במת חופש
חילוני, דעתני,
נאור, חופשי
המונח "חילוני" משמש את הציבור הרחב בחיי היום-יום,
בתקשורת ובתחומי הביטוי הספרותיים השונים. מושג זה השתרש מבלי שאיש נתן דעתו על כך
מלכתחילה, שמשמעות המונח איננה משקפת נכון את מהותו המעשית-רעיונית-תרבותי-ערכית.
"חילוני" אומר אברהם אבן-שושן במילונו, הוא "לא קדוש, שאינו קשור
בדת", ו"חילוניות" היא "אי-דתיות". מסיבה זו מעדיפים
להשתמש במונח שלא יהיה קשור לא לדת ולא לשלילתה, והשם האחר המקובל, לפחות באתר
שלנו, הוא "חופשי". אלא שגם למונח זה יש מסתייגים, בייחוד
מבקרים-מלגלגים: "אז מה? אתם חופשיים לעשות כל העולה על רוחכם? ככה?
אנארכיה?". ביקורת זו הביאה אותנו להסביר מהו
ה"חופש" שלנו ומה משמעות השמות "חופש" ו"חופשי"
לתפיסתנו וגישתנו.
אלא שבכך לא נפתרה הסוגייה, ועדיין קיימים ויכוחים, אי-הסכמות
וחילוקי-דעות בקרב הציבור החילוני-חופשי בשאלה, כיצד ראוי להגדיר את עצמנו, ומה שם
ניתן להשקפתנו-אורח-חיינו ומהותנו כבני-אדם השייכים לעם היהודי, שאינם דתיים ואינם
מאמינים בקיומו של אל, יהיה אשר יהיה בעיני מאמיניו. במסגרת זו קבלנו את המכתב הבא
מרון טל, ובעקבותיו התפתח דיון בין חברים וידידים של אתר חופש.
רון טל לאתר חופש
(השם מתפרסם בהיתר הכותב)
המושגים חילוני או חופשי אינם משקפים באופן מכובד את
זהותנו, ויש להחליפם. את חשיבותו של שם הזיהוי כיוצר אסוציאציות ותחושות הזדהות
או דחייה סיכמו מחקרים רבים. על זה בנוי עולם הפרסום. שם טוב שווה אלף
מילים. ואצלנו המילה חילוני מקרינה מה? חול? חיל? (חול = ו' בחולם, חיל = ח'
בחיריק) כמה נמוך! כמה אפסי! אני ממש מתבייש להגדיר עצמי ככזה בגלל
האסוציאציה הנחותה והצליל החול-ני (ל' בקמץ).
האם המילה חילוני מקרינה את הררי החוכמה, התרבות, הדמוקרטיה, המדע ודעת שצברנו
בדורות האחרונים?
הערך "חילון" לא קיים כלל באנציקלופדיה העברית ולא ביודאיקה. המושג
חילונים איננו מגדיר מה או מי אנחנו, אלא רק מה אנחנו לא: אנחנו לא
דתיים. זה כמו המושג גויים שכל כוונתו מי שאינם יהודים, אך איננו מרמז מי
ומה הם כן. סוקרטס, ניוטון, שיקספיר, בטהובן, מה הם, גויים? זה הכל? יש
להניח למילה חילוני ולהתחיל להשתמש בהגדרה עצמית בעלת צליל יוקרתי, חיובי, שניתן לבסס עליו חינוך וגם גאוות יחידה!
אני מציע דעתני... דעתנים... דעתנות (ד' בקמץ, ע'
בחתף-פתח, ו' בשורוק). שורש זה משדר דעה ודעת, שהן אושיות
הדמוקרטיה והמדע, שאינן מצויות במהות החרדית. זוהי זהות חיובית-עילית, שנעים
להשתייך, לשאוף ולחנך אליה. במילון ייכתב: דעתנות - אמונה שבמרכז ההוויה נמצא האדם
(ולא אלוהים), והוא (האדם) המעצב באמצעות דעה (דמוקרטיה) ודעת (מדע), את חייו, את
זהותו ואת עתידו. (או משהו ברוח זו.)
המילה "חופשי" שלאחרונה מתחרה בחילוני היא נחמדה, אבל יש לה קונוטציה מיידית
של הפקרות ופריקת עול. "בהודו יש חופש, יש סמים ויש נופש". עיקרה של הדמוקרטיה
הוא שותפות באחריות ותמורתה מעט חופש. כמה אחוז חופש יש בביה"ס, בצבא,
באוניברסיטה, בעבודה, או על הכביש? אם החלטת באופן "חופשי" להתנדב
לצנחנים, ללמוד רפואה, להתקבל לעבודה, מכאן והלאה, במונחי זמן, יש 1% חופשו-
99% אחריות, חובות, דעה ודעת. זה כמו ברכבת - חופש הבחירה הוא רק בתחנות.
