אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
הספר: ויקרא את שמם אדם - פרשות השבוע בפעמת הזמן
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > במות חופש  לגירסת הדפסה     

במת חופש

זניחת הדת

רחל (השם שונה), גולשת אקראית בחופש, דתייה שלומדת משפטים באוניברסיטה, מערבת, כמרבית הציבור הדתי-חרדי, את ה"דת" במובנה כאמונה הבלתי מסוייגת בכוח-עליון (אלוהים במקרה שלה), עם אורחות החיים, ערכיהם ומוסרם. עירוב שגוי זה גורם לרבים מהמאמינים הדתיים לחשוב ולהאמין, שחולייה של החברה האחרת - עימה נמנים כל אלה שאינם מצויים בארבע אמות אמונתם הספציפית - נובעים מהעדר אמונה באל שלהם, או כפי שרחל התבטאה - ב"זניחת הדת". 

אין זו הטעות היחידה המאפיינת את חשיבתו של היהודי הדתי המצוי. אמונתו המוחלטת ביסודות הדת שלו מונעת ממנו ביקורת מפוקחת על אותם יסודות מצד אחד, ועל שגרירי הדת - מנהיגיה, רבניה וקובעי מדיניותה - מצד שני, המחברים ומצמידים, לא בלא-כוונה מחושבת ומתוכננת, את הצד הרעיוני-תיאורטי של האמונה הדתית למערכת החיים הגשמית, היום-יומית של האדם. כרבים אחרים במחנה הדתי-חרדי גם רחל רואה את השלילי והפסול בחיי החברה החילונית כתוצאה של מחדלי "המחנה האחר", החילוני, ומתעלמת, מתוך חשיבה חד-כיוונית מנותבת, מאותן תופעות שליליות ופסולות, הקיימות, לצערנו, גם במחנה שלה.

כדרכנו בבמות חופש אנחנו מעלים את מכתבה של רחל כלשונו, ולאחריו מספר תשובות, חלקן מאת חברים בצוות חופש, חלקן אורחים מתחום האקדמיה, שנענים בחיוב וברצון להשיב על שאלות גולשים, והמוכרים לקוראי חופש ממאמריהם ותשובותיהם בעבר. מאחר ואיש מבין המשיבים כאן לא קרא את דברי עמיתיו, פרט לאוהד, שריכז את הבמה, קיימות, מדרך הטבע והנושא, כפילויות מסוימות בחלק מן התשובות לנושאים שהועלו בידי רחל. כפילות זו שכרה בצדה, שכן היא מדגישה עניינים, שרובנו, גם בחברה החילונית, איננו מקדישים להם תשומת-לב יתרה, אם בכלל, וראוי שיהיו ברורים ומובנים לכל, ללא כל ספק והיסוס.

 
חופש
 

רחל לחופש

 נזדמנתי לאתרכם במסגרת עבודה שהתבקשתי להגיש במסגרת לימודי משפט ציבורי (הפקולטה למשפטים בבר אילן), בנושא "חופש הדת וחופש מדת". המאמר שאני קראתי הביע דעה בנושא הכשרות, אשר בקש לשכנע את שומרי הכשרות כי הינם נוהגים בצורה פרימיטיווית. צחקתי למקרא מאמרו (אינני זוכרת מי הכותב, לצערי).  

תראו, אני מהדוגלים בגישת "איש באמונתו יחיה". מבחינתי, תרצו - תאמינו, לא תרצו לא תאמינו, וזה במסגרת אמונתי כי כל עוד אין פגיעה באחר - שינהג האדם כראות עיניו. עם זאת, עצוב לי לקרא/לשמוע/לראות את הזנחת ערכי היהדות לטובת ערכים אחרים, יותר "חדישים" ו"מודרניים".

 ועכשיו אני אגיע לאחת הטענות היותר מרגיזות לכאורה, שהיא, לטובת מה נטשתם את ערכי היהדות? מהם אותם ערכים בהם אתם, ה"חילונים החופשיים" דוגלים? וראו לאיזה מצב הגענו מתוך תחלופת ערכים זו. ואני כותבת לכם לא בהתרסה אלא מתוך עצב אמיתי על הנעשה במדינה החילונית הזו, ה"נאורה" לכאורה. 

אני רואה את זניחת הדת, לא במשמעותה כקיום מצוות, אלא ההזנחה הכללית, בתחומים השונים של החיים (חינוך, תרבות, משפט ועוד) כגורם העיקרי להתדרדרות המדינה בכלל והנוער בפרט. הדת היוותה - עבורנו במשך שנים מסגרת. מסגרת כללית לחיים (כפי שאתם בוודאי יודעים, הדת מקיפה את כלל תחומי החיים). לכך היו השלכות לכאן ולכאן מחד, כפי שציינתם, "אני" לא הריבון, אולם מאידך אין ספק שהמסגרת על ערכיה שאפה לקהילה שלווה. לא מושלמת, שלווה ונכונה. ראו מה קורה בבתי הספר היום, עם זניחת ערכי הדת והמסורת לטובת ערכים חדשים (מהם אותם ערכים, שוב?) - האלימות פושה ברחבי הארץבכלל ובתי הספר בפרט, תסמונת "איש הישר בעיניו יעשה" הידועה לנו מתקופותינו הפחות יפות מהתנ"ך. תקופות שאחריהם, תמיד, אבל תמיד, קמו עלינו אויבינו לכלותינו. ראו מה רואים ילדינו, דור העתיד, בטלוויזיה - זה יספיק לשם הבנת העניין: השבוע, בעודי מזפזפת בין הערוצים נתקלתי בערוץ"ביפ", ערוץ בידור. אני לא יודעת אם יצא לכם לצפות בו אולם מדובר בערוץ בתת רמה. באמת. אין לתכניות שם שום ערך ערכי. ומדובר בערוץ אשר ילדים בני 15-17 צופים בו מדי יום! אילו ערכים (למעט קיום יחסי מין בין אנשים שונים בצורות שונות, אלימות וחוסר כבוד האחד כלפי השני) סופגים בני הנוער בעודם צופים בתכניות אלו?

אולי נטישת הדת איננה הגורם היחיד לכך - ייתכן וישנם גורמים נוספים, אך אני רואה את נטישת הדת ומסורותיה כגורם מכליל לנטישת ערכים נוספים כציונות, חינוך ערכי (לאן נעלמו תנועות הנוער?) ועוד.

