שרשרת המסירה של המקטרת הקדושה
מאת: ניצן
בשנת 1990 יצא לאקרנים סרטו עטור הפרסים של קווין קוסטנר 'רוקד עם זאבים'. הסרט מספר את עלילותיו של קצין מצבא האיחוד
האמריקאי במאה ה-19, שמתיידד עם אינדיאנים משבט ה'סו'. 'רוקד עם זאבים' הוא השם שניתן לו בסרט על ידי אנשי השבט, הנושאים
בשמות כגון 'ציפור בועטת', 'עומדת עם אגרוף' וכדומה.
לשבט הסו נודע בעל כורחם מקום של כבוד בשיח ההטפה היהודי-דתי.
אחד הטיעונים הנפוצים ביותר בשיח ההטפה היהודי-דתי עוסק ב"שרשרת המסירה" של הסיפור הדן במעמד הר סיני. אם נפרק טיעון זה
למרכיביו, נמצא שהוא משלב מספר אמירות:
- העובדה שהסיפור דן באירוע שקרה כביכול בפני העם כולו.
- העובדה שהסיפור דן באירוע שעוסק בעם עצמו.
- העובדה שהסיפור עובר במסורת מדור לדור.
שילוב כל אלה מהווה בעיני המאמינים הוכחה כביכול כי סיפור מעמד הר סיני אכן התרחש במציאות, ככתבו וכלשונו. ה"הוכחה" טוענת
שלא ניתן להמציא סיפור על אירוע דמיוני, כאשר הסיפור דן בכך שכולם ראו את האירוע. ועכשיו, אם נחזור אחורה מבן לאב, נגיע
"בהכרח" להתרחשות הסיפור המקורי, כי אחרת מישהו היה צריך להמציאו בשלב כלשהו באמצע. יתר על כן, רק הסיפור היהודי מכיל
השתלשלות אירועים מפורטת עם תאריכים מדוייקים, שכביכול קשה לחבר מהדמיון ולשכנע בהם עם שלם.
כדרכן של הוכחות דתיות "בערך", לוקה הוכחה זו בחוסרים רבים, החל מהתעלמות מוחלטת מהאופן ההדרגתי בו נוצרות ומשתנות מסורות
(תופעת "הטלפון השבור"), דרך התעלמות מהאופנים בהם הוכתבו תכנים דתיים/תרבותיים בתקופות קדומות, דרך התעלמות מהשפעה חיצונית
כלשהי, וכלה בהתעלמות משינויים במסורת להם אנו עדים בתקופה המודרנית (הוכחה ניצחת שמסורות אכן משתנות). בנוסף, סיפורי אגדות
רבים כוללים פירוט נרחב של אנשים וזמנים וכיום אנו יודעים שחלקים מהתכנים שהפכו עם השנים להיות "הדת היהודית" היו במקור
בכלל סיפורי אגדות "רשמיים", ורק בהמשך קיבלו צביון של כאילו "היסטוריה"... אבל לא בכל אלה אנו עוסקים כאן - מי שמעוניין
לקרוא על אלה יותר, מוזמן לעיין ברשימת המקורות שבסוף מאמר זה.
נקודה מרכזית בטיעון נוגעת בייחודו כביכול של העם היהודי. "רק הוא", על פי הטוענים, משלב את כל האמירות הנ"ל. רק במסורת שלו
העוברת מדור לדור היתה "התגלות אלוהית" בפני העם כולו, העוסקת בתכנים שנוגעים לעם עצמו.
המסורת של שבט ה'סו', כך מתברר, מכילה יסודות אשר עונים גם הם לכל הקריטריונים בהם משתמשים המטיפים. ה"אל" של שבט הסו הוא
'וואקן טנקה' (Wakan Tanka - 'הרוח הגדולה' או 'רוח הבריאה', המכונה גם 'גיטשי מאניטו' -
Gitche Manitou). על פי המסורת התגלה אותו אל בפני כל עמו, וסיפורים שונים שעברו מאב לבן מתארים
אירועי התגלות בפני כל העם - אירועים שכללו "נסים" ותופעות טבע מדהימות, ובהם גם נתן האל לבני עמו ציוויים שונים.
