבא - במודע או שלא במודע - עם רצון להיות מושפע. אם יש ל-'ערכים' או לאמנון יצחק איזשהי ראייה מדהימה שעולם המדע טרם שמע עליה, לגבי נכונות גילו של מתושלח, יואיל בטובו וישלח לי פרטים מלאים עליה, או לפחות הפניות מתאימות, וינסה גם להסביר איך קרה הפלא שאנשים חכמים ומנוסים ממני לא ראו ראייה זאת. ההבדל ביני לבין החרד הטיפוסי הוא שהאחרון לא יסכים בכלל, לפחות לא באופן פומבי, לעיין בחומר שאשלח לו, או אפילו להכיר בזכותי לשלוח לו חומר זה.

האמונה הדתית אינה באה מתוך השכל והרגש, אלא באה בעיקר מתוך הרגש אל השכל. אנשים שמאמינים בקיום אלוהים או אלילים למיניהם, אינם עושים זאת על בסיס שכלי, מהסיבה הפשוטה שהמימצאים הקיימים מורידים את רמת הסבירות של נכונות חלקים נרחבים מאמונתם עד לאחוזים בודדים, ולעיתים עד לאפס ממש. אולי דווקא בגלל כך, אמונתו של הדתי אינה כוללת את אלמנט "הספק". למעשה היא אפילו אוסרת עליו. אי הטלת ספק אינו אלא סוג של הגנה עצמית על אמונה.

באחד מאינספור הדיונים בנושא עלתה התהיה לפשר התקדמותו הרבה של המדע, דווקא בתקופתנו אנו. וכמו שאמר חכם ידוע, "תמיד יש פעם ראשונה". אינני צריך לשאול את עצמי מדוע עד תקופתו של ניוטון לא 'ניתנה ההארה' למאן-דהוא להתמודד עם תופעת כח המשיכה באופן רציני. הייתי צריך לשאול את עצמי שאלות קשות אילו ההתמודדות הזאת לא היתה קורית מתי שהוא. ההתקדמות של המדע הינה תהליך עם היזון חוזר. ככל שאנו מתקדמים יותר, כך עומדים לרשותנו כלים חכמים יותר (פיסיים ומחשבתיים כאחד) כדי להתמודד עם שאלות קשות יותר וכך הלאה. אגב, הסיבה שרוב "ההתמודדיות" האלה של העת החדשה היו דווקא של גויים (טפו...) נעוצה לא מעט בעובדה שיהודים רבים מדי באותה תקופה העסיקו את מוחם בשינון פרקי גמרא ובלהתכחש לעובדות שמסביבם.

פאפירוס איפובר המצרי דן באסונות שפקדו את מצרים העתיקה ואף מוזכרים בו מוטיבים "המקפיצים" מיד את האדם הדתי, כגון צבעם האדמדם של מי הנילוס. הפאפירוס כבר נשלף בפורומים שונים מספר פעמים, כמעין סוג של הוכחה כביכול לנכונות חלק מהטקסט המקראי (דהיינו, הסיפור על מכות מצרים). אילו היו רואים שולפיו קצת יותר תכניות מדע בטלויזיה, קוראים כתבות בנושא בעיתונים, ומעיינים בספרים בנושא, היו מגיעים בעצמם לשתי המסקנות הבאות:

ראשית, הדבר הסביר ביותר להניח (בדומה למקרים אחרים עליהם אנו יודעים) הוא שתופעות היסטוריות משמעותיות שאירעו במצריים העתיקה גרמו עם השנים ליצירת מספר פולקלורים מקומיים שהתבטאו בשרידי תיעוד שונים. אחד מהם הוא כפי הנראה הפאפירוס האמור, ואחד אחר הוא הטקסט בספר שמות. דוגמאות דומות אנו רואים בפולקלורים עתיקים אחרים שכפי הנראה הושפעו מתופעות היסטוריות - סיפור המבול ועלילות גלגמש למשל. הפאפירוס הנדון, יש לומר, אינו מזכיר לא את פרעה, לא את בני ישראל, לא עבדים ולא שאר ירקות.

שנית, קיימת תופעה מדהימה של "בחירת" ראיות והתעלמות מאחרות, לפי הנוחיות. איכשהו אף אחד לא נפנף כאן במאות ואלפי פאפירוסים, מגילות וחרסים שמתארים דברים הסותרים טקסטים מקראיים לחלוטין. אבל כאשר נמצא אחד שיש לו איזשהי זיקה לטקסט מקראי, מיד אנשי המדע והחוקרים נעשים חביבי העם.

