אוגנדה והזהות היהודית

מכתבו של יריב ותשובתו של אוהד עוררו, כמצופה, תגובות. אנחנו מבקשים להדגיש שהנושא חורג מעט משגרת המאבק שלנו לחופש מכפייה דתית, אלא שאי-אפשר לנו להתעלם מדיון בשאלות כאלה או אחרות, שעניינן הבסיס הרעיוני לקיומנו כחברה יהודית חילונית במדינת ישראל. ישעיהו, ליאור ונדב שלחו אלינו תגובות: ישעיהו נדרש למושג "זהות יהודית", ליאור ונדב התייחסו לאופציה "אוגנדה". הנה התגובות ותשובותינו בצידן:

ישעיהו לאתר - "זהות יהודית":

לאתר חופש שלום,

אני בחור דתי. במסגרת שירותי הצבאי הומלץ לי לתור לאתרכם. קראתי את דבריכם בעניין הזהות היהודית ואני חושש שאתם מתמקדים בדחיית הטענות של החרדים ולא בענייני מהות. אני חושב שבעיית הזהות היהודית אצל החברה החילונית טעונה בירור, ושאלת הזהות היהודית היא בעיה קיומית לעם היהודי ולמדינת ישראל. אין לטאטא בעיה זו אל מתחת לשטיח ולומר: אני יהודי כמו שהצרפתי צרפתי, וזהו. אין הגדרה בלי תוכן - התוכן הוא משמעות העניין המוגדר.

אמנם מידת המחויבות הנגזרת מתוכן כזה או אחר היא משתנה ותלויה בהגדרה, כלומר- נניח שצרפתי הוא צרפתי בגלל שהוא גר בצרפת. זה התוכן של ההגדרה שאינו מחייב דבר, הוא אינו מחייב אותו לגור בצרפת, להתחתן עם צרפתייה או כל דבר אחר. לעומת זאת גם לחילוני הלאומי (אמרתם שיהדות היא הגדרה לאומית) חשוב לגור ב"מדינת היהודים", "רוב יהודי" חשוב לו, התבוללות והכחדת האומה היהודית מטרידים אותו, גם מבחינה כלכלית, הוא מוכן לשלם על מנת לעודד עליה יהודית לארץ, לסבסד מכיסו חינוך יהודי בגולה ועוד... כל כך הרבה השלכות בעלות משקל, אך מה המשמעות של היות אדם יהודי? מה התוכן של המושג?

ללא מתן מענה לשאלה זו נשארים מושגים כגון: רוב יהודי, התבוללות, עלייה, מדינה יהודית - ריקים מתוכן. דרך אגב - גם לפי דעתי היהדות היא קודם לאום ורק אח"כ דת. גוי שאינו מקיים את מצוות הדת אינו "חוטא" - זו היא דת של אומה.

גם ההגדרה ההלכתית "דתית" של יהודי היא לאומית, גזעית - "בן של", עד כדי כך שעניין הגיור הוא בעיה תיאולוגית, אשר חז"ל הוצרכו לומר שנשמתו של הגר הייתה במעמד הר-סיני, וגם חכמי הקבלה נזקקו לשאלה לא פשוטה זו. גם דברי חז"ל "קשים גרים לישראל כספחת" נגזרים מההכרה בבעייתיות של סטטוס "גר הצדק".

ההכשר לגיור רפורמי הוא תמוה - כאילו יאמר החילוני: "לא אכפת לי של איזה זרם דתי העיקר גיור דתי". במה גיור רפורמי, עבור החילוני עדיף על גיור חילוני? אלא שאין מושג כזה.

מה יהיו הקריטריונים לגיור חילוני - האם יהיו קריטריונים מחייבים (מגורים בארץ, צבא)? מי יקבע אותם ומה בינם לבין "דת"? ואם לא קריטריונים אלא "תחושת הזדהות עם העם היהודי" - האם כל מי ש"מרגיש יהודי" יזכה לסל קליטה? השתגענו, יש אפשרות למדוד זאת? וחוץ מזה איך אפשר לוודא זאת?

כל הקנאות להגדרה "יהודי" כאשר אינה מבררת תוכן כלשהו חושפת את בעיית הזהות היהודית אצלכם, החילונים: אני יהודי שאינו מחויב לגור בארץ, לא לשמור את הדת היהודית, לא להתחתן עם יהודיה, איני מחויב לערכי היהדות אלא לפי שיפוטי האישי, אבל אל תעיזו לומר שאיני יהודי.