בסיפור הידוע הופיע האל בצורת באפלו לבן שהפך לאישה, אשר העניקה את "המקטרת הקדושה" לבני עמה. החפץ הקדוש גם הוא הועבר מדור
לדור ונשמר עד עצם היום הזה. השומר הנוכחי הינו צ'יף ארוול 'סוס מביט' (Arvol Looking Horse) הנחשב
לדור ה-19 של שומרי המקטרת. אם תרצו: לא רק שיש מסורת עם תאריכים, יש אפילו חפץ ידוע ומוגדר שהועבר בה מדור לדור ועדיין
קיים.
תיאור ידוע נוסף של מסורת שבטי האינדיאנים באיזור מציין גם מיקום ידוע וחד-משמעי לאירוע התגלות של האל בפני כל עמו - לרגלי
מחצבה ידועה במינסוטה שבארה"ב. גם אירוע התגלות זה מלווה בפעלולי טבע מרשימים. 'שירת היוואתה'
(The Song of Hiawatha) הינו אפוס שנכתב על-ידי המשורר האמריקאי הנרי וודסוורת' לונגפלו במאה ה-19,
בהתבסס על מסורת שבטים אינדיאנים מאותו איזור בדיוק של צפון אמריקה. הנה מספר ציטוטים קצרים משיר יפה זה (בתירגום חופשי של
כותב מאמר זה):
והיה כי תשאלו אותי, מהיכן סיפורים אלה,
מהיכן האגדות והמסורות הללו,
. . .
אני חוזר עליהם כפי ששמעתי אותם
משפתיו של נוואדהא,
המוסיקאי, השר במתיקות.
. . .
על ההרים של הערבה,
על מחצבת האבן האדומה הגדולה,
גיטשי מאניטו, רב העצמה,
הוא - אדון החיים ירד
על צוקיה האדומים של המחצבה,
עמד זקוף, וקרא לכל העממים,
קרא לשבטי האדם להתאסף יחדיו.
. . .
וזקוף על ההרים
גיטשי מאניטו רב העצמה
עישן את מקטרת השלום
כאות לעמים.
. . .
מהעמק של טאוואסנתה
מהעמק של וויומינג
מהחורשות של טוסקלוסה
מהרי הרוקי הרחוקים
מהאגמים והנהרות הצפוניים
ראו כל השבטים את האות
ראו את העשן המרוחק מיתמר
. . .
כל הלוחמים נאספו יחד
על-פי אות מקטרת השלום
אל ההרים של הערבה
אל מחצבת האבן האדומה הגדולה.
. . .
הו ילדי! ילדי המסכנים!
הקשיבו למילות החכמה,
הקשיבו למילות האזהרה,
משפתיו של הרוח הגדולה,
מאדון החיים, אשר ברא אתכם!
נתתי לכם את האדמות לצוד בהן,
נתתי לכם את הנחלים לדוג בהם
. . .
הנסיון מראה שהדת משכנעת את מאמיניה הרבה יותר מאשר טיעונים רציונליים הסותרים אותה. הכנים ובעלי הגישה הפתוחה שחונכו על
ברכי האמונה, ידעו לתאר בעצמם עד כמה קשה להם לקבל נתונים שיוצרים "דיסוננס" בתכני אמונתם. כך כתב לנו, למשל, ר. (ההדגשה
היא שלנו):
"חיפשתי קצת מידע על שבט הסו האינדיאנים, ואתמול ראיתי את הסרט 'רוקד עם זאבים' שמראה את אורחות חייהם, ומה אני אגיד לך,
אני ממש המום. תגיד, אתה צוחק עלי או מה? הם כאלה מטומטמים ופרימיטיביים, רואים אותם רוקדים כמו מטורפים ושרים וצועקים כל
מיני קולות, רואים אותם צדים חיות ואוכלים את הבשר עם הדם ככה! גועל נפש! תסלח לי, אבל אם אתה לוקח את החרדים בהשוואה אליהם
החרדים ממש נאורים, חכמים ומשכילים. ברור ששבט הסו עם כל הפרימיטיביות שלהם יכלו להמציא איזה סיפור מצוץ מהאצבע על אלה
שהביאה להם מקטרת... אתה רואה איך המוח של האנשים פועל? הרי אין שום הבדל בין העם היהודי, שגם הוא היה פרימיטבי פעם,
וגם אם יש הרבה "משכילים" כביכול מארצות אירופה, הרי פעם הם היו שייכים לאיזור המזרח התיכון. ואין הבדל בין המסורת הזו
להתגלות אלוהית, לבין שבט אינדיאני שיש לו מסורת להתגלות אלוהית. מה גם, שלהם יש ראיה - מקטרת."
