אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
עם אחד גיוס אחד
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > במות חופש  לגירסת הדפסה     

במת חופש

מעמד הר-סיני

אגדת מתן תורה בהר-סיני ומעמד העם לפני ההר מהווה את אחת הנקודות היותר משכנעות צעירים ותמימים רבים להתפתות למסכת ההטפות הדתית של ארגונים ושל מטיפים  להמיר דעה לכיוון הדת ("החזרה בתשובה"), ולא אחת יידענו את קוראינו לנקודות הכשל של אותה "אמת", שאיננה אלא אגדה ומיתוס. יכולנו להפנות את עמירם, שכתב לנו וביקש מאתנו הסברים והבהרות, לכל אותם מאמרים שלנו, אבל העדפנו הפעם לענות לו בפרוטרוט, ובמקביל להעלות סוגיה זו לעומקה מעל במת חופש. שכן, היא תמשיך מן הסתם גם בעתיד להוות נדבך חשוב במערכת המיסיונרית הדתית להטות לב אנשים לעולמם הצר, המוגבל והמגביל. את תשובותיהם של חברי אתר חופש, שהשיבו לעמירם, אנחנו מעלים במסגרת במה זו, יחד עם תשובות של ידידי האתר, שנענו לבקשתנו, אותם נכבד במלוא תואריהם האקדמיים.

מכתב מעמירם

הרשו לי להציג את עצמי. קוראים לי עמירם [השם שונה], ואני סטודנט להיסטוריה של המזרח-התיכון באוניברסיטה. באינטרנט רצה טענה מנומקת ומפורטת שמעמד הר סיני הוא אירוע היסטורי מוכח. כמובן שטענה זו אבסורדית, אלא שהיא מסתמכת על היגיון לוגי משכנע מאוד, שמביא הרבה מאוד אנשים להשתכנע שאכן מעמד הר סיני היה ושזה אירוע "היסטורי מוכח". מפה הדרך להאמין שכל היהדות היא דת אמת קצרה. אני מנסה לעבוד על מאמר מקיף ומפורט שיסביר למה המאמר הזה משולל כל היגיון, ולמה מעמד הר סיני בשום אופן לא מוכח או עובדתי. למקרה שעוד לא שמעתם על זה עדיין, הטענה בקצרה היא כזו:

  1. במעמד הר סיני נכחו המונים של בני אדם.
  2. התורה מצווה להעביר אותה מדור לדור.
  3. התורה טוענת כי לעולם לא תשכח.

מכאן נובע - כביכול - שאי אפשר להשתיל את התורה, כי ברגע שבא אדם כמו פלוני אלמוני, ומנסה להפיץ אותה, יבואו אליו וישאלו אותו אם התקבלה בפני מיליונים, איך רק אתה ומשפחתך זוכרים את זה? ואם יש מצווה להעבירה מדור לדור, מאב לבן, איך אנחנו לא שמענו עליה?

הטענה הזו פועלת על לוגיקה. יש פה כמובן כשל לוגי, כי הטיעון הוא מעגלי - ניסיון להוכיח את המקרא (שאמיתותו בספק) על ידי שימוש במה שכתוב במקרא. עם זאת, אין ספק שהטיעון הזה הוא מאוד משכנע. אומנם לא אותי, כי בתור סטודנט להיסטוריה, אני יודע שההיסטוריה פשוט לא עובדת ככה, אבל מכיוון שאיני בקיא במקרא, איני יכול להצביע בשום אופן על מקור הבעייתיות, או משהו שיסתור את הטענה הזו. קיוויתי אולי אתם תוכלו לעזור לי להבין איך חוקרי המקרא רואים את היווסדותם של הדת והמקרא, ואיך זה מסתדר עם הטענה הנ"ל, שאני חייב להגיד זאת שוב - די משכנעת.

הטענה המפורטת באשר לאמיתותו של מעמד הר סיני, ניתן לראות בלינק[1]

בתודה רבה מראש - עמירם

חופש

ד"ר משה גרנות, ידיד חופש

הטענה 'ההגיונית' שהתורה היא אמת מוכחת מאחר שהושמעה באוזני 600,000 גברים לבד מנשים וטף - הושמעה לראשונה על ידי ר' יהודה הלוי בספרו 'הכוזרי'. הוא טען, שבניגוד לנצרות ולאיסלאם - שרק מעטים היו בסודם של ישוע ושל מוחמד - הרי שהתורה ניתנה לעיני כל ישראל שהיה נוכח במעמד הר סיני.

ל'הוכחה' זאת יש קודם כול החולשה שעמירם עצמו מצביע עליה: זהו היגד מעגלי המסתמך על המסמך שאת אמיתותו צריך להוכיח; ובאמת, מחוץ למקרא אין שום ראיה שאירוע כזה קרה. הממלכה המצרית הקדומה הייתה מאוד מתועדת, ולא יעלה על הדעת שכ- 2.5 מיליוני בני אדם (= 600,000 גברים ועוד נשים זקנים וטף) עוזבים את מצרים, ואין לכך שום תיעוד! ברור שהמספרים האלה מוגזמים בצורה מטורפת, כמו הגילים המופלגים המוזכרים בספר בראשית (אנשים חיו, כביכול, עד למעלה מ 900 שנה!). ברור שבמאה ה-12 לפני הספירה (הזמן המתאים ליציאת מצרים על פי חישובי ההיסטוריונים) לא היו בכל הממלכה המצרית כולה מספר גדול כזה של בני אדם. ואף אם נאמר שמספר אסטרונומי כזה יצא ממצרים - איך יכלו למצוא אמצעי מחיה במדבר סיני הצחיח?

אבל לא רק זה: אם באמת הושמעו דברי אלוהים בפני בני ישראל (כפי שמתואר בשמות יט-כ), איך ייתכן שיש מספר גרסאות של אותם הדברים, גרסאות הסותרות זו את זו?! איך ייתכן, למשל, שלעשרת הדיברות - המסמך הכי אלוהי ש"הורד משמיים" לעם ישראל, יש שתי גרסאות (שמות כ ודברים ה), שבנוסחן ובמהותן הן שונות זו מזו? הרי לפחות אחת הגרסאות חייבת להיות שקרית!