אז החילוני הוא יהודי, ומשבר הזהות שלו הוא אמיתי ובמגמת החרפה, ואם כל ההסתייגות שיש לי מאחדים מהמטיפים החרדים, את משבר הזהות היהודית של החילוני לא יהיה קל לטייח.

בשלהי כינונה של המדינה היו אנשים שזהותם היהודית היתה ברורה, הגם שלא היו שומרי מצוות. אחדים, כיוון שצמחו בבתים דתיים (ביאליק, אצ"ג, בגין וגם בן גוריון) - אנשים אלו הגם שלא הקפידו על קלה כחמורה, אהבו את הדת, כיבדוה ואהבו את שומריה כל אחד ע"פ מידתו, והיו אחרים אשר החזיקו בזהות היהודית כמורשת שהוטבעה בנפשם מכוח האנטישמיות בארצות הנכר, ככה זה כשהורגים אותך בגלל שאתה אין מקום להסתבך עם שאלות של זהות.

עצם העיסוק בהקמה של מדינה ליהודים העצים את הזהות היהודית מהפן הלאומי שלה, ובכך תרמה החילוניות תרומה עצומה לבירור של הזהות היהודית כזהות לאומית. בגלות אין לאום יהודי, יש רק יהודים ודת, ובארץ התפתחה הזהות הלאומית. ככל שתודעת הגלות מתרחקת, והאנטישמיות אינה מופנית כלפי הפרט, והבית היהודי הולך ומידמה לבית מערבי טיפוסי ללא מאפיינים מובהקים ומשמעותיים, הזהות היהודית נשחקת!!! ומאידך ההתמודדות עם הקשיים הלאומיים, ביטחוניים, כלכליים והפיתוי להתנתק, "לרדת" מהארץ מזקיקים את בירור "הזהות היהודית" על מנת לעמוד בפרץ.

עד כאן דעתי, אשמח לקבל תגובתכם,
ישעיהו.

אוהד משיב לישעיהו:

שלום ישעיהו, כאן אוהד מצוות אתר חופש. אני מעריך מאד את ביקוריך באתר חופש בהיותך יהודי דתי, ותודה על התייחסותך המפורטת להתכתבות שלנו בנושא הזהות היהודית.

1. אפתח בהערה מאוחרת שלך - "אבל אל תעיזו לומר שאיני יהודי". מאותה אמירה, הכוללת הערות נוספות עלול להיווצר הרושם, שמישהו מאתנו כתב באתר, לכאורה, שיהודי החי מחוץ לישראל או שאיננו מתנהג כיהודי על פי אמות המידה ההלכתיות-דתיות-יהודיות אינו יהודי. כל שנכתב הוא, שקיימת בעיה בחברה היהודית בישראל של היום, המצב כפי שהוא היום איננו מצב של קבע, ובעוד מספר מאות שנים הוא ישתנה. גם אז, להערכתי, יהודי יישאר יהודי, אבל כתוספת לזהותו הלאומית. אין לי ספק, שבעוד 300 שנה יהיה הבדל בין ישראלי-יהודי לבין קנדי-יהודי, אם כי אינני מסוגל לדעת מה יהיה אותו הבדל. גם חוק השבות איננו חוק לעולמי-עולמיא. יש בו בעייתיות, והוא ישתנה. לנושא זה אחזור בהמשך.

2. איש מאתנו אינו מטאטא דבר מתחת לשטיח, בוודאי לא את זהותו. אינני סבור שבתשובתי לנדב טיאטאתי משהו.

3. חשוב לגור במדינת היהודים, אבל לא במחיר של גזענות ושנאת האחר והזר. כבכל מדינה נורמלית, גם במדינה הלאומית של היהודים יחיו אחרים, שאינם יהודים, ללא כל אפלייה. הצהרתו (נובמבר 20002) של שר הפנים ישי (ש"ס), שהוא שואף שבישראל לא יחיו אלא יהודים לפי ההלכה, פסולה בעינינו מעיקרה.

4. יש הבדל בין הכחדה לבין התבוללות. אנחנו עדיין אומה צעירה. בעוד 300 שנה מושגים אלו, ומשמעותם, ישתנו.

5. בנושא "גיור" אתה גולש לתחום שאני כלל לא העליתי בתגובתי ליריב, ואינני רוצה לדון בו כאן. אומר רק זאת: הגיור הוא מושג דתי. כאזרח יהודי, המבקש לחיות במדינה יהודית בנפרד מהדת, יהיה עלי גם לטפל בבקשות של הצטרפות לעם היהודי. בהליך אזרחי לצורך קבלת אזרח חדש אבחר באחת מן המתכונות המקובלות בעולם הנאור בתחום ההתאזרחות, שתתאים לחברה היהודית החדשה בישראל המודרנית. לא שמעת אותי נותן הכשר לגיור רפורמי, ואני מסכים אתך לחלוטין, שגיור הוא גיור, תמיד דתי, גם כשהוא רפורמי, ומבחינתי הוא פסול מעיקרו.

