הנאנדרטלים (2)בעקבות הרצאה בסדרה "האבולוציה של
האדם" בעריכת דן מלר
א. על לוסי ראה כאן
בישראל נמצאו הוכחות לקיומם במערה אחת של הנאנדרטל וההומו-סאפיינס. האם חיו ממש באותה תקופה? מה היו הקשרים ביניהם, אם היו? האם נלחמו זה בזה? האם האחד אכל את השני? על כך יש מספר תיאוריות, אבל לא ראיות ישירות. במערת כבארה שבכרמל נמצאה ראייה ראשונה לקבורה מכוונת ומסודרת של המת, ייתכן גם תוך כדי שימוש ריטואלי בהנחת מינחה למת. במערה זו נמצא שלד של גבר שגילו 60,000 שנה, שכוב על גבו בתנוחה מסודרת, כשידיו שלובות על חזהו:
ממצא יוצא דופן היא עצם הלשון - Hyoid Bone, שנמצאה במערת כבארה, והדומה לעצם הלשון של האדם המודרני. אין תשובה לשאלה, האם הימצאותה של עצם הלשון אצל הנאנדרטל מלמדת משהו על יכולתו לדבר. דעת החוקרים היא, שהוא ידע לבטא הברות.
ממצא אנאטומי נוסף שנתגלה כמעט בשלימות הוא האגן. ממצא זה, יחד עם אגנים אחרים של הנאנדרטלים, מראה מבנה אגן מוארך ודק בהשוואה לאגן של ההומו-סאפיינס, אצלו (אצלנו) האגן עבה וקצר.
היו השערות שונות להסברת הממצא. האם זה קשור בגודל ראשו של התינוק ומעברו בלידה דרך האגן? הדעה השלטת היא, שהסיבה להבדל קשורה בתנועת ההליכה. ההומו-סאפיינס שיכלל את "מכונת ההליכה" כך שתמנע זעזועים בצעידה ובריצה, מעין בלם זעזועים, ותפחית את צניחת מרכז הכובד של הגוף והעלאתו החוזרת בכל צעד וצעד שאנחנו עושים. לצורך זה התקצר המרחק שבין עצם הבושת לפרק הירך. בנאנדרטל מרחק זה גדול יותר, והליכתו היתה אפוא לא חסכונית ובעלת זעזועים.
ראה גם:
הנאנדרטל חי בעיקר באירופה הקפואה של תקופת הקרחונים, בתנאי-חיים קשים וקור עז. בשלדים ובגפיים של הנאנדרטלים נתגלו ממצאים פתולוגיים רבים, כמו שברים שהתאחו באופן גרוע, סימני ארטריטיס במפרקים, שרידי מורסות בעצמות, עצמות מנוונות ועוד. ממצאים אלו נמדדים באמצעות מה שקרוי "אינדקס פתולוגי". האינדקס הפתולוגי הגבוה אצל הנאנדרטלים נובע מהקשיים שניצבו בפניהם בתנאי חייהם בקור ובהעדר טכנולוגיה שהאדם פיתח הרבה לאחר זמנם. גם פגיעתן של חיות-טרף הגבירה אצלם את האינדקס הפתולוגי. על פי העצמות שנתגלו באזורי המחייה שלו, ברור שהנאנדרטל צד חיות ואכל אותן. הוא גם בנה כלים לצרכיו, בעיקר מאבני צור, והם שימשו לציד, לשבירה ולחשיפת מח העצמות לאכילה. בעלי החיים שחיו בזמנו ושימשו לו ציד היה הקרנף הקדמוני, האיל ועוד. קרוב לוודאי שהנאנדרטלים היו גם קניבאלים, מן הסתם אכלו הומינידים שאינם בני-מינם.
השוני שבין הנאנדרטל להומו-סאפיינס, האדם החי בזמננו, מתבטא אפוא לא רק במבנה הפנים והראש, אלא גם בצורת האגן והגפיים. נפח מוחו של הנאנדרטל היה אמנם גדול מזה של ההומו-סאפיינס - 1400-1450 סמ"ק, אבל לא בהכרח היה זה נפח תאי המוח, שכן אצל הנאנדרטל תאי השומן במוח היו רבים מאלו של ההומו-סאפיינס. באזורי המחייה של הנאנדרטל לא נתגלה ממצא כלשהו שירמוז על נטייתו לאמנות הציור או הפיסול, וההנחה היא, לכן, שרמת האינטליגנציה שלו היתה נמוכה.
בלסת התחתונה של הנאנדרטל קיים רווח בין השן הטוחנת האחורית לענף העולה של עצם הלסת.
אשר להבדלים במבנה הגפיים - גפיו של הנאנדרטל היו קצרות מאלו של ההומו-סאפיינס, בהתאם לכלל המוכר בשם "הכלל של ברמן" הקובע, שהידיים והרגליים אצל בעלי חיים המתקיימים בתנאי-קור, קצרים מאלו החיים בתנאי חום. כפות ידיהם של הנאנדרטלים היו מאסיביות, וקצות האצבעות גדולות ועבות. השאלות שנותרות אפוא פתוחות - לפחות בשלב זה, הן: האם הנאנדרטלים חיו יחד או לצד אבותינו, ההומו-סאפיינס? האם היו ביניהם קשרים, ואם כן - מהם? האם הם אכן היו שני מינים שונים? האם הזדווגו ביניהם מרצון? האם הם שחטו האחד את השני לשם אכילה? לכל אלה מבטיח פרופ' רק להתייחס בהרצאה הבאה.
(*): ריצ'רד דוקינס: הגן האנוכיי. הוצאת דביר, 1991. דצמבר 2003 |