אם התורה ירדה משמיים לעיני ולאוזני 600,000 גברים, לבד מנשים, זקנים וטף; ואם היא מצווה שדבריה יעברו מדור לדור - איך ייתכן שעד ימיו של יאשיהו המלך איש לא שמע עליה, ולא נהג על פיה?!  בספר מלכים ב כב 11-10 מסופר, ששפן קרא בספר התורה בפני המלך יאשיהו, וזה הגיב כמי שמעולם לא שמע על קיומה. ובאמת, אם בודקים את מי שנחשבים בעיני המקרא כ'צדיקים' - נראה שלאף אחד לא היה מושג מה כתוב בתורה: שמואל שוכב לישון ליד ארון האלוהים (שמואל א ג), למרות שבתורה כתוב שרק הכהן הגדול יכול להתקרב אליו רק פעם אחת בשנה (ויקרא טז). שמואל הרי לא היה אפילו משבט לוי, אלא אפרתי; וכיצד זה שעלי הכהן הרשה לו לחטוא חטא כזה נורא?! על דוד נאמר שאכל מלחם הקודש, לחם הפנים, למרות שאיננו לוי, אלא בן שבט יהודה (שמואל א כא 7-5); דוד מחזיר לעצמו את מיכל בת שאול, שהייתה כבר נשואה לפלטיאל בן-ליש (שמואל ב ג 16-13) בניגוד לחוק מפורש בתורה (דברים כד 4-1); דוד ואליהו מקריבים קורבנות (שמואל ב ו 14-13, מלכים יח 39-22) למרות שאינם כוהנים, ואפילו לא משבט לוי; דוד הולך טמא-מת לבית יהוה (שמואל ב יב 20-19) בניגוד גמור לחוק מפורש בתורה (במדבר יט 22-14).

הבאתי כאן רק דוגמאות בודדות מתוך רבות (ראו ספרי "התנ"ך - כף החובה") המראות בעליל, שלאלו שנחשבו לעובדי האל הנאמנים ולצדיקים גמורים לא היה מושג על מה שכתוב בתורה.

אך לא רק זאת. הכותבים הרשלניים של הגרסאות השונות של התורה פלטו בקולמוסיהם ראיות חותכות לכך, שהדברים נכתבו מאות שנים אחרי משה, שאמור היה לקבל את התורה משמיים. אביא שוב רק דוגמאות בודדות (את עיקרן יוכל למצוא הקורא בספרי הנ"ל):

בבראשית יב6  כתוב: "והכנעני אז בארץ", כלומר, כשהסופר כתב את הדברים - הכנעני כבר לא היה בארץ, וזה יכול היה לקרות רק בימיו של דוד!

בבראשית יד14 כתוב, שאברם רדף אחרי המלכים עד דן, והרי שם העיר הייתה ליש, ורק בימי השופטים נקראה דן (ראו שופטים יח29); כלומר, האיש שכתב דברים אלה חי לא בימי משה, אלא שנים רבות אחריו.

בדברים א1 כתוב: "אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן...". כלומר, מי שכתב דברים אלה חי בעבר הירדן המערבי - והרי משה רבנו מעולם לא עבר את הירדן, אלא נגזר עליו לראות את הארץ מרחוק, ואליה לא בא (דברים לד). שוב, לא ייתכן שהדברים נכתבו על ידי משה.

האם יש צורך בראיות נוספות כדי להוכיח שמדובר כאן בחיבור פסידואפיגרפי - כלומר בזיוף? הכתוב רוצה שנאמין שמשה כתב את הדברים מפי הגבורה, אך למעשה, כל מיני פונקציונרים דתיים כתבו בשמו למען רווחתם הם, ואיימו על המאמינים בעונשים נוראים אם לא יקיימו את הצווים שבדו מליבם.

הטענה שעם ישראל כולו שמע את התורה יורדת משמיים מסתמכת על זיוף, פשוטו כמשמעו.

משה גרנות

 ערן ב', מצוות חופש

שלום עמירם, שמי ערן, ובין היתר אני סטודנט באוניברסיטת  תל אביב. תודה על פנייתך, ותוכל לשאוב מידע מהקישורים הבאים באתר חופש:

  1. סיפור מעמד הר-סיני בספרם של צופיה ודן מלר "ציידי הנפשות", מומלץ לקרוא את הספר כולו, החושף את השיטות המיסיונריות להמרת דעה ודת ("החזרה בתשובה").
  2. מעמד הר-סיני
  3. התכתבות בנושא מעמד הר-סיני
  4. אי-רלבנטיות של התנ"ך

תוכל לחפש מידע נוסף בנושא זה ונושאים אחרים ע"י אפשרות החיפוש בדף הראשי של אתר חופש.

 

עודד מצוות חופש

שלום עמירם - הטענה שהבאת נדונה היטב במספר מקומות באתרי דעת אמת וחופש, וה'חורים' שבה אותרו ומופו:

  1.  סוגיית אחידות הנוסח  ראה באתר דעת אמת
  2.  טענת שרשרת המסירה -  גם היא באתר דעת אמת. המקטע המתחיל ב- "עכשיו נראה ונוכיח כי גם הנוסחים השונים והמשובשים הללו לא עברו כלל מדור לדור בכל הדורות".
  3. כל הטיעון כולו (עם פחות פירוט ותוספת הפרכות) קיים ב"פיתיון 7" בחוברת הירוקה
  4.  של חופש:  "הפיתיונות  למלכודת ההחזרה בתשובה". את החוברת הזאת, כמו גם חוברות חופש אחרות, תוכל לקרוא ולהוריד לשימושך מהדף הראשי של אתר חופש.

ניצן מצוות חופש

שלום עמירם - בנוסף לכל מראי המקום שנשלחו אליך לפניי, ייתכן שתהנה לעיין (ולעניין גם אחרים) במאמרים הבאים

  1. שרשרת המסירה
  2. מעתה ועד עולם
חוץ מזה, (א) בסיפורים היסטוריים הכרוכים ביצירתן של דתות ויש בהן "כמויות" של אנשים, אנו מוצאים את מעמד הר סיני, סיפורי ישו, סיפורי האינדיאנים ועוד. אין שני סיפורים "זהים". בכל אחד כמות אנשים שונה, אירוע שונה והתפתחות שונה. לא ברור למה לסיפור שמכיל "איקס" אנשים צריך להתייחס עקרונית אחרת מאשר אל סיפור שמכיל "וואי" אנשים; (ב) הבן שלי לא שמע ממני, ואני לא שמעתי מההורים שלי, שיציאת מצריים ומעמד הר סיני הן "עובדות היסטוריות", אלא להיפך. וכך גם אצל רבים מחברי. אין לך הוכחה טובה מזו שמסורות יכולות להשתנות, ואכן משתנות, ללא רצון זדוני "להמציא" דברים." 

פרופ' עוזי אורנן, ידיד חופש

שלום עמירם -  ייתכן ותמצא עניין במאמר שנכתב על-ידי, וייתכן וגם מאמרים אחרים באותו אתר יעניינו אותך.