לסיום, אינני דתיה "פנאטית". אני סטודנטית למשפטים, גרה במרכז וברשותי רכב. בביתי יש טלוויזיה. 5 טלוויזיות, ליתר דיוק ואולי דווקא ע"ר היכרותי עם העולם החילוני הוצגו ההשגות דלעיל.

אודה על התייחסות (כאנשים משכילים מעניינת אותי דעתכם בנושא).

בברכה, רחל

 
חופש
 

אורה מצוות חופש משיבה לרחל

שלום רחל - נדמה לי שאת מערבת את הצער על אבדן ערכים עם העובדה של נטישת הדת. התחלת בכשרות. אני מקווה שגם לך ברור שאין כל קשר בין הפרדת בשר וחלב או העדפת חותמת כשרות אחת על פני אחרת - לבין היותו של אדם בעל ערכים, המעדיף תוכניות טלוויזיה ברמה גבוהה ושולח את ילדיו לתנועות נוער.

לצערי, אפשר להיות בור וחסר-ערכים בין אם אתה דתי ובין אם חילוני. את שואלת "לטובת מה נטשתם את ערכי היהדות?" - התשובה לכך מופיעה בכל פינה באתר: השכלה, מדע, אמנות הומניזם. העובדה המצערת שלא אלו שולטים בכיפה בטלוויזיה וברחוב הישראלי נובעת מסיבות רבות. לא ברור לי על-סמך מה החלטת, שזה נובע מהתרחקות מהדת. הרי באותה מידה של לוגיקה נובע, שהדבר מתרחש משום שלא כולם זנחו את הדת. אלא שזהו טעון שאין לו על מה לסמוך, בדיוק כמו הטעון ההפוך. אישית, יש לי הסברים אחדים לתופעת האלימות הגוברת, הבורות הגואה ואבדן הערכים בהם דגלנו, אבל הם אינם נוגעים לענייננו, וכולם שאובים מתחומים אחרים.

ובכל זאת יש לי גם דברי נחמה: כבר סוקרטס בא בטענות נגד צעירי אתונה, על בורותם וזניחתם את דרך האבות, ועל הבור הגדול שהאנושות נופלת לתוכו. מאז זכינו באיינשטיין, פיקאסו, צ'רלי צ'פלין, פלורנס נייטינגייל, אבן-גבירול ומדענים, אנשי רוח ואמנים אשר זנחו את אמונות הדת והחברה שרווחו בתקופתם ובמאבק נחוש ומר הצעידו את העולם קדימה. אז נכון, אף פעם רוב בני האדם אינם דרווין ואינם גלילאו - ואף על פי כן נוע תנוע!

אורה לב-רון

 גלילאו גליליי
גלילאו גליליי
גדול האסטרונומים בעידן המודרני, מדען איטלקי רב-תחומי, 1642-1564

פרופ' דן עמיר משיב לרחל

לרחל שלום רב. במכתבך הקצר את מעלה כמה טענות, ואנסה להתייחס אליהן, בקיצור, אחת לאחת.

ראשית, אינני יודע לאיזה מאמר על כשרות את מתייחסת. באתר חופש יש במה פתוחה למגוון די רחב של דעות, ובוודאי שאין צורך להסכים עם כולן. במיוחד, אינני יודע מה הצחיק אותך כל כך באותו מאמר - האם היו אלה הנימוקים המובאים בו, או המחשבה שיצליח לשכנע אנשים דתיים לזנוח את הכשרות. על כל פנים, "פרימיטיוויות" היא מושג יחסי. אם את בטוחה שמה שיותר חשוב ואיכפת לאל שאת מאמינה בו הוא האוכל שבצלחתך, אזי סביר שדיני השחיטה אינם נראים פרימיטיוויים בעינייך. אבל בעיני מישהו אחר, שמסביר את דיני הכשרות בסיבות היגייניות, כגון למניעת אכילת בשר נא או פגרים, ההתעקשות על קיום דיני השחיטה היהודית על כל דקדוקיה נראית היום ארכאית, בהתחשב בהתקדמות העצומה שחלה מאז נחקקו דינים אלה, הן בתחום הבריאות והן בתחום היחס לבעלי החיים. לכן יכול אדם כזה להמשיך ולהאמין בקיום בורא עולם, אולי גם בקיום השגחה עליונה, ולהיות מוכן להחליף את דיני השחיטה בדינים שייראו בעיניו מתחשבים יותר. לאדם שלישי, עצם האמונה בהשגחה עליונה, לא כל שכן בהשגחה פרטית, לאחר כל הניסיון ההיסטורי המצטבר של האנושות בכלל, ושל העם היהודי בפרט, נראית שריד מעולמו של האדם הפרימיטיווי.

שנית, את שואלת מהם אותם ערכים בהם אנחנו, החילוניים החופשיים, דוגלים. את מצהירה שאת דוגלת בגישת "איש באמונתו יחיה", ואני מברך אותך על כך. האם "איש באמונתו יחיה" הוא אחד מערכי היהדות? זה תלוי בפירוש המילה "יהדות". אם מתכוונים בו לדת היהודית האורתודוכסית, הרי גישה זו אינה הגישה המסורתית של הדת היהודית, ואינה גישת הממסד הדתי בישראל. כידוע לך, הפסוק התנ"כי (חבקוק ב ד) שבו נאמר "צדיק באמונתו יחיה" משמעותו שונה לגמרי מזו שמשתמעת מדברייך. אם מתכוונים ב"יהדות" למכלול הרוחני-תרבותי של מורשת העם היהודי, הרי אפשר בהחלט לראות את חופש האמונה גם כחלק מערכי היהדות. מי כמו העם היהודי, שסבל מרדיפות דתיות במשך אלפיים שנה, חלם על חופש זה? זוהי דוגמה מצוינת לאחד מאותם ערכים שבהם היינו רוצים להחליף ולשפר את הערכים הדתיים.

גדולתה של תורת משה, לפני אלפי שנה, הייתה בכך, שהיא העלתה את רעיונות החופש והשוויון בעוד שאר העולם היה עדיין רחוק מאוד מהם. אבל מאז חלה התקדמות רבה במחשבה האנושית ובנורמות המוסר, וערכי השוויון והחופש הם הרבה יותר מרחיקי לכת מאלה שהביאה ושימרה הדת היהודית האורתודוכסית. ערך השוויון שאנחנו דוגלים בו חל לא רק על בני עמנו, אלא על כל בני האדם - וזה בניגוד צורם ליחס המפלה, במכוון, של הדת לאלה שאינם יהודים, ואפילו לאלה שהם יהודים בעיניה אך אינם שומרי מצוות. השוויון שאנחנו דוגלים בו חל גם על הנשים, וגם זאת בניגוד צורם לשוויון הדתי המוגבל לגברים בלבד.