6. "הקנאות להגדרה "יהודי": מדוע אתה משתמש במילה "קנאות"? זהו מונח בלתי מתאים ולא רלבנטי לנו. אין קנאות מצדנו להגדרת "זהות יהודית חילונית", אלא צורך, כורח. אין אדם יכול לחיות בלא זהות. בלא זהות הוא יסתפח כטפיל לזהותו של אחר. בזאת איננו רוצים. כאן נעוצה טעותם של יהודים חילונים רבים, שלא השכילו להגדיר את זהותם, והם חיים כטפילים על זהותם הדתית של אלו, שאת דתיותם הם עצמם דוחים.

7. "כאשר אינה מבררת תוכן כלשהו חושפת את בעיית הזהות היהודית אצלכם, החילונים: אני יהודי שאינו מחויב לגור בארץ, לא לשמור את הדת היהודית, לא להתחתן עם יהודיה, איני מחויב לערכי היהדות אלא לפי שיפוטי האישי, אבל אל תעיזו לומר שאיני יהודי" - זו הגדרתך. הגדרתי היא, ואלך בסדר שלך: אני יהודי. אני אגור בכל מקום בו אחפוץ לגור. נכון להיום - ואין לי תכניות אחרות באופק - מקומי כאן. ישראל היא מדינתי ומולדתי. המורשת וההיסטוריה היהודית הן מורשתי וההיסטוריה שלי. הלשון והתרבות היהודית הן לשוני ותרבותי. אני אתחתן עם מי שאוהב, ולא הדת תקבע את בחירתי או את העדפתי. כיהודי אני מחוייב לערכי היהדות ולערכי האדם באשר הוא אדם, בהחלט לא למצוות הדת, של שום דת. זכותך לומר שאיני יהודי. דעתך זו פסולה לגבי. אני יהודי.

8. "אז החילוני הוא יהודי, ומשבר הזהות שלו הוא אמיתי" - אתה צודק. ליהודי החילוני המצוי יש משבר זהות, וזאת משום שהוא, הוריו ומוריו התעצלו לחשוב, הזניחו ערכי יסוד הומאניים, ערכים של שוויון וזכויות אדם, והלכו בתלם חרוש, קל ונוח, של מסורת דתית שעבר זמנה ובטל קורבנה. ראה תשובתי הקודמת בנושא זה.

9. "ביאליק, אצ"ג, בגין ולענ"ד גם בן גוריון) - אנשים אלו הגם שלא הקפידו על קלה כחמורה, אהבו את הדת, כיבדוה ואהבו את שומריה" - יש הבדל בין אהבת הדת לבין כיבודה או כיבוד המאמינים בה. בן גוריון וביאליק לא אהבו את הדת. חזור וקרא את יצירותיו האדירות של ביאליק. שניהם כיבדו את הצדדים היפים שבדת. ביאליק גם לא אהב דתיים רבים, ראה שירו "בגיא ההריגה":

גם אני אינני מתעלם מאותם צדדים יפים ונפלאים שיש במורשת היהודית הדתית. אלא שבמקביל לכך, אינני מסוגל להתעלם מהעוול, הרוע והרשע שקיימים בדת היהודית, והמונצחים מעשית יום-יום בחיינו, כאן ועכשיו.

10. "הזהות היהודית נשחקת" - נשחקת רק הזהות היהודית הדתית. לצידה קמה ונבנתה ועודנה נבנית זהות יהודית חופשית, תרבותית, ערכית, סובלנית, אנושית.

