סיפור קרובינו המגושמים - חלק שני

בעקבות הרצאה בנושא "האבולוציה של האדם"
מאת פרופ' יואל רק
המחלקה לאנטומיה, בית הספר לרפואה ע"ש סאקלר בתל-אביב
26.11.2003

מאת כתב חופש לענייני מדע

להרצאה על לוסי, ראה כאן
להרצאה על החיים לפני לוסי, ראה כאן
להרצאה על סיפור קרובינו המגושמים - חלק ראשון, ראה כאן

האוסטרלופיתקוס בוייסי (Boisei) התגלה בידי מרי ליקי בטנזניה בשנת 1959. יצור זה חי אך ורק במזרח אפריקה. מקום הימצאו הם מישורי הסרנגטי, במקום הקרוי עמק אולדובי (Olduvai). ראה גם באתרים הבאים:
http://www.geocities.com/palaeoanthropology/findings.html
http://faculty.vassar.edu/piketay/evolution/Olduvai_Gorge.html

עמק אולדובי בטנזניה
בצד השמאלי - עקבות האוסטרלופיתקוס בסלע
כפי שהתגלו בידי מרי ליקי

מרי ליקי - החוקרת המפורסמת של האוסטרלופיתקים באפריקה
ראה גם באתר
http://www.talkorigins.org/faqs/homs/mleakey.html

ליד הגולגולת שנמצאה נתגלו גם כלים, אלא שלא האוסטרלופיתקוס אפריקנוס יצר אותם. יצרו אותם הומינידים משרשרת ההומו (המוליכה לאדם בן זמננו), שחיו גם הם באותו אזור. הימצאותם יחד, בתקופות זהות, של יצורים משרשרות הומינידים שונות (כמו האוסטרלופיתקוס בוייסי והומינידים משרשרת ההומו) הביאה את אנשי המדע למסקנה הבאה: יצורים אלו התפתחו, אמנם, מנקודת מוצא רחוקה אחת - השימפנזה הקדמונית, בנקודת זמן מוערכת לפני כ- 5-7 מיליון שנה, אבל הם התפתחו לפרטיהם השונים לא על ציר אנכי אחד - מין אחד ממין קודם וכך ישירות עד לנקודת הפיצול, אלא בצורת ענפים המתפתחים מגזע אחד, כשכל ענף מוציא מקרבו ענפי-משנה נוספים. ראה גם באתר:
http://www.archaeologyinfo.com/species.htm

צורת ההתפצלות של ההומינידים מנקודת הפיצול לפני 5-7 מיליון שנה

האוסטרלופיתקוס בוייסי היה יצור צמחוני, אוכל עשב. הוא היה, כנראה, הקורבן של הומיניד אחר - היצור הזקוף משרשרת ההומו, שיכולותיו והתגמשותו עמדו לו במאבק ההישרדות בטבע. מבנה הגולגולת איפשר לחוקרים ללמוד ולהעריך את תכונותיו וכישוריו של הא' בוייסי: קופסת-מוח קטנה, לעומת מערכת לעיסה אדירה בממדיה. כל עצמות הפנים וחלק מעצמות הגולגולת סיגלו עצמן לעבודת הלעיסה ו"התמחו" בה. מבנה עצמות הפנים התאימו עצמן לאחיזה חזקה של שרירי לעיסה גדולים וחזקים, שחייבו נקודות חיבור יציבות. גודלן ועוצמתן של הלסתות, וחישובי הכוח של מנוף התנועה של הלסת התחתונה, זיכו את האוסטרלופיתקוס בוייסי בכינוי נוסף, מיוחד: מפצח האגוזים = The Nutcracker Man.

    
גולגולת של אוסטרלופיתקוס בוייסי
עצם הלסת התחתונה ענקית, בייחוד הענף העולה (האנכי) שלה
וכן גדולה עצם הלסת העליונה
ראה גם באתר
http://www.mnh.si.edu/anthro/humanorigins/ha/bos.html

גולגולת של אוסטרלופיתקוס בוייסי
מדגימה את ההבדל הגדול שבין קופסת מוח קטנה
לעצמות פנים גדולות

עצמות העול בגולגולת של א' בוייסי

גודלן וריחוקן של עצמות העול אצל הא' בוייסי, כמודגם בציור הקודם, נועדו לאפשר מעבר שרירי לעיסה עבים וחזקים מאחיזתם בגולגולת אל אחיזתם בלסת התחתונה. עוצמת כוחם של שרירי הלעיסה אצל הא' בוייסי מוערכים בפי עשר מכוחם בבני האדם.

