חב"ד
מעל במה זו נביא הפעם דעות של שני
חסידי חב"ד. הראשונה היא מאמינה צעירה, והשני הוא רב מבית חב"ד בנפאל.
תגובות חברי הצוות מתווספות גם הן, כרגיל.
שרה-רחל (שם בדוי), חב"דניקית צעירה, כותבת לאתר חופש:
ב"ה
תשמע מה קרה. אני הגעתי לאתר שלכם, וקראתי את הכתבה שלכם על
חב"ד. וזה הפריע לי. ז"א זה העציב אותי. זה היה נראה לי שמי שכתב את
הכתבה התעצבן על חב"ד, או משהו כזה, ולכן אמרתי כאילו בשם חב"ד, כי זה
מה שאני מייצגת - סליחה, אני מוכנה להסביר. אבל מסתבר שהמצב קצת שונה. אז עזוב את
כל זה...
עכשיו, אמרת שתקרא בסבלנות, נכון? אז אולי זה יצא לי ארוך...
אבל שתדע אני לא מנסה לשכנע אותך או משהו כזה, רק מסבירה את עצמי.
קודם כל, אני לא עושה שום דבר על דעת עצמי, אני תחת מישהו -
מרצוני. יש לנו רבי, אמנם הוא לא איתנו באותה צורה כמו שהוא היה לפני ג' תמוז (זה
היום שהרבי נפטר) אבל הוא עדיין איתנו, עדיין מרגישים אותו... טוב, זה לא הנושא
עכשיו. אני מעריכה, ואפילו הרבה יותר מזה את הרבי, וע"כ אני סומכת עליו בכל
דבר שהוא יעשה, ומשתדלת לעשות כל דבר שהוא אומר.
עכשיו, הרבי הזה אוהב כל יהודי! כל יהודי באשר הוא. כל מי שרצה
לדבר איתו ב"יחידות" - זה פגישה פרטית עם הרבי, הרבי קיבל אותו בסבר
פנים יפות, ענה להמון מכתבים בכל יום מאנשים שהיו צריכים עזרה... אני לא צריכה
להאריך בזה, בקיצור, הרבי רוצה שכל אדם יהיה שמח! אז כשחייל הולך לשרת איפה שלא
יהיה הרבי דואג לכך שיהיו לו סופגניות בחנוכה, וכשמגיע פורים, הרבי דואג שתהיה
מסיבה לילדים וכל הדברים האלו... עד פה, אתה בטח גם מסכים, פחות או יותר - חוץ מזה
שאצלך זה לא כזה חשוב להיות שמח. שזה נושא אחר.
הרבי גם מודע לחשיבות שיש בדברים הרוחניים, ז"א שזה
שהחייל יקבל משלוח מנות, זה אותו עניין שישמע גם קריאת מגילה. נוגע לרבי המצב של
החייל הזה בגשמיות וברוחניות. ומעבר לזאת, הרבי, שיודע את המעלה של עשיית מצווה,
רוצה לתת את הזכות הזו לכולם!! אז הרבי אומר לחסידים
שלו, לעשות את זה. וזה מה שאני עושה. ניקח לדוגמא מסיבת חנוכה לילדים.
מזמינים ילדים, מי שרוצה - בא. כשהם שם, משחקים איתם משחק, שרים שירים, ובין לבין
מדברים איתם על החג, ומסבירים את משמעותו. בסוף כשהם מקבלים את הסופגנייה - אז
מזכירים להם לומר ברכה. איפה כפייה דתית? הכריחו מישהו לבוא בכלל? הציעו לאנשים,
הזמינו אותם, כי זה חשוב, אבל לא הכריחו אף אחד.
תראה, אני לא יודעת בדיוק מה הטענות שלך, כשתגיד לי על מה
בדיוק יש לך דיעה שלילית, אני אנסה לענות לך כמיטב יכולתי. ומה שאני לא יודעת, אני
שואלת אנשים מבוגרים ממני שיודעים.
ביי!
שרה-רחל
וואו! באמת יצא לי ארוך... מקווה שהייתה לך סבלנות :)
דני מאתר חופש משיב לשרה-רחל:
דני: שלום לך שרה-רחל,
ותודה על ביקורך באתר ועל המכתב ששלחת לנו. שמי דני, אני פעיל באתר, ורצוני להגיב
על דבריך, דעותיך ועמדותיך. אני מבין בהחלט שהעציב אותך לקרוא את הביקורת באתר על
פעולות שונות של חב"ד. אני מקווה שאוכל להסביר מדוע פעולות כאלה - שנעשות (יש
להניח) מתוך מה שאדם חרדי רואה כרצון טוב וכוונות טהורות, מחטיאות את מטרתן,
ונראות בעיניים חילוניות כשליליות. על מנת שתביני למה אני מתכוון, אצטט משפטי-מפתח
שלך:
שרה-רחל: בקיצור, הרבי רוצה שכל אדם יהיה שמח!
דני: ואת עצמך, מה את רוצה?
אני מניח שגם את רוצה שכל אדם יהיה שמח. מדוע חשוב לך כל כך לציין, ש"הרבי
רוצה שכל אדם יהיה שמח" כסיבה לשמח אנשים? מדוע לא להשתדל שאנשים מסביבך יהיו
מאושרים כי את - את ולא מלאך, את ולא שרף, את ולא הרבי - רוצה זאת, כי זה יגרום גם
לך אושר? ואם הרבי היה רוצה שכל אדם יהיה עצוב ומסכן - האם נכון היה להיות עצובים
ומסכנים?
לגרום אושר לאנשים, להעלות חיוך על
פניהם זו מטרה חיובית ורצויה. היא חיובית ורצויה לא משום שהרבי אמר זאת, אלא משום
ש"ברור מאליו" לכולנו שלהיות מאושר זה טוב, ולהיות אומלל זה רע. לרבי
אין שום קשר לזה.
שרה-רחל: אז כשחייל הולך לשרת איפה שלא יהיה
הרבי דואג לכך שיהיו לו סופגניות בחנוכה, וכשמגיע פורים, הרבי דואג שתהיה מסיבה
לילדים וכל הדברים האלו...
דני: אמנם לא ערכתי משאל
מסודר בקרב החיילים, אבל אני מניח, שאילו היתה ניתנת להם הבחירה, הם היו שמחים
הרבה יותר לו במקום להביא סופגניות, היו אנשי חב"ד משרתים בצה"ל כמו יתר
עם ישראל, ומקלים על הנטל הכבד בו נושאים החיילים.
שרה-רחל: חוץ מזה שאצלך זה לא כזה חשוב להיות
שמח. שזה נושא אחר.