אהבת הזולת וההתחשבות בערך השוויון שלנו אינה מוגבלת ל"אחינו" בלבד. גם אלו יכולים להיחשב ל"ערכים יהודיים" במובן שאני מייחס למונח זה, וזאת לא רק בזכות ההיסטוריה הרחוקה, אלא גם מכיוון שהעם היהודי תרם הרבה למחשבה האנושית בכיוונים אלו גם בתקופה החדשה.

אלברט אינשטיין
אלברט אינשטיין, 1955-1879
 יהודי יליד גרמניה, מגדולי אנשי המדע בכל הזמנים 
על בול ישראלי משנת 2005

ועכשיו לנקודה השלישית, הקשה יותר: האם השפל בערכיות היום הוא תוצאה של זניחת ערכי הדת והמסורת? הטענה שהחינוך הדתי מעצב אנשים ערכיים יותר וטובים יותר היא, במקרה הטוב, השערה שאינה מאוששת ע"י העובדות. ההיסטוריה וההתבוננות סביבנו מלמדות אותנו שאנשים דתיים ביצעו, ומבצעים גם היום, פשעים נוראים, ורבים מאוד מפשעים אלו בוצעו ומבוצעים בשם הדת. הן מהיכרויותיי האישיות הרבות, הן ממעקב אחרי הנעשה בישראל, אינני מבחין ביתרון ערכי ומוסרי כלשהי אצל אלה שחונכו חינוך דתי על אלה שחונכו ברוח הומניסטית חילונית. עליית החומרנות וירידת האידיאליזם איננה תופעה המוגבלת לציבור החילוני בלבד. עם זאת, אני מצר כמוך על הידרדרות החינוך בכלל, והחינוך הערכי בפרט, במדינה. אני נוטה גם להסכים לדעתך שהטלוויזיה המסחרית היא גם סימפטום וגם סיבה להידרדרות זו.

אם תרצי, אוכל לפרט יותר בכל אחד מהנושאים.

בברכה,

דן עמיר

פרופ' עוזי אורנן משיב לרחל 

שלום רחל - במכתבך העלית מספר שאלות וטענות, בהן "הזנחת ערכי היהדות לטובת ערכים אחרים, יותר "חדישים" ו"מודרניים", ויותר מרגיזה לכאורה "לטובת מה נטשתם את ערכי היהדות? מהם אותם ערכים בהם אתם, ה"חילונים החופשיים" דוגלים?"

תשובתי היא, שהערכים שאנו דוגלים בהם אינם חלק מערכי היהדות. הם יותר חדישים, ללא מירכאות, אלא בעובדות פשוטות: הם באו לעולם כתוצאה מהגות של בני-אדם בתקופה שבה "ערכי היהדות" כבר היו מגובשים ולא השתנו. העובדה המוסכמת עלינו היא, שכל בני האדם שווים (כמו באמונה היהודית - כולם צאצאים של אותו היצור האנושי הקדום) ומכאן נובע העיקרון הראשון במעלה - לכל בני האדם חייבות להיות אותן הזכויות ואותן החובות.

עיקרון זה אינו כלול ב"ערכי היהדות" (שנקבעו כאמור לא בעת החדשה, והם אינם חדישים). שכן ערכי היהדות נותנים זכויות שונות לכל אדם. היהדות מבחינה בין 'יהודי' ו'לא יהודי'. לאחד נותנת זכויות שאין לשני, את האחד מחייבת בחובות שהיא לא מחייבת בהן את השני. למשל זכויות של בני זוג, של מזונות, של חובות תפילה וכדומה. וערך עליון בעיניה היא הפרדה מוחלטת בין אלה לאלה, אפילו לאחר המוות.

ערכי היהדות כוללים חובות וזכויות שונות לגבר יהודי לעומת אישה יהודיה. את הינך אישה משכילה, לומדת באוניברסיטה המחדישה את ערכי היהדות אל חניכיה, ולכן העובדות האלה ודאי ידועות לך היטב. למשל, הקשר הזוגי נעשה בכך, שהגבר קונה את האישה, ולכן הוא רשאי גם לוותר על הקניין. לעומת זאת האישה, שהיא קניין, אינה יכולה כמובן להחליט על פירוד. הפרוצדורות - למרות כל מאמצי פוסקים בני הזמן החדש (ניסיונות "חדישים") - הן מסובכות, וגם אם יש אפשרויות "חדישות" לנשים להיפרד - אין הן שוות לגברים בזכויותיהן ובדרכי ההיפרדות

כמו כן, בין ערכי היהדות כלול מעמד הממזר - מה שנובע במישרין מכך שהאישה היא קניינו של הגבר ("בן זוגה" לפי המשמעות "החדישה"), ולכן לא ייתכן שגבר יהודי אחר ייקח את הקניין שאינו שלו ויוליד ממנה ילד. החטא של האישה לא יכופר, והיילוד צריך לשלם על חטא זה (לא לפי ההתיימרות היהודית של "בן לא ישא בעוון אביו", כי אם לפי הפסוק "הכינו לבנים מטבח בעוון אבותם" - אולי מפני שמדובר על "אבות" ולא על "אמהות"?).

כל הדוגמות האלה מראות, שהיהדות קובעת את זכויותיו ואת חובותיו של האדם לפי מסבות לידתו ועובדות מוצאו. הערכים שלנו אומרים - זכויותיו של האדם צריכות להיות שוות מלכתחילה, בלי שים לב למסיבות לידתו ושייכותו האתנית, וכשהוא הולך וגדל - לפי הדרך שהוא בוחר בה בחייו. החברה שאנחנו מבקשים לחיות בה היא חברה הישגית ולא חברה שיוכית.

...לפיכך מכריזה העצרת באוזני כל באי העולם את ההכרזה הזאת בדבר זכויות האדם כרמת הישגים כללית לכל העמים והאומות. כדי שכל יחיד וכל גוף חברתי ישווה תמיד לנגד עיניו וישאף לטפח, דרך לימוד וחינוך, יחס של כבוד אל הזכויות ואל החירויות הללו, ולהבטיח באמצעים הדרגתיים, לאומיים ובינלאומיים, שההכרה בעקרונות אלה וההקפדה עליהם תהא כללית ויעילה בקרב אוכלוסי המדינות החברות ובקרב האוכלוסים שבארצות שיפוטם.
 סעיף א
כל בני אדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה.

