|
לפני שעתיים חזרתי ממעצר של 16 שעות (כולל לינת לילה) עם אזיקים על רגליי וידיי.
מעולם לא הרגשתי השפלה ועלבון בעוצמה כזו - ללכת עם אזיקים על רגליי. סירבתי ללכת לשרותים
כשאזיקים מגבילים את הליכתי.
תשאלו למה? זהו נוסח הנימוק הרשמי למעצר: "פגיעה ברגשי הדת + תגרה במקום ציבורי + התנהגות
פרועה במקום ציבורי + הפרעה לשוטר במילו תפקידו + הפרעה לשוטר".
והעובדות (או בלשון דתיים: מעשה שהיה כך היה):
בשכונת רוממה בחיפה ישנו בית כנסת שברסלבים השתלטו עליו והפיחו בו צביון ברסלבי. התושבים
החילונים מתנגדים ולשם כך הקימו ועד שכונה וועד בית כנסת. לתיעול המאבק הזמינו מרצים, ובניהם
גם אותי, להרצות בפניהם. לאחר ההרצאה הוחלט בוועד השכונה וועד בית הכנסת להזמין אותי לסדרת
שיעורים בבית הכנסת עצמו, כמובן נעתרתי בשמחה ובחפץ לב. השיעור הראשון נקבע ליום שני 16.07.07
בשעה שש וחצי. הנושא עליו הייתי אמור להרצות: תורה שבעל פה - תלמוד משנה ורמב"ם. חבשתי כובע
לראשי כך נהגו שאר המשתתפים. הנשים עלו לעזרת נשים.
טרם הוצאתי מילתי הראשונה, והברסלבים החלו לשיר בליווי משרוקיות, תיפוף על שולחנות וקריאת
"התיקון הכללי" של רב נחמן מברסלב. הם היו אחוזי טירוף ואמוק. שרו בלחן: "מצווה גדולה
לשנוא אותך". התדרדרו לדחיפות קלות שהלכו והתעצמו - הפילו אדם מעל גיל 75 מכסאו.
בחור חוזר בתשובה שנהג באיבוד שליטה החל לדחוף אותי. אני בשלווה גמורה המשכתי להרצות
(אף שלא שמעו כלום).
המשטרה הגיעה, עצרה גם אותי, כבלה את ידיי ורגליי באזיקים, חקרה אותי והכניסה אותי למעצר.
היום בית המשפט שחרר אותי בתנאים מגבילים (על חזרה למקום).
חברי שכונת רוממה הפיכו בי תקווה שיש עוד סיכוי להיאבק על ביתנו - הפיזי והרוחני.
יישר כוח לתושבי רוממה, אפשר להכתירם "החלוצים והנחשונים למלחמת תרבות אמיתית".
| 
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
