להתווכח עם דתיים

המילה 'מצווה' צופנת בחובה הקשר חיובי כלשהו. רובנו חוגגים 'בר מצווה'. הביטוי 'לעשות מצווה' מצא את דרכו לשפה העברית המדוברת. היכן שהוא לאורך הדרך נשכח השורש הדקדוקי 'צוה' ממנו נגזרה מילה זאת, שפירושה בעצם ציווי, פקודה.

אין קל מלהמציא סיבות אינספור לקיום אותם ציוויים דתיים. רובן של סיבות אלה נופלות היטב על האוזן הבלתי מיומנת, במיוחד זאת הכמהה לשמוע ממילא. נקח את יום הכיפורים לדוגמא: הטענה כאילו יום הכיפורים נועד "לחשבון נפש" כדי ללמוד איך לא לחזור על טעויות, יש בה משום הדמגוגיה. חשבון נפש ניתן (ורצוי) לעשות מדי יום ולא פעם בשנה. וגם אם יטען מישהו שיש להקצות תקופה בה צריך להקדיש קצת יותר ממספר דקות לחשבון נפש, אין בכך ולא כלום עם צום, אי-הדלקת אור, ותקיעה בשופר, או עם תאריך מקודש ספציפי. ובינינו, רוב מוחץ של מקיימי הפולחן הזה עושים זאת כי חינכו אותם (לצערנו) לפחד מעונש אם לא יעשו כך, ולא עקב הצורך הפנימי שלהם לעשות "חשבון נפש".

באופן דומה יאמרו לך שאכילת בשר עם חלב מזיקה לבריאות (למרות שרוב העולם נוהג כך, ושאכילת בשר וחלב ביחד בריאה, באופן כללי, כמו אכילתם לחוד). ינסו לשכנע שמילת תינוקות מועילה לבריאות (למרות שישנם מימצאים נגד, ורופאים מצביעים על סיכונים בריאותיים ונפשיים רבים במילה). יהללו את סגולותיו של הצום פעם בשנה, ויסבירו כמה מזיק מגע מיני עם אשה בנידתה ('נידה' מלשון 'נידוי', איזו בחירה לשונית אומללה). נטילת ידיים לפני הארוחה מסייעת למניעת מחלות, כולנו יודעים. אז מה אם כיום הפכו זאת למעין טקס מצחיק?

נושא ציוויי הדת ואמנות נתינת הסיבות להן נפוצה לא רק ביהדות. יש מספיק הבדלים באמונה בין הנוצרים, היהודים, המוסלמים, וכתות אחרות. למרות זאת, באופן כללי, כולם מאמינים בדמויות "נבואיות" ו-"משיחיות" משלהן, חלקן בעבר וחלקן בעתיד, ובמילוי ציוויים עתיקים שונים עם סיבתיות מוסרית זו או אחרת. כולם גם מאמינים פחות או יותר בשלילת האחר.

אין לי זכות להטיף לאדם הדתי איך לחיות את חייו, ומצדי כמובן שיצום כמה שהוא רוצה ויאכל מה שהוא בוחר בו. רק שכל "התירוצים" על חשבון נפש ובריאות אינם מסתדרים כל כך עם ההשקפה היהודית האורתודוקסית, אשר טוענת בפשטות כי עלינו למלא את "המצוות" כיוון שזה רצונו הנסתר של האל, ולא בגלל סיבות אחרות. קיום ציוויים דתיים על-ידי מאמינים "אדוקים" אינו נעשה כלל מטעמי מוסר או בריאות, אלא מטעמי מילוי רצון הישות האלוהית. "מוסר" הינו דבר המערב שיקול דעת, התעדכנות, התאמה לזמן ולסביבה, והחלטה עצמית.

המצוות אינן "פריבילגיות". הן ציווי אלוהי שמי שלא יקיימו יזכה לעונש. אין פריבילגיה בעשיית דבר מתוך פחד מעונש. מדי פעם צצים דוברים שאולי - מבלי להעליב - הייתי מכנה "יפי נפש דתיים" ומסבירים כמה "טובות" וכמה "מטהרות" הן המצוות. כאמור, גם הם וגם אני יודעים שהיהודי המאמין מקיימן כי הוא מאמין שהוא מחוייב לקיימן. כי זה רצון "האל", וכל הדיון "בערכים" שכביכול מאחורי אתם ציוויים מסתכם למעשה באותו "ערך" נעלה של קיום "המדריך להפעלת היקום", ללא חיפוש הסיבות. הדבר היחידי שאני יכול להגיד לזכות טענות כאלה הוא שישנם אנשים המגדירים ציות למצפון כ-"חובה מוסרית", והעונש במקרה זה, אם תרצו, הוא פנימי.

אגב, דתיים רבים שגולשים באינטרנט "עושים ליהדות" בדיוק מה שהם טוענים שאני עושה. בסקלה הגדולה שבקצה שלה נמצא קיום גורף וקפדני של כל הציוויים ופסקי ההלכה המחמירים ביותר, נמצאים שנינו - הדתי הטיפוסי המשתתף בפורום, ואנוכי - מאותו צד של הקצה ודי רחוק ממנו, יש לומר. הוא בחר לו, וסיבותיו עמו, "לחפף" היכן שנוח לו, ואם תרצו ניתן לומר זאת גם עלי. ציטוט של דברים שראיתי: 'אם אתה חרדי אז תבחר לך רב חרדי, ואם אתה כיפה סרוגה אז תבחר לך רב מהציבור הזה'. אם כך אין לכותב מה להלין עלי. אני עושה בדיוק מה שאמר. אני בוחר לי "רבנים" המתאימים בדיוק לאמונתי.

אותו הדבר נכון גם בכיוון הפוך: רוב מי שדתיים שונים מכנים "הציבור החילוני", אשר למעשה בהגדרה הנפוצה של 'חילוני' אינו כזה כלל, מקיים חלק מסוים של אותם ציוויים מתוך סוג של אינרציה מוקנית בחינוך, המעורב בפחד מעונש אלוהי כלשהו, ואינו מקיים חלק אחר - מאותן סיבות בדיוק. לא ממש מעניין אותו הציווי האלוהי כביכול על אי העברת כרטיס מגנטי במנעול דלת מלון צפון-אמריקני בשבת, אבל הוא מת מפחד מפני צ'יזבורגר. במובן זה אולי דווקא חסר לאותו ציבור ביסוס "ערכי" מסוים לחלק ממעשיו שאינו יכול בדרך-כלל להסביר לעצמו, ומן הסתם משתדל להימנע מכך.

הקדמה על תופעת כפל המשמעות מעבר לתפיסה או לא מעבר לתפיסה? על הניסים ועל הנפלאות ועל התירוצים מה בין אלוהים ליהדות? על "חילוניות", חינוך ו-"ערכים" המדע והאמת המוחלטת 'מצוות' או 'ציוויים'? זה כתוב בתורה למה אתה כאן? מי שמר על מי? מילים אחרונות לסיכום