 מתוך הכרזת זכויות האדם של האומות המאוחדות 

בברכה

פרופ' עוזי אורנן 

איל מצוות חופש משיב לרחל

רחל היקרה שלום. תודה על מכתבך. שמי איל, ואני חבר בצוות חופש. אינני חושב שישנם באמת "ערכים יהודיים". אני מניח שכונתך למנהגים יהודים שמקורם בדת. אם כוונתך ל"מוסר יהודי" - אף אינני מכיר ב"מוסר יהודי". מוסר הוא מוסר. נקודה. לנהוג בצדק ובהגינות וביושר הנה דרישה מכל בני האדם. הדרישה הזו מוזכרת וקיימת כמובן במיטב של היהדות, אך גם אצל כל אדם מוסרי ללא קשר למוצאו.

במה שאת מכנה "ערכים יהודיים" כוונתך, מן הסתם, לתרבות היהודית, שחלקה, אכן, מקורו בדת. אנחנו בפרוש איננו דוחים תרבות זו, ואנו אף רואים בה את שרשי תרבותנו. כמובן, בניפוי הדברים שהשכל, המוסר והזמן בו אנו חיים מתנגדים להם.

אינני חושב שבאופן מהותי ישנם ערכים "חדשים ומודרניים". ממש אינני מבין את המושג. הערכים שאנו דוגלים בהם "הומצאו" כבר בתקופות מאד עתיקות, חלקם ניזכר בעשרת הדיברות. הם הוצגו כבר על-ידי נביאי ישראל. הם מבוטאים היטב בדרישת הנביא לעשות דין צדק ביתום בגר ובאלמנה. הם בוטאו בצורה מרשימה על-ידי הלל הזקן שאמר "השנוא עליך על תעשה לחברך" (אגב - לא העיוות "ואהבת לרעך כמוך" שהוא בהרבה מקרים דרישה בלתי אפשרית הכרוכה, לעיתים, בעשיית שקר בנפשו של המנסה לממש אותה). 

הערכים "המודרניים" שאני עשוי לעלות על דעתי הנם לבוש חדש לעמדות מוסריות או בלתי מוסריות ישנות. המובן הרע של "ערכים מודרניים" עשוי להיות, למשל, תורות גזע מתועבות המדברות על "גזע אדונים", על ה"עם הנבחר", תורות שהומצאו כנגדנו, היהודים, באירופה של המאה התשע עשרה, ועברו אף מטמורפוזה משונה, כך שאומצו על ידי חלק מבני-עמנו וחלק מחובשי הכיפות, המתיימרים לדבר בשם ערכים יהודיים. המובן הטוב של "ערכים מודרניים" הנו לבוש חדש, למשל - של הדרישה לנהוג בצדק בחלש , ובלבוש מודרני, לדוגמא - שמירת זכויות של מיעוטים חלשים, נשים ועוד.

אמנם נכון שחלק מהכללים האתיים שמקורם בדת היהודית אנחנו דוחים מבחינה מוסרית הם עתיקים, כמו למשל ההיתר להחזיק בעבד, או שאנחנו אדישים אליהם מוסרית, כגון איסור שעטנז - אך גם מקור הערכים שבגינם אינני מאמץ כללים אלו עתיק לא פחות, אם עתיקות הכללים מרשימה אותך, ואלו הם הערכים של מתן שוויון לכל בן אנוש, כי גם ל'גירסתם' - "כולנו נבראנו בצלם אלוהים".

לגבי החוליים שאת מונה במדינה, אני שותף לדעתך. אני רק חלוק על מקורם. מכל מקום, מקור זה, להערכתי, איננו בעזיבת הדת. ניתן לראות חברות בלתי דתיות בעליל שניתן להתקנא בהם - למשל כמה מדינות אירופאיות כגון הולנד ודנמרק , וניתן, מאידך, לראות חברות דתיות כמו החברה האיראנית, האפגאנית, או "נוער הגבעות" שלנו, שאת ערכיהן דוחה כל בן-תרבות.

איסלאם באפגניסטאן

בנוסף, הלא בימי ראשית המדינה היינו חברה הרבה פחות דתית, וגילויי הדת היו אז מתונים בהרבה מגל ה"מתחזקים" השוטף כיום את המדינה. (זכור לי ראיון עם בכיר באוניברסיטת בר אילן אם איני טועה , שסיפר כי נהג לשוחח שיחות הגות בנערותו עם ה"חזון איש" - ראש היהדות החרדית בזמנו - תוך טיול רגלי במכנסיים קצרים, בחוף ימה של תל אביב, אל מול מתרחצים ומתרחצות בבגדי ים, מבלי שאיש משניהם התרגש מכך. כיום קשה לשער שיחה כזו, על רקע תפאורה שכזו).

אם תישאלי, מניין, לדעתי, הירידה בסולידאריות החברתית, הגאות בזילות הערכים, התגברות השחצנות והאלימות , שבשנות המדינה הראשונות לא הכרנו ברמה כזו, הרי, למרות שאיני סוציולוג , לדעתי, ניתן לשער מקורות אחרים. למשל, (כמה נדוש), שנות הכיבוש על עם אחר, שלימד אותנו ואת ילדינו שניתן להתייחס לבני אדם אחרים באדנות ובבוז, התייחסות שהעתקתה אל בני עמנו שלנו, הייתה רק עניין של זמן. לשם בדיקה, השווי פרמטרים חברתיים של סולידאריות בין החברה הישראלית שלפני מלחמת ששת הימים, לזו שאחריה.

יתכן וישנם עוד גורמים להתדרדרות הנ"ל, כמו המעבר ממשטר סוציאל דמוקרטי ששרר בראשית המדינה לקפיטליזם קיצוני כפי שאנו רואים כיום. ראי את המצב החברתי באמריקה מול זה של מערב אירופה, כנמשל.

בסופו של דבר שנינו הלא איננו סוציולוגים (אני מרשה לעצמי להניח זאת לגביך), וכול התיאוריות שאנו מונים הינן, בסופו של דבר, סברות-כרס. מכל מקום יחוס התופעה לעזיבת הדת נראה לי מופרך.

נקודה מקוממת ממש הנה זיהוי התרבות הקלוקלת כ"ערך חילוני", והצגתן של תוכניות נחותות בטלוויזיה (והרוב המוחלט שלהן כזה, לדעתי) כאילו מייצגות תרבות "חילונית". תחשבי כמה היית מתקוממת לו הייתי מזהה את נפנוף תרנגולת הכפרות האומללה מעל הראש, או את ההתנפלות המבישה על פירורי שיירי האוכל של הרבי ב"טיש" כמבטאות את לבה של רוח התרבות היהודית הדתית.

