שיטת דילוגי האותיות כאמצעי ל"הוכיח"
קיומו של "קוד אלוהי המוצפן בתורה"
לקט מתוך הפרק "טיעוני מערכת התיחרוד והמענה להם", בספר
אחד האמצעים היותר משכנעים את הציבור, בייחוד צעירים ונוער, בו משתמשים מטיפים
לדת, הוא משחק דילוגי האותיות. בשיטת הדילוגים מחפשים בטקסט המקראי מילים,
שאותיותיהן משובצות במרחקים שווים זו מזו, דהיינו, שמספר האותיות המפריד ביניהן
הוא זהה. רצוי מאד שלמספר כזה תהיה משמעות מאגית בתולדות המיסטיקה היהודית או
הכללית, כמו 3 ,7 או כפולותיהם (49 למשל). מחפשי הדילוגים בטקסט המקראי מנסים
לשכנע, שמדובר ב"צופן" (קוד), שהוצפן בידי אלוהים, כדי שישמש הוכחה מכרעת לקיומו,
לסגולות החיזוי שלו, ובעיקר לכך, שהוא עצמו כתב את התורה.
אם בתוך בליל המלים העצום מוצא המחפש לפתע, לגמרי באקראי, מילה כמו נ-י-ו-ט-ו-ן,
הוא קופץ עליה כמוצא שלל רב. ואם נתגלתה, שוב במקרה, בסמוך אליה גם המילה
מ-ש-י-כ-ה, הוא פורץ בצהלת שמחה ואומר: הנה ההוכחה לקיומו של אלוהים, שכן מי אם לא
אלוהים הוא שהצפין מלים אלו בתנ"ך? כבר אז, לפני אלפי שנים, הוא צפה את קידום
המדע! כך, למשל, תוארה בספרו של מייקל דרוזנין "תגלית" נבואת רצח רבין בפרקים כ"ה
עד ל"ג בספר שמות. בפרקים אלה, כותבים המחברים, מופיעות המלים "יצחק רבין". שמחה
כפולה ומכופלת ישמח המטיף אם ימצא במקרה גם את המילה "רצח" באחד הדילוגים, או את
המילה "עמיר".
איור מתוך "ציידי הנפשות":
בעצם עבדו עלי בעיניים, או שהם מאמינים בזה?
הימצאותן של מילים בדילוגים בטקסט מקראי, או בכל טקסט שהוא, היא, למעשה, ממצא
לאחור, בדיעבד, בלא כל ביסוס מדעי בעל ערך סטטיסטי, ולא ממצא שאמור מראש להימצא
בטקסט. המילים שעלו במחשב בדילוגיהם של המטיפים החרדיים נמצאו בדרך אקראית, ורק
לאחר הימצאותן נתן להם מי שנתן "משמעות". ממש כדרכו של זה, שירה באקדח אל לוח עץ,
ורק לאחר מכן צייר סביב נקודת המיפגע את עיגולי המטרה. ל"ראיות" כאלו אין שום
משמעות, והן אינן מוכיחות דבר.
מסתבר, ש"קודים מוצפנים" מצויים לא רק בתורה בלבד, אלא בכל טקסט כתוב. צריך, פשוט,
רק לחפש!!! איש מחשבים בשם נחמן גבעולי ז"ל חקר והוכיח בעזרת המחשב את מה שיודע
כל סטטיסטיקאי שלמד את תורת ההסתברות - שכל ה"פלאות" שבדילוגי האותיות אינם אלא
תעלולים-פעלולים, וניתן למצוא מילים בדילוגים בכל ספר שהוא! גבעולי סרק, למשל, את
ספרם של מנחם וינר ומשה כץ, (ספר ה"מוכיח" את "שיטת הדילוגים") ומצא, שהמילים
"ביטול תורה בהבלים" מופיעות בפרק הראשון בספר בדילוג של 37 אותיות! המספר 37 עצמו
הוא הערך בגימטריה של המילה "הבל"!
המילים "משה" ו-"כץ", ממחברי הספר, מופיעות בספר כל אחת פעמיים, וכל ארבע ההופעות
הן בדילוג של 49 אותיות!!! (מספר "קדוש": כפולה של מספר ה"קודש" 7). . . המילה
"אללה", למשל, מופיעה בספר בדילוג של 66, שהוא בגימטריה "אללה". . .
פרופ' מיה בר-הלל מהאוניברסיטה העברית בירושלים הוכיחה, שניתן למצוא "קודים
מוצפנים" כאלה גם אצל טולסטוי, וכי כל "הממצאים" שתוארו בידי מטיפי הדילוגים אודות
קשר, כביכול, בין שמות 36 רבנים לתאריכי לידתם/פטירתם, המוצפנים, כביכול, בספר
"בראשית", מצויים גם בספרו של טולסטוי "מלחמה ושלום".
לא רק מטיפים מיסיונרים יהודים סורקים את המקרא בחיפושיהם אחרי "קודים אלוהיים".
גם המטיפים המיסיונרים לנצרות עשו כמותם (ולמה לא??), ומצאו מילים בדילוגי אותיות,
כשהמשמעות שהם הציגו מצביעים - הפלא ופלא! - על אמיתות קיומו של ישו הנוצרי כמשיח!
בספרון בשם "שלום", שיצא בהוצאת מיסיון נוצרי בישראל בסוף שנת 1996, גילו המטיפים
הנוצרים את ישו המשיח "מוצפן" במקרא בדילוגים ובגימטריות: שמו של המשיח "ישוע"
מופיע כבר החל בפסוק הראשון ב"בראשית" פרק א': אם סופרים מה"יוד" הראשונה בפסוק
(המצויה במילה "בראשית"( 520 אותיות בכל פעם, תצטרפנה האותיות לביטוי "ישוע יכול",
כאשר 520 בגימטריה = "כשר"! בישעיהו נ"ג, פרק מפתח באמונה הנוצרית, פסוק 10,
מופיעות המילים "ישוע שמי" בדיולג של 20 אותיות, ועוד, ועוד.
"וכך בעזרת השטויות הללו", כתב העיתונאי ב' מיכאל בידיעות אחרונות מיום 6.12.1996,
"הם העבירו על דעתם לא מעט יהודים תמימים ונבערים. אפילו אורי זוהר סיפר לי
בעיניים יוקדות על נפלאות הדילוגים, והנה באים המיסיונרים המשוקצים (הנוצרים),
מדלגים בתנ"ך כבתוך שלהם ומודיעים בגאווה כי בורא עולם הצפין בכתביו גם את בשורת
הבן שנולד לו מחוץ לנישואין. . . כאילו ציחקק השטן בינו לבין עצמו ומלמל: אם זה
הבולשיט שמשכנע אותם, אז גם אני יכול!"
על דילוגי האותיות בתורה וב"מלחמה ושלום"
והאמת הבלתי מצונזרת!
מרץ 1998
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
