השימוש החוזר על עצמו במילה "אהבה" במסגרת מכתבי מתקפה, השמצה ושנאה גלויה הנשלחים לאתר חופש חדשות לבקרים מתושבי המדינה הדתיים והחרדיים, מעורר אי-נחת, בהגדרה זהירה ועדינה, מצביע על צביעות והעמדת פנים, בהגדרה ריאלית יותר. שכן, שנאה עד כדי קללות גסות אינה הולכת יד ביד עם אהבה. גם אנחנו, יהודים חילונים-אתאיסטים, איננו רואים עין בעין את  בעלי האמונה הדתית, אבל במסגרת הסובלנות וחופש המחשבה, שהם חלק מערכינו, אנחנו מכירים בזכותם האנושית להאמין ולקיים פולחנים דתיים ככל שלבם חפץ. עם זאת, איננו אוהבים אותם בצורה גורפת (למעט אהבה אישית של אנשים ספציפיים במחנותינו לאנשים דתיים-חרדים ספציפיים במחנותיהם), ובמכתבינו ובתשובותינו לגולשים דתיים וחרדים לא עולה כלל במחשבתנו, בוודאי לא על לשוננו, לפנות לגולש דתי או חרדי בביטוי "באהבה", או במשפט "אנחנו אוהבים אתכם" כאשר במציאות אהבה כזאת אינה קיימת. מעל במה זו נביא לקט מביטויי ה"אהבה" להם זכינו מפי גולשים דתיים, עדינים יותר ועדינים פחות, ומשמעותם המעשית.

... קראתי בשקיקה כתבה אחר כתבה, ישבתי עם דף ועט וערכתי את כל החישובים המתמטיים. אני מאוכזבת לומר שהכתבות נוטפות ארס ושינאה....סגנון הכתיבה קטנוני, מתקיף ו"אנטי"... רק אומר שהתעליתי מעל עצמי, מעל ההכפשות האישיות נגד דתיים וחרדים, וקראתי בעיניים אובייקטיביות את הכתבות.

ואז התבררה לי האמת הנוראה: טעיתי!!!! אין באתרכם ולו הסבר אחד המניח את הדעת, ויותר מכך, הכותבים המשכילים שלכם כל כך טיפשים, קטני מוח, וחדורי שינאה!!! כל כך נמוך!!!!... כל כך אידיוטי!!!! כל כך לא נכון!!!!.. כולי גאווה שבחרתי להיות דתיה, בחרתי בדת, בחרתי בדרך של אהבה וסליחה ולא בדרך של אנטי ושלילה. וכן, אלוקים נתן לי ספר הוראות לקרוא בו כיצד להתנהג בעולם שהוא ברא, לימד אותי לאהוב כל יה...  

למרות שכעסתי על תוכן המאמרים, אני עדיין סולחת ואוהבת אתכם. תם ונישלם.

מ'

שלום לכם בניו ובנותיו של ה' -  אנא מכם הפסיקו להכפיש את התורה היקרה. באמת שאינכם מבינים את עומקה של התורה, אני מתפלל עליכם שה' יתן לכם את החוכמה להבין את רצון ה' שהוא אך ורק להטיב וגרום לתיקון עולם וניצחון על הרוע.

באהבה - ר'

... אז ככה - אם עדיין אין לי את הקירוב לבבות ואהבת אמת, זה רק בגלל שכל חיי חייתי בחברה חילונית ולמדתי  מאורח חייהם. דבר נוסף, מי אתם שתדברו על קירוב לבבות ואהבת אמת הרי צבועים אתם, וברור וידוע לכל כמה שאתם אוהבים את הדתיים... הרי לכם יש עדיין את יצר התחרות, האלימות, הקינאה, השנאה וכדומה... ואתם כאלה בדיוק . אני לא בא מהעולם הדתי, שלא מכיר אתכם, אני בדיוק כמוכם, בעולם החילוני, שמכיר אתכם בדיוק. גדלתי בבתי הספר שלכם, חונכתי על ברכי החינוך שלכם ובגלל זה החברה שלנו נראית כמו שהיא נראית.  אז אל תנסו , בצביעות האופיינית שלכם, להראות שאתם מוסריים יותר. כי אתם פשוט לא, לראיה, תקראו עיתונים קצת, ותבינו איפה אנו נמצאים.

