הזהות היהודית, פרק שני:
זהות מתוך גאווה.

פרק זה לקוח מתוך ספרם של צופיה ודן מלר ציידי הנפשות - תשובה ל"תשובה", הוצאת זמורה-ביתן, תל-אביב 1998. אתר "חופש" מודה למו"ל על הסכמתו לפרסום הקטעים באתר.

אני יהודי משום שאני יהודי, תהיה התשובה הנכונה של היהודי הישראלי לשאלה המקנטרת, המיותרת, והמיועדת להכשיל ולהפיל את הנשאל בפח. אני יהודי משום שמוצאי יהודי. אני מזדהה בכנות עם המורשת והתרבות היהודית, וקושר את גורלי בגורל העם היהודי. יהדותי מתבטאת במיכלול הישות, התרבות והעשייה שלי: המורשת, ההיסטוריה, הלשון והספרות העברית, גם זו שנוצרה בדורות האחרונים. תרבותי היהודית העכשווית התרחבה וכוללת גם מדע, אמנות לסוגיה, טכנולוגיה, עשייה ממלכתית, משטר דמוקרטי והומניסטי, מערכת שיפוטית מודרנית, חוק וסדר הבנויים על שוויון, על פלורליזם ועל סובלנות, מוסדות שלטוניים כמו כנסת, ממשלה ונשיא. וגם דת, למי שמאמין באלוהים. כל אלה הם המרכיבים החיוניים לחיי הנורמליים, שהם חלק בלתי נפרד מחיי העם היהודי בארצו, במדינה בה הוא חי וקובע את חייו, יישותו ומהותה.

"מיהו יהודי? יהודי הוא כל מי שמסתכל על עצמו בראי ההיסטוריה ורואה יהודי. אם משום מה הוא לא מסתכל על עצמו בראי ההיסטוריה, הוא יהודי שאיננו מסתכל על עצמו בראי ההיסטוריה" אומר ארי אלון בספרו "עלמא די", ומוסיף: "עובדת היותי יהודי מצביעה אך ורק על המרכיבים הביוגראפיים-לאומיים בהווייתי. כוונתי למרכיבים: שפה, מולדת, תרבות ומסורת. שפת אמי היא שפתו של העם היהודי, מולדתי היא מולדתו של העם היהודי, התרבות והמסורת שלתוכם גדלתי הם תרבות ומסורת יהודיים. ארבעת המרכיבים הללו הם ניטראליים לחלוטין וגמישים לחלוטין. כלומר, הם לא מכילים מצד עצמם שום כיוון רעיוני ייחודי. הם פתוחים לכל הפירושים האפשריים שבעולם. שבעים פנים לשפה. שבעים פנים למולדת. שבעים פנים למקורות".

גם חסרונו של אחד ממרכיבי הזהות הללו איננו שולל את השייכות. יהודי ממוצא עירקי, שאינו דובר עברית, הוא עדיין יהודי. יהודי ממוצא אנגלי, שבוחר שלא לחיות בישראל - הוא עדיין יהודי. יהודי ישראלי, שאינו מקיים את פולחנות הדת היהודית - הוא יהודי. נקודה. ואין זה משנה אם אינו מקיים את המיצוות כיוון שאינו מאמין באלוהים, או מכיוון שלא נוח לו לקיימן, או מפני שהן נוגדות ערכים ועקרונות אנושיים אחרים היקרים ללבו, כמו שוויון, הומניזם או פלורליזם, דמוקרטיה או ציונות. יהודי אינו חייב להסביר ליהודי אחר מדוע אינו חי בישראל, מדוע אינו דובר עברית או יידיש או מדוע אינו שומר מיצוות. קל וחומר, שאינו חייב להתנצל על כך. קל וחומר בן בנו של קל וחומר, שאין איש מלבדו הזכאי לערער ולקעקע את אושיות אמונתו ביהדותו.

אלברט איינשטיין (1879-1955) פיזיקאי יהודי-אמריקני יליד גרמניה, אבי תורת היחסות.