בברכה

עוזי אורנן

ערן א', מצות חופש

אני סטודנט למדעי המחשב בטכניון, ולכן אפעיל על הטענה את השיטות שאני מכיר. הנני רק היסטוריון חובב, אבל אני לומד להיות מתמטיקאי מקצועי, אז זה מה שיש לי להציע. בכוונה שיניתי את הסדר שהעלית:

2) התורה מצווה להעביר אותה מדור לדור.

כאן מיוחסת תכונה או מאפיין מסוים לאובייקט מוכר בשם "תורה". בהתחשב בעובדה שאת "התורה" וגם את המאפיין הזה כל אחד יכול לבדוק בפני עצמו. בגלל זה ובגלל ההיכרות הקלה שלי עם ה'תורה' אני מסכים, ואין לי ממש רצון להתעמק בנושא, 'נניח' אפוא שזה נכון.

1) במעמד הר סיני נכחו המוני בני אדם.

מה אנחנו יודעים על זה? זו הנחה? זו השערה? צריך להוכיח את זה? אני הייתי נוטה לכיוון האחרון. אם תעקוב אחרי כל טענה שכזאת חזרה למקור תקבל רק מקור אחד: התנ"ך. אז יש לנו מקור אחד שמשער את זה. זאת איננה הנחה, כי אין לנו שום סיבה או שום בסיס להניח זאת. הנחה היא משהו שנגרר מצורך, ואנחנו זקוקים לו לשם בסיס יציב להמשך. בלי יותר מדי מתמטיקה, אם מה שאנחנו מחפשים זו הגדרה למשתנה מסוים שיכול להיות כמה וכמה דברים, אז נניח שהוא דבר אחד ונבדוק אם זה נכון; נניח שהוא דבר שני ונבדוק אם זה נכון; וכן הלאה... אבל איננו יכולים להניח את זה כי אין לזה מספיק בסיס, לפיכך זו השערה, ומשהו שצריך להוכיח.

3) התורה טוענת כי לעולם לא תשכח.

בבקשה: טענה מוצהרת - טענה צריך להוכיח. שים לב לשימוש במילים "לעולם לא". מה שזה אומר הוא, שאין-סוף זמן לעתיד ה'תורה' עדיין תהיה פה. לבדוק באין-סוף אי אפשר, אז אנחנו כבר בבעיה. מה שאפשר לעשות במקרים של אין-סוף הוא להשתמש בסוג של אינדוקציה על מה שאנחנו יודעים עכשיו, ולנסות להשליך קדימה.

מה שאנחנו יודעים עכשיו הוא, שהתורה כאן ויש אנשים שזוכרים אותה. אבל כמה זמן? קו הזמן היהודי אינו עולה על 6000 שנה, וזה באופן כללי. בלי הגבלת הכלליות, העם היהודי ובטח הדת היהודית קיימים פחות זמן. בכל מקרה, נניח שאפשר לזקוף לזכות התורה קרוב ל-6000 שנים של 'זיכרון', לשם המבחן שלנו. האם 6000 שנה הם מספיקים? לא. למען האמת, ללא כלל מנחה יציב, ללא שום קו בלתי שביר אל העתיד, לא משנה כמה "מקרים פרטיים" יש לך, זה לעולם לא יכסה אין סוף. צריך מקרה כללי. ואין כזה.

אז מה אפשר לעשות? אפשר לבדוק מקרים קודמים. המין האנושי קיים, בתצורתו הנוכחית בין 30 ל-40 אלף שנה (אני לא יודע אם כבר החליטו על הזמן המדויק או על מה בכלל נחשב תצורה נוכחית)[2] . האם יש לנו איזה שהוא מידע שנשמר כל הזמן הזה, שנשאר חי בדיון הציבורי והועבר מאדם לאדם לאורך טווח זמן כל כך ארוך? לא. מעט מאוד דברים נשמרים כל כך הרבה זמן, ואני חושב שכשאתה מגיע לטווחים של יותר מ-2000 שנה אחורה אתה מקבל ירידה חדה בכמות. על-מנת להפריך את הטענה יש לנו אפילו דוגמאות נגדיות: אנחנו יודעים על דברים שנשכחו. במוזיאונים, באינטרנט, בכל מקום, אפשר למצוא פריטים, עצמים, מבנים ומוצרים שונים ומשונים שאין לנו שום מידע שמור לגביהם ואנחנו נאלצים לגלות אותם מחדש. דברים כמו סטונהנג', נבטה פלייה, קווי הנסקה, הפסלים באי הפסחא, אבן הרוזטה ועוד הרבה דברים שונים ומשונים שנוצרו בידי בני אדם אבל הידע האנושי שכח את שימושם ומשמעותם. ואפילו לא מדובר פה על אוסף מידע, על פריטים מופשטים, מדובר כאן על אבנים קשוחות וסימנים שקשה לפספס. ועדיין המידע לגביהם מועט.

אם זה היה שיעור במתמטיקה כבר הייתי אומר שמצאתי משהו גדול יותר והוא מחסל את הקטן יותר, סוף הוכחה.

אז מה קיבלנו מכל זה? הנחיה שאפשר לאשר, השערה לא מוכחת המשמשת כבסיס לא קיים ועוד טענה בלתי ניתנת להוכחה, ושכל האמצעים הכשרים מצביעים נגדה. מכאן לא נובע כלום חוץ מהעובדה, שמי שבנה את הטיעון הזה לא יודע איך עובד הגיון ולוגיקה. וזו בדיוק הטעות שהם עושים במאמר שהצגת בפנינו. הם מניחים שתי הנחות לא מוכחות/לא ניתנות להוכחה/פשוט לא נכונות (מחק את המיותר) ועל זה בונים את כל הטיעון. זאת לא רק לוגיקה גרועה, זה ממש עלבון להגיון.

אם התורה התקבלה בפני מיליונים, איך זה שרק אני ומשפחתי זוכרים את זה? לא יודע, אולי בגלל שכל המיליונים מתו באמצעים אכזריים ונוראיים מי שהרג אותם הכחיש את ידיעתם ורק אני ומשפחתי שרדנו? זאת יכולה להיות טענה אחת, אבל אני לא אכנס לזה יותר בגלל שזו איננה המטרה, ואני מנסה להימנע מליפול למלכודת חוק גודווין עד כמה שאפשר.

אבל בכל מקרה, האם אפשר להמציא דת שתתפשט בזריזות בין אלפים ומיליונים? בטח שאפשר. עשו את זה כבר כמה וכמה פעמים לאורך ההיסטוריה הכתובה והידועה. חלק מהן שרדו, חלקן לא. המוכרת ביותר היא כנראה הסיינטולוגיה, אבל החביבה עליי היא ה-Flying Spaghetti Monster

כי מה זאת דת? אדם שמאמין במשהו מופרך הוא משוגע. כמה אנשים שמאמינים במשהו מופרך הם כת, והמון אנשים שמאמינים במשהו מופרך הם דת.