11. "ומאידך ההתמודדות עם הקשיים הלאומיים, ביטחוניים, כלכליים והפיתוי להתנתק, 'לרדת' מהארץ מזקיקים את בירור 'הזהות היהודית' על מנת לעמוד בפרץ" - הפיתוי "לרדת מן הארץ" אינו שונה מהתנהגותם של כל יהודי העולם מאז חורבן בית שני ועוד קודם לכך. כבר אברהם אבינו ואחריו יעקב ובניו "ירדו" מצריימה משום קשיים כלכליים, ולא ראיתי רב שגינה אותם בשל כך. ארץ ישראל ציפתה 2000 שנה לבניה "האוהבים" שישובו אליה, והנה דווקא הבנים "הסוררים", אלו שהוריהם קרעו עליהם קריעה וישבו עליהם שבעה, נטשו בית אבא ועלו ארצה לבנות להם, ולנו, מולדת. היכן היו כל הרבנים הנפלאים, אוהבי הזהות היהודית, בכל אותן 2000 שנה? היכן היו הם במאתיים השנים האחרונות? היכן אהבת היהדות וזהותה של אדמו"רים לא מעטים בתקופת השואה, שהרגיעו את צאן מרעיתם והבטיחו להם, בשם האלוהים, שכל רע לא יאונה להם, שעה שהם עצמם ברחו לארצות הברית או לישראל, תוך שהם מפקירים את צאנם טרף לקלגס הנאצי הארור? היכן היתה זהותם ואנושיותם?

12. אסכם את תשובתי בנושא "זהות יהודית מהי": אין ספק שמדובר בסוגיה סבוכה ומורכבת ביותר, אחרת לא היו דנים בה ודנים בה ובכל דיון כזה מעלים חרס. ים של חומר נכתב בנושא, כולל דיונים במהותה ותקפותה של יהדות ללא דת, יהדות חילונית, או כפי שפרופ' יעקב מלכין (מכללת מית"ר = ראה באתר חופש) קבע = "יהדות כתרבות"(*). גם עמוס עוז הגדיר זאת יפה באומרו, שארון הספרים היהודי - כולו - שלנו הוא, אבל אנחנו הם אלו שנחליט מה מהספרים נשאיר על המדף, ומה נגנוז בארכיון שבמרתף.

13. העם היהודי נמצא במבוכת זהות. אלפיים שנה "לא הולכות ברגל". אלפיים שנה חיו פלגי העם ורסיסיו בארצות שונות, בתוך עמים ודתות שונות, ושמרו בציפורניהם על זהותם כיהודים. לא היתה קיימת דרך לאומית לבצע זאת, אלא אך ורק שמירה על מסורת וחוקי ההלכה - גם אם מרביתם לא היו דתיים. עד היום משמש בית הכנסת בארצות-ניכר מקום התקבצות ובית-ועד למפגשי-זהות גם לאותם יהודים שאינם דתיים, בניגוד לבית כנסת בארץ, שמי שמבקר בו הם אך ורק יהודים דתיים. יהודים חילונים מדירים רגליהם מבית הכנסת בארץ למעט אירועי "בר מצווה" או "נישואים", וגם בכך יחול שינוי בעתיד. אותו חילוני יבקר בבית-כנסת כשיגיע לארץ ניכר באחד מטיוליו, ואין בביקור זה שום משמעות דתית-אמונית, אלא סמל לקשר לאומי, יהודי. שהרי אין לו לחילוני מרכז תרבות שמסמל את לאומיותו בארצות ניכר.

14. ההלכה היהודית שימשה, אפוא, דבק ולבנים לקיומה וביסוסה של הזהות היהודית בגולה, עד שנת 1948. עם הקמת המדינה הופעלו בעם, לראשונה בתולדותיו, חוקים ממלכתיים, שחלקם עומדים בסתירה מוחלטת לחוקי ההלכה - בעיקר חוקים בתחום זכויות אדם, חופש אישי, משפחה ואישות, ושוויון בין כל בני האדם, אישה ואיש, יהודי ושאינו יהודי, ובכך ביטול (לפחות בחלקם) של עוולות נוראות שהדת גורמת לבני אדם, יהודים ויהודים למחצה (כיום) - כל מה שאמור להיות, והיה גם יהיה, במסגרת החוקה העתידית.

15. התבוללות איננה קללה. אסור לנו להמשיך ולפגוע בעם שלם, רק על מנת שחלק ממנו לא יתבולל. מי שרוצה להתבולל - שיתבולל. לא נאסור אותו באזיקים של תפילין (שאול טשרניחובסקי - "לנוכח פסל אפולו"). תמיד תישאר גחלת. הגלובליזציה בה אנו נמצאים בעולם של היום (בוודאי בעולם של מחר, שתלך ותגבר, מבטלת, אט אט, גבולות מוכרים ומקובלים שבין אנשים וארצות. מה שנחשב מאיים או מסוכן מבחינה זו לפני אלפיים שנה, נראה טבעי, מובן וחסר נזק היום, בוודאי בעוד 300 שנה.