באהבה - ל'

נכנסתי בטעות לאתר שלכם, ואחרי שראיתי כמה שינאה אתם מפיצים, לרגע נחרדתי... וחשבתי לעצמי "אני בחורה חילונית המחפשת חופש אמיתי, ולא "חופש" שכותבים באינטרנט. חופש אמיתי לפי עניות דעתי, זה לאהוב את כולם בלי הבדל מהו. אם הוא רוצה ללכת לבית הכנסת, שילך , ואם הוא רוצה ללכת לדיסקוטק, שילך. למה יש כפיה "חילונית" על האנשים? כפי שאסור שתהיה כפיה דתית, אסור גם כפיה חילונית. מקווה שעזרתי לכם קצת להתאפס.

באהבה - ז'

בס"ד

לדפנה, אוהד, רוני, ניצן ושירה: שנה טובה ומתוקה! חסר לכם ידע כה רב, והינכם כה בורים ועמי ארצות (עמכם הסליחה) בנושאים רבים כל כך, הקשורים ליהדות, עד שלפעמים לא ברור אם זו השנאה - הפורצת מגרונכם על גבי המסך המרצד, או האם זה תוצאה של דברים אשר נחקרו לעומק ומבוססים כהלכה...

קשה לי להאמין שאי פעם חקרתם את השורשים שלכם. האם הבנתם לעומק - אבל באמת ל ע ו מ ק - מה היא שבת, מה היא הקבלה, מה זו התורה, מה זו "יהדות", ופרט לסיסמאות רבות, אשר בוהקות מכל פינה באתרכם המושקע, לא זכיתי לקבל הסבר מעמיק על עמדתכם. אין ספק, אתם מדברים מכאב, מתחושת קיפוח נוראה... אבל בעיקר אתם מדברים מחוסר ידע משווע, שמפליא שאינכם מודעים אליו.

בכל מקרה תדעו שהשם אוהב אתכם, והוא אוהב כל יהודי, באשר הוא....לכן, נשמות יקרות שלי, אתם מאמינים בני מאמינים. מקווה שתחיו עם הבשורה המרה. ממתינה בקוצר רוח לעניין הדיון שלנו.

אוהבת אתכם מאוד, אחותכם היהודיה

ע'

שלום למערכת ולגולשי האתר!

נכנסתי לאתר ופשוט חשבתי בתחילה שזה אתר נגדי... אני דתית לאומית... המשכתי להתבונן ויצא, שאתם פשוט רוצים חופש: חופש מכפייה דתית, חופש מכשרות, חופש בשבת, חופש מאלוקים, חופש מתורת ישראל, חופש מהחרדים, חופש מהדתיים בכלל - "חופש-לעשות מה שבא בראש... בלי שום דת ש"חונקת". זה מה שאני רואה כ"חופש" שלכם... אבל תמיד  צריך להסתכל על חצי-הכוס המלאה ופה, באתר,  על  כיוון אחר שהוא בעצם אותו כיוון - שרק צריך להמשיך ללכת בו ולבסוף כל אחד מכם יגיע לאמת ויקבל תשובות לכל שאלותיו; דרך קירוב ואהבה,  מתוך רצון חופשי וראייה פתוחה ,שלא כולנו כאלה "כופים". אני מקווה שלא תשנאו אותי  ואת כל מי שמאמין בהשם.

אוהבת את כולכם למרות הכול,

אלמונית

שישה מכתבי "אהבה לוהטת" (טיפה בים המכתבים המגיעים תדיר לאתר חופש) משישה אנשים שלא רק שדרכנו אינה נראית להם - זה לגיטימי במסגרת הסובלנות החברתית - אלא שקיומנו כאנשים, שזו השקפת עולמם, מפריעה להם ולשלוותם הנפשית. עם זאת, הצהרת אהבה ברורה, חדה, שאיננה משתמעת לשתי פנים, מסיימת כל מכתב ומכתב מאלה:

• אנא מכם הפסיקו להכפיש את התורה היקרה...אני מתפלל עליכם שה" יתן לכם את החוכמה להבין את רצון ה'... באהבה

• הרי לכם יש עדיין את יצר התחרות, האלימות, הקינאה, השנאה וכדומה... ואתם כאלה בדיוק... אז אל תנסו, בצביעות האופיינית שלכם, להראות שאתם מוסריים יותר... באהבה

• כמה שינאה אתם מפיצים, לרגע נחרדתי... באהבה

• כיוון שחסר לכם ידע כה רב, והינכם כה בורים ועמי ארצות... תדעו שהשם אוהב אתכם, והוא אוהב כל יהודי, באשר הוא אוהבת אתכם מאוד

• נכנסתי לאתר ופשוט חשבתי בתחילה שזה אתר נגדי... המשכתי להתבונן ויצא, שאתם פשוט רוצים חופש: חופש מכפייה דתית, חופש מכשרות, חופש בשבת, חופש מאלוקים, חופש מתורת ישראל, חופש מהחרדים, חופש מהדתיים בכלל - "חופש-לעשות מה שבא בראש... אוהבת את כולכם למרות הכול