דני: להפך - אני משוכנע
לגמרי שחשוב ורצוי מאוד להיות שמח, ולגרום שמחה ואושר לזולת. דווקא בנקודה מסויימת
זו (בניגוד לכמה אחרות) אני מסכים איתך לגמרי.
שרה-רחל: ניקח לדוגמא
מסיבת חנוכה לילדים. מזמינים ילדים, מי שרוצה - בא. כשהם שם, משחקים איתם משחק, שרים שירים, ובין
לבין מדברים איתם על החג, ומסבירים את משמעותו. בסוף כשהם מקבלים את הסופגנייה -
אז מזכירים להם לומר ברכה. איפה כפייה דתית? הכריחו מישהו לבוא בכלל? הציעו
לאנשים, הזמינו אותם, כי זה חשוב, אבל לא הכריחו אף אחד.
דני: גם כמרים נוצריים
מודעים לחשיבות שיש בדברים הרוחניים, ואני לא חושב שהיית מוכנה שהם יזמינו ילדים
קטנים להשתתף במיסת חג-המולד, או יארגנו לחיילים סעודת-פסחא, וישחקו איתם משחקים,
ישירו שירים, ובין לבין ידברו איתם על החג ויסבירו את משמעותו. בהנחה שגם את לא
רוצה שזה יקרה - "אז איפה כאן הכפייה?" כשאלתך. הרי לא הכריחו אף אחד,
אז למה את נגד?
את, כמי ששייכת לחב"ד, מאמינה
בחשיבות של קיום המצוות הדתיות, וזו אמונתך שלך. לאנשים אחרים יש אמונות שונות
מאשר לך. אני מניח (למרות שאיני יכול להיות בטוח) שכמי ששייכת לחב"ד למדת
וגדלת בסביבה בה לא נחשפת במידה משמעותית להסברים על מהות האמונה הנוצרית או
המוסלמית, או אפילו על המנהגים ועקרונות-החיים בחברה החילונית. אם את מעוניינת
לחיות כך, בלא שינסו "להעביר אותך על אמונתך" ולהפוך אותך לחילונית,
לנוצרייה או למוסלמית - אנא כבדי גם את זכותם של חילונים לכך שלא ינסו להפוך אותם
לדתיים.
הדבר נכון בפרט לגבי ילדים,
שניתנים להשפעה ביתר קלות, ואין להם ידע וניסיון להתמודד עם ניסיונות שכנוע
מגמתיים ולאו-דווקא הוגנים. לפעמים ניתן לקנות את ליבו של ילד בקלות, על-ידי משחק,
סוכרייה, או סופגנייה - בלא שיש בידיו הכלים להבדיל בין האיש הנחמד שנותן לו
משחקים וסופגניות לבין נכונות טענותיו: אם הוא איש נחמד וטוב, סימן (לדעתו של
הליד) שהוא גם צודק, וראוי לשמוע בקולו כי הוא מבוגר ומבין יותר. לכן, ניסיון
לגרום לילדים לאמץ מנהגים דתיים, שאינם חלק מחייהם, הוא רעיון מסוכן ומזיק, אלא אם
כן את מוכנה שמאות מיסיונרים נוצריים יעשו בכפר חב"ד בדיוק את מה ששליחי הרבי
עושים בקרב הציבור החילוני. כי מה, בעצם, ההבדל בין אלה לבין אלה?
שרה-רחל: וואו! באמת יצא לי ארוך... מקווה
שהייתה לך סבלנות :)
דני: כמו שאת רואה, היתה לי
סבלנות. אשמח לקרוא את תשובותייך
דני
רוני משיב לשרה-רחל:
שלום לך שרה-רחל. תודה שכתבת
לנו, ושיתפת אותנו במחשבותייך. שמי רוני, מצוות האתר, ואנסה להתייחס בקצרה
לנקודות שהעלית. אתחיל דווקא מהסוף:
איננו טוענים שהפעילות המיסיונרית של חב"ד היא דוגמא
של כפייה דתית. אם תשימי לב לתכני האתר שלנו, תראי שאנחנו נאבקים למען שני דברים:
חופש מכפייה דתית, וחופש ממיסיונריות (תיחרוד, או החזרה
בתשובה - איך שתקראי לזה). בכל מקרה, אם היינו חושבים שהדברים זהים, לא היינו
מציינים אותם בנפרד.
מאז האינקוויזיציה עבר בכל זאת קצת זמן, וכל הזרמים הדתיים
המעוניינים להעביר אנשים אליהם ואל דרכם הפנימו את העובדה, שכח וכפייה אינם דרכים
יעילות במיוחד. לכן תנועת חב"ד, כמו הרי קרישנה או הבפטיסטים הפונדמנטליסטים
בדרום ארה"ב, מנסים להפיץ את משנתם בדרך דומה -
ב"דרכי נועם", כפי שהם מכנים זאת.
ברור לי שאת מאמינה בתום לב ובשכנוע מוחלט במה שאת כותבת,
בדיוק כמו כל חבר בכת מיסטית אחרת. ובכל זאת, אינני סבור, שהכת של חב"ד
עדיפה, או בהכרח "נכונה" יותר (או פחות) מכל כת אחרת, בין אם מקורותיה
ביהדות, בנצרות או בדתות המזרח הרחוק. עם זאת, בשיטת השיווק האגרסיבית של הכת שלך
יש משהו מקומם: הסגידה למלך-משיח (זצ"ל), השיעבוד של ה"אני",
האובדן של יכולת החשיבה העצמית, הביקורתית. כל אלה נראים בעיני מחיר גבוה משהו
בעבור סופגנייה או משלוח מנות "חינם", אפילו אם מקבלים יחד עם זה את
היכולת להיות "תמיד שמח". כמובן שיש היבטים אחרים לדרכה של חב"ד.
הסופגנייה ומשלוח המנות מזכירים יותר מדי את הפתיון ששמים לדג בחכה.
בקיצור, גם אם המסר שלכם נכון, והאמת הצרופה בהא הידיעה
(כמובן שאנחנו סבורים אחרת) - דרכי השיווק שלכם פסולות בעינינו.
ולסיום, כמה שזה ישמע לך מוזר, אנחנו חושבים שעדיף לא להיות
"תחת מישהו", אפילו מבחירה (נניח שאכן את בחרת בכך). אנחנו מאמינים,
שאדם צריך להיות ריבון לעצמו, לחשוב בעצמו, ולא לקבל את כל התשובות לכל השאלות
לעוסות וטחונות מראש ע"י איזה רב או גורו, חכם ככל שיהיה. בעינינו, זו הדרך
לאושר האמיתי, ולאו דווקא לשמחה של חב"ד.