16. ההסתגרות היהודית הביאה נזק רב בצורת גזענות והתנשאות. אלה חייבים לעבור מן העולם. ה"אתה בחרתנו", ה"יהודי עליון על הגוי" והמחשבה הנואלת ש"אנחנו נזר הבריאה" לא יהיו תקפים בעוד זמן. אני מקווה שבתוך זמן קצר מאד.

17. צדקת ברישא של מכתבך: נושא זה של זהות יהודית איננו חלק עיקרי במאבקו של אתר חופש בכפייה הדתית, וכדבריך, איננו שייך (לכאורה) לתחום הרגיל בו אנו עוסקים. אבל תגובתי בכתב באה לאור שאלה שנשאלנו בידי יריב, ואיננו נוהגים להתחמק משאלות. גם אתה, בתגובתך, לא יכולת שלא לגלוש לתחום הדתי, לתחום הגיור, ולסוגיות אחרות בנושא חילוניות/דתיות ביהדות. אתה גם מתעלם מן העובדה, שמי שמערים קשיים בנושא זה הם הרבנים הדתיים, ולא מנהיגים חילונים. בעיסת החיים שלנו כאן בארץ נושא הזהות היהודית איננו מנותק מהנושא הדתי. גם לכך יימצא פיתרון בעתיד. איך כתבתי? 300 שנה? אולי יותר, הלוואי ופחות.

18. לא אתה ולא אני נפתור סוגיות אלו בשיחה וירטואלית, גם לא ברב-שיח רציני יותר. כל שכתבתי בא בתגובה לשאלתו של יריב, שטען שאינו מבין את משמעות זהותו כיהודי החי בישראל. אני מקווה שתמשיך לבקר באתר, ואם תמצא בו עוד משהו שאינו לרוחך - כתוב. אנחנו תמיד עונים.

כל טוב, אוהד איש חופש.

(*) אני ממליץ שתקרא את הביטאונים "יהדות חופשית", בעריכתו של פרופ' מלכין, תמצא אותם באתר, ותוכל גם להזמין דרך הכתובת הרשומה שם.

ליאור,
למה דווקא בישראל:

אוהד שלום, קראתי בעיון את תשובתך למכתב של יריב, ובייחוד לשאלה "למה אנחנו דווקא בישראל ולא בארץ אחרת?". שתי נקודות חשובות שחסרות, לדעתי, בתשובה שלך, הן שאלת מהלך ההיסטוריה מצד אחד, והפוליטיקה העולמית מצד שני. עבורי, ואני מנחש שגם עבורך ועבור יריב, ישראל היא בית מלידה. לא שאלו אותי אם אני רוצה לגור כאן, או לעלות לכאן. זה היה ביתם של הורי (ששניהם, אגב, ילידי הארץ), וכאן נולדתי. לדעתי, זו סיבה מספיק טובה, ברמה האישית, לחיות בישראל - זה הבית שלי, במובן העמוק והבסיסי ביותר של המילה "בית", ואין כאן שום שאלה דתית או לאומית, אלא שאלה שהיא בבסיסה אישית. מי שרוצה לגרש אותי מהבית שלי, יצטרך להתאמץ לא פחות ממי שינסה להוכיח לי שהבית שלי הוא כאן מכל סיבה זולת הטריוויאלית ביותר.

מצד שני, כאשר באים להרהר על מהלכיהם של ראשי הציונות בסוף המאה התשע-עשרה ובתחילת המאה העשרים, מדוע בחרו דווקא בישראל, התשובה היא במידה לא מועטה פוליטית-גלובלית: רוב המדינות בעלות ההשפעה בעולם באותה תקופה, ובייחוד בריטניה וצרפת (אנחנו עדיין לפני מלחה"ע הראשונה, ותחילת ההגמוניה האמריקאית) היו בעלות נטייה נוצרית-דתית חזקה למדי, ובתור שכאלו הייתה להם סימפטיה ל"אחות הבכורה" - היהדות, שביתה והולדתה בישראל. הרבה יותר קל היה לשכנע את אותם אנשים (גם אם לא היו דתיים) שהלאום היהודי (גם אם רוב אנשיו לא היו דתיים) ראוי לקבל שטח בארץ ישראל ההיסטורית להקים בה בית לאומי. זו סיבה פרוזאית, כמעט צינית, אבל לדעתי היא הייתה השיקול המכריע האמיתי מאחורי דחיית רעיון אוגנדה על ידי הקונגרס הציוני.

בתקווה להמשיך לראות מכתבים ותשובות ברמה הזו באתר,
ליאור.

