להתווכח עם דתיים

הטקסט בחמשת חומשי תורה נכתב בידי 'אלוהים' ממש, וניתן לעם ישראל. כך יאמר לך כל יהודי מאמין. ההיסטוריה והמחקר המדעי מצביעים - מה לעשות - על מקורות "ארציים" יותר. לא ניכנס כאן לתלי תילים של מחקרים מודרניים הדנים במקורותיו ובגילגוליו של הטקסט המקראי. די והותר חומר בנושא קיים בספרים (ובאינטרנט עצמו) וכל המרבה לקרוא, הרי זה משובח.

על קצה המזלג: המחקר העדכני של סיפורי התורה מייחס את כתיבתם למספר סופרים שונים, בערך בתקופה שלפני שלושת אלפים שנה ועד לפני כאלפיים ושבע-מאות שנים, בתקופתו של יאשיהו מלך יהודה. הסופרים השונים נבדלים זה מזה בשימוש השונה שהם עושים בכינויים השונים שהוצמדו לישות האלוהית ('אלוהים', 'יהוה'), באופי המסרים (היסטוריים אל מול פולחניים) ועוד. בנוסף דן המחקר בגילגולו של הטקסט עם השנים הרבות, בשינויים ושיבושים שהוכנסו בתקופות שונות, הן בתוכן והן בכתב ובלשון. בפועל נגזרים אפילו חלק משמותיו השונים של האלוהים, משמות של אלילים עתיקים שאומצו היסטורית מעמים אחרים ('אל' הכנעני למשל).

לא הקורא, לא אני, ולא אף רב או פוסק שחי כיום היה נוכח בתהליך כתיבת מי מסיפורי התורה. אם 'ידיעה' פירושה "עדות ראיה", הרי שאיננו "יודעים" דבר על מקור סיפורי התורה. אם 'ידיעה' פירושה 'ידע' הנובע ממקורות אחרים, הרי שלפי הידע הקיים כיום להיסטוריונים, לבלשנים, לחוקרים, ובאופן כללי למדע, נכתבו הספרים בידי בני אדם, בשר ודם, אוכלים ושותים, מפרישים פסולת, ובעלי יצר מיני. אגב, דווקא המדע אינו פוסל באופן עקרוני את האפשרות שיבוא מישהו מחר וימצא מימצאים מדהימים שיחזקו את הסברה שהטקסטים הקדומים של התורה, או הקוראן, או 'כפה אדומה', נכתבו, למשל, על-ידי חייזרים ממאדים. אלא מה, מימצאים כאלה טרם נמצאו והמימצאים הקיימים תומכים באופן מדעי במה שכתבתי לעיל.

לא רק היהדות מציגה מסרים תיאולוגיים ככרוכים בהתרחשויות היסטוריות. מהמעט שאני מכיר עושות כך רוב הדתות "הנפוצות", וכנראה מסיבה טובה. התנ"ך בכלל והתורה בפרט אינם "ספר היסטוריה", וחשוב לזכור שגם טקסטים רבים בני ימינו אינם מספרים עובדות תמיד באופן אובייקטיבי. בדומה לסיפורי התנ"ך, קיימים אצל קבוצות דתיות או אתניות שונות ברחבי העולם טקסטים עתיקים מכל מיני סוגים, כאשר כל קבוצה משוכנעת שבידה "ספר ההיסטוריה" המדויק והאמין ביותר. למותר לציין שטקסטים אלה סותרים האחד את האחר, ושהמשותף לכל מאמיניהם הוא ההתעלמות ממימצאים מדעיים וההסתמכות על מסורתם המספרת להם על נכונות אותם טקסטים ללא ערעור.

בתורה אוסף גדול של ספרים וסיפורים המתארים בין השאר אירועים רבים. לגבי חלק גדול מאירועים אלה קיימים מימצאים המאשרים את קיומם. לגבי חלק אחר, קיימים מימצאים סותרים. לגבי חלקים אחרים אין כל מימצאים וכל מה שאנו יכולים זה רק להפעיל את ההגיון. חלקים אחרים מבטאים דעות ואינטרסים של הכותבים. חלקים אחרים נחשבים בעיני החוקרים כסיפורים "אטיולוגיים", מספקי סיבות לאותו קהל עתיק אליו הם כוונו. חלקם דברים שכבר בזמן כתיבתם נחשבו לאגדות. כמו כל טקסט עתיק אחר, ניתן למצוא שם מכל האמור לעיל. מהמעט שאנו למדים מסיפורים בני אותן תקופות, מדובר בתהליכים טבעיים של עירוב הדרגתי של כל הטקסטים הנ"ל. חשוב לזכור שבתקופות בהן אנו דנים לא היתה הכתיבה והקריאה נחלתם של רבים.