בכיפת הגולגולת נראית "הכרבולת" - מקום אחיזתם של שרירי הלעיסה

מערכת השיניים הטוחנות של האוטסטרלופיתקוס בוייסי

מערכת השיניים של האוטסטרלופיתקוס בוייסי מציגה שיניים טוחנות גדולות מאד, ולעומתן שיניים חותכות (הקדמיות) קטנות.

פרטים רבים נוספים אודות האוסטרלופיתקוס בוייסי ניתן למצוא באתרים הבאים:
http://www.msu.edu/~heslipst/contents/ANP440/boisei.htm
http://www.perseusbooksgroup.com/extincthumans/excerpt6.html
http://www.hunterian.gla.ac.uk/collections/museum/hominid/qtvr_pages/australopithicus/boisei_robustus.shtml

השינויים המורפולוגיים (הצורניים) במבנה ובצורה של עצמות הפנים והגולגולת אצל האוסטרלופיתקוס בוייסי, אופייניים לשינויים אבולוציוניים רבים אחרים, המתפתחים בכוח הברירה הטבעית. הא' בוייסי שונה מאוסטרלופיתקים אפריקנים אחרים גם במבנה הלסת העליונה, בה התפתח "מרזב" עמוק וארוך מעל לשיניים העליונות ומתחת לאף. מבנה זה התפתח ייחודית, כפועל-יוצא מן הצורך בכוח לעיסה חזק, והימצאות שרירי לעיסה גדולים וחזקים. לאחיזתם האיתנה של שרירים אלו נדרשת עצם גדולה ויציבה, ולמטרה זו הופיעו השינויים באותו "מרזב".

בטבע קיימות דוגמאות רבות להתפתחות דומה בבעלי-חיים שונים, הנבדלים זה מזה במקורם, לצורך תפקודי מסויים. תופעה זו מכונה בשם המקצועי פרלליזם (Parallelism) = תכונה או מבנה אנאטומי מסויים, המתפתח באופן עצמאי בבעלי-חיים שונים, אך דומה בצורתו החיצונית.

שני אנשי מדע דגולים פירשו את התהליך ביולוגי של הופעת שינויים בבעלי-חיים שונים בשני אופנים שונים ומנוגדים: צ'ארלס דרווין וז'אן בפטיסט למארק. ז'אן בפטיסט למארק דגל בעיקרון, לפיו שינויים מורפולוגיים ואנאטומיים מופיעים בבעלי-חיים הודות לרצונם או לכוונתם, בעוד שצ'ארלס דרווין דגל בדעה, שהשינויים חלים אקראית, והצורך לשרוד - במאבק הבלתי פוסק של הברירה הטבעית, מותיר בחיים את אלו המסוגלים לשרוד הודות לאותה תכונה או אבר. למשל, הג'ירף: למארק טען, שהג'ירף פיתח צוואר ארוך בשל שאיפתו להגיע למזון שהיה קיים רק על עצים גבוהים, בהעדר מזון על פני האדמה. דרווין גרס, שיצורים שונים ממשפחת הג'ירפים פיתחו, בתהליכים אבולוציוניים מקריים, אורכי-צוואר שונים. אלו מביניהם שצווארם היה ארוך יותר שרדו, ובאותו העיקרון המשיכו הג'ירפים בעלי הצוואר הארוך יותר לשרוד, כחלק ממאבק הברירה הטבעית בחיים.

ז'אן בפטיסט למארק - 1744-1829
ראה גם באתרים
http://www.geocities.com/militantis/evolution.html
http://www.ucmp.berkeley.edu/history/lamarck.html

צ'ארלס דרווין - 1809-1882
ראה גם באתר
http://www.snunit.k12.il/projects/dinosaur/

הברירה הטבעית היא, אם כן, אותו מנגנון של סינון, המותיר בחיים רק את אלה שפיתחו אבר או פיתרון או טוב יותר לבעיות ההישרדות אשר עמדו בפני בני אותו מין באותה תקופה. אלה שלא פיתחו בעצמם פיתרון כזה - נכחדו במאבקם עם אלה, שהשכילו, או שהתמזל מזלם, להקדימם במציאת מזון, מים או תנאים אקלימיים המאפשרים חיים. במקרה של ההומינידים הראשונים מדובר בסוואנות של אפריקה, כשמקורות המחייה שלהם הצטמצמו והלכו.

ההרצאה הבאה תתקיים ביום רביעי 3 בדצבמבר, בשעה 12:00, בנושא:
על קרובינו המגושמים עוד יותר