אוהד לליאור:

תודה לך ליאור על תגובתך, ואני מקבל את מרבית הדברים שכתבת, למעט שניים: ה"סימפטיה ליהדות" מצד צרפת ואנגליה, ושאלת אוגנדה.

לא לצרפת ולא לבריטניה היתה סימפטיה ל"אחות הבכורה" שלהם, היהדות, כהנחתך, והם גם לא הסתכלו עלינו כעל "אחות". יחסם של הצרפתים ליהודים היה שונה מזה של האנגלים, ולא הרגש "המשפחתי", כהנחתך, הביא אותם לתמוך ביהודים, אם תמכו. לשני העמים האירופיים הללו היו אינטרסים משלהם במזרח התיכון: צרפת שאפה מאז ומתמיד להיות הקובעת באזור סוריה-לבנון רבתי, גם היום. והאנגלים - להם היו שאיפות שלטוניות לא רק באזור הזה, אלא גם באסיה מצד אחד, ובאפריקה המזרחית מצד שני. אל תשכח שהתקופה היא עדיין התקופה הקולוניאלית (סוף המאה ה-19, תחילת המאה ה-20), אנגליה שולטת בהודו ובאפריקה, ובמזרח התיכון - המהווה את המעבר והקשר הגיאוגרפי ביניהן - היא מתחלקת בשלטון, באי-נחת רבה, עם צרפת. כל שיקול שנגע לנו, היהודים, נבע קודם כל ממטרות אנוכיות שלהן - ראה תשובתי בנושא זה לשאלתו של נדב, בהמשך.

לורד בלפור היה הראשון, שטובתו של העם היהודי עמדה לנגד עיניו כשהחליט, ב-2 בנובמבר 1917 להקים "בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל". רעיון זה אושר גם ע"י ממשלות אחרות של אנגליה, כולל בנוסח המנדט ב-1922. מניעי הרעיון היו בעיקר מדיניים: "בריטניה היתה מעוניינת בדעת הקהל היהודית בארה"ב, בהצבת ארץ-חסות בריטית באזור חיוני להבטחת הדרך להודו ובהתנערות מהצורך להקים קונדומיניום על ארץ ישראל עם צרפת" (ראה האנציקלופדיה העברית, ערך ציונות).

כל זה היה, כאמור, לפני השואה. השואה עשתה גם לשונאינו הגדולים "תזוזה" בלב, או במוח, ואין ספק, שההצבעה באו"מ ב-29 בנובמבר 1947 הושפעה בצורה ניכרת מאירועי האימה הללו: לא מאהבת מרדכי, אלא מרגשות-אשם בזוועה שנגרמה לו.

אתה צודק בכך, שרעיון אוגנדה נדחה על ידינו משום הרצון לבנות את ביתנו כאן, בארץ ישראל. רעיון אוגנדה נדחה בידי הקונגרס הציוני ה-7 בשנת 1905 (ראה ערך אוגנדה, האנציקלופדיה העברית), אחרי חוות דעת שלילית שהתקבלה מוועדת חקירה שנשלחה לאוגנדה מטעמה, ואחרי ש- "הקונגרס הציוני ה-7 קיבל החלטה, לפיה רשאית ההסתדרות הציונית לעסוק בהתיישבות אך ורק בארץ ישראל". לא היה קשר בין רצונה זה של ההסתדרות הציונית לבין החלטות אנגליה או צרפת. להן היו, כאמור, שיקולים אחרים, שבמקרה התאימו גם לנו.

נדב לאתר -בנושא "אוגנדה":

לאוהד מחופש שלום,

קראתי את מכתב התגובה שפרסמת בנושא "למה אנו חיים דווקא בארץ ישראל", זהו המאמר הראשון באתר חופש שלא הסכמתי איתו לחלוטין. אני חושב שהטעות הגדולה ביותר בהיסטוריה של העם היהודי היתה דחיית הצעת אוגנדה. לא סבלנו מספיק שהיינו צריכים להידחף לתוך שטחים שנמצאים בידי העם הכי אלים והכי פנאטי בכדור הארץ? הרי חורבן ישראל השלישי הוא דבר צפוי לגמרי, אולי כואב להגיד את זה, אבל ברור שמדינת ישראל נמצאת כיום על מסלול התרסקות ודאי, השאלה היא מה ימוטט אותנו קודם.