השינוי יקל גם על חוזרים בשאלה ומסורתיים לעלות לדרגת דעתני במקום לרדת לדרגת חילוני (יעני גוי). הצליל דומה משהו, והמעבר איננו כל כך מכאיב כי הדעתני כולל בתוכו (אם רוצים) גם דתי (דעתני) מה שיכול לסמל שכולנו
בעצם עם אחד!
הבה נדחוף את הזהות החדשה בתנופה דרך המדיה ונעורר בכך את האנשים לחשוב
מחדש על זהותם, להתגאות בה, להתעורר ולהיות מעורבים. ולילדינו ניתן כבר לגדול
כמובן מאיליו אל תוך זהות יוקרתית אחראית ודמוקרטית של דעה
ודעת. אתה יהודי דתי? אני יהודי דעתני! זה כל ההבדל.
רון טל
אוהד לרון
שמי אוהד, ואני חבר צוות האתר. אתה צודק בטענתך, שהמונח "חילוני"
איננו טוב דיו, והמונח "חופשי"
איננו מצביע בבירור על מהות החופש שלנו. אתה צודק גם בכך, ששם טוב שווה הרבה מאד
במושגי הפרסומת המודרנית, וכבר אמר קהלת - "טוב שם משמן טוב". אלא
שאליה וקוץ בה: שם צריך לא רק להיות טוב, אלא גם להיות ברור, קליט ושמיש. אם נכתוב
היום באתר שאנחנו יהודים דעתנים, יורמו כנגדנו כל הגבות, ומרבית אוהדינו יפנו לנו
עורף.
ואומר לך עוד משהו: סוגיית השם והשימוש במונח "יהודי חילוני"
נדון כבר שנים בארגונים חילוניים שונים ובידי אישים רמי-מעלה בתרבותנו, וכל
הניסיונות שנעשו להשתמש בשמות חלופיים עלו בתוהו.
אני סקפטי לגבי קליטת השם שאתה מציע. יש לנו בלאו הכי ויכוח מתמשך עם
הציבור היהודי-החילוני על מהות יהדותנו ועלינו להרבות במאמרים המחזקים את גיבוש
ההכרה בזהותנו זו, יהיה שמה אשר יהיה. יהדות היא מכלול התרבות שיצרו בני העם
היהודי לדורותיהם, ולכן אין לנו שום בעיה עם השם "יהודי", שאיננו שם
נרדף לדת היהודית. יהודי-חופשי, עם כל מגרעותיו, הוא מונח קליט ומובן היטב בציבוריות
הישראלית. עם זאת - הצעתך ראויה למחשבה ושיקול-דעת - ניתן עליה את דעתנו.
בברכה
אוהד מאתר חופש
רוני לרון
שלום רון - שמי רוני, וגם אני חבר בצוות האתר, כמו ידידי אוהד, שהעביר לי
עותק ממכתבך ותשובתו. אני מסכים איתך בחשיבותו של שם. מי שמשתלט על מילה טובה,
בהחלט מטה את המגרש לטובתו. ההגדרה "חילוני", הבאה מהעולם הדתי
("קודש וחול") אינה מחמיאה במיוחד. בעיני משמעותה - מי שאין לו דעה
לכאן ולכאן בנושאי דת, וסתם הולך אחרי הזרם, בלי לחשוב יותר מדי.
כמו כן, אני מסכים ש"חופשי" הוא כללי וסתמי מדי. חופשי ממה? כל
כמה זמן אנחנו מקבלים מכתב ממישהו שמשוכנע שהמטרה של אתר חופש זה לקדם את החופש לעשן
סמים קלים, למשל...
ובאשר ל"דעתן" - אני מבין את כוונתך, אבל נדמה לי שהפירוש
העכשווי של המושג הוא מי שיש לו דעה על כל נושא בעולם, והקונוטציה היא של אדם טרחן
ומייגע. אישית, אני מעדיף את המונח "נאור": אני יהודי נאור, יש לי דעות
נאורות, לעומת הדעות החשוכות של אחי החרדים. "נאור" כמובן זה דבר טוב
וחיובי, ברמה האסוציאטיבית. כמו כן, זה מתחבר היטב למושג האנגלי Bright, ומאחורי
זה תנועה שלמה עם מטרות די דומות לשלנו - ראה אתר http://www.the-brights.net
רוני
רון משיב לאוהד ורוני
שלום רוני ואוהד, תודה על התגובה המהירה. לשאלתך אוהד, אפשר לפרסם את
מכתבי בשם רון טל (ללא האימייל).