• הכתבות נוטפות ארס ושינאה, סגנון הכתיבה קטנוני, מתקיף ו"אנטי" - למרות שכעסתי על תוכן המאמרים אני עדיין אוהבת אתכם

השאלה העולה מעצמה היא: מדוע? מה מביא אנשים דתיים - בייחוד מתחרדים ("חוזרים בתשובה" כמונח שגוי השגור בפי-כול) להשתמש במושג רגשי נאצל כ"אהבה" בהתייחסותם לאנשים שבפועל ממש אינם אוהבים, שדעתם, השקפתם עולמם, תרבותם ואורח-חייהם פסולה בעיניהם, בזויה ומוקצה מחמת המיאוס? שהרי אל בעל אמונה דתית אחרת - נוצרי, מוסלמי וכו', הם מתייחסים בביטויי שנאה וחרפות - "גויים יימח שמם", "בהמות" וכיוצ"ב ביטויי גנאי וביטול.

אהבה הוא רגש חיובי, נעלה, המסמל את הטוב והיפה שאדם יכול ומסוגל לחוש לזולתו. עם זאת, רגש האהבה, כמו כל רגש אחר, מתרחש בפועל בתוך תאי המוח, מבלי שיעלה על צג חיצוני כלשהו. אדם יכול להצהיר על אהבה מבוקר ועד ערב, כשבמציאות, בפועל, אהבה זו אינה קיימת, ולא אחת שנאה יוקדת קיימת במקומה. את האהבה צריך אפוא לבטא בדרכים ובכלים ריאליים, לא בהצהרה, והצהרת אהבה שבאה לאחר ביטויי שנאה - ריקה היא מתוכן למעט תוכן הצביעות ו/או החנופה, וראוי היה שלא תיאמר כלל.

השוגה הראשון בנושא הצהרות האהבה היה הסופר המקראי, ששם בפי יהוה - האל הדמיוני את הדברים הבאים - פסוק 5 בפרק ו' בספר דברים:  וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאדֶךָ

הרבה דברים אפשר לצוות, רק לא על רגשות. אפשר לבקש אהבה, אפשר לייחל לה, אפשר לפארה ולרוממה, אבל אי-אפשר לצוות על אדם לאהוב. גם לא את האלוהים. חוסר היכולת האישית של מאמין דתי למלא אחר צו  דתי בלתי-ישים בעליל גורר מצבים לא סבירים ולא אנושיים, כמו אהבה בצל שנאה, או שנאה במסווה של אהבה. המילה בשפה העברית למצב כזה היא צביעות.

ביטוי שני לצו צביעות כזה היא ציווי האהבה לרע ולחבר - ויקרא י"ט 18: לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ  וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ   אֲנִי  יְהוָה

כלומר, אסור לאדם לנקום בזולת על שעשה לו, או לנטור ולהזכיר לו שפגע בו, מהטעם של "ואהבת לרעך כמוך", אלא שמצווה זו מוגבלת לאנשים מעם ישראל. את ה'אחר' מותר לשנוא, ומותר גם לא לאהוב. כך על פי תורת הדת היהודית. הציווי עצמו - של איסור נקמה ואיסור האזכור - הוא ציווי נעלה ומוסרי, ובעיקר - אפשרי ליישום. מה שאינו ישים הוא הנימוק - האהבה עליה הוא מצווה.

הלל הזקן, כאשר התבקש ללמד לגר את כל התורה כולה על רגל אחת, אמר: "דעלך סני - לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור". (מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זו (תמצית) כל התורה והשאר פירוש הוא, לך ללומדו). ורבי עקיבא אמר על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך": "זהו כלל גדול בתורה".  ההבדל בין הלל הזקן לרבי עקיבא הוא ההבדל שבין מה שניתן לביצוע בידי אדם בשר ודם (לא לעשות לזולת מה שאינך רוצה שייעשה לך!) לבין מה שאינו ניתן להיעשות על-פי צו: לאהוב!  

הרמב"ם במצווה ר"ו הדגיש את חובת האהבה ל"אנשי שלומנו" בלבד: "לאהוב כל אדם מבני ברית, שנאמר 'ואהבת לרעך כמוך'" וגם "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו, שנאמר "ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט,יח).לפיכך צריך שיספר בשבחו ולחוס על ממונו, כמו שהוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו; והמתכבד בקלון חברו, אין לו חלק לעולם הבא"(משנה תורה, הלכות דעות פ"ו ה"ג).וזה גם הכלל שקבע הרמב"ם:  "כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אותן אתה לאחיך בתורה ובמצוות"(משנה תורה, הלכות אבל י"ד ה"ב).