כל טוב,
רוני
אוהד משיב לשרה-רחל:
אשיב לך עניין לעניין, אבל בסדר שונה משלך. אתחיל במשפט שלך
"אני לא עושה שום דבר על דעת עצמי, אני תחת מישהו - מרצוני". אני
רואה אמירה זו כהגדרה וכזיהוי החשובים והמאפיינים ביותר את דרך ואורח חייך, משום
שהיא מבטאת את ההבדל העיקרי, היסודי והקובע יותר מכל בין האדם המאמין באל לבין
האדם שאלוהים לגביו אינו קיים. המאמין הדתי מאמץ לעצמו, מרצונו, כפי שכתבת לי -
בהגינותך הרבה - סמכות חיצונית שתהיה לו לריבון. אותו ריבון - במקרה שלך האלוהים -
יהוה ע"פ האמונה הדתית-יהודית - קובע לך כל דבר בחיים, בכל דקה ושנייה, בכל
מעשה ומחשבה, בשיקול הדעת ובקבלת החלטות, קלות ככבדות משקל, בחייך. מאחר ויהוה
אינו מתגלה אליך ישירות, את מוכנה להישמע להוראות מאת שליחו-מטעם-עצמו, הרב בו את
מאמינה.
מנגד - האדם החופשי מאל, החילוני, האתיאיסט - הוא הריבון על
חייו! כבני-אדם חופשיים - מדוע נמסור חלק מעצמנו, את מוחנו ושכלנו - לאחר? מדוע?
נולדנו בני-אדם בעלי מוח ויכולת חשיבה - אנחנו בעצמנו נחשוב, נשקול, נדון, נברר,
נשווה, נבדוק, נלמד, נבחר ובסופו של דבר נחליט! הזכות שניתנה לנו כבני-אדם לחיות,
מחייבת אותנו להשתמש בכלים הנפלאים שניתנו לנו - בכל אברי הגוף, אבר-אבר ותפקידו,
אבר-אבר ויעדו, ובהחלט לא למסור אותם לשליטה זרה, חיצונית, לא טבעית ושאינה מוצדקת
מבחינה אנושית-תרבותית.
צבי ינאי, איש מדע, כתב מאמר נפלא, שעלה גם באתר שלנו, והוא
דן בסוגיה זו של הריבונות שלנו על עצמנו, ובטעות החמורה של העברתה לאחר. אנא קראי כאן.
רב הוא שליח מטעם עצמו של כוח חיצוני, דמיוני, הקרוי בפיך
"אלוהים". עצוב לקרוא דברים שכותב אדם, במקרה שלך - צעירה, שאינך עושה
כלום על דעת עצמך! לשם מה לך, אפוא, דעת? את מזכירה לי את סיפורו של פאוסט (גיתה),
שמכר את עצמו לשטן. את מכרת את הדבר החשוב ביותר שנתנו לך הוריך בהולידם אותך - את
הדעת, אותה דעת שהאדם העדיף לקבל בגן העדן האגדי במחיר ויתור על ההנאה גן-עדנית,
ואת מפקירה אותו לאחרים? משני העצים הווירטואליים שהיו באותו גן ווירטואלי - מהאחד
טעם האדם ותיפקחנה עיניו, ועל האוצר הזה את מוותרת? במו ידיך? מרצונך החופשי??
הנושא השני שברצוני לדון בו הוא יחסך לרבי מלובאביץ:
"אמנם הוא לא איתנו באותה צורה כמו שהוא היה לפני ג' תמוז (זה היום שהרבי
נפטר) אבל הוא עדיין איתנו, עדיין מרגישים אותו...טוב, זה לא הנושא עכשיו. אני
מעריכה, ואפילו הרבה יותר מזה את הרבי, וע"כ אני סומכת עליו בכל דבר שהוא
יעשה, ומשתדלת לעשות כל דבר שהוא אומר"...
שוב - זו זכותך, ולי אין זכות למנוע ממך חשיבה מעין זו, אבל
כל תא ותא ממוחי (שאצלי לא נמסר ולעולם לא יימסר לשליטה זרה) מוחה נגדה. היהדות הדתית השכילה להבין, כבר בתחילת דרכה,
שאם רצונה לשמור על עצמה ולא להפוך לעוד דת אלילית, עליה למנוע פולחן האישיות של
מנהיגיה. מסיבה זו העלים הסופר המקראי את מקום
קבורתו של משה, וכל פולחן אישיות, כולל ובייחוד "לא תעשה לך כל פסל
ומסיכה", נאסרו תכלית איסור. עד שהגיעה הדת החסידית, ועימה המשיחיות המסוכנת.
נחמן מברסלב לפני כמאתיים וחמישים שנה, מנחם מנדל שינאורסאהן שלך במאה שחלפה, וכל
יתר האלילים הרבניים, כמו צדיקים-לכאורה בקברים שאינם קבריהם, וכו' וכו'. היהדות
נבדלה מהנצרות בעיקר בכך, שהאלוהים שלה מעולם לא היה בשר ודם, בוודאי לא בן-אלוהים, גם לא שליח מטעם עצמו שחי לנצח, גם לאחר שבשרו
נרקב במעמקי-הקבר כבשר כל אדם.
בעצם, דבר נובע מדבר. מאחר ובמו-ידיך מסרת את דעתך לאחרים,
מה לי להתפלא על שאין לך דעה משלך, ואת מאמצת בלא חשיבה עצמית סיפורי-בדים על
המת-החי?
לגבי ההסתמכות שלך על אותו מת-חי, ועל אמונתך
שהמת מסוגל לומר לך ולהורות לך דברים גם כיום, חבל שאגיב. כל תגובה כאן מיותרת.
הנקודה השלישית והאחרונה היא ההנחה שלך בדבר הילדים
והסופגניות: "מזמינים ילדים, מי שרוצה - בא. כשהם שם, משחקים איתם משחק,
שרים שירים, ובין לבין מדברים איתם על החג, ומסבירים את משמעותו. בסוף כשהם מקבלים
את הסופגנייה - אז מזכירים להם לומר ברכה. איפה כפייה דתית?"
אתמקד בארבע קביעות-יסוד שלך: "מזמינים",
"מי שרוצה - בא", "מזכירים להם לומר ברכה", "איפה כפייה
דתית?". אם את מספרת לי על ילדים ממשפחות חב"דניקיות, או משפחות
דתיות-חרדיות אחרות - זו ממש איננה הבעיה שלי. כל הורה מחנך את ילדיו בדרך הרצויה
לו, ואנחנו איננו מתערבים בכך. אלא שלא בילדים דתיים מדובר! את מדברת כאן על
פעילות חרדית-חב"דניקית בקרב ילדים חילוניים, בקרב הציבור הכללי! כשמעשים
כאלו נעשים בלא ידיעתם ובלא הסכמתם של ההורים - זו עבירה, מעשה שלא ייעשה.