הצבעת בדיוק על התקלה, או על חצי ממנה, ובתור סטודנט להיסטוריה אתה צריך לראות מצוין גם את החצי השני של הבעיה. הטיעון הוא מעגלי כי הוא משתמש בעצמו כדי להוכיח את עצמו. אבל הוא בעייתי מבחינה נוספת ,כי זה רק הוא. מתי אתה, בפעם האחרונה, קיבלת משהו כאמת היסטורית לאמיתה אחרי שראית את זה במקור אחד? אני יכול להניח לפניך ספר שמסביר בצורה הגיונית ויפה מדוע הטורקים פלשו לאירופה במאה ה-16, מי באמת עצר אותם, ואיך הכול קשור למלך הדייג ולבירה קסומה, למכשפים ולקסמים. אתה תאמין לי? סביר להניח שלא. אז למה שתאמין לזה? האם זה באמת משנה שהספר שאני מציע נכתב לפני 10 שנים והשני לפני 2000?

בקישור שנתת הם כבר בהתחלה אומרים מה בדיוק לא בסדר: "עם אשר לו סיפור". רק סיפור אודות אירוע היסטורי. יכול להיות שהר-סיני באמת קרה, אני לא שולל זאת, אבל אני בטוח שהוא לא קרה בדיוק כמו שמספרים, ועד שלא יוכיחו זאת, באותות ובמופתים אפילו, זה עדיין רק בגדר אפשרות. חוץ מזה, האם אלוהים לא התגלה רק למשה?

בכלל, מעמד הר סיני נשען על העובדה שהעברים יצאו ממצרים. נכון? לא מפריע לאף אחד שהעברים לא היו במצריים בזמן שבו טוענים שהם היו שם, נכון? המצרים היו בירוקרטים קפדנים עד משוגעים. איך זה שעם שלם שמשועבד, בונה שתי ערים, ולא נמצא ברשומות שלהם?

והנה אני הצלחתי לבלגן את השכל לגמרי. בתקווה ושאר אנשי חופש יגעו יותר בנושאים בהם אני חלש.

דן מצוות חופש

שלום עמירם, שמי דן, ממחברי הספר "ציידי הנפשות". כבר כתב לך ערן ב' שתוכל למצוא בספר זה תשובה בסיסית וממצה לשאלתך. ערן ועודד גם הפנו אותך למקורות בהם קיימים מלוא ההסברים לשאלותיך. הפעם  אשיב לך בהתאם למהלך דבריך, אותם אצטט לנוחיות הדיון

א.  באינטרנט רצה טענה מנומקת ומפורטת שמעמד הר סיני הוא אירוע היסטורי מוכח. כמובן שטענה זו אבסורדית, אלא שהיא מסתמכת על היגיון לוגי משכנע מאוד, שמביא הרבה מאוד אנשים להשתכנע שאכן מעמד הר סיני היה ושזה אירוע "היסטורי מוכח"

האם לדעתך יכול אבסורד להיות הגיוני-לוגי? לדעתי לא, שכן האבסורד הוא ההיפך מההגיוני.

אתה צודק באשר לרישא: הטענה ממש אבסורדית, והיא עלולה להישמע הגיונית רק למי שמקבל את התורה כמתת אלוהית שניתנה למשה ולעם ישראל, ושכולה אמת אחת נצחית. זה שהרבה מאד אנשים מאמינים ומשוכנעים שמעמד הר סיני אכן היה, וכי זוהי "עובדה היסטורית" אינו הופך את הנושא לאמת. יש הרבה מאד אנשים בעולם שמאמינים באמונות שכולן הבל ורעות רוח (כשלושה מיליארד הינדואיסטים ובודהיסטים, מיליארד וחצי מוסלמים, מיליארד נוצרים, 6 מיליון יהודים דתיים), ואין קשר בין היותם "רבים" לאמתות אמונתם.    לא פעם כתבתי, גם באתר: ככל שמדובר באמונה, הדמוקרטיה אינה פועלת: גם אם אוותר אחרון האתיאיסטים, וכל ששת המיליארדים זולתי החיים כיום עלי אדמות יאמינו בקיומו של אלוהים, אני הוא הצודק, וכל ששת המיליארדים שוגים.

ב.

  1. במעמד הר סיני נכחו המונים של בני אדם.
  2. התורה מצווה להעביר אותה מדור לדור.
  3. התורה טוענת כי לעולם לא תשכח.

מכאן נובע - כביכול - שאי אפשר להשתיל את התורה, כי ברגע שבא אדם כמו פלוני אלמוני, ומנסה להפיץ אותה, יבואו אליו וישאלו אותו אם התקבלה בפני מיליונים, איך רק אתה ומשפחתך זוכרים את זה? ואם יש מצווה להעבירה מדור לדור, מאב לבן, איך אנחנו לא שמענו עליה?

אתה צודק בטענתך, שלפנינו טענה מעגלית. הבסיס לאמונה הוא שהתורה נכתבה בידי או הוכתבה מאת אלוהים וניתנה למשה בהר-סיני. זוהי אמונה שאין לה כל ראיה עובדתית, ומאחר שכך היא הייתה, הינה ותישאר אמונה ולא עובדה.

מאחר שגם 'אלוהים' אינו קיים אלא בדמיונם של המאמינים בו, יהיה זה אדם אחד או כל ששת המיליארדים שעל פני כדור הארץ ברגע נתון זה, כל מה שקשור ל'אלוהים', שנאמר לכאורה מפיו, שניתן כביכול מטעמו כצו או מצווה, איננו אלא עורבא-פרח, ונכנס למעגל הטיעונים המעגליים שעניינם התורה שניתנה מידי הדבר שאינו קיים.

מה שכתבת בסעיף 1 איננו עובדה, אלא סיפור (אגדה) שמופיע בספר התורה.שוב מעגל: התורה ניתנה לכאורה מאת 'אלוהים', והיא כוללת את הסיפור על נתינתה. אבסורד? אכן. הגיוני? לחלוטין לא. הנחש בולע את זנבו... כאן אני מפנה אותך למקור חשוב מאד, ספר שחובה עליך לקרוא, אם טרם קראת: ראשית ישראל, מאת פרופ' פינקלשטיין ופרופ' סילברמן - ארכיאולוג והיסטוריון, שפורשים בפני הקורא מאות עובדות ונתונים, לא סיפורים ומיתוסים שאין וודאות לגבי מחבריהם ולגבי מגמותיהם, השופכים אור על הקשר שבין האגדות המקראיות לעובדות ההיסטוריות הידועות לנו ברגע זה.

