"444" - הקדומה בגולגלות האדם:

פרופ' יואל רק

פרופ' יואל רק הוא פרופסור לאנטומיה ולאבולוציה של האדם
במחלקה לאנטומיה ואנתרופולוגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב.

אתר חופש מודה לפרופ' רק ולמערכת "מחשבות" על ההיתר האדיב שנתנו לנו לפרסם את המאמר.
במקורו התפרסם המאמר בגיליון 67 של "מחשבות" - מדע ומיתוס, אפריל 1995.

חלק שלישי

אבולוציית האדם הומו סאפיינס

האדם הנפוץ כיום על פני כל כדור הארץ, על כל גזעיו המגוונים, שייך למין אחד - הומו סאפיינס.

הומו סאפיינס
"האדם החושב"
פסלו של אוגוסט רודן, 1840-1917
מוזאון רודן, פריז

ההבדלים בין הגזעים השונים שטחיים ביותר, כעובי העור, פשוטו כמשמעו. כל גזעיו המודרניים של האדם שותפים לקריטריון הביולוגי המקובל של מין ביולוגי אחד (species), קרי הזדווגות מרצון והעמדת צאצאים פוריים. ואולם כל ניסיון להגדיר את גזעיו המודרניים של האדם במסגרת טקסונומית (של תורת המיון, סיווגית) קשיחה וספציפית - לא עלה יפה, אף כי שפע חוקרים נטלו על עצמם משימה זו. בחצי הראשון של המאה שררה בקרב חוגי האנתרופולוגים ההכרה, שאי אפשר להגדיר כך את הגזעים (להוציא כמובן חוקרים שהיו אמונים על האנתרופולוגיה האידיאולוגית המגמתית, ובדיעבד הדמיונית, של משטרים ידועים). תרמה לכך ההיכרות שחוקרים אלו עשו עם עוד ועוד אוכלוסיות, שעם גילוין טישטשו את ההבדלים המקובלים, הכאילו חדים שבין הגזעים.

הגדרה מדעית של גזעים כישויות ביולוגיות חייבת מן הסתם להתבסס על הומוגניות רבה בתוכם, ברם ככל שהעמיק המחקר, כך הלך והיטשטש השוני בין הגזעים העיקריים. אפילו בתוך הגזעים הצטיירו שונות והדרגתיות. גזעים נמצאו בתוך גזעים, ואף בתוך אלה נמצאו קבוצות בעלות מאפיינים ייחודיים. התפיסה המודרנית של השונות הגדולה באוכלוסיות היא אפוא, כי למעשה אין לדבר על גזעים אלא על כך שאוכלוסייה אחת דומה לזו הקרובה לה, ושונה מאוכלוסייה אחרת, הרחוקה ממנה. השונות ההדרגתית עצמה אינה אלא ביטוי להסתגלות (אדפטציה) לתנאים גאוגרפיים משתנים, להגירה ולחילוף גנים, ולאפקט של סחיפה גנטית.

שרידיו הקדומים ביותר של הומו סאפיינס הם מלפני כ-100 אלף שנה. בישראל מצוי אחד המדגמים הגדולים והעתיקים ביותר של מאובני הומו סאפיינס. במערת הגדי, אחת ממערות נחל המערות שבכרמל, ובמערת הר הקפיצה שליד נצרת - התגלו הקדומים שבין בני מיננו. הם דמו לנו בכול, אלא שמבנה הגוף שלהם היה אולי מגושם יותר ורכסי גבות העיניים בולטים יותר. נפח מוחם היה כשלנו, ואת הלסת שלהם, הצנועה בשיעור בליטתה, עיטר סנטר בולט.