מה שהרבי שלך אמר זו בעיה שלך. לגבי, ולגבי כל מי שאינו
חסיד אותו רבי - וזה לא בהכרח רק יהודי חילוני (גם חרדי-ליטאי רואה ברבי שלך דמות
שלילית! הרב שך אמר על הרבי שלך: הכי קרוב ליהדות זה הרבי מלובאביץ'...) מעשים
כאלו, כשהם נעשים על ילדים, קטינים או בוגרים בתנאי-חיים מסוגרים (צבא, בתי-חולים,
בתי-סוהר) הם בלתי חוקיים בעליל, ואינם מקובלים בשום חברה נורמלית בעולם.
אמנם "כפייה" במובן האלימות הפיסית של המושג
אין כאן, אבל יש כאן הטעייה מכוונת, אי-אמירת כל האמת, ויצירת מצבים שמביאים ילד,
קטין או אדם חסר-כוח נפשי לעשות דברים, שבתנאים רגילים לא היה עושה. בכך יש משום
כפייה, אם את מסוגלת להבין את משמעות דברי.
הטפות בלתי חוקיות כאלו הן מעשה חד-צדדי! לציבור היהודי
החילוני אין מוסדות המופעלים בתוך החברה החרדית, במטרה לעשות נפשות בקרב ילדיהם!
שום אדם חילוני לא מזמין ילדים חרדיים בנוסח "מי שרוצה בא, משחק אתם, שר להם
שירים, ובין לבין מדבר איתם על התרבות היהודית החילונית, ומסביר להם את משמעותה,
ובסוף, כשהם מקבלים את הסופגנייה - אז הוא מזכיר להם לברך את מדינת ישראל, את
ביאליק ואת הרצל". לא, שרה-רחל - אלו הם
מעשים של מטיפים מיסיונרים דתיים בלבד, והם ראויים לכל גינוי ולהוצאה אל מחוץ
לחוק!
לסיכום דברי: ברוח הסובלנות שלי אני מכיר בזכותך לחיות את
חייך כרצונך, להאמין שהמת הוא חי, לחנך את ילדיך ככל העולה על רוחך, ואפילו להפקיר
את דעתך ונשמתך בידי אחרים. אבל זכותי המלאה היא להביע על כך את דעתי, ואני אומר
לך שאני בז לאדם שמוכר את נשמתו לאחר, ואני מרחם על אדם שמאמין באמונות-הבל
ובתחיית המתים. אני מוצא פסול חוקי וציבורי בהפעלת השפעות דתיות על קטינים בלא
הסכמת הוריהם, ואני וחברי נמשיך להילחם בתופעה זו, גם אם את וחבריך רואים בה מעשה
חיובי. חב"ד, על פי הצהרתה, היא מוסד שעוסק (גם) בהחזרה בתשובה, ומעשיה אלו
הם בלתי חוקיים בעליל, ולכן חב"ד נכללת במערכת אותה אנחנו מגנים.
אני מניח שעניתי על כל שאלותיך והערותיך, וכל שנותר לי הוא
לברכך ברכת שנה טובה.
אוהד מאתר חופש
שרה-רחל משיבה לאוהד:
ב"ה שלום! אני מצטערת שלא החזרתי לך תשובה עד עכשיו. מאלף
ואחת סיבות מעצבנות. בכל אופן, אני מבינה את הדעות שלך, אבל בהחלט לא מסכימה.
הייתי מסבירה לך מה אני חושבת, אבל לא נראה לי שיש טעם. ז"א ממה שהבנתי, אתה
לא כל כך מעוניין לשמוע, זאת כמובן זכותך. בכל אופן,
אני נוסעת מחר לניו-יורק, להיות שם בחגים, בבית-הכנסת של הרבי, באוהל - הקבר של
הרבי... אז אני אתפלל גם בשבילך, כמו שאני מתפללת בשביל חברות שלי שלא יכולות
ליסוע. ושנזכה באמת מהר שתבוא כבר הגאולה, ואז לא יהיו לאף אחד שום שאלות!
ואני אסיים כמו במכתבים של הרבי - כתיבה וחתימה טובה, ושנה
טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה. ז"א שנבין איך שהכל באמת טוב. זה חייב להיות
טוב - כי זה מאלוקים, שהוא רק טוב.
שרה-רחל
תשובה לסיום:
שלום לך שרה-רחל - כאן אוהד. כל מה שאת עושה ותעשי בחייך -
זו זכותך, ואין לי כל כוונה להסיט אותך ממסלולך. דבר אחד בלבד לי אליך: אל תתפללי
עבורי!!! בבקשה! מבחינתי זו עבודת אלילים, ואם אני קשור לזאת - לא מדובשך ולא
מעוקצך.
שנה טובה
אוהד
את המכתב הבא קבלנו ממר חזקי ליפשיץ, איש חב"ד מקטמנדו,
נפאל:
למפעילי אתר "חופש" שלום וברכה - הרגע נכנסתי במיקרה
לעמוד דלקמן.
לפלא גדול בעיני עד כמה יכול עמוד אחד להיות מוצף בכל כך הרבה
דברי שקר, הסתה וארס. ציטוטים מדברי דרור, לגבי מה מבדיל אותנו מחב"ד. יש כמה
דברים קטנים:
- אנחנו לא אלימים
- אנחנו לא פונים לילדים דתיים ומנסים לשנות את אמונתם
- אנחנו לא משתמשים בהפחדות ובשקרים כדי לשכנע אנשים לחזור בתשובה
- אנחנו לא חברים בכת משיחית שלקחה אדם מת ועשתה ממנו משיח
אני לא אלים
לא פונה לילדים קטנים
לא משתמש בהפחדות
לא חבר בכת משיחית
אין זאת אלא שקל יותר לזרוע בערות מאשר דברי טעם וחוכמה. כי
למרות הכל אני מפעיל בית חב"ד בקטמנדו, כי למרות הבורות והנבערות שאתם מנסים
להפיץ אנשים בריאים יודעים להבחין בין טוב לרע, ולמרות הכל בעוד 3 שבועות יחגגו
איתנו במסיבת ר"ה הגדולה בעולם למעלה מ1000 תרמילאים ישראליים, שמה שמעסיק
אותם זה איך לחיות ביחד ולא איך לשנוא ביחד.