מדוע את נטפלת לתוכניות טלוויזיה קלוקלות כמייצגות החילוניות ואינך מתייחסת להישגיי המדע, הספרות, המוזיקה, הציור, התיאטרון והתעשייה כמיצגי התרבות הלא דתית? (אגב בביתי שלי טלוויזיה אחת, שברוב המוחלט של זמן שהות בני המשפחה בבית היא כבויה...).

לדעתי, במובן העמוק, אין בכלל "תרבות חילונית". יש מגוון של תרבויות ומנהגים, שרק בגלל הדומיננטיות של המושגים הדתיים בעשרים שלושים שנה האחרונות הפכו ל"חילוניים". שאחרי ככלות הכול, המושג חילוני הנו מושג הנבנה דרך עיניים דתיות, המחלקות את העולם ל"שלנו" - הדתי, ול"לא שלנו" - החילוני, ל"אנחנו" ול"הם". 

השימוש שלי במושג "חילוני" הוא סוג של כניעה להשקפה הדתית, שאני נכנע לה במודע רק כדי להיות מובן. למעשה, אלמלא הייתה קיימת חברה דתית, לא היינו נזקקים כלל למושג "חילוני". רק מבעד למשקפיים הדתיות הצרות קיים מכנה משותף ביני לבין מתפרע במגרש כדורגל בשבת, כי שנינו מתוייגים בעיניים דתיות כמחללי מצוות

כדי להבין נקודה אחרונה זו, שלעיתים מתקשים להבינה, אמשיל לך משל: דמי בנפשך חובב "שרוף" של ג'אז, המחלק את האנושות, בנוסח הדתי, לחובבי ג'אז ולסולדים מג'אז. והנה את מוצאת עצמך (נניח לצורך המשל, שאינך חובבת ג'אז) בחבילה אחת עם הדיקטאטור האיטלקי מוסוליני, שגם הוא לא סבל ג'אז. "אתם הסולדים מג'אז", ינזוף בך חובב הג'אז, "ראו לאיזו רמה מוסרית נחותה אתם יכולים להגיע! תיראי את מוסוליני שלכם". בערך כך אני חש כאשר מיחסים חוליים שונים בחברה ל"אתם החילוניים".

ג'אז

 

בתקווה שהצלחתי לענות לך על חלק מתהיותיך.

איל

צוות חופש 

שירה מצוות חופש משיבה לרחל

שלום רחל - אני שירה, מצוות חופש. הביקורת שאת מותחת על אתר חופש ועל התרבות החילונית ככלל מתפרסת על-פני נושאים שונים, שלא בהכרח קיים ביניהם קשר של סיבה ומסובב, של גורם ותוצאתו. את מערבת "דת" כבסיס אמוני באלוהים עם כמערכת חוקים התנהגותית-נורמטיבית שהחברה הדתית מתנהגת על-פיה, כשבין השניים הקשר אמנם קיים, אבל לא במשמעות שאת מתארת כאן. משום מורכבות מכתבך, ומשום שאינני רוצה להיחשב 'מטייחת', תשובתי לא תהיה קצרה.

אתחיל ב"כשרות", שאין בינה כל קשר לחינוך הכללי-חופשי (חילוני, לא דתי). חבל שלא ציינת לאיזה מאמר את מתכוונת, משום שיש באתר מאמרים רבים בנושא, חלקם נכתבו בידי כותבים-אורחים, שלא את כל דעותיהם אנחנו מאמצים. אבל ברוח דבריך "איש באמונתויחיה", איננו מצנזרים כל מילה שאינה תואמת את דעתנו. הנה מאמר שאנחנו עומדים מאחוריו, אם כי גם הוא לא נכתב בידי חבר הצוות http://www.hofesh.org.il/articles/kashrut/kashrut.html -  הממצה היטב את חוסר הטעם, בהגדרה זהירה שלי, בשמירת כשרות, בוודאי בכפייתה על מי שאינו מוצא בה טעם.

מאמר נוסף של מחבר-חוץ מתייחס גם הוא, בין השאר, לכשרות http://www.hofesh.org.il/articles/hiloni_dati/driers.html

עניינית, ולדעתי שלי - זכותו של כל אדם לאכול או להימנע מאכילה של מה שהוא רוצה. מה אכפת לך, הדתייה, מה אני - החילונית - אוכלת? מה אכפת לציפור שהעץ הוא ירוק? שתי בעיות כרוכות כדבר-שאינו-אכפת-לי-לכאורה שמאוד אכפת לי מהן: (א) המחיר שאני חייבת לממן בכשרות הדתית-חרדית, (ב) המרכיב הכפייתי בכשרות, המהווה חלק בלתי נפרד מהריב והאלימות שנכפים על משפחות רבות בידי מתחרדים טריים ("חוזרים בתשובה").

אינני יודעת מה את יודעת על העמותה שלנו חופש, ועל איזה רקע קמה וצמחה, אבל ההתחרדות היא הבסיס והסיבה להקמתה בידי מספר נפגעים לפני כ-22 שנה. לא משפחה אחת נהרסה בשל התחרדות אחד ממרכיביה - קראי בספר "שדים מגיחים מאפלה" והכשרות הייתה רכיב רציני בהרס כזה.

אי-אפשר להתעלם מן העובדה, שה"כשרות" איננה סתם גחמה של אדם מסויים, שקם בבוקר בהיר והחליט שמהיום לא יאכל מלפפון שקליפתו ירוקה-כהה. הכשרות, בוודאי בגישה החרדית, היא גישה קיצונית-מוחלטת למזון, מלווה בריטואלים שלאדם שאינו דתי הם מוזרים, בלשון זהירה, ואינני מתפלאת על אותו כותב שנקט במילה "פרימיטיווי".

הכשרות הדתית כיום מבוססת על עקרונות שנקבעו בתורה, כשמאז חלפו לפחות 2500 שנה, וכשהידע על סניטציה, בריאות ומחלות השתנה מאז מן הקצה לקצה. האם את, רחל, תלמידת משפטים ב"בר-אילן", שיש לך 5 טלוויזיות בבית ומכונית, מקבלת את ההגדרות הכתובות בספר ויקרא על "טומאה" כהגדרות תקפות גם היום? אם תשובתך שלילית - איך תגדירי אדם שטוען היום שזרע של גבר שנפלט בקרי-לילה הוא "טומאה", וש"טומאה" היא גם וסתה של אישה, כמוני וכמוך? בור? עם הארץ? פרימיטיווי? ואם תאמרי שההגדרה תקפה - אגביה גבותיי בתימהון אין-קץ.

