פרשת השבוע באתר חופש

הקדמה

המסורת התרבותית היהודית נוהגת לקרוא ולדון בכתוב בחמשת חומשי תורה מדי שבוע בשבוע, במסגרת המוכרת בשם "פרשת השבוע". חמשת חומשי התורה נקראים במחזור שנתי של 49 פרשות שבוע (7x7 שהוא מספר "קדוש"), החל בשבת "בראשית" בסופו של חודש תשרי (השנה בה נכתבה הקדמה זו - ב-9.10.1999), וכלה בשמחת תורה שלאחריה (במחזור הנוכחי - 21.10.2000). הפרשה עצמה נקראת בבית הכנסת, ופרשנותה נשמעת בהזדמנויות שונות, בין שכדברי הסבר בבית הכנסת עצמו, בין שבהרצאות ברדיו, בטלוויזיה, או במאמרים בעיתונות. פרשנותה של פרשת השבוע נעשית בהתאם להשקפת עולמו ואמונתו של המפרש. חזקה על פרשן דתי שיציג כל מילה ומילה הכתובה בתורה כדברי אלוהים חיים, וכל אירוע באור "האמת האלוהית". פרשן שאינו דתי, יציג אותם דברים ממש בהתאם לדעתו והשקפתו.

פרשת השבוע נתפסת בעיני רבים כעיסוק דתי-הלכתי, בעוד שלמעשה לפנינו שדה מחקר רחב ואינסופי במסורתו ובמורשתו של העם היהודי. אין שום קשר בין העובדה שהמונח "אלוהים" קיים ומופיע במקרא בכל פרק בתורה, לבין העובדה שהקורא בתנ"ך עשוי להיות אדם שמבין שאינו חייב להאמין בקיומו של אלוהים, או בכל המעשים והתיאורים המיוחסים לו.

לנו, אנשי אתר חופש, ברור ומובן שאלוהים האישי, זה שמפקח ומתערב בנעשה בעולם, איננו קיים אלא בדמיונם של בני האדם. אבל אין כל סיבה לכך שלא נעיין בספרי התורה, שלא נקרא בהם כבדברי ספרות, שלא נִלְמַד ולא נְלַמֵּד אותם, ובעיקר - שלא נבקר את הכתוב בהם.

ה'תנ"ך' הוא יצירתם של מאמינים מונותאיסטים, שנתחברה, תוך תמורות רבות, בתקופה של למעלה מאלף שנים. כוונתם העיקרית של מאמינים אלה הייתה לכוף את ליבם ונפשם של קהל השומעים קודם, והקוראים אחר כך - לאמונה שהם סברו באמת ובתמים שהיא הלגיטימית "היחידה". גישה כזאת אל רוח האדם בוודאי שאיננה מנתבת את הנמענים לחופש המחשבה ולחירות, אבל משום הכנות הפנימית שקיימת בחלק לא מבוטל של התעודות שבתנ"ך, אנו מוצאים בו פניני ספרות והגות, הראויות לעמוד בשורה הראשונה של יצירות המופת בעולם. היהודי המודרני, המשכיל, החילוני, חייב להפריד הפרדה ברורה בין רתיעתו המובנת ממה שמייחסים אנשי דת ליישות הקרויה "אלוהים", בייחוד לאור האלימות שהתלוותה למושג זה במערכת ההטפות לדת והכפייה הדתית בעשורים האחרונים, לבין התכנים והלשון שמביא בפנינו המקרא על שלושת חלקיו: התורה, הנביאים והכתובים. לא מדובר במקשה אחת, לא בדברים שנכתבו ביום אחד, או בידי אדם אחד. התנ"ך הוא מרקם מורכב ונפלא של שירה וספרות, מוסר וצדק חברתי, מערכות של נורמות חברתיות מהמעולות ביותר, הגות ופילוסופיה, ולצידם, כמובן, מערכת של חוקים דתיים, פולחנים ומסורות דתיות, עמדות גזעניות ושנאת הזר, ערכים שהיום הם פסולים בעינו של כל אדם נאור, מכל היבט אנושי שהוא. המאחד את כל אלה היא הלשון העברית, שלא נדמה גם במשך אלפיים שנות גלות, והתחדשה בידי בניה-מחדשיה בסוף המאה הקודמת.

הלשון היא הבסיס לתקשורת חברתית ותרבותית של כל חברה, והיא הקשר שמאחד פרטים לקבוצה. על בסיס הלשון צומחים הקשרים בין בני האדם, צומחות הספרות והשירה ועימהן המסחר והמדע וחיי היום-יום. מהלשון מתפתח הסלנג, ושוב חוזרת, מתפתחת ומתחדשת הלשון בכך שהיא בונה מלים חדשות בהתאם לרוח הזמן וצרכיו. גם בתקשורת המודרנית (כמו למשל באינטרנט) הלשון היא כלי התקשורת, גם אם אינה מבוטאת בקול. אין חברה ללא שפה, ואין תרבות ללא לשון. משום כך לא רק שאי אפשר לנו, אלא גם אסור שנתעלם מהטקסט הכל כך ראשוני וכל כך חשוב שנכתב בשפה העברית, ונדחיק אותו לתוך מגירה מאובקת, רק משום שהוא כולל התייחסות ל"אלוהים", ל"מעשיו" ול"ציווייו". יש מידה של צדק בטענתו הלגלגנית והמזלזלת של האדם הדתי, לפיה השיל הציבור היהודי החילוני מעליו את ספרי המקור של התרבות היהודית, בייחוד התלמוד, המשנה ושאר ספרות המדרשים. הציונות וסופרי ההשכלה החיו, אמנם, את התנ"ך, אבל את כל היתר העדיפו להחזיק במרתפי ארכיון היהדות, שם הם שמורים לגבינו, מעשית, עד היום.