תמיד ישנם כמה סהרוריים הנמצאים בשולי החברה שימצאו רע בכל
דבר, בדרך כלל, בדרך הארוכה מישראל לקטמנדו זה עובר להם
הרב חזקי ליפשיץ
בית חב"ד קטמנדו
שלושה מחברי צוות האתר השיבו למר ליפשיץ כדברים
הבאים:
תשובתו של דרור:
שלום לך מר ליפשיץ. שמי דרור. קראתי את תגובתך לאתר, והנה
כמה תשובות:
1. "אני לא אלים" - אני מאמין לך. אף אחד
מאנשי חב"ד אינו אלים כשהוא מנסה לגנוב עוד ועוד נפשות באמצעות חלוקת
סופגניות, או ארגון סדר ל-1000 מטיילים. אבל אנא קרא על התנהגותם של אנשי חב"ד
בכפר חב"ד כשמישהו בא לחלק שם חומר מודפס.
שים לב, בבקשה, האנשים שהוכו חילקו חומר. הם לא
הקימו כוללים חילוניים בכפר חב"ד, כפי שאנשי חב" ד עושים בשכונות
חילוניות; הם לא עמדו ליד שער של בית ספר תיכון וחילקו חומר לחזרה בתבונה, כפי שאנשי
חב"ד עושים כשהם מסתובבים ליד בתי ספר חילוניים ומחלקים חומר שמטיף להתחרדות,
וכו' וכו'. האם שמעת, מר ליפשיץ, על איש חב"ד שהוכה פעם בעת שעסק בהפצת חומר
דתי? אני לא שמעתי.
2. "לא פונה לילדים קטנים" - רבים מהציבור
שאתה נמנה עימו עושים זאת, בלי סוף. בזמן שהציבור שאני נמנה עימו עסוק במילואים
ובעבודה, אנשי חב"ד וחרדים אחרים עושים זאת בבתי הספר שילדי לומדים בהם, בשדה
התעופה בן-גוריון ובאין-סוף מקומות אחרים.
3. "לא משתמש בהפחדות" - זה בדיוק מה
שעושים המחזירים בתשובה, היכנס למדור "החזרה בתשובה" באתר וקרא.
4. "לא חבר בכת משיחית שלקחה אדם מת ועשתה ממנו
משיח". עוד מעט תגיד לי שהרבי מלובביץ' לא מת, וכי שלטי-החוצות הענקיים,
המכריזים על היותו חי, ועל היותו מלך המשיח, הם שלטים
פרובוקטיביים המופצים מטעם אתר חופש... עוד מעט גם תגיד לי שיש אלוהים...
יום נעים,
דרור
תשובתו של ניצן:
שלום רב לך ר' ליפשיץ הנכבד - שמי ניצן, ואני אחד מהפעילים
באתר "חופש" באינטרנט הישראלי. אינני מכיר אותך אישית, אך מן הסתם על-פי
דבריך אתה אדם טוב וראוי להערכה.
מוות וחיים ביד לשון, אומר ספר משלי. והנה האשמת אותנו
בשקרים, בהסתה, בבערות ובהפצתה, ברוע, בהתכחשות להוויה הישראלית, בסהרוריות,
בהימצאות בשולי החברה ובשנאה. כאשר אנו מתייחסים בדברינו לאנשי חב"ד אותם
אנו מכירים, אנו מסתמכים על עובדות. ייתכן שיש חטא מסוים בהכללה, ואולי אף
תסייע בעדנו למצוא ניסוח טוב יותר לדברים, כדי לא לפגוע גם באנשים כמותך. כך או
כך, הרשה לי לציין רק מעט מהעובדות הידועות לי:
א. היו אלה צעירים מקרב חב"ד שבבחירות 1996 אירגנו רשת
ענפה של מצביעים, אשר הצביעו במודע ובכוונה מספר פעמים כל אחד, עם תעודות זהות
מזויפות. עובדה.
ב. היו אלה תושבים מסויימים
בכפר חב"ד, שמיד לאחר היוודע דבר רצח ראש הממשלה יצחק רבין בשנת 1995 יצאו
בשירה ובריקודים. עובדה.
ג. היו אלה קבוצה גדולה של אנשים מסויימים בכפר חב"ד,
שבקיץ 2000 הפליאו את מכותיהם במספר ידידים שלי, שכל
"חטאם" התמצה בחלוקת חומר מודפס שתוכנו לא מצא חן בעיני המכים. כתוצאה
ממכות אלה הגיעו חלקם לטיפול בבתי חולים. עובדה. האם אתה מודע לאינטנסיביות
בה מחלקים אנשי חב"ד עצמם חומר מודפס בכל רחבי ישראל, ואף מעבר לה?
ד. היה זה עיתון חב"ד שכתב במאמרו מיד לאחר מכן
"ולכן אלה שהגיבו כפי שהגיבו, אינם חמומי מוח, ואין בהתנהגותם לא אלימות ולא
פזיזות, אלא תגובה בריאה". עובדה. אני עוד מחזיק את צילום הגיליון בידי.
ה. היו אלה אנשי חב"ד אשר עקב שידוליהם אצל ידידי
לשעבר, ומתוך ידע וכוונה, ניתק הלה את קשריו עם הוריו ומשפחתו הקרובה, וביכר
בהמלצת השידולים, חיים בעלי תוכן דתי. עובדה. והוא אינו היחידי.
כבר בשנת 1966 כתב ר' מנחם מנדל שניאורסון ז"ל,
ממנהיגי חב"ד כי "אם להאמין באמונה פשוטה או להזדקק לחקירה ודרישה -
שניהם מוכרחים". עד כאן לשונו. אני באמת ובתמים שמח על כך שאינך אלים, שאינך
פונה לילדים קטנים וכו' וכו'. אינני אומר זאת בהתנשאות, או כדי לצאת ידי חובה,
והלוואי וירבו כמותך.
בברכת שנה טובה ומלאת אהבה הדדית בקטמנדו הרחוקה,
ניצן, מאתר חופש
על כך ענה לו מר ליפשיץ, וניצן החזיר לו תשובה:
ליפשיץ: ההאשמות שאתה מעלה לגבי צעירי חב"ד הן חמורות מאוד.
כאזרח שאמון לשמור על החוק מדוע אינך מתלונן עליהם במשטרה? כנראה שזה קצת מצוץ
מהאצבע.
