פרשת "צו"

אלוהים נמצא בפרטים

מאת: ניצן

שמונה עשרה פעמים מופיע בתורה כולה הצירוף "זאת תורת..." או "זאת התורה...", ומתוכן שש פעמים בפרשת 'צו':

• "זאת תורת העולה" (ויקרא ו' ב')
• "וזאת תורת המנחה" (ויקרא ו' ז')
• "זאת תורת החטאת" (ויקרא ו' י"ח)
• "וזאת תורת האשם" (ויקרא ז' א')
• "וזאת תורת זבח השלמים" (ויקרא ז' י"א)
• "זאת התורה לעולה" (ויקרא ז' ל"ז)

פרקים ו'-ז' העוסקים בפרטי פרטים בצווי הקרבנות, פותחים וסוגרים בביטוי המסגרת לגבי תורת ה"עולה". הפרטים נוגעים להבטים שונים ומשונים הקשורים בקרבנות: סוגי הקרבן השונים (מתנה לאל, כפרת חטאים, תודה על חסד), תיזמון הקרבנות והכמות שלהם, לבוש הכוהנים העוסקים במלאכה, הכלים המעורבים בפעילות, הטיפול בחלקי הקרבן השונים, ועוד ועוד.

למה טרח הסופר המקראי שכתב טקסט זה להיכנס לפרטים כל כך רבים ומייגעים באשר לסוגי הקרבנות והדרכים לטפל בהם?

התפיסה הדתית, אשר באה לידי ביטוי נרחב יותר בטקסטים המאוחרים לתורה של התלמוד ועוקביהם - מייחסת חשיבות רבה לכל פרט. אלוהים נמצא בפרטים. העובדה שכל רכיב, כל דקה, כל פריט לבוש וכל כלי חייבים לעמוד במפרט מדויק - היא רצונו המוחלט של האל, אותו אין להפר, וסיבותיו עמו. הדיונים התלמודיים מגיעים לרמות פירוט מגוחכות, כמו למשל לאיזה כיוונים צריך להתיז את דם הקורבן, ובאיזה מספרים צריך לספור את ההתזות (מסכת יומא דף נ"ה עמוד א').

את הסיבה האמיתית לעומס הפירוט ההזוי נוכל רק לנחש. ייתכן שכותב הטקסט הושפע מטקסים ופולחנים אשר היו קיימים באיזור באותה תקופה. ייתכן שפירוט היתר נועד להקנות לצווים צביון של חשיבות, שהרי בבסיס הצווים הנוגעים לכוהנים מצויה "פרנסתם" על חשבון הציבור מביא הקורבנות. ייתכן אפילו שחלק מהצווים קשורים לנושאי סביבה ובריאות ברוח אותה תקופה - לדוגמה אי השארת הבשר לזמן רב, או הימנעות מאכילת בשר שנגע ב"טמא". סביר שהטקסט נכתב בהשפעת כל אלה גם יחד.

"גימיק" נחמד הקשור בבשר ובכשרות ניתן למצוא בפרק ז' פסוקים ט'-י':

"וְכָל מִנְחָה אֲשֶׁר תֵּאָפֶה בַּתַּנּוּר וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה. וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה אִישׁ כְּאָחִיו."

"שפן" - כידוע - הוא חיה "לא כשרה" ביהדות. בדיונים הלעוסים לעייפה על העלאת הגירה כביכול של השפן, חזינו גם בדבריו של הרב יעקב סגל: 'ובבטאון התורני של אירופה "קול התורה" ניסן תשנ"ו כתב ש. שוארץ מציריך שמנהל הגן חיות של ציריך פירסם שם מאמר שגילו בבדיקות מדויקות שהשפן לפעמים מעלה גירה כפשוטו כשאין מפריע בלילה.'

"דילוגי אותיות" בתורה, מאידך, היא טכניקה שמטיפים רבים (כולל הרב סגל) מנופפים בה כדי להדגיש מסרים מוצפנים כביכול בטקסט התורני. אם נקח את הפסוקים הנ"ל העוסקים בבישול בשר, נתחיל מהאות ש' הראשונה, ונדלג רק 4 אותיות בכל פעם, נמצא את הטקסט המרשים הבא:

"וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אתה לו תהיה. וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו."

כלומר: "שפן כשר וחכם בלילה"   🙂