ממעקב ארוך-שנים אחר מילים חדשות שהוכנסו לשפה ע"י האקדמיה ללשון נוכחתי,
שכל מילה בתחילת דרכה "לחצה" באיזה שהוא מקום כמו נעל חדשה, ורק לאחר
הרצה התיישבה כמו שצריך והביעה בדיוק את מה שהתכוונו יוצריה. זכורה לי למשל כניסתה
של המילה "יוקרה" לנעליה הגדולות של המילה פרסטיז'ה שקדמה לה. כמה זלזול
וביקורת היו על נמיכות ה"יוקרה", שהתקשרה ליוקר של מצרכים. והנה היום
היוקרה מקרינה את מלוא ערכה 'באור יקרות' (לשם מליצה). עם הזמן מושג חדש משיל
מעליו קונוטציות ראשוניות ומקרין בדיוק את עצמו.
שאלה לגיטימית היא אם מושג כמו דעתן או נאור יעבור את תקופת
ההרצה. הנה שח-רחוק לא הצליח להוציא את הטלפון "בחוץ". אני אוהב גם
את המושג "נאור" אף שגם הוא עשוי להעלות ביקורת.
רוני לרון
אני שמח שהמושג "נאור" נראה לך. אני חושב שנתחיל להשתמש בו
ברצינות באתר.
לגבי "שח-רחוק" - יש לי השערה שמילה של האקדמיה ללשון לא תחליף
מילה אחרת אם המילה החדשה יותר ארוכה או קשה להיגוי מהמילה הקיימת. כך לגבי
שח-רחוק, כך גם, למשל לגבי "תשר" (שתי הברות, מול "טיפ" -
הברה אחת).
ל"נאור" יש יתרון שהוא כבר קיים, בערך ובכוונה הרלוונטיים לנו. צריך
רק "לנער ממנו את האבק" וללטש אותו קצת שיוכר ויובן בהקשר בו אנחנו
פועלים ואליו אנו מתכוונים.
רוני
עוזי אורנן לצוות האתר
[עוזי אורנן הוא פרופסור לבלשנות בטכניון בחיפה, פעיל ותיק
במאבק לחופש מדת, ממקימי הליגה למניעת כפייה דתית בשנות החמישים]
לצוות האתר שלום רב ותודה על הכבוד. מכל ארבע המילים בכל זאת מוצאת חן
בעיני המילה חופשי. קודם כול היפוכו של חופשי הוא עבד, כי הדתי הוא
עבד האלהים והחופשי איננו עבד אלא מי שהשתחרר מעבדות.
הדת, עד היום, היא חוויה של עבדות. נכון שהחופש של האדם מתיר לו גם
להיות פורק עול. אבל "עול" איננו רק של האדם הדתי לעבוד את אלוהיו, אלא
הוא גם עול של החברה. עול הוא להשתלב בחברה, בעבודה, בלימודים, בשירות הציבור (לא
רק "שנת שירות" בהתנדבות היא שירות הציבור, אלא גם מילוי חובות
ותורנויות, כגון סדיר או מילואים, תשלומי מיסים וכדומה). אנחנו איננו מטיפים לאדם
לפרוק את עול החברה האנושית, אבל למען טוהר החופש של האדם מוכנה החברה האנושית להתיר
לו גם לנסוע להודו - אם יצטייד בדרכון ובוויזה ואם יכיר ב"עול" של
התנהגות לפי חוקי הודו.
הטענות נגד חופשי שנטענו בחליפת המכתבים אינן מבוססות על הבנת
"חופש" כראוי.
כאמור, גם הבחירה בהפקרות או ב"פריקת עול" כלולה בחברה החופשית,
אלא שיש לה אמצעים לדבר על לב האדם (ולמעלה מזה) להימנע מפריקת העול החברתי. זה
אינו אומר שהחברה אינה חברה חופשית, וזה אינו אומר שהאדם אינו חופשי אם הוא בוחר
לא לפרוק את עול החברה. גם כשהוא בוחר במסלול חיים (ותמיד המסלול מחייב אחריות)
הוא בוחר בזה כאדם חופשי. הניסיון לכמת את החופש באחוזים הוא אמירה ריקה וחסרת
ביסוס. גם מי שלומד רפואה חופשי להפסיק בכל רגע את לימודיו ולצאת לצעוק קוקוריקו
מעל כל גג, ולכן גם הוא אדם חופשי, אלא שהוא בוחר (ברוב במקרים) לא "לפרוק
עול". החברה תגמול ו על לימודיו לאחר זמן.