כאן עליך לעצור ולהבין דבר עקרוני:  השפה בה אתה מדבר אתנו ואנחנו משיבים בה לך  - שפת המדע, ההיגיון, המציאות - שונה מן השפה בה אתה מדבר עם, או השפה אותה מבין היהודי הדתי: לגביו, כל מה שכתוב בתורה זו אמת מוחלטת ברורה ונהירה, וככזאת היא גם 'הגיונית' מבחינתו, אפילו אם אין היגיון בדבר. לכן חלק מהצגת דבריך במכתבך ממש לא לעניין כשאתה פונה אלינו - צוות אנשים שהמדע הוא נר לרגליהם והם אתיאיסטים בהשקפת עולמם, או לכל הפחות אגנוסטים. ובכלל - לא ניתן לנהל שום שיח הגיוני בין מאמין דתי לבין אתאיסט/אגנוסט בכול מה שקשור ב'אלוהים'. בשיח כזה המאמין נמצא בדיסוננס קוגניטיבי, והוא ישלול מראש כל טענה שתסתור את קיומו או את מעשיו של 'אלוהים'.

  1. התורה מצווה להעביר אותה מדור לדור.
  2. התורה טוענת כי לעולם לא תשכח.

מכאן נובע - כביכול - שאי אפשר להשתיל את התורה, כי ברגע שבא אדם כמו פלוני אלמוני, ומנסה להפיץ אותה, יבואו אליו וישאלו אותו אם התקבלה בפני מיליונים, איך רק אתה ומשפחתך זוכרים את זה? ואם יש מצווה להעבירה מדור לדור, מאב לבן, איך אנחנו לא שמענו עליה?

התשובה המדעית והאתיאיסטית  לכך היא חד משמעית: התורה לא התקבלה בפני מיליונים. המספר 'מיליונים' הוא רק מספר אגדי, שעלה מפרשנויות מאוחרות על בסיס מספר הגברים שיצאו ממצרים ששים ריבוא (600,000) כפי שכתוב בתורה, שנכתבה בידי בני אדם מאות שנים לאחר תיארוכה התיאורטי (ועל כך כתב לך כבר ד"ר משה גרנות), ולכן כל הטיעון בשלוש הטענות נופל, ומה ש"נובע מכאן" - חסר כל משמעות: אנחנו, והקודמים לנו בעמנו, מהיום אחורנית עד לתקופת המלך יאשיהו, בה נכתבה התורה, ועד לכינוסה כחלק מספר התנ"ך במאה ה-4-3 לאחר הספירה (הקנוניזציה של התנ"ך) - יודעים מה כתוב בה, אבל רובנו לא מבינים שאלו הן אגדות חסרות בסיס עובדתי.

מכאן נובע - כביכול - שאי אפשר להשתיל את התורה, כי ברגע שבא אדם כמו פלוני אלמוני, ומנסה להפיץ אותה, יבואו אליו וישאלו אותו אם התקבלה בפני מיליונים, איך רק אתה ומשפחתך זוכרים את זה? ואם יש מצווה להעבירה מדור לדור, מאב לבן, איך אנחנו לא שמענו עליה?
הטענה הזו פועלת על לוגיקה

שגיאה. טענה זו אינה פועלת ע"פ לוגיקה, אלא על פי הטעייה דתית, שנובעת ממקור אמוני ונופלת על אוזן מאמינה. הבסיס לשגיאה הוא הפער, עליו דברתי קודם, בין אמונתו של המאמין הדתי לידע העובדתי של איש המדע האתיאיסטי-אגנוסטי.

הטענה  וישאלו אותו אם התקבלה בפני מיליונים, איך רק אתה ומשפחתך זוכרים את זה?  היא מגוחכת ומבוססת על שתי טעויות/הטעיות, מכוונות או תמימות:  (1) הטוען יוצא מנקודת מוצא שמיליונים קבלו משהו, ולכך אין שום ראיה; (2) הטוען מבסס את טענתו על האמירה, ש"רק אתה ומשפחתך" "זוכרים" את זה. זוכרים מה? האם מאמין דתי זוכר שמיליונים קבלו את התורה במעמד הר-סיני? הוא לא זוכר דבר כזה. הוא יודע מתוך קריאת התורה עשרות פעמים שבתורה כתוב, שעם ישראל עמד מול הר-סיני, ו-...? ומה? מה באמת כתוב באותה אגדה, אם להיות כנים וישרים עם הטקסט המקראי? פתח בבקשה את שמות פרק יט פסוקים 10 עד פרק כ פסוק 15, ואם תמצא שם מספר כלשהו - תקבל את פרס נובל... הסיפור מספר על העם, שעמד מול הר סיני. שום מספר, שום כמות, שום מיליונים. אבל גם אם נקבל פרשנות מאוחרת, או מספר של ששים ריבוא שכתוב לגבי היוצאים ממצרים וההולכים במדבר - חזור לסיפור בפרק כ פסוק 14 ובדוק מה בדיוק ראו אותם עדים, כביכול,  שעמדו שם, בהנחה שעמדו: כלום הם לא ראו! -  "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן" - כלום הם לא ראו, אלא שמעו. ומה בדיוק שמעו? קולות, שופר, ברקים - באמת חשוב לקרוא בדיוק ובקפידה את הטקסט הזה, שכן עשו ממנו מטעמים רבים ללא כל ביסוס

"אתה ומשפחתך" לא זוכרים דבר, אלא סיפור שספרו לכם בטעות מוחלטת וללא קשר אמת עם הכתוב בתורה. וכל זאת בהנחה שהסיפור נכון, וההנחה היא רק לצורך הדיון אתך כאן.

קיוויתי אולי את תוכלו לעזור לי להבין איך חוקרי המקרא רואים את היווסדותם של הדת והמקרא, ואיך זה מסתדר עם הטענה הנ"ל, שאני חייב להגיד זאת שוב - די משכנעת.

כבר הפניתי אותך לספר "ראשית ישראל". שם תמצא את מלוא ההסברים שאדם תרבותי כמוך חייב לדעתם. אני גם מקווה, שלאחר קריאת דבריי תבין, ששום טענה דתית איננה הגיונית, בוודאי לא אגדת מעמד הר סיני.

בברכת חופש - דן

 

יעקב מצוות חופש

שלום עמירם - שמי יעקב, ואני נמנה עם צוות התגובות של אתר חופש. לשאלותיך החשובות כבר ניתנו בעבר תשובות במקורות שונים, כמו בספר ציידי הנפשות ובאתר חופש עצמו, ואני, הקטן, אנסה להוסיף טיפה משלי.

שאלת אמיתותו של מעמד הר סיני כבר נדונה לא מעט, ואף על פי כן המטיפים להחזרה בתשובה עושים בו שימוש כאילו לא הופרך מעולם. אחזור אפוא בקצרה על שלוש הנחות היסוד של "מוכיחי" מתן תורה  ואחר-כך אמשיך.