טומאה

"פרימיטיווי" איננה מילה גסה. פרימיטיווי הוא אדם, המתייחס לנושאים בחיינו היום, כשנכנסנו לאלף ה-3 למניינו של עולם, כתקפים בדיוק באותה מידה בה נכתבו ונקבעו בתורה; פרימיטיווי הוא אדם שכקודמו לפני 2500 שנה אינו יודע קרוא וכתוב; פרימיטיווי הוא אדם המתייחס לזולתו בדרך בה נהגו לפני 2500 שנה; פרימיטיווי הוא זה, המתייחס לגוף האדם, לאבריו, למערכות חייו (מזון, הפרשות, וסת, זרע, לידה, מוות) כאל עניינים "טמאים", שחובה להיטהר מהם בטרם נוגעים בהם או משתמשים בהם.

מותר לך, כאישה דתית, הממושמעת להלכה הדתית, לזרוק לפח אוכל כרצונך. אבל כשאני קוראת שבפסח זורקים לאשפה טונות של אוכל טוב ומזין, כולל אלפי ליטרים חלב בגלל גחמת "כשרות דתית", שעה שאלפים בארץ רעבים ללחם כ"מעשר" - אני מתפלצת! כשמוציאים הון-תועפות על אוכל כשר לפרות שבועות לפני הפסח, על מנת שחלבן יהיה "כשר" על-פי ההלכה היהודית [למדת קצת ביולוגיה? האם יש בכלל קשר בין מזון שנכנס לפה לבין חלב שמייצרת בלוטת החלב בשד ובעטין? אין שום קשר! אל תכעסי עליי אם אכנה מי שחושב שיש קשר בשם פרימיטיווי, או טוב יותר - בור ועם הארץ] - אני משתגעת! כשהמדינה מוציאה מיליוני שקלים מקופתה [שבחלקה מומנה ממסים שאני שלמתי מעבודתי בזיעת-אפי] עבור תחזוקת משגיחי-כשרות בארצות רבות בחו"ל - באה לי קריזה! ויש עוד מאות דוגמאות לחוסר כל קשר ודמיון בין חוקי הכשרות שקבעה ההלכה היהודית על-בסיס ידע שעבר זמנו בטל קורבנו, לבין מה שהאדם המודרני, המשכיל, זה שאינו פרימיטיווי, בוודאי גם היהודי הדתי, יודע היום.

את כותבת: תראו, אני מהדוגלים בגישת "איש באמונתו יחיה". מבחינתי, תרצו - תאמינו, לא תרצו לא תאמינו, וזה במסגרת אמונתי כי כל עוד אין פגיעה באחר - שינהג האדם כראות עיניו. עם זאת, עצוב לי לקרא/לשמוע/לראות את הזנחת ערכי היהדות לטובת ערכים אחרים, יותר "חדישים" ו"מודרניים". ועכשיו אני אגיע לאחת הטענות היותר מרגיזות לכאורה, שהיא, לטובת מה נטשתם את ערכי היהדות?

ואני עונה לך: למה את מתכוונת ב"ערכי היהדות"? פרט לאמונה באלוהים ודבקות עיוורת בחוקי הדת (הלכה) לא נטשנו דבר, מצד אחד, והעשרנו הרבה, מצד שני. "יהדות" אינה מילה נרדפת ל"דת". והיהדות כוללת אוצר תרבות עצום ונפלא, שבניה היהודים החילונים העשירוה וממשיכם להעשירה. ארון הספרים שלנו גדוש ומלא יהדות, ותיקה וחדשה, ועגלתנו עמוסה וגדושה תרבות וערכים יהודיים וכלל -אנושיים

http://www.hofesh.org.il/freeclass/zehut/zehut2.html

http://www.hofesh.org.il/freeclass/zehut/zehut3.html 

http://www.hofesh.org.il/freeclass/zehut/zehut4.html

http://www.hofesh.org.il/freeclass/zehut/zehut7.html 

וכך גם ביחס ל"ערכים" http://www.hofesh.org.il/freeclass/zehut/zehut6.html

גם ביאליק, טשרניחובסקי, עמוס עוז, ס' יזהר, יוסף דן, רחל אליאור, יעקב מלכין, יאיר צבן, ואלפי אנשי-רוח, ספרות, שירה, תיאטרון ומדע, חתני פרס ישראל ופרסי נובל ואלפי אנשי רוח, אמנות ומדע הם יהודים נפלאים שאינם דתיים. מדוע לדעתך יהדות חילונית היא נטישה? היא דרך אחרת ביהדות, שגם ברבדיה הדתיים אינה הומוגנית - כשרוב היהדות הדתית בימינו היא רפורמית וקונסרבטיבית, הדחויה מאוד עד כדי ביזוי ועלבון בידי המיעוט האורתודוכסי.

ועדיין לא דברתי על רבנים מסויימים רבים חסרי ערכים - מצאי אותם, עם שמות, ביומני חופש http://www.hofesh.org.il/crime/crime.html#yoman

ועדיין לא דברתי על גדולי הרוח, החברה והמדע כמו מארכס, פרויד ואינשטיין, שלו נותרו דתיים היה העולם מפסיד את גאוניותם המחדשת והמקדמת.

קארל מארקס
זיגמונד פרויד
אלברט אינשטיין
קארל מארקס זיגמונד פרויד אלברט אינשטיין

ועדיין לא דברתי היהודים החילונים שעזבו בית חרדי בגלות ועלו לארץ שוממה להקים בה מדינה גם ליהודים הדתיים, שחלקם התנגד וחלקם עודנו מתנגד להקמת המדינה, להנהגתה ולסמכותה.

את שואלת: מהם אותם ערכים בהם אתם ה"חילונים החופשיים" דוגלים?