אי-אפשר להצדיק את המצב בזה שגם העמים האירופאים יושבים על אדמות כבושות, האירופאים נלחמו על אדמותיהם ולבסוף הגיעו לסידור המקובל על כולם, אבל המלחמות הללו נגרמו בגלל מוחות מעוותים של דיקטטורים רצחניים כדוגמת היטלר וסטאלין. אנחנו כעם המחפש מרחב מחייה "פרטי" במאה ה-20 היינו צריכים להימנע ממלחמות ולהתיישב באוגנדה. אתה הרי איש חופש ואני מניח שאתה מכיר את סיפור האבולוציה ביסודיות, וודאי אתה יודע שאחת מסגולותיו הגדולות של האדם היא היכולת לנדוד ממקום למקום ולהסתגל ע"י טכניקות ייחודיות. אם הומו-ארקטוס יכול היה לעבור מאוגנדה לאירופה אז העם היהודי יכול לעבור מאירופה לאוגנדה.

החלטת האו"ם שקבעה כי ביתנו הוא בישראל היתה נגועה בהמון אינטרסים בריטיים ומערביים והיתה גם מין פיצוי על השואה (בעיקר כדי שהאירופאים יוכלו לשכך את רגשות האשם, לדעתי). אם לא השואה, סביר מאוד שעד היום היינו חיים כל אחד במדינתו, סובלים מהתנכלויות של עמים שונים וחולמים על ארץ ישראל בלי לדעת שהמצב שם לא יהיה טוב בהרבה.

אני חי בתחושת החמצה כי אני בטוח שהראש היהודי היה מקים באוגנדה מדינה יהודית לתפארת שלא היתה נופלת משום מעצמה, אם הגענו עד לכאן למרות כל הקשיים מי יודע מה היינו מצליחים לעשות בלעדיהם.

יש להודות בכך שהקמת מדינה יהודית באוגנדה היתה פותרת את הצרות הגדולות ביותר שיש למדינתנו כיום, בטחון וכלכלה. הנה.. שוב הסתבכנו ממניעים דתיים.

אשמח לקבל תגובה,
נדב.

אוהד לנדב:

אוגנדה (1) = האלטרנטיבה:
אוגנדה לא היתה האלטרנטיבה הזרה היחידה לארץ ישראל. היו גם ארגנטינה, בירובידג'אן, קפריסין, ועוד. במה עדיפה אוגנדה על ארגנטינה? שהרי באוגנדה היו מבשלים אותנו על האש, ואוכלים את בשרנו כמטעמי-עדן ערבים לחיכו של אידי אמין... הרי גם אוגנדה לא היתה ריקה מאדם. מי היה מבטיח לנו ששחורי-אוגנדה היו טובים אלינו יותר מערביי הגדה?

אוגנדה (2) = גורלו של האדם הלבן באפריקה:
האם שכחת מהו צבע עורנו? ראה מה עלה בגורלם של כל המתיישבים הלבנים בכל ארצות אפריקה! בכוונה כתבתי "מתיישבים" ולא "כובשים אימפריאליסטיים"... גם ההולנדים, שבאו לדרום אפריקה לפני 400 שנה, נזרקים היום החוצה ככלבים, שלא לומר על אלו שנשחטו. והרי אנחנו גם "לבנים" וגם "יהודים"... התחושה שלך "אני חי בתחושת החמצה כי אני בטוח שהראש היהודי היה מקים באוגנדה מדינה יהודית לתפארת שלא היתה נופלת משום מעצמה" היא תחושת כזב, בועת-סבון שאינה מחזיקה מעמד אפילו דקה אחת.

אוגנדה (3) = המולדת:
בחולמך חלומות מתוקים על עליסה בארץ אוגנדה, אתה מתעלם מאחד המרכיבים החשובים ביותר בנפש האדם, והוא הקשר עם עברו, הקרוב והרחוק. בעברית קוראים לזה "שורשים". אתה יכול לחיות שנה, עשר שנים, אולי עשרים בגן-עדן של איי סיישל, או טהיטי, או איי הפסחא, ולהאמין שאוט-אוט-אוט הגעת אל המנוחה ואל הנחלה. אבל ברגע מסויים, לעתים כבר בטווח השנה הראשונה, לעתים כעבור עשר שנים, או יותר, מתעורר זיק מוזר בנפשך. ואם לא בנפשך - בנפש בת-זוגך או ילדיך. ואז מסתכלים סביב, מחפשים משהו מוכר שיזכיר את בית-אבא, את הרחוב בו שיחקת בגולות עם אורי ומאיה, את הקומזיץ המשגע בו נישקת לראשונה את לימור, תבקש להריח את ריח התבשילים המוכרים לך ממטבחה של אימא, או את הספרייה של הדוד ציון, ועוד. אלא שלכל אלה לא יהיה זכר. סביבך יתרוצצו אנשים אחרים, זרים ומוזרים, ושום דבר מהקיים האוגנדי לא יזכיר לך דבר. לא צריך ללכת רחוק להבין זאת. בדוק נא אצל ילדי הישראלים שעברו לחיות בארצות הברית, ויש לא מעט כאלה. בדוק ולמד מהן הבעיות הנפשיות וההתנהגותיות שיש לדור השני בארה"ב, ותבין מהי כוחה של מולדת. תופעה מוזרה: ישראל שלך היום היא מולדת גם ליהודי שלא נולד בה. אבל זו עובדה. סביר להניח שבעוד 300 שנה המצב יהיה שונה. אבל אנחנו הרי מדברים על היום.