על מוצאו של הומו סאפיינס

הראשון ברצף המאובנים המתאים הן nהבחינה הכרונולוגית והן nהבחינה האנטומית לגשר על הפער בין האדם המודרני ובין קוף העל, שתואר קודם לכן, הוא המין הנכחד הקרוי הומו ארקטוס. מין זה, ששרידיו מצויים בכל העולם הישן מאפריקה ועד המזרח הרחוק, דמה לנו מבחינות רבות. אך בטרם נראה כיצד אנטומית הוא משמש כפרוטוטיפוס להומו סאפיינס, מן הראוי להקדיש מלים ספורות למעבר שבינו לבין הומו סאפיינס. נושא מוצאו של האדם המודרני ושאלת עתיקות קיומם של "גזעיו" נעשו לאחרונה פופולריים מאוד, בייחוד בעקבות מחקרים גנטיים שעניינם בשונות ה-DNA המיטוכונדריאלי באוכלוסיות האדם למיניהן. שתי גישות שונות בתכלית להסברת סוגיות אלו מצאו את ביטוין בספרות המקצועית, וביטוי נרחב אף יותר (שהרי הנושא באמת מסקרן את האנושות מאז ומעולם) בעיתונות הכללית ובספרות היותר פופולרית. האחת רואה את המעבר מהומו ארקטוס להומו סאפיינס כאירוע עתיק יומין, שגילו 500 אלף שנה לפחות.

לפי גישה זו, הגזעים המודרניים של ההומו סאפיינס הם קדומים ביותר, ובמקור כל אחד מהם הוא מאוכלוסיות הומו ארקטוס, שאיכלסו את אותם האזורים הגיאוגרפיים שבהם חי כיום הגזע המודרני (לדוגמה, נטען שהרבה מזהותם הגנטית המודרנית של הסינים או האפריקאים נרכשה מאוכלוסיות הומו ארקטוס, שחיו בעבר בסין ובאפריקה, וכבר נשאו חלק מהסממנים האופייניים לאוכלוסיות האזור). תאוריה זו מכונה "ההמשכיות האזורית" (regional continuity), והיא נגועה בבעיות רציניות ונתונה בקשיים רבים, הן מההיבט הביולוגי והן מההיבט הפלאונטולוגי (מבחינת רשימת המאובנים הזמינים כיום).

לפי הגישה השנייה, המעבר קרה לפני זמן "לא רב", לפני כ-150 עד 200 אלף שנה. היא רואה באפריקה ובשוכניה הקדומים את מקור האנושות המודרנית כולה (מידת השונות הנצפית ב-DNA המיטוכונדריאלי באפריקה שווה לזו המאפיינת את כל שאר אוכלוסיות האדם גם יחד). המעבר מהומו ארקטוס להומו סאפיינס קרה אם כן באפריקה - ובאפריקה בלבד. משם, במה שלימים כונה תרחיש "תיבת נוח" או "יציאת אפריקה", נפוץ הומו סאפיינס לעולם כולו. רק לאחר צאתו והתפזרותו של הומו סאפיינס אפריקאי זה חלה הדיפרנציאציה (התמיינות) ל"גזעים" המודרניים. הנה כי כן, תופעת הגזעים האנושיים בתרחיש זה היא צעירה ביותר. אוכלוסיותיו העתיקות והפזורות של הומו ארקטוס נכחדו, על פי תפיסה זו, ונעלמו בלא שהותירו כל המשך להווייתן.

רבים מהקוראים בוודאי תמהים נוכח ההתעלמות ממה שמסורתית נתפס בתודעתם של רבים (עוד מזמן הילדות), כקודמו של האדם המודרני - האדם הניאנדרטלי המפורסם. ואולם כיום הולכת ומתבססת הדעה שלניאנדרטלים אין ולא כלום עם ההיסטוריה שלנו. הן מהבחינה הכרונולוגית ואולי בעיקר מהבחינה האנטומית, נראה שיש לראות את הניאנדרטל כענף צדדי שהתפתח במקביל לקו התפתחותנו. הוא הגיע לשיא פריחתו לפני כ-50 אלף שנה ונכחד בלא להותיר זכר, כרבים מבעלי החיים שחיו בסביבתו, לפני כ-30 אלף שנה. טריטוריית הניאנדרטלים היתה אירופה. גבול התפשטותם הדרומי היה המזרח התיכון, ומאחר שאזור זה שימש כגבול התפוצה ביניהם לבין הומו סאפיינס, שהתקיים כרונולוגית במקביל להם, הרי שבאזור זה, במערות ארץ ישראל, נמצאה עדות לנוכחות שניהם.

