ההומינידים שקדמו ללוסי

בעקבות הרצאה בנושא "האבולוציה של האדם"
מאת פרופ' יואל רק
המחלקה לאנטומיה, בית הספר לרפואה ע"ש סאקלר בתל-אביב
12.11.2003

מאת כתב חופש לענייני מדע

להרצאה על לוסי ראה כאן

האבולוציה של האדם

המימצאים הארכיאולוגיים שנמצאו עד כה, מראים שבשרשרת ההתפתחות של השימפנזה לא חלו שינויים משמעותיים במהלך 7 מיליון השנים האחרונות, בעוד שבשרשרת התפתחותו של האדם - ההומינידים - חלו שינויים ניכרים. עובדה זו מחזקת את השערה, שהאדם הקדמון התפתח ישירות מהשימפנזה. התפתחות האדם מהשימפנזה התקיימה באופן עצמאי, כהתפצלות נפרדת משרשרת המקור, וכך קרה שהיום קיים האדם המודרני בלא שהמקור העתיק - השימפנזה - נכחד מהעולם. כל בעלי החיים התפתחו בצורה זו, וזו הסיבה לכך, שלצד קיומם של בעלי חיים מפותחים בשרשרת האבולוציה, עדיין קיימים כיום גם דגים וזוחלים, שהיו קיימים בעבר הרחוק, ומהם התפצלו שרשרות בעלי-חיים השונים, והתפתחו למה שהם כיום.

מה שמאפיין ביותר את ההומינידים מהשימפנזה הוא המעבר מהליכה על ארבע להליכה על שתיים. המעבר להליכה על שתיים נדרש לנוכח מצוקת המזון. עם התחממות העולם ונסיגת יערות הגשם העצומים באפריקה, פחת המזון הנגיש, ובעלי החיים הוכרחו לנדוד למרחקים, על מנת למצוא מזון ולשרוד. אלא שלנדידה למרחקים, ולנשיאת משא (טרף) חזרה למאורה, לגורים, נדרשת אנרגיה רבה. תהליך האבולוציה איפשר לאלו מבעלי החיים שחסכו באנרגיה להגיע ראשונים למזון, ולשרוד. חיסכון באנרגיה בגמיאת מרחקים מושג, בין השאר, בהליכה על שתיים. הכלב מקדיש 40% מהאנרגיה שלו להליכה, בעוד שהאדם מקדיש לכך 9% בלבד.

  
עקבותיהם של ההומינידים - האדם הקדמון - התגלו בסלע האפריקני

עקבותיהם של ההומינידים התגלו בסלע האפריקני שמלפני 5 מיליון שנה. סלע זה היה בשעתו בוץ וולקני, שהתגבש לסלע יחד עם כל העקבות שהותירו בו בעלי-החיים שהילכו בו באותן תקופות קדומות. בדיקה מדוקדקת של עקבות אלו (הלחץ של העקב ושל הבוהן) מלמדת שאלו הן עקבות של יצור שהילך זקוף.

הנחת העבודה של החוקרים היא, שהמעבר מהליכה על ארבע להליכה זקופה, על שתיים, היה מהיר, ולא כפי שסברו תחילה.

ההליכה על שתיים חייבה, מצידה, שינויים במבנה השלד, הן על מנת להבטיח יציבות בעמידה על שתיים, והן על מנת לאפשר לחושים, הממוקמים בראש, לפנות תמיד קדימה: העיניים, האף, הפה והאוזניים חייבים לפנות תמיד קדימה, בכל תנוחה שהיא של הגולגולת.

המעבר של רקמת המוח מהגולגולת לעמוד השדרה הוא דרך פתח בגולגולת הקרוי "הפתח הגדול" - Foramen Magnum. אצל בעלי החיים הולכי על ארבע הפתח נמצא בחלק האחורי של הגולגולת.

  
הפתח הגדול (Foramen Magnum)
אצל הכלב, ההולך על ארבע, נמצא בצד האחורי של הגולגולת,
בעוד שאצל האדם, ההולך על שתיים, הפתח נמצא בצידה התחתון של הגולגולת

מיקומו של הפתח הגדול מלמד, אפוא, על מצב התנוחה של בעליו: פתח בצד האחורי = הולך על ארבע, פתח בצד התחתון = הולך על שתיים. אצל הקופים, שהליכתם גם על ארבע ומסוגלים לעמוד על שתיים, הפתח "זז" מהצד האחורי קדימה, וככל שהשרשרת האבולוציונית של ההומינידים התקדמה, כך "זז" הפתח עוד ועוד קדימה.

      
הפתח הגדול אצל גורילה, שימפנזה, הומיניד ואדם מודרני (הומו-סאפיינס)

שינויים חשובים ומאפיינים חלו גם בשלד: עצמות האגן השתנו בהתאם לנקודת הכובד של הגוף, הזווית של עצם הירך ביחס לאגן השתנתה, והרגליים התארכו, ובכך התאפשרה הליכה למרחקים עם פחות זעזועים לגוף.

סימנים אלו ואחרים מאפשרים למומחים לזהות חלקי שלד וגולגולת כהומיניד (ההולך על שתיים) משימפנזה (ההולכת על ארבע).

א. ההומיניד אוסטרלופיטקוס אפרנזיס - בערך לפני 3.5 מיליון שנה (לוסי) - ראה באתר http://www.archaeologyinfo.com/australopithecusafarensis.htm

ב. ההומיניד אוסטרלופיטקוס אנמנזיס (Anamensis), שחי לפני בערך 4.5 מיליון שנה:

שרידי גולגולת של אוסטרלופיטקוס אנמנזיס
ראה באתר http://www.jqjacobs.net/anthro/paleo/anamensis.html

לסת של אוסטרלופיטקוס אנמנזיס

ג. ההומיניד אוסטרלופיטקוס רמידוס (Ramidos), שחי לפני בערך 5 מיליון שנה:

שן חותכת שלישית של האוסטרלופיטקוס רמידוס
אופיינית להומינידים ולא לשימפנזים

ד. טומאי (Toumai) - ההומיניד הקדום ביותר - חי לפני בערך 7 מיליון שנה, והתגלה בצ'אד שבאפריקה:

שרידי הגולגולת של הטומאי

הגולגולת של הטומאי דומה מאד לזו של שימפנזה, נפח מוחו היה דומה לזה של שימפנזה - 400-500 גרם, אבל הוא היה יצור שהילך על שתיים. ייתכן מאד וזוהי נקודת הפיצול של ההומינידים מהשימפנזה, כלומר - לפני 7 מיליון שנה!

ראה מידע נוסף באתר http://www.archaeologyinfo.com/species.htm

ההרצאה הבאה תתקיים ביום רביעי, 19.11.2003, ותוקדש לנושא: "על ענף התפתחותנו ועל ענפים צדדיים - סיפור קרובינו המגושמים"