· במעמד הר סיני הייתה התגלות אלוהית בפני המונים (ולכן לא הייתה אפשרות להמציא סיפור שכזה). הכשל הלוגי כאן הוא עצם ההתייחסות לתיאור כאל עובדה (א' הוא א'), כלומר יש כאן הוכחה מעגלית. כדי שדבר כלשהו ייחשב כעובדה לא די בעדות אחת וחד-פעמית כתובה, אלא צריך שיתקיימו כמה תנאים חיצוניים לסיפור עצמו:  א. תיעוד חיצוני אמין מזמן האירוע, שאינו המקור הכתוב עצמו; ב. ממצאים המאששים את התיעוד הזה (למשל, ממצא ארכיאולוגי שהוכח כאמיתי). ג. סבירות מדעית מתקבלת-על-הדעת להתרחשות המתוארת. כל שלושת התנאים האלה אינם מתקיימים בסיפור מעמד סיני. לכן אי אפשר לקבוע שהסיפור הוא עובדה.

· הטענה כי התורה מועברת מדור לדור תוך רציפות היסטורית בלתי פוסקת - המקרא  עצמו סותר זאת. בספרי יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, עזרא ונחמיה, דברי הימים ובספרי הנביאים יש תיאורים אין-ספור של יהודים שעבדו את הבעלים, העשתרות והאשרות, אלוהי ארם, אלוהי צידון ואלוהי מואב ואלוהי בני עמון ואלוהי הפלשתים. הייתכן שבני העם שקיבלו תורה מסיני דור אחר דור 'שכחו' את האירוע ופנו לעבודת האלילים? אפילו שלמה המלך, שאהב נשים נוכריות, הלך אחרי עשתורת אלוהי הצידונים ואחרי מלכום שיקוץ עמונים...(מלכים א יא5-4) -  אין זאת אלא שמעמד הר סיני 'נשכח' או לא היה בתודעה כלל, ולכן גם לא הייתה בנמצא כל רציפות.

· לא ייתכן שמישהו שתל אירוע כזה - גם כאן יש כשל לוגי. מי קבע שיש כאן 'שתילה' בכלל? ידוע שספרי התורה נכתבו מגילות-מגילות  במשך תקופה ארוכה ורק אחרי חורבן הבית השני נקבעו בנוסח אחיד. "הסופרים הראשונים הוסיפו והחסירו, שיבשו אם תוך חוסר הבנה, או מתוך מגמתיות האמונה והשקפתם, את המקורות שהיו לפניהם. הם לא ראו את הדברים כקדושים ולא היה אכפת להם לשנות כפי שנראה להם" (הציטטות מתוך: התנ"ך כפשוטו מאת יעקב וולף, שחק הוצאה לאור בע"מ) לכן, הטענה שאם הייתה כאן 'שתילה"' היא לא תיתכן - היא מופרכת. לא הייתה שתילה ולכן גם  אין שאלה של ייתכנות השתילה.

לעניין זה חשוב לציין, שבתקופת כתיבת ספרי התורה רק מתי מעט ידעו קרוא וכתוב. הכותבים היו תמיד יחידי סגולה, וכתיבתם (בדרך-כלל על מגילות קלף) לא זכתה מעולם לקריאה של המוני בני אדם, ולכן לא הייתה זקוקה לאישורם. איש מעולם לא ניסה להפיץ אותם ואיש לא ניסה להשתיל אותם ולכן איש לא שאל מעולם אם הכתוב "התקבל בפני מיליונים". המגילות האלה, שהשתמרו בכדים או במערות נסתרות, או שהועתקו מדור לדור ככתבים עתיקים - מעולם לא הועמדו למבחן של ציבור 'זוכר' כלשהו. תוקפם נקבע לא בשל תוכנם אלא בשל עצם הישרדותם עד תקופת עורכי התנ"ך. (דוגמה מצוינת ל'קידוש' של טקסטים, שאלמלא שרדו לא היו זוכים לחשיבות שזכו להם הוא אוצר הכתובים שנתגלו בבית הכנסת הרמב"ן בקהיר - הגניזה.  חשיבות מסמכי הגניזה היא בעצם הישרדותם יותר מ-1000 שנה (!) וכמובן, משום שהם שופכים אור על פכים קטנים וגדולים בחיי היום-יום של המרחב היהודי במזרח התיכון בתקופה שלא נשאר ממנה תיעוד פרטני רב. מבחינה זו מסמכי הגניזה הם ברוב המקרים תיעוד עובדתי הרבה יותר מהימן מסיפורי המקרא משום שהם עומדים בקריטריונים של מדעי ההיסטוריה ואין איש מטיל ספק במהימנותם ההיסטורית.

מעמד הר סיני הוא מיתוס, אשר ככל מיתוס אחר אפשר שהוא חופן בתוכו גרעין כלשהו של אמת ואפשר שהוא כולו יציר הדמיון (ראה מאמרו של אחד העם על מיתוס משה רבנו בעצמו). על כל פנים - המיתוס הזה חי ובועט עד היום ואינו 'עובדה' היסטורית ברמה של ודאות, כמו למשל ודאותם ההיסטורית של אלכסנדר מוקדון או נפולאון בונאפרטה.

אינני חוקר מקרא, אך יש לי כבוד גדול למיתוסים - גם למיתוס מעמד הר סיני. כוחם של מיתוסים בתודעת העמים הוא עצום,  ואין לזלזל בהם. הם בוודאי ממלאים צרכים עמוקים בפסיכולוגיה האנושית וחשובים לגיבוש תודעה לאומית משותפת של כל ציבורי האנשים שבחרו בכך. ההסתמכות על טקסט יחיד, קדום כהוכחה מכרעת לאמיתותו של אותו טקסט עצמו היא מושכל ראשון בכל אמונה דתית, והמאמץ להנכיח אותו כעובדה היסטורית חיוני לאדם המאמין, ויימשך כל עוד בני אדם יאמינו בבורא אחד ויחיד. גם הרצון שלנו, הספקנים (או הלא-מאמינים) להפריך לוגית את הלוגיקה הדתית - חזק ככל שיהיה - לא יצלח, כנראה משום שהאדם המאמין לא יקבל שום הוכחה שתקעקע את אמונתו, כפי שכתב לך כבר דן, כי מלכתחילה אין הוא סבור שאמונה זקוקה בכלל להוכחה.

