אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
הספר: ויברא האדם את אלוהים בצלמו
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

מה באמת ראו בני ישראל במעמד הר סיני

מאת: happyhuman וליאור

בעקבות מאמר זה הגיעו למערכת 'חופש' מספר תגובות שהועלו מעל במת חופש אשר הוקדשה לכך.

פעמים רבות, כשמאמינים דתיים משוחחים אתנו בנושא שרשרת המסירה ומעמד הר סיני, הם משתמשים בטענה שלמעמד הזה היו, לכאורה, מיליוני עדים (600,000 גברים מגיל 20 ומעלה לא כולל נשים, ילדים וערב-רב), וזאת לעומת ההתגלויות הפרטיות לנביא שעליהם מסופר בנצרות ובאסלאם. מה שהם אומרים, בעצם, שבכל אותן דתות אחרות בא אדם יחיד וטען שאלוהים דיבר איתו, וציפה שכולם יאמינו לו, וכאן העם עצמו חזה באלוהים המדבר אל הנביא. נושא זה נדון לא אחת באתר 'חופש', אבל בהיות הטיעון הדתי כלי שימושי במערכת ההטפה המיסיונרית לדת היהודית ("ההחזרה בתשובה"), חשוב לחזור ולהציג בכל הזדמנות את כשליו ואת חוסר ההיגיון שבו.

תשובותינו נוגעות בקשת של כשלים. נזכיר כאן רק שניים מהם:

1) בסיפור המקראי אין 600,000 עדויות. קיימת שם עדות אחת בלבד, והיא המקור האחד והיחיד - ספר התנ"ך - בשמות פרק יט'. ישנה עדות אחת והיא של האיש שכתב את הדברים בטרם הוכנסו לקאנון המקראי. גם עדות בודדת זו רחוקה מלהיות מהימנה, מסיבות שכבר עמדנו עליהן בעבר.

2) בברית החדשה (הבשורה על-פי יוחנן פרק ו') מתואר כי ישוע הנוצרי האכיל 5000 איש בעזרת 5 כיכרות לחם ו-2 דגים. יש לסיפור, לכאורה וע"פ ההיגיון הנ"ל, לא פחות מחמשת אלפים עדויות ה"מוכיחות" את נכונות האמונה הנוצרית - אך העובדה היא שגם כאן ישנה רק עדות אחת ויחידה, והיא "עדותו" של האיש שהעלה את הסיפור הזה על הכתב.

הפעם ננקוט בגישה שונה. מקריאה מפוקחת של הטקסט המקראי עצמו, מובן בבירור, שגם המעמד כביכול בו קיבל משה לכאורה את התורה לא היה התגלות בפני עם שלם, אלא התגלות פרטית לאדם יחיד.

גם אם נוותר לצורך הדיון (ולצרכיו בלבד!!) ונסכים כי מעמד הר סיני אכן התקיים, וכי הפסוקים המדוברים בשמות יט מהווים תיאור אמין של האירוע - נראה שהעם בעצם לא היה עד לשום התגלות, אלא משה לבדו הוא הטוען לכך, והעם היה צריך להאמין לו.

הבה נבחן את המאורע עצמו:

טז: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. יז: וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. יח: וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו יְהוָה בָּאֵשׁ וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד."

התפרצות הר געש היא אירוע מרשים ומחריד, מעורר יראה והשתאות, שהיה מוכר היטב בעולם העתיק כפי שהוא מוכר גם כיום. תרבויות שונות ייחדו אלים לאירוע זה בלבד - וכשמספרי הסיפורים הקדמונים ביקשו לתאר לקהל שומעיהם אירוע חשוב כך על-מנת שיזהו בו טביעת יד אלוהית ללא כל ספק, אין דוגמא טובה יותר מאשר תיאור של הר געש מתפרץ ורוגש, ממנו נפלטים רעשים וקולות, סילוני אש ועשן כבד.

זה בדיוק מה שקיים בתיאור הספרותי היפה בפסוקים טז-יח בפרק יט בספר שמות: הר מרשים, ענן של אפר ועשן, רעש אדיר, קולות מוזרים ומפחידים, ואורות אש כלפידים בפסגתו.


ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר
"ויהי קולות וברקים וענן כבד על ההר"
התפרצות געשית היא עניין טבעי לחלוטין, ואין מדובר בשום מעמד אלוהי, רב רושם ככל שיהיה.


גם אם נקבל, לצורך הדיון, שהאירוע המתואר הינו יותר מסתם תיאור דרמטי המתייחס לאחד מדרכי התפרצותו של הר געש, אלא ממש אירוע שקרה - עדיין כל שיש בידינו הוא, שבני ישראל הגיעו להר געש פעיל, ומשה אמר להם שהתפרצות הר הגעש זה אלוהים. בני ישראל, שמעולם לא ראו הר געש ופחדו מהמראה פחד אימים (ובצדק, הרי זה הר געש פעיל!) האמינו לו. ייתכן שגם משה עצמו האמין בדבר שהמציא ממוחו באותו רגע.