אינטרסים בריטיים:
כתבת: "החלטת האו"ם שקבעה כי ביתנו הוא בישראל היתה נגועה בהמון אינטרסים בריטיים ומערביים". גם הרעיון של אוגנדה לא רעיון יהודי היה, אלא רעיון בריטי: היה זה האנגלי יוסף צ'ימברלין, שר המושבות בממשלת סולסברי באותן שנים, שהציע לתיאודור הרצל, בשנת 1903, שההסתדרות הציונית תקים אוטונומיה יהודית במזרח אפריקה. גם כאן פעלו אינטרסים זרים לנו - בריטיים במקרה זה. לא טובת העם היהודי, עצמאותו ועתידו הלאומי עמדו לנגד עיניהם! מטרת הבריטים היתה למשוך כוח אדם מוכשר וכסף לפיתוח שטחים אלו לטובת האינטרסים הבריטיים!

עמי אירופה:
את דברי על עמי-אירופה, שאף אחד מהם לא התנחל בארץ ריקה, הבאתי לצורך טיעונים מוכרים, שלכאורה "כבשנו" ארץ מיושבת.

הומו ארקטוס:
אין שום נקודת דמיון או השוואה בין נדודיו של האדם הפרה-היסטורי לנדודיו של האדם במאה ה-19.

החלטת האו"ם:
בוודאי שלהחלטה זו היו אינטרסים! בוודאי שהשואה שיחקה תפקיד חשוב ביותר בקבלת ההחלטה. מה הקשר בין זה לבין אוגנדה? האם לדעתך היינו יכולים להתיישב באוגנדה בלי החלטת או"ם, גם אם הוא שמום?

תחושת ההחמצה:
זו תחושתך הפרטית, נדב. כל אחד מאתנו חי בתחושות החמצה אין-ספור בחייו. לא תחושות כאלו קובעות במקרה זה, אלא שיקול-דעת מדיני וחברתי נבון ומפוכח.

הצרות שלנו:
התיישבות יהודים באוגנדה לא היתה משנה, להערכתי, דבר בתחום דת-מדינה: גם שם היו החרדים מוצאים דרך להשתלט על הנפש היהודית-חילונית העצלה, הלא-אכפתית, השאננה והלא-מבינה, והיו עושים שם בדיוק את מה שהם עושים כאן היום.

עד כאן להערות שלך. והנה שתי הערות שלי:

הטעות שלנו:
אנחנו טעינו פעמיים: פעם אחת עם ראשיתה של הציונות, בסוף המאה ה-19, כשיצאנו מנקודת הנחה שנקנה אדמות של ערבים ובזה תסתיים הבעיה. פעם שנייה - כשבן-גוריון שכח מה כתב תיאודור הרצל בספרו "מדינת היהודים", שאמורה היתה לקום בשני תנאים: הגבלתם של קציני הצבא - לקסרקטיניהם, והרבנים - לבתי הכנסת: "לא נניח לכיסופים התיאוקרטיים של אנשי הדת שלנו להרים ראש. נדע לרתקם אל בתי-התפילה שלהם". חד וחלק. בן-גוריון שגה, נתן בידי הרבנים כוח ושליטה (רבנות, כשרות, נישואים, פטור מגיוס), ובאותו רגע החלו הבעיות שלנו.

מעשית: אין בוכים על חלב שנשפך - לא שפיכתו באוגנדה, לא שפיכתו ברבנות. את הגלגל לא נוכל להחזיר לאחור, גם אם אתה צודק בהתייחסותך לאוגנדה, ואינך צודק. אנחנו כאן, נצטרך לחיות כאן עוד דורות רבים, וחובה עלינו לעשות הכל על מנת שחיינו וחיי ילדינו יהיו אנושיים, אפשריים ונסבלים.

תודה על סבלנותך,
אוהד איש חופש.