ניצן: אתה שואל מדוע לא התלוננתי במשטרה על זיופי
בחירות 96 וגם ספק מאשים ספק מעלה השערה שהאשמה זו מצוצה מהאצבע. ובכן - בקשר
לעובדות עצמן: הידע בנושא הזיופים בבחירות 96 הפך כבר מזמן לנחלת הכלל. זה התחיל
בבחירות המקומיות בירושלים, שם העמידו אנשי "עם חופשי" ביוזמת ארנן
יקותיאלי זצ"ל צוותי ביקורת בקלפיות, וזכו לתוצאות שונות באופן מובהק באותן
קלפיות. בבחירות בשנת 99. זה היה לנושא המרכזי שעל סדר היום, וכמעט לא עבר יום בו
לא הוזכרו בכל כלי התקשורת הזיופים והדרכים להילחם בהם. גם ספר שמתאר נושא זה יצא
לאור, ובפאראפרזה על דבריך שלך אומר: איש לא התלונן במשטרה על תוכנו. אני אישית
שמעתי על סיפורים מאד מסוימים.
אינני תמים עד כדי לטעון שהציבור החרדי בארץ הוא היחידי
שחטא מעולם בהקשר זה. מימצאים די מבוססים לגבי זיופים נתגלו במגזרים ובמקומות
אחרים, למשל גם במגזרים ערבים ודרוזים מסויימים.
אבל לא בכך עסקינן כאן, ואין חטא אחד מצדיק את האחר. בקשר לאי-תלונתי במשטרה: מלבד
העובדה שכבר חל חוק התיישנות על הנושא, הרי שאינני נוהג (ומרבית האנשים כמותי)
להתלונן במשטרה על כל דבר פסול שמגיע לידיעתי. במיוחד כאשר חלקים גדולים ממנו
הופכים ממילא לידע ציבורי, וממילא חלק מאותם אנשים כבר טופלו בידי רשויות החוק ללא
קשר אלי.
ליפשיץ: לגבי תושבי כפר חב"ד שמיד לאחר היוודע דבר רצח ראש
הממשלה יצחק רבין בשנת 1995 יצאו בשירה ובריקודים. מוזר מאוד. בתקופה האמורה אני
הייתי תלמיד בישיבת חב"ד בכפר חב"ד ולא זכור לי אי מי שיצא בשירה
וריקודים, כניראה שגם זאת הפרחה של האשמה שקרית.
ניצן: אתה ספק מאשים אותי שוב בהאשמה שקרית בנושא
הריקודים שיצאו בהם אנשי חב"ד מסויימים לאחר רצח
רבין. אינני מעוניין לגלות את מקורות המידע שלי בנושא, ולכן לא אכנס איתך
לדיון עליו. אני מאמין לך שבסביבה המסוימת בה היית לא חזית בתופעה זו.
ליפשיץ: לגבי הקבוצה גדולה של אנשי חב"ד שבקיץ 2000 הפליאו את
מכותיהם במספר ידידים שלך - אתה נראה אדם בעל בינה ויכולת הבחנה, בטח אתה יכול
להבחין בהבדל בין חלוקת עלונים שקוראים להדלקת נרות שבת בחוצות הערים לבין חבורה
של פרובוקטרים שכל מטרתם היתה לחמם את השטח, הרי תסכים איתי, שאף אחד מאותם נערים
לא חלם באמת שהנה הוא הולך לשכנע אנשים בצדקת דרך שהוא מאמין בה. אני לא הייתי גאה
בידידים שכאלה. אני מאמין גם שאת השבתות שלהם הם מעבירים בארגון אוטובוסים
לירושלים בשביל להדליק שם גם כן את אש התבערה.
ניצן: מקוממת אותי ההבחנה שאתה עושה בין אמונתך שלך
לבין אמונתם של אחרים. כאשר אתה (אולי לא אתה אישית, אבל אתה מבין את כוונתי) מחלק
במחוזות חילוניים חומר ובו עיקרי אמונתך, אתה מתאר פעילות זו כ- "חלוקת
עלונים שקוראים להדלקת נרות שבת", בעוד כאשר אני (שוב, לא אני אישית) מחלק במחוזות
דתיים חומר ובו עיקרי אמונתי, הקוראת להתייחסות מדעית עניינית ולא
"מקודשת" לטקסטים יהודיים עתיקים, אתה מכנה זאת "פרובוקציה שכל
מטרתה לחמם את השטח". אני מבקש שתנסה לשחזר את התחושה שאתה חש כאשר אתה מחלק את
מה שאתה מחלק - זו התחושה אותה חשו גם אלה שחילקו את מה שחילקו. אני מבקש שתנסה
לשחזר את התחושה שחשת כאשר ציינת את המילים "פרובוקציה שכל מטרתה לחמם את
השטח". זאת התחושה שאני חש כאשר באים אלי אנשי חב"ד ומחלקים לי, לילדי
ולחברי את העלונים וההזמנות להנחת תפילין שלהם או להדלקת נרות בערב שבת. מדוע טובה
אמונתך בעיניך מזו שלי בעיני? מי שמך לשפוט זאת? קיימת כאן לדעתי היתממות יותר
ממסויימת, אולי אפילו הסתמכות על דברי הרב "לאיש דתי להתנהג כחילוני הרי זה
נגד מצפונו, מה שאין כן לאיש חילוני להתנהג כאיש דתי, אין זה אלא נגד הנוחיות
שלו". דברים אלה אינם נכונים עובדתית, או שאין לי מצפון. אני מקווה שאינך
נעלב מהטון בו אני משתמש. אני משתדל "ללכת בין הטיפות" בנושאים אלה של
אמונה.
לא - אינני מסכים איתך שאף אחד מאותם נערים לא חלם שהנה הוא
הולך לשכנע אנשים בצדקת הדרך שהוא מאמין בה. אני יודע שהם חלמו זאת,
ובמקרים מסוימים אפילו הצליחו בכך. אזכיר בנוסף, כי בין שורות הדיון הארוך באמונה,
נשמטה ההודאה בעובדה הפשוטה כי אכן נעשה כאן שימוש חד-כיווני באלימות. שוב, אינני
מאשים חלילה אותך אישית באלימות זאת - אבל אתה הרי האשמת אותנו בהמצאתה.
ליפשיץ: לגבי עיתון כפר חב"ד - אתה מכיר את הסיפור של חנוכה?
שמעת על מתיתיהו שכאשר הציבו פסל במרכז העיר אסף את המכבים למלחמת חורמה? נראה לי
שאתה מתבייש בו, הרי מה עשו היוונים? רק הביאו צלם להיכלם של היהודים? איזה פנאטים
ואלימים המכבים האלה! בטח חנוכה זה חג עצוב יותר מתשעה באב...
ניצן: מה עניין חג-החנוכה למאמר שהופיע אחר-כך
בעיתון חב"ד? מלחמות החשמונאים החלו כתגובה לכפייה דתית, אשר אני מקווה
ששנינו בין המתנגדים לה. אינני מוצא כל אנלוגיה נוספת בין זה לבין אותו מאמר השמצה
בעיתון, אשר לדעתי גובל בהסתה של ממש, אם כי אינני עורך-דין כדי לקבוע זאת
בפסקנות. אגב חג החנוכה, אתה מוזמן לעיין במאמר "חנוכה - גלגולו של
רעיון" מאת שניאור עינם, שבסופו יש לינק לקובץ הארוך יותר.