אתר חופש, שנאבק למען ההכרה בזהות היהודית החילונית ובזכותו של היהודי החילוני לחיות את חייו ללא כפייה, בהתאם לדרך שהוא בוחר בה - סבור שאחד החיזוקים להכרה בזהות היהודית החילונית הוא התנ"ך עצמו. התנ"ך חייב להילמד על ידי כל בן של העם היהודי בדרך של ביקורת, בהתאם לרוח הזמן ועקרונות החיים של שוויון זכויות בין כל בני האדם, ובהתאם להכרה שהאדם הוא שקובע לעצמו את דרך חייו, והוא ולא אחר חייב להיות הריבון לחייו ולגורלו.

ביקורת המקרא החלה לפני שנים רבות. שפינוזה היה אחד מהוגיה, והיא קבלה תנופה החל מאמצע המאה ה-18. מבקרי המקרא היו תחילה גרמנים וסקנדינבים, והביקורת התחלקה למספר ערוצים, המוכרים היום בשם "שיטת התעודות" או "שיטת המקורות" (וולהאוזן, גונקל, ויטר, אסטריק, אייכהורן, דה-וטה ועוד). המדע, הכלים לבקרה מדעית והארכאולוגיה, שהתפתחו בייחוד החל בסוף המאה ה-19 ועד ימינו, רק מחזקים ומאששים את התפיסה הביקורתית של המקרא, ומאפשרים לנו לראות בתנ"ך את מה שיש בו וגם את מה שאין בו.

החל מזמן כתיבת הקדמה זו יביא אתר חופש את פרשות השבוע בביקורת בת זמננו. אין כמובן שום הכרח "מקודש" להיצמד ללוח הזמנים של היהודי הדתי, ולהביא מדי שבוע את פרשתו המקובלת. אתר חופש יעשה זאת על פי דרכו, בערך אחת לחודש, כך שבתוך ארבע שנים אנו מקווים להקיף ולכסות את כל 49 הפרשות הקונבנציונליות. בכך לא נסיים, ואנו מקווים להמשיך במחזור חדש, נוסף. זאת, משום שאי אפשר להכיל הכל בפרשנות אחת לפרשת שבוע אחת. מרבית פרשות השבוע כוללות מספר נושאים בסיסיים, חשובים, לעתים קריטיים בתפיסת האדם את חייו. כל נושא כזה יכול למלא ספר שלם, ועדיין לא יסתיים הדיון בו. לכן, כמו בכל פרשנות, יתמקד מבקר השבוע בנושא אחד, או במספר נושאים, בהתאם לשיקול דעתו, וישאיר נושאים אחרים לדיון במחזור אחר.

כמו בכל תחום באתר, כך גם ב"פרשת השבוע" - פתוחים שערי האתר לדעות מבקריו הרבים. פרשנותם של עורכי המדור איננה בלעדית, והמערכת תשמח להעלות פרשנות של קוראים לפרשה כלשהי, בהתאם לכללים שמקובלים באתר. "דעת הקוראים" תתפרסם בהמשך לכל פרשה ופרשה, ובכך אנו מקווים שבסוף תקופה מסויימת יצטבר באתר חומר עשיר ומעניין, שיוכל להיות לעזר בלימוד בבתי הספר או בעבודות גמר שונות.

הפרשה הראשונה שתתפרסם במדורנו תהיה פרשת "בראשית" (בראשית א'-ו'), והיא תעלה בקרוב מעל דפי האתר. לצד הפרשנות העצמית שלנו נביא מפעם לפעם גם דעות של פרשנים אחרים, תוך ציטוט המקורות, כפי שמקובל בכל עבודת מחקר. כמובן שלא תמצאו זכר באתר ל"קדושה" שמיוחסת בידי יהודים דתיים לכתוב בתורה, או להתייחסותם הנכנעת לאמור בה ולמשתמע ממנה לדעתם. כפי שכבר אמרנו, התורה היא פרי יצירתו הרוחנית הנפלאה של האדם היהודי, בדיוק כשם שה"אלוהים בוחן כליות ולב" הוא פרי יצירתו המתוחכמת של האדם. "קדושה" אנו רואים אך ורק בחיי האדם ולא בשום דבר אחר. לפיכך נתייחס לטקסט המקראי בכבוד, בהערכה, בביקורת, אבל לא מתוך רגש של "קדושה".

שנה טובה!

מערכת חופש
המדור ל"פרשת השבוע"
צרו קשר

אתר חופש מודה למר משה גרנות על הערותיו החשובות להקדמה ולמדור. משה גרנות - מורה, מחנך וסופר - פרסם מספר ספרים חשובים, ביניהם בנושאי ביקורת והוראת התנ"ך (ראה באתר). משה גרנות יופיע במדור זה כמחבר פרשות שבוע בתקופה הקרובה לזמן כתיבת הקדמה זו.