אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
כל מה שרציתם לדעת על ברית מילה או שהעדפתם לא לדעת
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

דרייערים ופרייערים

מאת אינג' קדיד לפר

המאמר התפרסם בביטאון "השינוי", גיליון מס' 14,
ומועלה באתר בהיתר אדיב מאת המחבר ומערכת "השינוי"
(דרייערים: תחמנים. מיידיש: דרייער=תחמן)

מהעיסוק ב"אמנת כינרת" אפשר היה לחשוב, שזו האמנה הראשונה בישראל העוסקת ביחסי חילוניים-דתיים. לא נכון!

יש יותר "אמנות חילוניים-דתיים" מפרעושים עלי כלב. לראשונה עלה הרעיון בבית המשפט העליון (חורב נ' שר התחבורה 5016/96). בג"ץ המליץ אז להקים ועדה "שתגבש אמנה חברתית להסדרת יחסים אלה [חילוניים-דתיים - ק.ל.] בעתיד הנראה לעין". באותו זמן, ותחת ההשפעה הקשה של רצח רבין, הכריז גם ה"קיבוץ הדתי" על "אמנה להסדרת יחסי דת-מדינה". יצחק לוי מהמפד"ל ניסח, בשנת 1998, עוד אמנה כזו עם כמה חילונים. "אמנה חדשה בנושא דת ומדינה" של החכי"ם לובוצקי, ביילין ותנועת מימ"ד פורסמה במקביל. אמנה נוספת נוסחה ע"י פרופ' רות גביזון והרב מדן בשנת 2000 ועוד אחת, של ח"כ חי-שאקי, ב- 2001. אפילו ממשלת אחדותנו, כמו מתוך הרגל, הבטיחה לנו אמנה (סעיף 9.1 של קווי היסוד לממשלה). בקיצור, אמנות בערימות.

והנה, על כל האמנות הללו אפשר לומר כך: ראשית, שכולן נעלמו מיד לאחר פרסומן ולא השאירו זכר (גם "אמנת כינרת" התאדתה תוך שבועיים). על כך יש דווקא להצטער, כי יחסי דת-מדינה בהחלט מחייבים דיון. אבל, במה שנוגע לכותבי האמנות, נראה שהבעיות גדולות בהרבה מן האנשים המנסים לפותרן.

שנית, האמנות הללו הן הוכחה נוספת למצב העגום הנוצר כאשר חבורת דרייערים אורתודוקסים שתחמנותם אומנותם, נפגשת בכמה חילונים מבולבלים, בורים בדרכי הדת וענייניה. אפילו כישורי המו"מ של "נציגינו" הם, אבוי, מינימליים ("אני דווקא אוהבת לוותר" הכריזה הגב' גוב, הנציגה הלוחמת של החילונים).

שלישית, שכל האמנות הללו מעידות היטב על היעדים האמיתיים של האורתודוקסיה הישראלית. המתבונן בנקודות ההתעקשות של הדתיים-חרדים יבין היטב מה רוצים האורתודוקסים לבצע בנו.


התחמנות שולטת בכיפה

האמנה הראשונה, זו של ה"קיבוץ הדתי", היתה גם האחרונה שנכתבה בהגינות ובהגיון. הדמוקרטיה הוגדרה כתנאי בסיסי לקיום המדינה (בלי האוקסימורון הידוע "יהודית ודמוקרטית"). לרפורמים ולקונסרבטיבים ניתן מעמד רשמי. אפילו נקבע, שומו שמים, שיש לגייס את רוב בחורי הישיבות! אין צורך לומר שאמנה זו עדיפה פי אלף על אוסף בועות הסבון החנף והמתרפס של "אמנת כינרת".

זו היתה גם הפעם הראשונה והאחרונה בה לא ניתן דרור לנטייתם הקומבינטורית של המנסחים האורתודוקסים. מכאן ואילך שולטת התחמנות בכיפה. דוגמאות? בבקשה: באמנת לובוצקי-ביילין הוסכם על פשרה בענייני שבת. ויתורי החילונים: "כל פעילות יצרנית, עסקית ומסחרית אחרת תושבת במהלך השבת" - קצר וברוטאלי, מפיצוחייה ועד קניון, כולל תחנות הדלק. והנה הויתור האורתודוקסי המקביל: "תאופשר תחבורה ציבורית בשבת במסגרת שתוגבל ע"י הסדרים שיקבעו ברשויות המקומיות, על-פי הצרכים ואופי האוכלוסייה באזור בהסדרים השונים המתייחסים לתחבורה ציבורית שיתייחסו להיקף וסוג כלי הרכב בהם ייעשה שימוש ויקבעו על בסיס איזון אינטרסים עם כלל הציבור"... (בסגירה הטוטלית של כל חיי המסחר אין כמובן מקום לאינטרסים של כלל הציבור).