נאור היא
מילה נחמדה ומעוררת אהדה, אבל היא אינה מתאימה לתיאור של אדם חופשי שאינו עבד לדת,
אלא לאפיון כללי של משטר או מדינה. יכול בהחלט להימצא בינינו אדם חופשי שדווקה
[*] איננו נאור...
דעתן
- כבר כתב רוני בצדק "שהפירוש העכשווי של המושג הוא מי שיש לו דעה על כל נושא
בעולם, והקונוטציה היא של אדם טרחן ומייגע." חס ושלום!
החיסרון בחילוני - שמקורו בתפיסה הדתית היהודית. אבל תחילתו כינוי
תמים לאדם שאינו כהן, כלומר אינו עוסק בקודש. אלא שדבק בזה גם אבק של פחיתות (שוב
בספרות היהודית, שבתמציתה הייתה בעיקרה דתית). לכן בעיני ראוי יותר להתכנות חופשי
מאשר חילוני.
אבל מה שמפריע לי באמת היא הדבקות המוזרה ב"יהודי". מה דעתכם על
ההבדל בין ישראלי ל יהודי ? ומה ביחס לישראלים שאינם יהודים ?
אחיכם יושבי ארצכם שאינם מצאצאי היהודים אינם מעניינים את חברי אתר
"חופש"? נדמה לי שזו סתם אי יכולת לצאת משטיפת המוח המתנהלת בכל פינה -
מגן הילדים ועד העיתונים והאוניברסיטאות "הדעתניות"...כאילו "העיקר
להיות יהודים". את עיקרי אמונותינו, אנחנו החופשיים, אנו שואבים בלי כל הבדל
מכל חכמי "אומות העולם" (ובהם כמובן גם יהודים, בלי הבדל), ולא דווקה מן
ה"דעתנים" היהודים. מה שאמר רוסו או מה שנכתב בהכרזת העצמאות של ארצות
הברית הוא יסוד מוצק באמונתנו לא פחות מן הפנינים שאולי ניתן לגרד אפילו בחיבוריו
המבולבלים של נ-נח-נחמ-נחמן, המגמגם מאומן. מהי הדבקות חסרת הטעם בכינוי
"יהודי חופשי" או "יהודי-חילוני"?
סיפור קטן: לפני כמה שנים בא לאוניברסיטה העברית משתלם לאחר הדוקטורט שלו
לבלות איתנו שנה. הוא ישב איתי בחדר והתיידדנו. כשהזמנתי אותו יום אחד לארוחת ערב
התברר שגם הוא אתיאיסט. הוא היה גרמני, ואמר לי : "אבל זה לא פשוט. כשאני
אומר שאני אתיאיסט, מייד שואלים אותי - אבל איזה אתיאיסט אתה, קתולי או
פרוטסטנטי?..."
ושוב תודה על הכבוד
עוזי אורנן
צופיה מלר לאתר חופש
[צופיה היא דוקטור בחינוך ומוסמכת בספרות, לשון עברית ומקרא,
פעילה בעמותה ובאתר חופש]
אינני בלשנית, אבל הנושא שנדון כאן והועלה בידי רון טורד את מנוחתי שנים
רבות, ואם דעתי לגביו אינה נחרצת, אין זאת אלא משום שהוא באמת איננו חד-משמעי,
ופנים לו לכאן ולכאן. עם זאת, בין האלטרנטיבות העומדות על הפרק קרובה עמדתי יותר
מכל לזו של פרופ' אורנן - להוציא הערכתו בעניין המושג "יהודי", דהיינו -
חופשי הוא המקובל עלי יותר מהאחרים, על-אף מודעותי למגבלותיו בשימוש הנוכחי.
שלילתו, כמו שלילתן של אופציות אחרות מקורה, לדעתי, באסוציאטיביות אישית יותר
מאשר בהנמקה לשונית משכנעת ואובייקטיבית. המושגים "דעתן" או
"נאור", למשל, מעוררים אצלי אסוציאציות שונות מאלה שהם מעוררים אצל
תומכיהם בהתכתבות זו שלנו, וזאת בלא קשר למשמעות ההגדרה שנמצא במילון זה או אחר. לכן
גם הקונוטציה שונה מאיש לאיש. גם אין זה קשה, בעיני, לשלול מושג זה או אחר ולמצוא
אלף ואחת הצדקות לשלילתו. למשל: המושג "נאור" ואפילו "דעתן"
מעוררים בי תחושה לא-נעימה של התנשאות על הזולת, שהוא, כביכול, "חשוך"
(כניגוד לנאור) או "בור" (כניגוד לבעל-דעת), ובהחלט לא הייתי רוצה
להיתפס ככזו המתנשאת על זולתי הדתי.