שהרי אין זה הר שהתפרץ לפי פקודה של משה. בני ישראל הולכים בעקבות עמוד עשן ביום ועמוד אש בלילה, לכיוון הר געש פעיל, שבלילה רואים את אש התפרצויותיו וביום את עשנו. ושכאשר הם מגיעים להר הם ממתינים שלושה ימים עד שההתפרצות הרצינית מתרחשת, ואז כאמור הם רואים שאש בוערת בפסגת ההר המלאה בעשן סמיך, שומעים רעמים ומרגישים רעידות, ונאסר עליהם לעלות על ההר או אף לגעת בו. גם אם נקבל את תיאור האירוע כאמת היסטורית, עדיין מתבקש הסבר ההגיוני לאירוע בו נתקלו בני ישראל במסעם במדבר.

אך מה בקשר לדברי האל, ציוויו את העם, כתיבת לוחות הברית וכו'? האם אכן עם שלם היה עד להם?

לא. היחיד שבא במגע עם אלוהים לצורך כך הוא משה. אלוהים לא דיבר אל העם. עם שלם לא ראה את אלוהים. עם שלם לא שמע את אלוהים. אין שום הבדל בין משה למוחמד. כל אחד מהם טען שאלוהים דיבר איתו.

עכשיו שימו לב להגבלות שמשה מטיל על העם כדי שהעם לא יבין את הטריק:

"יא: ...כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד יְהוָה לְעֵינֵי כָל הָעָם עַל הַר סִינָי. יב: וְהִגְבַּלְתָּ אֶת הָעָם סָבִיב לֵאמֹר הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ: כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהָר מוֹת יוּמָת. יג: לֹא תִגַּע בּוֹ יָד כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה אִם בְּהֵמָה אִם אִישׁ, לֹא יִחְיֶה בִּמְשֹׁךְ הַיֹּבֵל הֵמָּה יַעֲלוּ בָהָר. "

כלומר, העם מתכונן למאורע בו האל יֵרֵד לעיניו, אך משה עולה להר לבדו, אוסר על כולם לגעת בהר, ומציב שמירה שתאכוף איסור זה ותסקול או תירה במי שיעיז לנסות לברר מה בדיוק הולך שם.

משה רוצה לטעון להתגלות אלוהית, ולכן משאיר את העם למטה, שם לא יראו כלום חוץ מההר עצמו ומכל מה שתיארנו שעובר עליו:

"יד: וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר, עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק. טו: וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן-נָמוּת. טז: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹהִים וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ. יז: וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחֹק; ומֹשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלֹהִים."

העם רואה את התפרצויות הר הגעש ופוחד, והכתוב סותר את עצמו לאור מה שכתב לפני כמה שורות. כעת לא אלוהים אוסר על בני ישראל לראות את פניו תחת איום של מוות, אלא העם הוא הפוחד ורוצה שרק משה ידבר עם אלוהים. בכל מקרה, התוצאה הסופית זהה: איש מהעם פרט למשה לא ראה ולא שמע את אלוהים! הדבר היחיד שהעם ראה ושמע בעודו עומד לרגלי ההר וממרחק רב הוא הר, שפסגתו מלאה אפר ועשן והתפרצויות הר הגעש.

כעת מתחיל משחק היוֹ-יוֹ. משה עולה אל ההר (פסוק כ'), יורד חזרה ואומר לעם להתרחק ממנו עוד יותר, לפני שיעלה אליו שוב. "כא: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה רֵד הָעֵד בָּעָם פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל יְהוָה לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב." הטענה בה פתחנו את הסיפור הייתה, שמדובר במעמד בו כל העם כן ראה את התגלותו של האֵל אֶל הנביא, וכך יודעים שהוא נביא אמת. אבל כאן רואים כיצד מרחיק משה את העם ממהר שוב ושוב על-מנת שלא יראו מה באמת קורה שם, אם בכלל קורה שם משהו. טענתו של משה היא, שאלוהים אמר לו שירחיק את העם, כי אי אפשר לראות את האל ולהישאר בחיים. אבל התוצאה בפועל היא, שהעם אינו רואה כלל מה מתרחש שם, מה קורה על ההר, ואם משהו מדבריו של משה הם אמת.