כנס 'מ.ח.ר 2015' שנערך ב-27/11/2015 ב"לב דיזנגוף", כלל עימות פומבי בין ג'וני ורסיטי ("הערס הסקפטי") לבין הרב אריאל
("תותח האלוקים"). במסגרת אותו עימות הדגיש אריאל את הקריטריונים המצביעים על "נכונותה" של דת, וייחודיים לדת היהודית -
אותם המרכיבים בהם פתחנו מאמר זה. בהמשך הוא הזכיר בחטף כי אמנם אותם קריטריונים "תופסים" גם לשבט הסו האינדיאני, אבל "זה
ידוע שהם הושפעו מתכנים דתיים ששמעו מהכובש הלבן."
וואלה?! רק אינדיאנים נתונים להשפעות? התירוץ העצמי החזק ביותר לביסוס אמונה דתית, הוא זה שמפנים את האמונה הדתית
הפרטית שלך כאילו היא "המקור". מה שהיה לפניה זה "פרימיטיבי" וכלל לא נחשב, ומה שהיה אחריה ודומה לה - הושפע ממנה. במציאות
כמובן נמצאות כל הדתות והתרבויות על פני גרף גדול עם חיצי השפעה ותכנים שנלקחים האחד מן האחר, משתנים ומותאמים, וזה כולל גם
את הדת היהודית לגווניה, במקומות טובים באמצע.
חלקים נרחבים מהדת היהודית העתיקה הם לא יותר מאשר מיחזור סיפורים, חוקים ואפילו שמות מתרבויות איזור קדומות יותר. נזכיר רק
על קצה המזלג את חוקי חמורבי, עלילות גילגמש והמבול ממנו ניצל אותנפישתים בעזרת ספינתו, תיבת הגומא על הנהר ממנה נמשה סרגון
מלך אכד, מחזור הירח המדוייק שחישבו הבבלים, אפילו השמות 'אלהים' ו'יהוה' שנגזרו מאלים של תרבויות קדומות יותר. גם רכיבים
אלה ואחרים מסיפור יציאת מצרים ומעמד הר סיני.
מספר נקודות חשובות לסיום:
- לחוקרים ולהיסטוריונים "אמיתיים" לרוב בלתי אפשרי לשחזר אירועים עתיקים בדייקנות מופלאה. מסורות הן היחידות שמתיימרות
לעשות כך, ולעתים אפילו ביותר מגירסה אחת (השוו למשל פרטים בסיפור מעמד הר סיני בין גירסת ספר שמות לגירסת ספר
דברים).
- מכיוון שאין שתי מסורות "זהות" - תמיד נוכל למצוא נקודה נוספת בה המסורת היהודית (או הקתולית, או הדרוזית) ייחודית,
"ולנופף" בה.
- גם אילו היתה הדת היהודית היחידה העונה לקריטריונים שמוזכרים בתחילת מאמר זה - כלל לא מדובר בהוכחה ל"נכונותה"
(או לנכונות סיפור המסורת של מעמד הר סיני). כיום אנו כבר יודעים הרבה יותר כיצד מתפתחות מסורות בכלל, וגם על התפתחותה של
המסורת היהודית בפרט. איך אנחנו יודעים, בין היתר, שכך מתפתחות מסורות? כי עובדה שהדת היהודית איננה היחידה...
מקורות:
דצמבר 2015
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