ליפשיץ: לגבי דבריך על אנשי חב"ד שעקב שידוליהם ומתוך ידע וכוונה
ניתק ידידך את קשריו עם הוריו ומשפחתו הקרובה, וביכר בהמלצתם חיים בעלי תוכן דתי.
אני רואה שיש לך הרבה ידידים, אולי תכיר לי חלק מהם? זה אבסורד הכי גדול ידוע לכל
חבדניק מתחיל! ההנחיה הברורה והבלתי משתמעת לשתי פנים של רבינו האדמו"ר
מליובאוויטש, שכל מי שנכנס לעולמה של היהדות חובה עליו לשמור על קשר עם משפחתו
ולכבד את הוריו. הדבר מופיע בעשרות מכתבים שהודפסו. כיבוד הורים להזכירך, מופיע
בעשרת הדיברות. לומר דבר כזה על אנשי חב"ד זה כמו לומר על הלילה שהוא יום. אני
לא קונה את הלוקש הזה.
ניצן: בדבריך הקודמים היעדת על עצמך שאינך פונה
לילדים קטנים, וכאן אתה מצטט את ההנחיה של האדמו"ר מליובאוויטש, שכל מי שנכנס
לעולמה של היהדות, חובה עליו לשמור על קשר עם משפחתו ולכבד את הוריו. אני מקווה
שהנחייה זו ניתנה רק כפניה לאנשים מבוגרים. אבל לא זו הנקודה: בפועל (1) מתקיימת
פנייה מסיבית של אנשי חב"ד בכל רחבי הארץ לילדים ולנערים, (2) רוב אלה מתוכם
שמתחרדים אכן מנתקים את מרבית הקשרים עם משפחתם. הרי ברור, שאיש חב"ד אינו בא
לנער קטין ואומר לו "במצוות היהדות אנא נתק את קשריך עם הוריך", אבל כל
החומר שהוא מעביר לו גורם לו במקרים רבים להפסיק לאכול איתם מאותם כלים ומאותו
מזון, לחדול לבלות איתם בימי חופשתם המשותפת, להפחית עד מאד (ולעיתים בכלל)
בלימודי מדע וקידמה. אינני מכיר אותך ואת משפחתך, אבל אינני מאחל לך ולמשפחתך סוג
כזה של "אי ניתוק" קשרים. כמות המשפחות הסובלות מכך סבל אמיתי ומתמיד
בארץ הוא גדול, ואני מכיר רבות מהן. לכתוב על נושא זה "אני לא קונה את
הלוקש" - יש בכך, לדעתי, או היתממות מרובה או חוסר ידיעה על המצב לאשורו.
שוב: אנא קבל את הדברים כפשוטם, ולא כסוג של האשמה. נסה להעמיד עצמך במקומו של
אותו אב שחש שהוא "מאבד" את ילדו. מילים יפות על חלוקת עלונים שקוראים
להדלקת נרות שבת, לא יעשו את שבתותיו אז עצובות פחות.
ליפשיץ: לגבי דבריו משנת של ר' מנחם מנדל שניאורסון ז"ל - נכון
הדבר, לכן לפני שאתה יוצא בהאשמות, חשוב מאוד לבדוק ולחקור האם דברים שנעשו על ידי
עשבים שוטים מלמדים הם על הכלל, האם כמה תמהוניים שמאמינים שהאדמור מליובאוויטש
זצל הוא משיח שחי עמנו הם מייצגים את חסידות חב"ד. והאם פעולות שנעשים לאיחוד
העם על כל רבדיו ולהדגשת המכנה המשותף ולא המפריד הם פסולים? ראה מה בינך וביניהם!
האם לא עדיף שבמקום להפיץ שנאה על אנשים, אפילו שאינם נוקטים בדיעותך, האם לא עדיף
במקום זה למצוא ראש גשר לאיחוד והבנה? לא חבל שאנרגיה מבוזבזת על מציאת סיבות
לשינאה? אני מבטיח לך שאם תבזבז את אותו מאמץ על אהבה ועל מציאת המשותף תגיע
למסקנות הפוכות.
ניצן: אינני מתייחס לנושא "המשיחיות"
בחב"ד. נראה לי על פי דבריך שבנושא זה שנינו חושבים באופן
דומה. חשוב אבל, במיוחד לקראת מסיבת ראש השנה שאתה מארגן לטיילים הישראלים
בנפאל, שתדע כי הציבור הישראלי הרחב חש יחס של זהות עמוקה בין חב"ד של ימינו
לבין תופעת המשיחיות, אשר זועקת מכל לוח מודעות או עמוד דרכים במדינה.
ליפשיץ: לגבי שמחתך על כך שאינך אלים, ואינך פונה לילדים קטנים וכו'
- אני באמת שמח בשימחתך! אני מזמין אותך לבוא לראות כיצד חיים באחווה ושלווה אנשים
מכל גוני הקשת של הארצישראליות פה בקטמנדו.
שתהיה לך שנה טובה ומבורכת
חזקי ליפשיץ
בית חב"ד קטמנדו
ניצן: אומר הכתוב: "הלא משנאיך ה' אשנא
ובתקוממיך אתקוטט. תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי." אני מסכים איתך במאת
האחוזים, שבמקום להפיץ שנאה על אנשים חשוב למצוא ראש גשר לאיחוד והבנה. הייתי רוצה
שבמסגרת איחוד והבנה אלה, ישתתפו גם אנשים דתיים בהשקפת עולמי שלי, ויעשו איתי את
השבת כדרכי, וילמדו איתי על מוצאם המדעי של סיפורי התורה כפי שאני מכיר אותם, ויאזינו
עימי למוסיקה שאני אוהב. ולא רק להיפך, כי אחרת "איחוד והבנה" הן
רק מילים יפות, אבל בפועל זו הטפה חד כיוונית. מבחינתי אני, אתר "חופש" קורא
לאיחוד והבנה.
אני מקבל בברכה את הזמנתך לקטמנדו, אם כי נראה לי שלא אגיע לשם
בקרוב. אני מזכיר לך שוב, בצער מסוים, שבעתיד יקשה עלי לענות במהירות כה רבה,
ומקווה שתקבל שם את זה בהבנה.