"כב: וְגַם הַכֹּהֲנִים הַנִּגָּשִׁים אֶל יְהוָה יִתְקַדָּשׁוּ פֶּן יִפְרֹץ בָּהֶם יְהוָה. כג: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוָה לֹא יוּכַל הָעָם לַעֲלֹת אֶל הַר סִינָי:" הדבר נאסר גם על הכוהנים! משה שוב מונע מהעם לעלות אל ההר. כמה מאמצים הושקעו בווידוא, ובווידוא חוזר, שאיש לא יוכל לראות מה הולך שם, ובהשארת העניין כולו כהתגלות יחיד.

כאן המקום להדגיש נקודה מעניינית: קיימים כוהנים [=אנשי דת] לפני שבכלל הייתה "דת" - עוד עדות לאנכרוניזם בתנ"ך (ראיות נוספות רבות בנושא זה קיימות בספרו של משה גרנות "התנ"ך כף החובה").

משה עולה לבדו על ההר, וחוזר לבדו מההר. הוא היחיד שטוען לראיית האל ולשמיעת הדברים שיש לו לומר לבני ישראל. משה הוא היחיד הטוען להתגלות, והעם נמצא במרחק רב מאד, לא רק מהפסגה העשנה בה הדבר לכאורה התרחש, אלא במרחק רב גם מתחתית ההר. רק לאחר שמשה חוזר מן ההר הוא זה שאומר להם מה כביכול אלוהים אמר לו, ומה הוא רוצה מהם.

פרק כד' אף חוזר מדגיש נקודה זו: "ב: וְנִגַּשׁ מֹשֶׁה לְבַדּוֹ אֶל יְהוָה וְהֵם לֹא יִגָּשׁוּ וְהָעָם לֹא יַעֲלוּ עִמּוֹ. ג: וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִבְרֵי יְהוָה וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה."

עלינו לסייג פעם נוספת את האמור לעיל, שההסכמה שהדברים אירעו כפי שמתואר בתנ"ך הייתה לצורך הדיון בלבד, וכי אין בכך כדי לוותר לצד הדתי על יישוב בעיות רבות אחרות בסיפור זה, כגון מספרם האסטרונומי של בני ישראל שיצאו לכאורה ממצריים, בתקופה בה אוכלוסיית האימפריה המצרית כולה על שתי הממלכות המרכיבות אותה כולל מדינות פחווה בשליטתה, מנתה פחות מ-2.5 מיליון נפשות, או על כך שבתקופה המיוחסת ליציאה, גבולה של האימפריה המצרית הגיע עד לחת'י בצפון סוריה, ושמצרים שלטה בכנען ביד ברזל עוד זמן רב לאחר מכן.

עם זאת, יש יתרון לגישה זו למסופר במקרא, שבכך אנו מבהירים שמעמד הר סיני היה מעמד של התגלות פרטית של האל לנביא, בדיוק כפי שמסופר בנצרות ובאסלאם. גם כאן בא אדם יחיד וטען שאלוהים דיבר איתו, וציפה שכולם יאמינו לו. ההבדל היחיד הוא בכוח השכנוע שבהצגה פירוטכנית טובה.


נס הדגים והלחם
נס הדגים והלחם של ישוע הנוצרי. האם ישנם 5000 עדויות, או שמא רק אחת?


ניתן למצוא בגישה הזו יתרון נוסף, גם מבלי להתחיל לחפש הרי געש במדבריות סיני - בעיקר כשמשווים את הדברים הנ"ל להתנערותם של היהודים הדתיים מאגדת נס הדגים והלחם של ישוע הנוצרי. הם גורסים, בהתאם לטיעון הכוזרי, שהיהדות אינה שוללת מחוללי ניסים וכשפים מ"כוח הטומאה", ושהדרך היחידה להבדיל בין אחיזת עיניים למעמד ניסי אלוהי הוא התגלות האל עצמו. מה שעשינו במאמר קצר זה היה להראות, כי גם עם ישראל מעולם לא ראה את האל עצמו, וגם לא את משה מדבר אליו, ולכן, מתוך אותם הקריטריונים שעל-פיהם הם פוסלים את הניסים של ישוע כמעשי כשפים, יתכן שגם העשן והברקים והרעש הגדול של אגדת מעמד הר-סיני היו כישוף שעשה משה, ואין בכך שום אלמנט אלוהי.

אמירה הזו אינה תומכת בקיומם של כשפים. ביקשנו להראות שלא ניתן לנהוג בדו-ערכיות כשמחפשים סיבות לפסול סיפורה של דת מסויימת ולאמת את סיפורה של דת אחרת. מספר העדים הקיימים להוכחת אמתות כל אחד מהסיפורים הללו הוא המספר שהסופר כתב. או אולי רק הסופר עצמו לבדו.

חומר למחשבה.


מרץ 2010



חברים ב- עוצב על ידי