גם היהודי האמריקני החי היום בארה"ב, וגם היהודי המרוקני החי במרוקו, היהודי האנגלי והיהודי העיראקי, אינם חייבים היום להתנצל ולהסביר במה הם יהודים. ובהעדר תשובה מלומדת, מושכלת ומוסכמת - לברוח למסקנה, שהדת היא יהדותם. היהדות היא לאום ותרבות וחברה - ולא רק דת. וערכיו של הלאום - גם הערכים האוניברסליים, גם הפרטניים, הם המרכיבים את זהותו. היהודי האמריקני החי בארה"ב הוא אזרח אמריקני בן הלאום היהודי, ועל פי אמונתו הוא יהודי אורתודוקסי או יהודי קונסרווטיבי או יהודי רפורמי או יהודי חילוני. אלה ואלה יהודים הם. וזאת לדעת: מרביתה של יהדות ארה"ב היא רפורמית, קונסרבטיבית וחילונית, ורק מיעוטה אורתודוקסי. "יהודי הוא מי שהוא ממוצא יהודי, מי שמצהיר על עצמו כיהודי ומזדהה בכנות עם המורשת והתרבות היהודית, וקושר את גורלו בגורל העם היהודי", תחיל"ה, התנועה החילונית ישראלית ליהדות הומניסטית קובעת: "התפישה ההלכתית, המגדירה יהודי עפ"י עקרונות הדת ניצבת מול העקרון ההומניסטי האוניברסלי של הבחירה החופשית המחייב כל הומניסט. לפיכך אינה יכולה להיות מקובלת עלינו כתנאי הכרחי להצטרפות לעם היהודי".

תחושת השייכות לעם היהודי מהווה כיום מרכיב חברתי חשוב בקרב בני העם היהודי בארץ ובתפוצות, וזאת בלא קשר מחייב לאמונה באלוהים או בקיום מיצוות הדת היהודית, ודאי שלא במתכונת האורתודוקסית. בבריטניה, למשל, כשני שלישים מן הרווקים והרווקות היהודים הצעירים מאמינים כי בין היהודים ברחבי העולם קיים קשר שאיננו ניתן לניתוק, כאשר 24% בלבד מהם סבורים, שהאמונה באלוהים היא מרכיב מרכזי ביהדות (אליהו סלפטר ב"הארץ"). שלושה רבעים מן הצעירים באותו מדגם רואים חשיבות בקשר עם יהודים אחרים, ורק 12% נוהגים לבקר בבית כנסת באופן סדיר (שם). לא הדת ולא קיום המיצוות הם שמקנים לצעירים יהודים בבריטניה של סוף האלף השני לספירה את תחושת הזהות והשייכות לעם היהודי, אלא עצם היותם יהודים, ותחושת הקירבה שפועמת בלבם לאחיהם היהודים, מתרבותם וממורשתם.

פרופ' גרשון ויילר, שהיה מרצה לפילוסופיה באוניברסיטת ת"א, ומראשי הלוחמים למען חילוניות תקיפה ונגד כפייה דתית, כתב בספרו: "המניע להשתייכות לבית-כנסת ולהליכה אליו, או לחינוך היהודי הוא עכשיו האידיאל החילוני של הליכוד הקבוצתי, ולא האידיאל ההלכתי של עשיית הישר בעיני אלוהים. העובדה שאמירת "הן" לאידיאל של הליכוד (במובן התלכדות, ולא במשמעות של שם מפלגה) לובש צורה דתית, אין מנוס ממנה בתרבות שלא פיתחה אלא את המימד הדתי שלה". ובהמשך: "... לאמיתו של דבר הוקמה המדינה היהודית על ידי אנשים ששוב לא ראו עצמם בחינת מכשירים לרצון אלוהי, ששוב לא היו בעיני עצמם רק מסתכלים בהיסטוריה... אלא אנשים הלוקחים חלק פעיל בעיצוב גורלם שלהם. זוהי עובדת חילונו של העם היהודי. בכל זאת אין הדברים האלה מוכרים עדיין כהווייתם. גם כאן ההכרה מפגרת אחרי עובדות ההיסטוריה. העובדה היא שתנאי החיים של העם היהודי מחייבים גישה חילונית לחיים".

פרק שלישי: יהדות מהי?

בחזרה לתוכן העניינים