באותה אמנה הוסכם על הקמת "מועצה להשכלה תורנית גבוהה" (החרדים לוטשים מזמן עיניים לתקציבי המל"ג והאוניברסיטאות...) ואפילו דובר על בתי דין רבניים אזרחיים (החרדים מתים להחרים את מערכת המשפט הממלכתית) אשר "יפעלו באופן אוטונומי במסגרת משרד המשפטים בדומה לבתי המשפט האזרחיים". יפה מאד. אלא מה, הסעיף הבא מדבר פתאום על כך ש "לבתי הדין הרבניים ימונו תלמידי-חכמים המעורבים בדעת עם הבריות" מה פתאום משפט פואטי שכזה? נו באמת, אתם החילוניים עוד תחשבו שבגלל שבתי הדין הרבניים-אזרחיים יפעלו כמו בתי המשפט האזרחיים תשבנה גם בהם נשים שופטות! אומר הכתוב "תלמידי חכמים" - ללמדך שת"ח לעולם אינם נשים...

דוגמאות יש לעשרות: באמנת מדן-גביזון מדובר על כך ש"כל אדם יוכל להירשם במרשם התושבים על פי הצהרתו כיהודי" אך לרישום זה לא יהיה כל תוקף (משפטי או עובדתי)... התחבורה הציבורית בשבת תותר אבל תהיה "בתדירות נמוכה ובכלי רכב קטנים"... ח"כ פרופסור אבנר חי-שאקי מסביר את הבסיס לאמנה שלו בכך ש"אם יצור מהחלל ינחת כאן הוא חייב מיד לחוש שהגיע למדינה יהודית"(!). אמנתו של חי-שאקי אכן נראית כאילו נוסחה בידי חייזרים ולמענם.


להשתלט על רשות הרבים

השאיפה האורתודוכסית היא להשתלט, קודם כל על רשות הרבים. בשם 'המסורת היהודית' יסגרו את המסעדות הלא-כשרות ואת חנויות היין המיובא, ישמימו את כל המדינה בשבת, ויאסרו דמויות נשים בשילוט חוצות (לא נשים חשופות. נשים! נקודה)

מה מבקשים האורתודוקסים להשיג? חד וחלק: ניסוח תחמני שיגרור הסכמה חילונית תמימה לעקרונות דת ולאכיפתם במדינה. הנה לדוגמא קביעה מרכזית ב"אמנת כינרת": "... למסורת היהודית יש מקום חשוב בפרהסיה ובהיבטים הציבוריים של חיי המדינה, אולם אל למדינה לכפות נורמות דתיות בחיי הפרט" (אמנת כינרת, סעיף 9). מילת הקוד כאן היא "פרהסיה". כי זאת יש לדעת: מאז תחילת המאבק על דמותה של המדינה, השאיפה האורתודוקסית הבסיסית והחזקה ביותר היא להשתלט, קודם כל, על רשות הרבים.

תחת מילות הקוד "צביון יהודי למדינה" ו- "דמות הפרהסיה" מתכנסות כל התאוות האורתודוקסיות להגבלת חירויות הפרט והציבור בתחומי השבת, הכשרות והצניעות. ה"מסורת היהודית" שיש לה "מקום חשוב" כל כך ב"פרהסיה", היא המסורת אשר בשמה יסגרו את כל המסעדות הלא-כשרות ואת חנויות היין המיובא ("נסך? בפרהסיה! טריפות?"), ישמימו את כל המדינה בכל שבת ויאסרו, למשל, על כל דמויות הנשים בשילוט חוצות (לא נשים חשופות. נשים. נקודה). כל תינוק חרדי יודע שהקוד "פרהסיה" פרושו כפיית נורמות דתיות על חילונים. גם כותבי "אמנת כינרת" יודעים זאת, אחרת לא היו כותבים את המילה הקטנה "אולם" לפני "אל לה למדינה לכפות נורמות דתיות בחיי הפרט". הנה על זאת חתמו, באיוולתם, כמה חילונים תמימים: שבחיי הפרט אל לה למדינה לכפות נורמות דתיות, אולם בחיי הכלל - כן!


פברואר 2002



חברים ב- עוצב על ידי