בברכה
ניצן - מאתר חופש
ולבסוף - תשובתה של שירה:
שלום לך מר ליפשיץ, שמי שירה, אני חברה בצוות אתר חופש,
וכמו כל יתר חברי לצוות גם אני קבלתי את מכתבך. לא אחזור על דברים שענו לך ידידי
ניצן ודרור, ורק זאת מבקשת אני לומר לך:
כל המפעל החרדי הקרוי בשפתכם "החזרה בתשובה"
("ה" בפתח, "ח" בשווא), הוא לא רק מאוס בעיני, אלא פסול מכל
היבט שהוא. מוסרית - בוודאי. וכשהדבר מופעל על קטינים או חלשים וחסרי-האונים שבחברה,
יש בו גם היבט לכאורה פלילי. לו היה מפעלכם החב"די מצטמצם בעשיית
"שמח" לזקוקים לשמחה, או חלוקת סוכריות וסופגניות לאוהבי מטעמים אלה,
ניחא. אבל הרי לא חלוקת סוכריות או עשיית שמחה היא מטרתה
הבלעדית של חב"ד. אינני מכירה אותך אישית, גם לא את מעשיך, אבל על מעללי
חב"ד בארץ ובעולם אני קוראת ושומעת. כפי שכתב דרור, באותו מאמר שהטריד את
מנוחתך, חב"ד וראשיה הצהירו לא אחת, ואף התגאו בכך, שהם מחזירים בתשובה.
"עשיית שמח", כשמאחוריה מסתתרת מטרה מיסיונרית - שאיפה מוצהרת מפי הרב
החי-המת שלך - להמיר דעתם ודתם של בני אדם שאינם דתיים - זו תרמית במקרה הטוב,
וגרימת נזק אישי ומשפחתי במקרה הגרוע. טענותיך "לא הייתי שם", או
"אינני מכיר" ו"אינני יודע" אינן ממין העניין, שכן הדברים
נאמרו ונכתבו בריש גלי בידי חב"דניקים גדולים. קרא נא מדבריו של ר' ברקה וולף
למר רן כסלו, כתב "הארץ", במאמרו "הקומנדו של הרבי מלובאביץ'"
(הארץ, 30.3.1998):
"וולף. הדובר - או אולי מוטב לומר שר החוץ של מוסדות
חב"ד - נעלב עד עומק נשמתן כאשר אמרתי שגם להם יש יד בחרושת החזרה בתשובה.
'גם אנחנו? אנחנו היינו הראשונים! כבר ב-1953 ציווה הרבי לפעול בין החילונים כדי
להחזירם לדת. ומאז אנו עושים את זה. כולם התנגדו או צחקו לנו, ועכשיו פתאום כולם
התעוררו להתחילו לפעול כפי שאנחנו פעלנו שלושים שנה!"
ועוד כותב שם רן כסלו:
"בכלל - התלמידים הם יעדם המרכזי של חסידי חב"ד.
באותה שבת (בקטע קודם בכתבה מובא סיפור על אירוח בשבת של משפחה עם ילדים
בכפר חב"ד) של ביקור המורה, התארחו אצל משפחות הכפר 12 בנות מבית-ספר
מקצועי בחולון - חלקן שהוריהן התנגדו לביקור. אצל משפחות אחרות בכפר התארחו שישה
בנים מבית ספר אחר באותה עיר. שבת לפני כן אירחו משפחות הכפר 30 בנים, תלמידי בית
ספר באשדוד. שבועיים אחר כך אירחו לסוף שבוע שלושים בנות מאותו בית ספר... אך
אירוחי סוף שבוע הם רק שלב אחד בציד הנפשות. השיטה מתחילה לפעול בגילים הרבה יותר
נמוכים בממדים הרבה יותר רחבים. מדובר בשיתוף פעולה.. של מערכת החינוך כולה, ומשרד
החינוך בראשונה. קיימות שלוש מסגרות קבועות לפעילות זו. הראשונה - מיועדת לילדי
כיתות ב', אלה חגיגות הקשורות בתחילת לימוד התורה בבתי-הסר. כל יום מבקרים בכפר
תלמידי שניים-שלושה בתי-ספר לפחות. יש ימים שפוקדים את הכפר 2,000 - 3,000
תלמיד" (הכתבה מרחיבה ומתארת אירועים נוספים).
שוב - אינני יודעת במה אתה אישית עוסק, ובהעדר ידיעה אני
מקבלת את גישתו של ניצן, שלכאורה "אתה אדם טוב וראוי להערכה" (על פי
דבריך, כמובן, והרי אין הנחתום מעיד על עיסתו...) אלא שהגנתך הגורפת על חב"ד
ככלל, והצגת הביקורת שלנו כ"דברי שקר הסתה וארס" מעידה על עמדתך המוטה .
על שכמותך נאמר בבבא בתרא "טול קורה מבין עיניך", באם אמנם, אינך מבין
על מה אנחנו מלינים.
כל שנאמר על ידינו באתר אינו מגיע לאפס קצהו של המתחייב
להגידו ולהתריע מפניו! דרור כתב לך ש-"אף אחד מאנשי חב"ד אינו אלים
כשהוא מנסה לגנוב עוד ועוד נפשות באמצעות חלוקת סופגניות, או ארגון סדר ל-1000
מטיילים" - אבל נפש אחת מישראל שנגנבת בגין "סדר" למטיילים, או
"סופגנייה" לתמימים, היא פרי של אלימות! גניבת נפשות היא אלימות, ולא
יעזרו לך אלף מילים "יפות" של התעלמות ממציאות - שהיא מרה וחמורה לאין
שיעור.
כל עוד תימשך המיסיונריות היהודית החרדית ימשיך אתר חופש
להיאבק בתופעה ולפעול לחיסולה. דת ואמונה באלילים כלשהם היא זכותו של כל אדם, אבל
אין לזה כל קשר למיסיונריות דתית. כשיקום המוסד המיסיונרי הראשון שעל קירותיו
ייכתב בגלוי ובאותיות של קידוש לבנה "כאן מחזירים בתשובה" - בלא סוכר
המסווה רעל, או חגיגות של "לעשות שמח" המטייחות מלכודות-פתאים, או אז
אפשר יהיה לבדוק בציציותיו של אותו מוסד, לשלוח אליו את מבקר המדינה, את הפרקליטות,
למתוח עליו ביקורת גלויה, לדעת מי מממן אותו, ועל חשבון מי הוא פועל, ובעיקר למנוע
מקטינים ומחלשי-נפש להיכנס לתחומו, על פי חוק.
עובדות אלו ידועות, מן הסתם, לכל מי שעוסק במיסיונריות חרדית,
ולכן הם נמנעים מחשיפת האמת שבמעשיהם. כמה קל להאשים אחרים ב"דברי שקר הסתה
וארס".
שירה מצוות אתר חופש
נובמבר 2003
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