ואני עונה לך: על "ערכינו" כבר דברתי. ערכינו הם ערכי האדם, ואין הבדל ביניהם לבין ערכי האדם היהודי, לבד מחוקי פולחן או אפלייתה של האישה. קצת מוזר לי שאת, אישה משכילה, הרוכשת השכלה גבוהה, מתעלמת מעוול נורא ואיום שגורמים הערכים היהודיים הדתיים "הנפלאים" לטעמך לאישה, ואת הרי אישה. קראי וראי http://www.hofesh.org.il/articles/woman/woman.html

כשאדם דתי משתמש במילה "ערכים" הוא מתכוון, ברצונו או שלא ברצונו, למצוות הדת היהודית, אותם הוא רואה ומקבל כערכים, ולא היא. ערכים הם עקרונות-יסוד שהאדם קובע לעצמו ומקבל על עצמו במסגרת חייו בתוך חברה אנושית ובהיותו ריבון לעצמו. בעוד שמצוות הן פקודות שמורדות "מלמעלה", בידי שמשי-דת לכאורה בשם אלוהים, כשהם מינו עצמם מטעמם לשליחיו עלי-אדמות. קיום מצווה דתית היא למען מטרה תועלתית מסויימת, לפחות בעבור כרטיס כניסה לגן-עדן. קיום ערך אנושי הוא לשם קיום הערך, לשום תועלת אישית שהיא. בנושא "ערכים" ו"מצוות" עייני במחקר שערכו חברינו באתר http://www.hofesh.org.il/articles/halacha/taryag.html[

את כותבת: וראו לאיזה מצב הגענו מתוך תחלופת ערכים זו. ואני כותבת לכם לא בהתרסה אלא מתוך עצב אמיתי על הנעשה במדינה החילונית הזו, ה"נאורה" לכאורה.

ואני משיבה: למה את בדיוק מתכוונת? מדינת ישראל החילונית היא אכן מדינה נאורה, בוודאי נאורה יותר מהגטו החרדי בבני-ברק או במאה שערים, ששם יורקים על נשים ההולכות בשרוול קצר, או שורפים חנויות של "אחרים", ששם לומדים הרבה מאוד תלמוד ש"ס ופוסקים, וכמעט שום דבר אחר המוכר בעולם הנאור כתרבות כללית נאורה; מדינה נאורה שבניה - דתיים וחילוניים - זוכים בפרסי נובל לספרות, רפואה וכלכלה; מדינה נאורה שנמצאת במקום גבוה בטכנולוגיה, במדע, במחקר, בחקלאות, בספורט ועוד. האם אמנם זוכה או מסוגלת כל צעירה חרדית ללמוד, בדרך בה את לומדת? האם את משמשת דוגמה אופיינית לנערות ולנשים דתיות-חרדיות?

יש במדינה שלנו, לצערי הרב, גם ממצאים שליליים, בעיקר בתחום הפשיעה, הסמים ועוד - אבל שלא תחשבי לרגע שהחברה הדתית-חרדית נקייה מהם. הפשע והאלימות קיימים גם בחברות הדתיות - גם הם, בסופו של דבר, רק בני-אדם.

את כותבת: אני רואה את זניחת הדת, לא במשמעותה כקיום מצוות, אלא ההזנחה הכללית, בתחומים השונים של החיים (חינוך, תרבות, משפט ועוד) כגורם העיקרי להתדרדרות המדינה בכלל והנוער בפרט. הדת היוותה - עבורנו במשך שנים מסגרת. מסגרת כללית לחיים (כפי שאתם בוודאי יודעים, הדת מקיפה את כלל תחומי החיים). לכך היו השלכות לכאן ולכאן מחד, כפי שציינתם, "אני" לא הריבון, אולם מאידך אין ספק שהמסגרת על ערכיה שאפה לקהילה שלווה. לא מושלמת, שלווה ונכונה. ראו מה קורה בבתי הספר היום, עם זניחת ערכי הדת והמסורת לטובת ערכים חדשים (מהם אותם ערכים, שוב?) - האלימות פושה ברחבי הארץבכלל ובתי הספר בפרט, תסמונת "איש הישר בעיניו יעשה" הידועה לנו מתקופותינו  הפחות יפותמהתנ"ך. תקופות שאחריהם, תמיד, אבל תמיד, קמו עלינו אויבינו לכלותינו.

ואני עונה לך: על מרבית טיעוניך עניתי כבר קודם. ההבדל בין היות יהודי דתי או חילוני הוא באמונה או באי-אמונה באלוהים, וקיום פולחנים דתיים בידי המאמין באל. זה הכול. כל היתר הם דברים הנובעים מנורמות וקודים של התנהגות, כולל חינוך, בבתי-ספר חרדיים נוהגים מורים להכות תלמידים, בחינת "חוסך שבטו מכה בנו". בחברה הדתית, בייחוד בחרדית, שולט פחד. פחד מהורה, פחד ממורה, פחד מהרב, פחד מ"אלוהים". והפחד מוביל להתנהגות "נחמדה" לכאורה. בחברה החילונית-החופשית לא קיים פחד כזה.

הפחד הוא אנושי, לא דתי, והשאלה שעלינו לשאול את עצמנו האם המחיר כדאי. האם ראוי להפחיד חברה שלימה באיומי-סרק לכאורה מכוח-עליון, למען הישגים אישיים או חברתיים מסויימים. מצד אחד החברה הדתית-חרדית נראית כלפי חוץ לכאורה נחמדה, מחונכת, ממושמעת, אבל המחיר לכך מאד יקר: האלימות והפשיעה שקיימת גם בחברה הדתית-חרדית נעשית מתחת לפני השטח, בעיקר עבירות מין קשות, המשטרה והתקשורת אינם מעורבים ע"פ העיקרון "לא למסור" ("מוייסער"), והשפיטה היא פנימית, בבתי הדין החרדיים (בד"צ). מחיר יקר שני הוא ההתכנסות פנימה של החברה הדתית (זה אסור, וזה אסור, וגם זה אסור). אמנם את, ואחרות, לומדת באוניברסיטה, ויש לך 5 טלוויזיות ומכונית, אבל את אינך מאפיין של יהודי דתי, בוודאי לא יהודי חרדי.

טלוויזיה

את כותבת:  ראו מה רואים ילדינו, דור העתיד, בטלוויזיה - זה יספיק לשם הבנת העניין: השבוע, בעודי מזפזפת בין הערוצים נתקלתי בערוץ "ביפ", ערוץ בידור. אני לא יודעת אם יצא לכם לצפות בו אולם מדובר בערוץ בתת רמה. באמת. אין לתכניות שם שום ערך ערכי. ומדובר בערוץ אשר ילדים בני 15-17 צופים בו מדי יום! אילו ערכים (למעט קיום יחסי מין בין אנשים שונים בצורות שונות, אלימות וחוסר כבוד האחד כלפי השני) סופגים בני הנוער בעודם צופים בתכניות אלו?