תופעת "הפרופסור התורן" שצץ לו מדי פעם עם מחקר מדהים המפריך כביכול את תיאורית האבולוציה, או עם מימצאים המוכיחים עד כמה בריא להימנע מאכילת בשר חזיר, מקובלת מאד על כותבים מסוימים. ישנה מגמה ברורה של מאמינים דתיים להדגיש כל פיסת מחקר או דעה של מישהו הנחשב בר-סמכא, אשר מחזקת את אמונתם. ההסתמכות על המדע היא מתי שנוח, באותן פעמים שמסקנה של מישהו עולה בקנה אחד עם אמונתו של הכותב. ברובם המכריע של המקרים, בהם המימצאים המדעיים דווקא סותרים את האמונה, קל מאד להתעלם מהם או אף לשימם ללעג ולקלס.

לגבי היווצרות החיים - אין חדש תחת השמש. נכון הדבר שתהליך היווצרות החיים על-פני כדור הארץ אינו פתור באמת האחוזים, וגם אינו יכול להיות פתור במאת אחוזים. התיאוריה שהתחיל איתה דארווין היא כיום התיאוריה השלטת באופן מוחץ בעולם המדעי. נכון שקיימים פה ושם "מכחישי דארווין", אבל הם מיעוט שבמיעוט, ובדרך כלל אנשים דתיים שאמונתם מתנגשת בתיאוריה. תיאורית האבולוציה (שדארווין רק חשף אותה, ולא המציא אותה כפי שרומזים מתדיינים רבים) היא אכן אינה שלמה, וכמו בדברים רבים אחרים שאנו יודעים על עולמנו, חסרים לנו פיסות ידע רבות. אבל מה לעשות שלמרות כך, נחשבת האבולוציה כיום לעובדה קיימת. לא רק זה, אלא שאבולוציה בפועל כבר "סומלצה" במעבדה (מלשון סימולציה) ואין כיום תחליף אמיתי לאותה תיאוריה, אשר אינה חסרת חורים ובעיות. השיטה להתמודד איתם היא לחקור אותם, ולא לקרוא בכתבים עתיקים של מי שחי בשעה שהדברים לא היו ידועים.

אחת הטעויות הבסיסיות בדבריהם של דתיים רבים, היא הנחת הסימטריה בין האמונה "בבורא" עולם לבין הפקפוק בה. אין זה נכון להגיד, כפי שאמרו לי, שהאדם הלא-דתי "המציא" כביכול תיאוריה כאילו אין בורא לעולם. באותה מידה ניתן להגיד שהאדם הלא- דתי "המציא" תיאוריה כאילו אין שדון סגול קטן ובעל זנב מסולסל מתחת לראשו של הישן שנת ישרים.

טען לפני אדם דתי לגבי נכונותו לשנות את אמונתו, לו היה מקבל 'עדות חד-משמעית' לאי התרחשות יציאת מצריים. הפגם במשפט זה נמצא בתוכו. אינני צריך לקבל עדות חד-משמעית לכך שלא התרחשה יציאת מצריים, אלא לכך שכן התרחשה. הסיבה היא פשוטה: מרבית העדויות "המדעיות" הקיימות כיום אינן תומכות בסיפור זה. כאשר עלינו להכריע בין היסטוריה הכוללת "ניסים" לבין היסטוריה כפי שהחוקרים מבינים אותה, אזי חובת ההוכחה חלה על מי שטוען טענות הסותרות, כעיקרון, את המימצאים הקיימים בידע והמחקר האנושי. 'אינך יכול להוכיח שאין אלוהים', אומרים לי. אינני נדרש להוכיח שאין אלוהים!

הואיל ותוכנם של כתבים עתיקים אינו מהווה ראייה מדעית אבסולוטית לנכונותם, במיוחד במקרים בו הוא סותר את הידע, הרי שכדי לטעון לסימטריה יש להביא ראיות מוצקות יותר. בדרך כלל אין צורך להוכיח 'שאין משהו', אלא שהוא קיים, אלא אם כן מדובר במקרה בו הידע האנושי (המדעי, לא האמונות) מצביע בוודאות סבירה על קיום אותו דבר. יתירה מזאת, בשעת הדיון על נכונותו של משהו לא ניתן לעשות שימוש בנכונותו כאחד הטיעונים (כפי נעשה כאן פעמים רבות לגבי הטקסט התורני).