האדם המאמין - ברצונו העז לשכנע את הלא-מאמינים - מוכן להניח לרגע את 'ההנמקה' האמונית, הלא-מדעית, ולאמץ את טקטיקת ההנמקה הלוגית של הספקנים כדי לשכנעם, במגרש הביתי שלהם, כי גם ההכרח הלוגי מוביל לאמונה שלהם. זהו כמובן מהלך טקטי, כי המאמינים כלל אינם זקוקים לו לצורכיהם שלהם. זהו עוד "כלי עבודה" שפיתחו המחזירים בתשובה בייאושם, במאמציהם האינסופיים לקעקע את החשיבה הרציונאלית ולהדביר את הספקנות ואת החשיבה הביקורתית.  לכן, עם כל חשיבות פיצוחו של הכשל הלוגי הטמון בסיפור, למיתוס מעמד הר סיני חיים משלו. הוא צרוב בתודעה האנושית כמו צריבת השילוש הקדוש הנוצרי וכמו הצריבה של התגלות המלאך גבריאל למוחמד. כי האמונה, כדרכה,  אינה זקוקה לאמת - די לה בעצמה ואין היא צריכה דבר זולתה.

בברכה, יעקב

צופיה מצוות חופש

לעמירם, שלום,

שמי צופיה, ויחד עם דן, שתשובתו ניתנה לך בזה, חיברתי את הספר "ציידי הנפשות" שכמה מחברינו המשיבים הפנו אותך אליו. מרבית התשובות - הן אלה המסתמכות על ההיגיון האנושי המשותף לכולנו, הן אלה המסתמכות על שאר מדעי-העזר של המקרא (ארכיאולוגיה, היסטוריה, מדע הדתות וכו') - ובכן, מרביתן מקובלות גם עליי, ואין טעם שאוסיף אותם טיעונים במילים אחרות. יחד עם זאת, יש לי כמה הערות נוספות להדגשה או להבלטה של תשובות שכבר ניתנו.

אפתח בשאלתך  "איך רק אתה ומשפחתך זוכרים את זה?" ובהמשך לטיעוניו של דן אשיב: האומנם אתה ומשפחתך "זוכרים" את זה? מי שטוען כי הוא "זוכר את זה" מבלבל בין זיכרון האירוע עצמו לבין זיכרון קריאת תיאורו של האירוע. הוא זוכר את מה שכתוב בתורה, כי קרא (ושינן) את הדברים, אבל לא את המעמד עצמו הוא זוכר, כי לו כך היה - הוא היה צריך להימצא פיסית באותו מעמד מלפני אלפי שנים. אך פרט לכך -  לא קיים זיכרון קולקטיבי בן אלפי שנים. גם לא בטווח הקצר יותר. שווה בנפשך שאתה נמצא באולם ובו כמה מאות אלפי אנשים שצפו בהצגה כלשהי על הבמה. כבר באותו ערב עצמו יספר כל אחד מן הצופים שנכחו באולם את רשמיו על ההצגה לבני משפחתו הסקרנים, באופן שונה זה מזה: האחד מתוך הערכה והתפעלות, השני מתוך שאט-נפש ולגלוג. האחד יתרכז במסר פלוני, כפי שהוא הבין אותו, והאחר, אם יחליט להתרכז בדבריו באותו מסר, יפרש את הדברים בצורה שונה לחלוטין. קל וחומר, אם יחליטו להתמקד במסרים שונים שקבלו במהלכו של אותו אירוע.

הסיבה לכך היא השונות בין בני אדם, והרקע עימו מגיע כל אחד מהם לאותו אירוע מבחינת מטען הידע שלו, הרגשות שלו, העבר שלו הכולל ניסיון חיים, וכמובן - האופי שלו. ועכשיו, דמה בנפשך, שהסיפור סופר לבני המשפחה לא באותו ערב, כשהזיכרונות עדיין חיים וטריים, וקרובים במידה רבה לחוויה שנחוותה, אלא, שזה סופר לילדיו של אותו אדם מקץ עשר או עשרים שנה, כשהיו מסוגלים להבין ולקלוט את המסופר, כלומר, את החוויה שאביהם/אימם חוו בהיותם ילדים בעצמם (או אפילו בוגרים צעירים), וכל אחד מן הילדים של אותו 'מסרן' (כך אנו קוראים בעגה מקצועית של אנשי ספרות למספרי אגדות העם של עמים שונים ושל עדות שונות) כל ילד קלט את החוויה אף הוא בצורה שונה מאחיו, כיוון שלמרות ששמעו את הדברים מפיו של אותו 'מסרן"', ולמרות שהם אחים, הם שונים, תכופות, זה מזה, וממש כמו אביהם שקלט את הדברים אחרת ממה שקלט אחיו או שכנו שהיה עימו באותו מעמד, כך גם הם יקלטו ויעבירו את הדברים באופן קצת שונה זה מזה. צא וחשוב, כיצד יתקבל הסיפור מקץ כמה אלפי שנים!

כשהיינו ילדים נהגנו לשחק במשחק שקראנו לו 'טלפון שבור', בו כל אחד לוחש באזני היושב לימינו משפט עליו החליט זה שפתח את השרשרת. מה שקורה בדרך כלל הוא, שהמשפט ששמע אחרון המשתתפים יהיה שונה לחלוטין מן המשפט המקורי, הראשון שסופר. מה שניתן ללמוד מדוגמה זו הוא, שהעברה בע"פ מאדם לאדם ומדור לדור איננה דומה בהכרח לאירוע המקורי כפי שהתרחש, ומי שלומד מן ההיסטוריה האנושית יודע גם, שקשה מאד להיות אובייקטיבי בתיאור אירועים היסטוריים, מה גם כשמדובר באירועים שבעלי אינטרסים במודע או שלא במודע, העבירום במשך מאות שנים מפה לאוזן עד שזכו להיות מועלים על הכתב בגרסה זו או אחרת. אותו שבט, או עם או עדה שבקרבו נמצא מי שיעלה את הדברים על הכתב, יתאר אותם בצורה שונה לחלוטין מהצורה שבה הם יועלו על הכתב (אם בכלל!) ע"י אויבו של אותו עם, או שבט, ושגם בין אנשיו התרוצץ הסיפור מפה לאוזן במשך מאות שנים...

כל זה בהנחה, שהאירוע עצמו, אכן התרחש בנוכחותם של המוני אנשים.

נעבור עתה לטענה ש"במעמד הר סיני נכחו המונים של בני אדם". וכן למשפט שכתבת: "ברגע שבא אדם כמו פלוני אלמוני, ומנסה להפיץ אותה, יבואו אליו וישאלו אותו אם התקבלה בפני מיליונים, איך רק אתה ומשפחתך זוכרים את זה?"

שני משפטים אלה הם בדיוק עדות לטענתי הקודמת, בדבר השיבושים שיכולים לחול על אותו משפט עצמו בתוך אותו דור: כבר הובהר לך ע"י דן, ששום מספר של משתתפים באירוע לא צוין בסיפור המקורי. במשך השנים שמענו מכל מיני פרשנים דתיים, שנכחו באירוע 60 ריבוא (600.000) והנה בשאלתך הם כבר "מיליונים"!!! כיצד נולדה הגוזמה הזו?