ואני משיבה:  שלא תהיה טעות בידך: גם אני רואה תופעות אלו באור שלילי ביותר, ואני בעד שידוד מערכות בתחום זה - אבל לא אמונה באלוהים תעשה זאת, אלא נטילת אחריות מצד ההנהגה הממלכתית. עם זאת - לצד תכנית-זבל אחת שראית, ויש לצערי יותר מאחת, קיימות תכניות טלוויזיה נפלאות, חינוכיות, משכילות, והציבור שיודע במה לצפות, תוך ביקורת נכונה של הורים, מדריכים ומורים - נהנה ומשכיל. אל תחשבי שתכנית הזבל בה נתקלת היא זו שכולם רואים כל הזמן ואין בלתה.

את כותבת: אולי נטישת הדת איננה הגורם היחיד לכך ייתכן וישנם גורמים נוספים, אך אני רואה את נטישת הדת ומסורותיה כגורם מכליל לנטישת ערכים נוספים כציונות, חינוך ערכי (לאן נעלמו תנועות הנוער?) ועוד.

ואני עונה: טעות בידך, והערכתך שגויה. תנועות נוער? תנועת הצופים צמחה וגדלה בשנים האחרונות לממדים גבוהים, ויש לידה תנועות נוער נוספות של ההתיישבות העובדת, ויש תנועות ספורט רבות, ויש פעילות ענפה במתנ"סים ובמרכזי תרבות מוסיקליים ואמנותיים לרוב. את פשוט אינך יודעת על מה את מדברת.

בברכה,

שירה

 ניצן מצוות חופש משיב לרחל 

שלום לך רחל,

תודה רבה על מכתבך אלינו, שמביע הן התעניינות בנושא והן יצר בריא למעורבות ושיפור. שמי ניצן, ואני אחד מהמתנדבים בצוות אתר האינטרנט "חופש". ברצוני להתייחס, כבקשתך, למספר נושאים שהעלית במכתבך אלינו. 

בנושא "איש באמונתו יחיה" (הציטוט המקורי הוא "צדיק באמונתו יחיה", חבקוק ב ד): אם אכן בזה את דוגלת, הרי שאת מוזמנת להצטרף לצוות האתר. חלק גדול מהמסר שלנו בא לקדם בדיוק נושא זה, כפי שהוא מתבטא המאבק בכפייה. "כפייה דתית" באה לידי ביטוי באופנים שונים, החל מעירוב ההלכה בחוקי עיר ומדינה (הגבלות על נישואין, על תחבורה ציבורית בסופי שבוע, על הצגת ומכירת סוגי מזון שונים) וכלה בלחץ כלכלי של קבוצות גדולות בשם עצמן (על חברות תחבורה, על רשתות מזון) שמטרתו פוגעת בחופש התנועה והבחירה שלנו. "איש באמונתו יחיה" פירושו קנה מה שברצונך, סע מתי שברצונך, והינשא למי שברצונך, אבל עזוב אותנו בשקט לעשות אותם דברים בדיוק.

חבקוק
הנביא חבקוק
מתוך כתב-יד מצפון צרפת, 1290
 
אין זה המסר היחידי באתר. מסר חזק לא פחות הוא הרשות (ואולי החובה) להביע ביקורת על תכני אמונתו של האחר, בד בבד עם כיבוד זכותו להאמין בהם. יש מי שאינו שלם עם מסר זה, ויש גם המפרשים אותו בטעות כאי-כיבוד הזולת, אולם לא על כך אנו דנים. 

בנושא "זניחת ערכי היהדות" אני חולק עלייך. לתרבות היהודית ערכים רבים, רבים מהם ראויים בעינינו ולא רק שאיננו זונחים אותם אלא אנו מבקשים מאחרים לקבלם. אלה כוללים למשל את העזרה לזולת, את העידוד להתעמקות בכתוב, וכמובן ערכי מוסר בסיסיים כ-"לא תרצח" ו-"לא תגנוב". בתרבות היהודית ובמיוחד בענף הדת היהודית האורתודוקסית המהווה חלק ממנה מצויים גם ערכים רבים שראויים בעינינו לגנאי ואיננו מסתירים זאת כלל. אלה כוללים את אפליית האישה, אפליית הגוי, עידוד השנאה למי שאינו מאמין, איסור הטלת ספק ומחקר חופשי ועוד רבים אחרים.

 מעבר לכך, זניחתן של דרכי חיים ישנות אינו צריך להתקשר באופן אוטומטי עם "רע". סבייך וסבתותייך נסעו בעגלות רתומות לסוסים ולא גלשו באינטרנט. האם בשם אי-זניחת תחומים שונים של חיים תפסיקי להשתמש בכלי תחבורה מודרניים ותחדלי משליחת דואר אלקטרוני? 

ונקודה נוספת: הכללת עזיבתה של הדת במשפט אחד יחד עם נושאים שליליים שונים (אלימות, חוסר כבוד, יחסי מין שלא ראויים בעינייך) אינם מהווים צידוק לחזרה גורפת לקיומם של פולחנים דתיים. מבחינתי, באותה מידה, קל להכליל את כל מי שזונח ערכים חילוניים חשובים אשר טענת בעצמך שהם נעלמים במידת מה מעינייך: שוויון בין בני אדם באשר הם ללא הבדל גזע ודת, עידוד להשכלה והטלת ספק ללא הגבלות מחשבה, חופש הביקורת, אי-כפיית חוקים על אדם כאשר הוא בד' אמותיו, ועוד ועוד. כל מי שזונח ערכים אלה בעיני משתייך למחנה של "דתיים ו/או אלה שנוקטים באלימות, חוסר כבוד, וכו' וכו'". הכללות הן דבר נחמד, וחשוב להשתמש בהן במידה. 

חופש, אחווה ושוויון
חופש, אחווה ושוויון על בולי צרפת

חשוב גם לזכור שאלימות, חוסר כבוד ושאר מרעין בישין, קיימים והיו קיימים מאז ומתמיד גם באותו עולם ישן שקבלת על כך שהוא הולך ונעלם, וגם בקרב אותן קבוצות דתיות המשמרות יותר חלקים שלו בימינו. לפעמים קל לנו להתעלם מכך, במיוחד אם חונכנו באופן מסוים, אבל בפועל - מה לעשות - זה כך. אגב "ציונות" כערך דתי - אני מניח/מקווה שאת מודעת לכך שחובשי כיפה רבים יחלקו עלייך. את כמובן תאמרי שדרכם אינה מחייבת אותך, ועל כך אומר אני "הפוסל, במומו פוסל". 

כתבתי לך בקיצור את אשר על ליבי, כפי שביקשת. אני מקווה שבכך התייחסתי לדברים שהעלית.

שלום,

 ניצן 
 אוגוסט 2006