הכותב הדתי עשוי לטעון, על דרך השלילה, ש-'התורה אינה המצאה של אדם שחי בתקופה מאוחרת יותר'. לטענה יכולות להיות שתי משמעויות שונות: האחת - שסיפורי התורה נכתבו בזמן "מעמד הר סיני" אשר הוא בעצמו, כזכור, אחד מסיפורי התורה. האחרת - שסיפורי התורה נכתבו כל אחד בסמוך לזמן עליו הוא מדבר. כך או כך, שתי הטענות אינן תואמות את מימצאי האמת שבידינו, ושתיהן גם מניחות נכונות של לפחות חלק מהסיפורים שאינם נחשבים כחלק אמיתי מההיסטוריה של העולם. בנוסף, כפי שכבר אמרתי, החוקרים אינם טוענים כי התורה היא 'המצאה של אדם' אלא צבר סיכומים היסטוריים, סיפורים, ודיעות של מספר אנשים ומזמנים שונים.

כאשר משווה המטיף הדתי את "נצחיות" התורה לזמניות ולרגעיות כביכול של גילויי המדע, הוא טועה בפירוש שהוא מעניק לדברים. תורת ישראל היא אכן יצירה חשובה וקדומה. חלקים גדולים מהכתוב בה הינם סיפורים המתעדים היסטוריה, חלקה כאמור מדוייקת יותר וחלקה פחות. העובדה שתיאוריות מדעיות הן בנות חלוף אין לה ולא כלום עם כך, ולא בגלל אופיו של המחקר המדעי המודרני השתנה בדיעבד טבעם של כותבי הסיפורים המקראיים העתיקים.

במקרים רבים נעשה גם שימוש אינטרסנטי במימצאים ארכיאולוגיים. 'פפירוס איפובר' הדן בתקופות קשות בהיסטוריה המצרית הקדומה הינו דוגמא טובה לכך. ייתכן (ואפילו סביר) ששימוש דומה בעיוות עובדות והכנסת נופך "אלוהי" אליהן נעשה על-ידי כותבי הקטעים המתאימים בספר 'שמות' עצמו.

כל זאת אין בו לומר, וגם אף אחד אינו טוען זאת, שכל מה שכתוב בספר מספרי התנ"ך או ספרים אחרים מאותן תקופות הוא מוטעה. בידינו כיום מימצאי אמת רבים לגבי תקופת מלכי יהודה וישראל, וסביר להניח למשל שדוד המלך אכן היה חי וקיים (והיה כנראה גיבור מלחמה ונואף לא קטן). הנסיון (שנתקלתי בו לא אחת) לקחת את הדברים בהקצנה לצד השני, כאילו אני ואחרים טוענים שהכל שקר, יש בו אי הבנה או הטעיה. עם זאת, אני מקווה שברור לכולנו שסיפורי התנך לגבי אדם וחוה, המבול, ואחרים, אינם תיעוד היסטורי "מדויק" אלא סיפורי פולקלור שעברו מדור לדור בגירסאות שונות בין עמים שונים, כאשר כל אחד הוסיף לעסק את האלים שלו.

אחת הטענות המקוממות ביותר בתגובות רבות שתקבלו, מתבטאת בהסתמכות על הכתוב בטקסט כהוכחה כביכול של עצמו. מתי שהוא כתב מישהו סיפור על מעמד שנכחו בו שש-מאות אלף איש (לא כולל נשים וטף שאינם נחשבים, באותה סביבה חברתית בה הוא כתב את הדברים), והנה אנשים נאורים יחסית מתייחסים לכתוב כאילו זאת עדות כתובה ואמינה לגבי נכונות עצמו. באותה העת בדיוק, מכתיבה ההלכה עבור כל "פיפס" אחר חיפוש של לפחות שני עדים חיים, השונים ממושא העדות. ועוד טוענים החכמים "שאין הנחתום מעיד על עיסתו"...

משהו השתבש במנגנון הסקת המסקנות אצל אנשים? נראה שכה הוטמע הנושא בחינוך הדתי, עד כי רבים מהטוענים אפילו אינם שמים לב בעצמם למעגליות שבטענה זאת. 'זה כתוב בתורה' הפך להיות כאילו "ראייה" מדעית, כולל לעצם "העובדה" כביכול שסיפורי התורה עצמם נכונים במאת האחוזים, נכתבו על-ידי "אלוהים", וניתנו במעמד הר סיני. הרי גם זה 'כתוב בתורה'! אינני יודע מי מתוך סופרי התורה המקוריים היה האדם הספציפי שכתב את קטעי המולטימדיה בפרשת 'יתרו', אבל כנראה הוא הבין היטב את הטבע האנושי כדי לכתוב את הדברים כפי שכתב.