גם על-פי דברי הרמב"ם יש מקום להבחנה בין מה שניתן לביצוע (עשייה או הימנעות מעשייה) כמצווה, לבין רגש, שלא ניתן לקיימו על-פי צו - גם במסגרת המונח 'מצווה'.

מרטין בובר הסביר, ש'ואהבת לרעך' פירושו האר פניך באהבה אל בני-האדם אשר כפעם-בפעם אתה בא במגע אתם בדרכי חייך. לשם כך דרושה, אמנם, נפש שאינה נעכרת על-ידי הרגשת-שנאה כלשהי, ולפיכך הוקדמה למצווה זו המצווה 'לא תשנא את אחיך בלבבך' (ויקרא יט/17), כאשר 'אח' הוא ביטוי נרדף ל'רע'.

אורח החיים הנוקשה עד כדי עריצות של המאמין הדתי סוגר אותו מפני סטיות כלשהן, גם רגשיות מן המצווה. אלא שאין אדם שאין לו רגשות, ולכן, במידה ואותו מאמין דתי יוצא מכליו ומבטא כלפי מישהו את דעתו האלימה, הגסה, המשמיצה והמקללת, מיד הוא מנסה לאזן את כפות המאזניים האמוניות ושם על הכף השנייה את משקולת האהבה, על מנת להרגיע את מצפונו ולאפשר לו את המשך מסעו בחיים, מבלי שיחוש שהעבירה שעבר מהווה חטא שייזקף לחובתו ביום הכיפורים הקרוב.

לקיצוניות הגדולה ביותר בנושא זה מגיעים המתחרדים - ה"חוזרים בתשובה" - אותם נובו-רישים דתיים, שבהבזק מהיר אימצו לעצמם אורח-חיים קיצוני, שעד לרגע ההבזק היה זר להם, לעתים גם הזוי או מוטרף בעיניהם-הם. כאן, ברובד קיצוני זה של החברה הדתית, אין פשרות, וכל שמץ של חשש מפגיעה ולו גם בפסיקו של תג שולי  במצווה קלה שבקלות גורם להם חלחלה אימתנית, שמא בביטויי השנאה, ההשמצה הגסה והקללה החריפה שזה עתה קללו יהודים חילונים, חברים באתר 'חופש' שנוא-נפשם, סתמו את הגולל על כניסתם בבוא-יומם לחנות המעדנים למהדרין שבגן העדן, כאיומו הלא  מוסווה של הרמב"ם - "המתכבד בקלון חברו, אין לו חלק לעולם הבא".

סיומת כל כך פשוטה וקלה, שאינה מחייבת מאומה, גם לא תשלום של אגורה שחוקה, כמו "אוהב/ת אתכם" כמוה כטבליית ואליום מרגיעה המסיימת, מבחינתו של המשמיץ, את הפרשה, כפי שכתבה לנו מ' במכתב "למרות שכעסתי על תוכן המאמרים, אני עדיין סולחת ואוהבת אתכם. תם ונישלם". כל כך קל, כל כך פשוט: אני אוהבת אתכם, תם ונשלם.

ואנחנו? שהושמצנו? שהותקפנו? שהואשמנו בהאשמות-שווא? שהוציאו דיבתנו רעה? שקוללנו בקללות זוועה שהאוזן המוח והלב אינם מסוגלים להבינן - האם גם לגבינו הכול אמנם תם ונשלם בהצהרה כוזבת כזאת של אהבה צבועה שאין עימה לא אמת ולא אהבת אמת?

תם ונשלם? ענינו אפוא למ' - אצלנו לא תם ולא נשלם. את סולחת לנו? את - "הפטרונית הגדולה", היושבת על פסגת אולימפוס מתחרד, סולחת לאנשי 'חופש'? על מה  את סולחת, כאשר איש מאתנו לא פגע ולא עלב בך? את היא שחדרת לתחומנו  ופגעת בנו, עלבת בנו, השמצת אותנו והטחת בנו האשמות שווא. אם מישהו אמור לסלוח הרי אלו אנו -  לך.

אבל איננו סולחים לך, בייחוד לנוכח התנשאות מגונה ומבישה זו שלך והרעפת ביטויי אהבה צבועים. אדם אוהב יודע לדבר אל אהוב לבו במילות אהבה ולא בכינויי גנאי חסרי יסוד. חסכי נא אפוא מאתנו ומעצמך את ביטויי האהבה המזוייפים שלך... שכן, אהבה צבועה גרועה משנאת אמת.