הזהות היהודית, פרק רביעי:
מיהו יהודי?

פרק זה לקוח מתוך ספרם של צופיה ודן מלר ציידי הנפשות - תשובה ל"תשובה", הוצאת זמורה-ביתן, תל-אביב 1998. אתר "חופש" מודה למו"ל על הסכמתו לפרסום הקטעים באתר.

הערת אתר חופש: "מיתחרד" הוא ה"חוזר בתשובה", ו"מתחרד" - metachred - הוא המטיף החרדי, ה"מחזיר בתשובה").

מי ששואל אותך "במה אתה יהודי" איננו מצפה לתשובה "נכונה" מפיך. ודאי שלא דעתך היא המעניינת אותו. הוא מבקש להביך אותך, לגרום לך לחוש שלא בנוח, להביאך לכך שתטיל ספק ביהדותך. מבוכה תביא לשליטתו בך: אם לך אין תשובה חד משמעית, החלטית וברורה, הוא, המטיף החרדי, יציע לך את התשובה החסרה לך, כביכול: קבלת עול תורה ומיצוות הדת היהודית האורתודוקסית, והפיכתך הבלתי מתפשרת, למיתחרד ("חוזר בתשובה").

התשובה, לגירסת המתחרד (המטיף החרדי), היא, שכל עוד אינך ממלא אחר מיצוות התורה, את מיצוות "השם", אינך יהודי. אתה לכל היותר "תינוק שנשבה", "בור ועם הארץ", אדם חסר רוחניות, מסכן המחפש אחר זהותו "האמיתית". מצב זה נוח ורצוי מאד למטיף החרדי, משום שיש באמתחתו הצעות מן המוכן "להשכיל", "ללמד" ו"לחנך" אותך, ולספק לך "רוחניות" ממדפיו: "חזרה בתשובה", הוא מכנה את הצעותיו, "בוא אלינו, יהודי, רק אצלנו תהיה יהודי, עד כה לא מימשת כלל את יהדותך. אנחנו נקנה לך ערכים יהודיים", יאמר לך, "רק אצלנו תמצא את הרוחניות", יוסיף בלשון חלקות.

תשובתו אינה הולמת את כוונתה של הדת היהודית עצמה. א.ב. יהושע מזכיר לנו, כי היהודי "הוגדר על פי הגדרה בעלת אופי לאומי (בן לאם יהודיה) ולא על פי הגדרה בעלת אופי דתי (אמונה באלוהים או במשה או בתורה). פירוש הדברים: הדת נותנת לגיטימציה לזהות הרפה ביותר. יהודי יכול להיות מתבולל גמור (ולדעת אחרים - אף מומר)".

דוד בן-גוריון (1886-1973) מנהיג פועלים ומנהיג לאומי עברי, מייסד מדינת ישראל וראש הממשלה הראשון.

בטרם תיעתר להפצרותיו של המטיף כדאי שתדע שהדת היהודית, כמו כל דת, מושתתת על שני יסודות: היסוד ההגותי, והיסוד הפולחני. מחפשי הרוחניות נושאים נפשם ליסוד ההגותי, אבל מטיפי "כת התשובה" כורכים אותו בקשר בל יינתק ביסודות הפולחניים של הדת, ומתנים את קבלת הרוחניות בקיום הפולחן. בדברנו על תרי"ג המיצוות הראינו לך (ראה בקטע הבא) שאין כל רוחניות בקיום הפולחן. קיומם של אלה היום, ממש כמו הקרבת הקורבנות בימים עברו, הוא במקרים רבים אפילו האנטי-תיזה (הניגוד הרעיוני) של הרוחניות, ורק חסרי-כושר הבחנה מוכנים לקבל כעיסקת חבילה את כריכתם הלא מוצדקת של גידול פיאות וזקן, למשל, או לבישת ציציות משתלשלות מן החולצה, עם עקרונות נעלים כמו שלום עולמי, צדק ומשפט, ועוד; של הכשרי הבד"ץ לשמן רהיטים או הנחת תפילין והדלקת נרות של שבת עם גמילות חסדים, תמיכה בחלכאי החברה ונדכאיה, או העדפת חיי הרוח על רדיפת מותרות. אלה ואלה שייכים לדת היהודית, אבל מדובר כאן בשני מישורים שונים לחלוטין זה מזה, ומי שמחפש הגות ורוחניות, כדאי שיידע בראש וראשונה להבחין בינן לבין פולחן, ושיוודא מראש את טיבה של "הסחורה" שמוכרים לו. שלא יימצא בסופו של דבר כמי שהלך לחפש מלוכה ומצא... אתונות!

לעומת תשובתו של המתחרד (המטיף החרדי), נאמר אנו לך: אם את זהותך היהודית אתה מחפש, אם תוכן יהודי לחייך אתה מבקש, או אם ברוחניות חפצה נפשך, לא ממטיפי ההתחרדות תצמח לך ישועה, ולא ביהדות החרדית המסוגרת, הנוקשה והמיסטית תמצא את מבוקשך. בראש פתוח ותוך שיקול הדעת, בחופש הבחירה ומתוך ביקורת ושליטה מלאה בחייך ובהחלטותיך, לך אצל מקורות הידע - בספריות הציבוריות, במכללות ובאוניברסיטאות, בדוק ולמד, כדרך שכל נושא רציני נבדק ונלמד, ורק לאחר זמן, בהדרגה, מתוך סבלנות ואורך-רוח, גבש את עמדתך וקבע את דרכך. וגם אז, כשגיבשת, ובחרת והחלטת - השאר את דלתות הפתיחות, הביקורת, התמורה והמהפך פתוחות לשינויים אפשריים בעתיד, ולעולם אל תראה את דרכך - בה בחרת באופן חופשי מלחצים והשפעות - כ"אמת" אחת ויחידה שאין לה חלופות.

פרק חמישי: הצו המוסרי והמיצווה הדתית.

בחזרה לתוכן העניינים