"חילוני" אף הוא מותיר בי טעם רע של התבטלות עצמית בפני
"קדושתו" של הדתי, ויותר מזה - דווקא משום שבפיו זהו כינוי של גנאי,
אינני רוצה ואינני מוכנה לשחק לידיו ולהשתמש (ולו גם מחוסר ברירה) במושג זה שהוא
בחר לכנותני בו.
עד כה על-דרך האלימינציה, כלומר, מדוע לא נאור, דעתן או חילוני. אשר לדרך
החיוב, כלומר, מדוע כן "חופשי": אודה מראש שאין לי נימוק מאד
משכנע לטובתו, ואני מעדיפה אותו רק משום שהוא טוב בעיני מן האחרים, אך לא אהסס
להחליפו אם יימצא לו תחליף משכנע יותר בעיני.
ובכן, המושג "חופשי" בעיני הוא חיובי באופן אובייקטיבי, ומשיב
רוח רעננה על מה שאנשים כה רבים לאורך דורות היו מוכנים למסור את נפשם למענו: חופש
מכבלים; חופש משיעבוד; חופש מאינוס רצון הזולת (אלוהים או אדם, היינו-הך!) וכפייתו
עליך; חופש להחליט, לחשוב, להרגיש, לבחור ולעשות מה שראוי בעיניך. זו האסוציאציה -
ואם תרצה , המשמעות - של חופש בשבילי.
נכון, שהמושג אינו ספציפי דיו, ואיננו מיוחד למובן לו אנו מתכוונים כולנו.
ואולם, כנגד טענה זו של כלליות-יתר הנשמעת כנגד המושג "חופשי",
יש לי מענה, שאם לא רגשית, אותי הוא משכנע דיו מבחינה לוגית:
הדת ביסודה תמיד היתה טוטאלית. היא היתה כללית במובן זה ששלטה (ועודנה
שולטת) בכל תחומי הרגש, המחשבה והעשייה האנושית. להלן דוגמאות קטנות אחדות:
הרגש
- "ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך"... כאילו אפשר
מלכתחילה לכפות רגש כלשהו, ולחייב אותו - ואהבה בתוך זה - על מישהו, רק משום
שנצטווה עליו!
המחשבה - "והגית בה יומם ולילה", או להבדיל, הציוויים המופיעים
ב"שלחן ערוך" המורים לאדם במה יהרהר בשבתו, במחילה, בבית-הכבוד:
"בבית הכסא אסור להרהר בדבר תורה. לכן בהיותו שמה, טוב שיהרהר בעסקיו
ובחשבונותיו, שלא יבוא לידי הרהור תורה או הרהור עבירה, חס ושלום, ובשבת, שאין
להרהר בעסקיו, יהרהר בדברים נפלאים שראה ושמע" (קיצור שלחן ערוך, ד', ד', עמ'
ה').
העשייה
- כל קיום המצוות אינו אלא תביעה טוטאלית, מחייבת וחסרת-פשרות לעשייה, שלא בהכרח
היית עושה מרצונך החופשי, מבחירתך, או אלמלא נצטווית.
הנה כי כן - אם הדת היא כל-כך כוללנית, תובענית ומקפת, הרי מותר גם לשחרור
מכבליה שיהיה כוללני, כי אם הכפייה היא טוטאלית, הרי גם השחרור, ובעיקר - תחושת
השחרור מן הכפייה, מותר לו שיהיה טוטאלי. או לענייננו - איננו חייב להיות ממש
ספציפי.
כאישה חופשייה טוב לי עם המושג הזה, עם ההגדרה הזאת, התואמת את אישיותי,
תרבותי, השקפת-עולמי ואורח-חיי.לא נאורה, לא דעתנית, לא חילונית - חופשייה
מכל הכבלים הרבים שהטילו עלינו, בני-האדם, דתות רבות במשך דורות רבים - ובעיקר -
בכל תחומי חיינו כולם. וכשם שהם מעולם לא הסתגרו והתבצרו בספציפי, בייחודי, במסויים,
כך גם אני חשה בנשמת החופש לכל תחומיה, מרחביה וכלליותה, ובלא שאצטרך להגדיר
ולתחום את תחומיה, ולהתנצל על-כך בפני מישהו, ממש כשם ששום אדם דתי איננו חש בצורך
הספציפי להסביר בדיוק את ייחודה של דתיותו.
אינדקס המאמרים
לגירסת הדפסה