במעמד הר סיני כפי שהוא מופיע בשמות פרק כ' פס' 15, כל מה שנכתב בעניין זה הוא:  "וכל-העם ראים את-הקולת ואת-הלפידם ואת קול השפר ואת-ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחק", כלומר - מספרם לא צוין. מטיפים להתחרדות, כדי להפוך את המיתוס ל'עובדה' מרבים להשתמש במספר  600.000, ועל סמך מה? מספר זה, שאף לו אין ראיות ממשיות, מופיע שמונה פרקים לפני אותו אירוע, כלומר, בשמות יב פסוקים 37-38, בתיאור מסע בני ישראל מרעמסס לסוכות: "ויסעו בני-ישראל מרעמסס סכתה כשש-מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף.  וגם-ערב רב עלה אתם... " כלומר, מכאן הסיק מי שהסיק שגם במעמד הר-סיני נכחו    כ-600.000 איש, למרות שאלו היו גברים בלבד (!) ומאחר שבמעמד הר סיני כתוב "כל העם", משמע, גם הנשים והילדים (בתקופת הפוליגמיה של אז, לכל גבר היו כמה נשים, כזכור. הוסף לזה עוד כמה ילדים), ואכן, הגעת לכמה מיליונים!!!  הנה לך גלגולו של מספר, וגרסאות שונות וסותרות לגביו.

נמשיך:

בכתבתו של נויגרשל, שאתה שולח לנו בקישור, כתוב: "דת שיסודה בהתגלות המונית, שתחילתה בהמונים המספרים כי ראו אלוקים, כי שמעו דברי אלוקים וכו'. קהל גדול לא יכול להמציא יחד סיפור, ולספרו במדויק כאילו כולם ראוהו והיו עדים לו"...

היכן בטקסט המקראי כתוב משהו על המונים המספרים כי ראו "אלוקים"? אנא הבא לי את הפסוק הזה, ואסיר בפניך את כובעי! הסיפור כולו נמסר לנו מידי אדם אחד, זה שכתב את הטקסט המקראי, כלומר, לפנינו עדות אחת בלבד, ולא מיליוני עדויות,ואפילו הסופר המקראי הזה עצמו אינו מספר לנו בשום מקום, שום דבר, על המונים שסיפרו את הסיפור הזה, כאמור! זאת ועוד: בספרנו "ציידי הנפשות" (עמ' 57 ואילך) כבר הודגש, שהחפירות הארכיאולוגיות במזרח התיכון לא סיפקו לנו ולו ראייה אחת נוספת להתרחשותו של אותו אירוע. האם יעלה על הדעת, שלנדידה מאסיבית כזו של מיליוני אנשים לא תהיה שום עדות מוצלבת אחת בנוסף לעדות הבודדת הזו של הסופר המקראי? מכאן, שגרסה יחידה זו אינה עובדה היסטורית או מדעית. כותב הטקסט היה יכול לכתוב כל מספר שיעלה על דעתו, כיד הדמיון המזרחי הטובה עליו, ממש כשם שהיה יכול לכתוב שאלוהים עצמו הוא שכתב את הסיפור הזה, או שקרה כאן, פשוט, נס, כפי שמסבירים תופעות טבע אחרות במקרא, אך טענות כאלה אינן הופכות להיות "עובדות היסטוריות", או "מדעיות", רק משום שהסופר המקראי (כעדות יחידה, כאמור) כתב כך.

ולבסוף: תשובתה של היהדות המאוחרת למדי של המסורת היהודית על השאלות "מנין לנו"? ו"כיצד אנו יודעים"? היא: "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, זקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת גדולה" (מסכת אבות א' א'), כלומר, מסירה מדור לדור, אך הרי גם לכך אין כל הוכחה! גם תשובה זו היא בחזקת אמונה, שאין עימה שום הוכחה היסטורית, שכן, הדברים הרי לא תועדו סמוך להתרחשותם, אלא, במקרה הטוב מאות שנים לאחר התרחשותם, ולאחר שסופרו כפי שכבר ראינו, בגרסאות השונות של מספריהן...

ואשר לטיעון המעגלי שיש לנו כאן, הרשה נא לי להשתמש באותה בדיחה יהודית ישנה נושנה המבהירה את תוקפו של מין טיעון שכזה:

שני יהודים נפגשים. שואל האחד את משנהו:
מנין לנו שיהודי חייב לחבוש כובע לראשו?
השיבו חברו: זה מופיע בתנ"ך, בספר בראשית, בו כתוב: וילך אברהם...
נו?! שאלו החבר, אבל איפה כתוב שהוא חבש כובע לראשו?
ענה לו: אני מתפלא עליך! צדיק גדול כמו אברהם ילך ללא כובע לראשו???!!!

ואתה, עמירם, נסה עכשיו לשאול את שאלותיך (החשובות והנכוחות) מתוך ראייה כזו, ועשה את האנלוגיה המתבקשת.

 צופיה

חופש

בקרוב אנו מתכוונים להעלות באתר במה שנייה באותו נושא, ובה ניתוח לטיעונים נוספים בנושא. בכך נגיע למיצוי מירב התשובות שההיגיון האנושי של אדם מודרני בן המאה ה-21 יכול להציב אל מול טיעונים אמוניים-מיסטיים חסרי בסיס עובדתי-ראיית, המתייחסים לאגדת מעמד הר-סיני, כמו גם ביחס לשאר האגדות היפות, שספרי התורה מספרים לנו ולילדינו. 



[1]הטענה אליה מתייחס עמירם הופיעה באתר חרדי תחת הכותרת  מעמד הר סיני - הוכחת האלוקים והיהדות כמאמר המסכם את ההוכחה לכאורה של מה שמכונה מעמד הר סיני על בסיס ספר שכתב החרדי מרדכי נויגרשל, המוכר כמחב"ת - מחזיר בתשובה. איל, חבר הצוות, הקדיש זמן ומאמץ מיוחדים למאמרו זה של נויגרשל, ותשובתו תעלה בקרוב באתר כבמת חופש שנייה המוקדשת לנושא זה.

[2]הערת המערכת: גם ההגדרה "המין האנושי" איננה חד משמעית. מקובל להתייחס לראשיתו של ההומו-סאפיינס הקדום החל מלפני 200,000 שנה, ולהומו-סאפיינס המודרני החל מלפני כ-100,000 שנה. ממצאי תרבות שיצר ההומו-סאפיינס מוכרים מלפני כ-30,000 שנה


אוגוסט 2008


חברים ב- עוצב על ידי