בבמת חופש 'חילוני, דעתני, נאור, חופשי' הוזכרו האקדמיה ללשון העברית ומונחיה. יש להעיר בהקשר זה על כמה מן הדברים שהובאו:

א. דעתן (אגב: ה-ד בפתח, ולא בקמץ, כפי שכתב רון טל) ודעתנות קבעה האקדמיה (במונחי הפסיכולוגיה) לעניין אסרטיבי, אסרטיביות - והגדרתו: אדם המדגיש את דעתו, מביע אותה בתוקף ועומד על זכויותיו; תכונתו של הדעתן היא דעתנות. אין לקביעת האקדמיה דבר עם מה שכתב, למשל, רוני ("... אבל נדמה לי שהפירוש העכשווי של המושג הוא מי שיש לו דעה על כל נושא בעולם, והקונוטציה היא של אדם טרחן ומייגע."). המונח - כפי שקבעה אותו האקדמיה - הוא אפוא מונח מקצועי ניטרלי בלבד והפרשנויות לו - כפי שהובעו בשיח האמור - הן על דעת משתתפי השיח בלבד, ואינן משקפות את מונח האקדמיה וכוונתו המוגדרת במקורו המקצועי-תכליתי.

ב. רון ורוני הזכירו את המונח שח-רחוק (כמונח-תחליף לטלפון הלועזי), וייחסוהו לאקדמיה. שח-רחוק (וכן 'נמנמת' לפיג'מה, 'תבטת' לטלוויזיה ו'שגר-פגר' כתחליף לאמבולנס) הוא - כמו האחרים שהוזכרו בסוגריים - מונח שמעולם לא נידון (וממילא לא אושר) באקדמיה. האקדמיה קבעה שטלפון וטלוויזיה ופיג'מה ישמשו גם בעברית התקנית (אמנם לפיג'מה הציעה האקדמיה גם מונח עברי: חליפת-שינה - אבל לא 'נמנמת'!), ושגר-פגר אינו אלא הלצה עממית-אווילית. 'אמבולנס' אפוא משמש גם הוא במונחי האקדמיה התקניים (ואפשר כמובן לומר: ניידת-הצלה).

ג. תשר (=טיפ) - שהזכיר רוני - הוא מונח נאה מאוד דווקא, ונקלט לא-רע יחסית בעברית הישראלית.

ד. אשר להערה לכתיב של דווקא/דווקה (אצל עוזי אורנן) - זה הכלל שקבעה האקדמיה: שמות שהתגלגלו לעברית מן הארמית והמשמשים בצורת נקבה נכתבים בה"א בסופם (דוגמות: דוגמה, שאילתה, סדנה, טבלה, פסקה, עסקה, קופסה, גרסה, משכנתה, אסמכתה, אתנחתה, בדותה, קיימה [=קיימא]). דווקא שונה מכל אלה, משום שהיא תואר-פועל ולא שם-עצם, ואין הכלל האמור חל עליה (אנו נעדיף לכתוב, למשל: בניחותא [=תואר-הפועל!], ולא בניחותה), אך מי שמעדיף את הכתיב בה"א - הרשות בידו כמובן לבחור בו.

* * *

לגופו של  השיח: אני מגדיר עצמי 'הומניסט חילוני' - הגדרה זו מספקת אותי (מם שוואית) ומספקת לי (מם פתוחה [=בפתח]), ואין לי צורך בחלופות. לבטים יתרים בנידון זה - תועלתם מועטה ונזקם מרובה.