ענפים צדדיים, מתברר, הם המציאות השכיחה באבולוציה, גם באבולוציית האדם. בתולדות המחקר יש שפע דוגמאות של טיפול מרושל בתגליות מקטגוריות אלו. חוקריה הראשונים של אבולוציית האדם (ולא רק הראשונים) היו כה להוטים לתעדה ולהוכיחה, עד שהשיבוץ על קו התפתחותו של האדם נכפה על רבים מהממצאים גם מבלי שיתאימו בתכונות גופם התאמה מלאה לאותו הרצף. מאובנים רבים נעקרו ממקום מושבם הנוח על ענפים צדדיים תוך "אונס" אנטומיית גופם הייחודית, לעיתים במאמץ גלוי ופתטי, בכדי להתאימם איכשהו לקו התפתחותו הישיר של האדם. אין ספק, שהסירוב, שהוא אנושי כל כך, לוותר על התהילה והפירסום של מוצאי פיתקנתרופוס האגדי שיחק גם הוא תפקיד לא קטן בפרקטיקה זו.

ואף על פי שהנטייה לחוסר איזון בהתייחסות אל אותם ענפים צדדיים (הקו הישיר המוליך אלינו באמת זוכה בעיקר תשומת הלב) טבעית ואף מובנת, יש לזכור, כי דווקא תכונות גופם המיוחדות, ההופכות אותם לשוכני הענפים הצדדיים, הן בדיוק גם האנטומיות העושות יצורים אלה למעניינים מאוד ולאקזוטיים ביותר. העובדה ש"בני דודינו" אלה חיו עד לפני זמן לא רב, לפחות מההיבט האבולוציוני, עושה מציאות זו למלהיבה אף יותר. אך גם מעבר להגיגים הסובייקטיביים ולעניין המדעי העצום שמעורר עצם קיומן של קבוצות כאלו, יש ביצורים אלה שעל ענפיה הצדדיים של אבולוציה ספציפית (זו של עצמנו, למשל) מידע רלוונטי רב לגבי האבולוציה שמענייננו. מידע זה חבוי לא בתכונות הייחודיות של אותו יצור, הקרויות תכונות מפותחות, שהן האחראיות כאמור למקם על ענף צדדי את הנושא אותן, אלא דווקא באלה המכונות פרימיטיביות, תכונות ה"נגררות" איתו מזמנים קדומים.

תכונות אלו מעידות על אחדים ממאפייני ה"גזע" שממנו התפצל ה"ענף". לדוגמה, נפח מוחם של יצורים שהתגלו בשנות ה-20 וה-30, היה העדות היחידה לשלב של נפח מוח קטן באבולוציה של האדם. יצורים אלה, הקרויים האוסטרלופיתקים המגושמים, מקובלים היום על כל החוקרים כמייצגים ענף ואף ענפי התפתחות מקבילים לזה שלנו. טופוגרפיית פניהם המיוחדת (השטוחה ואפילו קעורה) העניקה לקיצוניים שבהם את הכינוי "פני צלחת". כאמור, ליצורים אלה אין ולא כלום עם האבולוציה של האדם בן זמננו (אין הם אבותינו). פניהם המיוחדות הם שהביאו כבר את ראשוני חוקריהם להכרה, כי אומנם מדובר בחריגה הצידה מקו התפתחותנו. ברם, נפח מוחם הזעיר, הפרימיטיבי, שנשמר אצלם ככזה מרגע התפצלותם, מלמד רבות על נפח המוח של הגזע (במובן של גזע עץ) שאנו חולקים עימם מן הימים של טרם התפצלותם הצידה מאבות אבותינו. גם העובדה שאבותינו הקדומים היו חסרי סנטר נלמדה למעשה בתהליך לוגי כזה: מאובני האדם שהתגלו ראשונים (הניאנדרטלים) בלטו בהעדר סנטר, למרות שמאוחר יותר התברר, כאמור, שלאותם מאובנים אין ולא כלום עם האבולוציה של האדם המודרני. הם התקיימו במקביל לאבותינו. לימים, עם גילויו של הומו ארקטוס, אושרה (כצפוי) עובדה זו של העדר סנטר גם בקו האבולוציה הישיר שלנו.

חלק רביעי - הומו ארקטוס בחזרה לתוכן העניינים