העובדה שכתוב באיזה סיפור עתיק שדמות אלוהית נגלתה אל העם, אינה הופכת את הסיפור לנכון, במיוחד כאשר כל הדיון מלכתחילה - להזכירכם - הוא לגבי נכונות הסיפור! זה שמשהו כתוב בתורה אינו מהווה הוכחה, וזאת במיוחד כאשר הדיון נסב לגבי נכונות דברים הכתובים בתורה. בתקופה שלפני כשלושת אלפים שנים, מעטים יחסית ידעו קרוא וכתוב. במשך שנים רבות נכתבו ונאספו סיפורים על-יד בודדים, שחלקם עשו שימוש בסיפורים אלה לצרכי שליטה והפחדה. כל זאת, בתקופה בה אנשים באופן כללי ידעו קצת מאד על דרך פעולתו של העולם וחוקי הפיסיקה, "וקנו" הסברים תיאולוגיים לרוב. כחלק מאותם תהליכים, וכך אומרים לנו גם החוקרים, נכתבו הטקסטים של "אדוני הנגלה אל העם". כל הסבר אחר עושה עוול של לקיחת תהליך היסטורי פשוט, מובן, ומקובל על כלל החוקרים, ועיוותו למטרות התאמתו לאמונה אישית שהוקנתה בחינוך.

'הולך ופוחת הדור' טוענת האמונה הדתית, ולאו דווקא היהודית בלבד. זאת אחת הדרכים שבה שומרת הדת על עצמה ועל מטיפיה. אני מניח ומקווה שברור לכולנו - ואם לא במודע אז לפחות בתת-מודע - שבימינו רב הידע והחוכמה מאשר בימים קדומים יותר. ברור כי תמיד היו ותמיד יהיו אנשים חריגים בחכמתם, בכל העמים ובכל האמונות, ובאותה מידה ברור לכל אדם חושב כי הפילפול לגבי "חכמתם של ראשונים" היא לא יותר מאשר חלק אינטגרלי מהפולקלור הדתי עצמו, המכיל אלמנטים "מעגליים" של חיזוק עצמו. הדת טוענת שחז"ל חכמים מאיתנו, וחז"ל טוענים שיש לקיים את ציוויי הדת. סיפורי התורה טוענים ש- 'אלוהים' כתב את התורה. מיהו יהודי? מי שנולד לאם יהודיה. ומי אנחנו קטני הארץ שנתווכח...

לגבי "הולך ופוחת הדור": הטיעון של קירבה "לבורא" כביכול הוא חלק מהטיעון הכולל הגדול יותר של בריאת האדם בנפרד לשאר בעלי החיים, ולפני אלפי שנים בודדים בלבד. שני הטיעונים נכונים כמובן באותה המידה. בפועל כמובן, ככל שהתפתח האדם עם הדורות כך התפתח גם שכלו וגם הידע שלו, ואם לא יכבשו המאמינים הפנאטיים את העולם יש לקוות שכך גם ימשיך להיות. איכשהו מפריעה לחלק ממצטטי עקרון ניפסד זה עובדת התפתחות המדע והקידמה בשנים האחרונות, ולכן גם כאן מופיעים התירוצים הרגילים עליהם דיברתי.

מדוע מתעלל המימסד הדתי בארץ ביהודי אתיופיה, למשל? התשובה שאני קיבלתי פירטה כיצד 'השתבשו ההלכות' בקרב יהודי אתיופיה עם הדורות. מנקודת מבטם של יהודי פולניה וספרד, גרו יהודי אתיופיה קצת במנותק. מנקודת מבטם של יהודי אתיופיה, גרו יהודי פולניה וספרד קצת במנותק. ההתנשאות של המימסד הדתי בארץ על יהודי אתיופיה נולד מהסיבה הפשוטה שהוא היה אפשרי, בגלל הכח שהמדינה נתנה בידם מסיבות לחץ פוליטי. בסיטואציה הפוכה של יהודים מאירופה שהיו באים להתיישב בקרב קהילה אתיופית, ייתכן אולי שהמצב היה הפוך. יש להניח שיהודי אתיופיה ידעו להסביר יפה מאד איך "השתבשו ההלכות" אצל אבותיהם של יהודי פולניה וספרד. שיבושים קיימים תמיד. כשזה נוח לצורך הויכוח.

לגבי התורה, עושה הדתי שימוש גם בטענה האומרת שנפיצותו ופירסומו של ספר, ואמונת רבים בנכונות הכתוב בו, מעידה על נכונות הכתוב בו. יורשה לי להזכיר שכמות האנשים המאמינים בנכונות הכתוב בקוראן, בברית החדשה, או בכתבי קונפוציוס, כל אחד לחוד, גדולה לאין שיעור מגודלו של העם היהודי כולו. בנוסף, התאריך המיוחס לכתיבת כל אחד מהנ"ל מאוחר משמעותית מכל תאריך שמישהו מייחס לכתיבת מי מסיפורי התורה. שימו לב: מי שבא לטעון שהעברת מסורת מדור לדור אינה נתונה לשיבושים, טענתו חזקה יותר דווקא לגבי מסורות מאוחרות יותר!

הקדמה על תופעת כפל המשמעות מעבר לתפיסה או לא מעבר לתפיסה? על הניסים ועל הנפלאות ועל התירוצים מה בין אלוהים ליהדות? על "חילוניות", חינוך ו-"ערכים" המדע והאמת המוחלטת 'מצוות' או 'ציוויים'? זה כתוב בתורה למה אתה כאן? מי שמר על מי? מילים אחרונות לסיכום