פן מעניין אחר של נושא המדע והאמונה, הינו הדיון בידיעתם של חז"ל את דרכי פעולתו של העולם סביבנו. לנושא חשיבות עצומה, עקב העובדה ש-"התורה שבעל-פה", פרי יצירתם של האמוראים ושל התנאים בראשית האלף הראשון לספירה, מהווה את הבסיס למרבית כללי ההתנהגות בהלכה היהודית. אנשים אלה, שהם למעשה החוליה המקשרת בין התורה שבכתב לתורה שבעל-פה, נחשבים כ-"מורמים מעם" וכמעט "אלוהיים", כחלק מהתפיסה היהודית דתית-חרדית של ימינו. אנו יודעים כיום בוודאות שדבריהם הכילו לא מעט "שטויות", אשר נבעו מהידע המדעי המצומצם יחסית בתקופתם, וגם על כך נכתבו ספרים ומחקרים לרוב. יהודים דתיים, ובמיוחד חרדים, יימנעו לעיתים מקריאת מחקרים כאלה הנחשבים בעיניהם 'כפירה' ואסורים בקריאה, ואף נתקלתי ביותר ממקרה אחד של שריפת (!) חומר כזה בידי חרדים.

אין לי השגות על כך שהרמב"ם, ואף האמוראים והתנאים בתקופתם, היו אנשים "חכמים". אבל הם היו אנשים. גם הם חונכו בילדותם על-ידי הוריהם, וגם הם ניחונו במיגבלות השכל האנושי ובמיגבלות הידע של תקופתם. העובדה שמי מהם קבע (או האמין לקביעה קודמת) בדבר בריאת הנקבה האנושית מצלע הזכר אינה תורמת פסיק הוכחתי אחד למחקר מוצא המין האנושי. היא יכולה לתרום כלים מחשבתיים. היא יכולה לתרום הפניות למידע. דבריהם בוודאי שווים לימוד, ולא "לימוד" מסוג זה הוא מה שמתבצע בישיבות החסידיות בבני ברק ובמאה שערים.

עובדתית, מעטים אנשי המדע בין הדתיים ומעטים הדתיים בין אנשי המדע. בציון עובדות אלה, לא באתי להעביר את המסר ש-"מדע הוא אור ודת היא חושך", המסר שכן באתי להעביר הוא שבגלל הסתירות בין האמונות הדתיות לבין תפיסת העולם המדעית, ובגלל התרכזותם של המאמינים הדתיים דווקא בנושאי הדת, הרי שבהכרח יהיו המאמינים הדתיים מיעוט בקרב הקהיליה המדעית. אינני מפלה פה אנשים על רקע אמונתם, אלא שהם עושים זאת בעצמם!

אין לי רווח "עסקי" במאמץ לכתוב את דברי כאן ולנסות לשכנע אנשים להבדיל בין מה שלימדו אותם לבין מה שחושבים או יודעים בשאר העולם. אינני עושה לאף אחד "דווקא", אלא פשוט נזעק מתוך-תוכי לנסות ולהסביר את מה שנראה לי חסר בסביבתי. יש לי ילדים במדינה הזאת, וחשוב לי שהם יגדלו עם הבנה אמיתית ולא מוטית של העולם, וידעו שהרוב עוד לא ידוע ודורש מחקר. אם מישהו בא ומספר לי (או לכם) על הסיבות וההיסטוריה של משהו מסוים מורכב ועתיק בביטחון מלא "וללא ספק", אני ממליץ לא להתייחס ברצינות לדבריו. כל עוד לא יעבור השכל האנושי מוטציה, אין, ולא יכולה להיות, דרך אחרת להבנת העולם זולת מחקר מדעי המסתמך על מימצאי אמת ועדכון תמידי.

הקדמה על תופעת כפל המשמעות מעבר לתפיסה או לא מעבר לתפיסה? על הניסים ועל הנפלאות ועל התירוצים מה בין אלוהים ליהדות? על "חילוניות", חינוך ו-"ערכים" המדע והאמת המוחלטת 'מצוות' או 'ציוויים'? זה כתוב בתורה למה אתה כאן? מי שמר על מי? מילים אחרונות לסיכום