אודות צור קשר קישורים מדריך חוברות פעילות ספרי קודש תרומה English
חופש - יומן אירועים - דת ומדינה
מאמרים וספרים לחיות חופשי יומן חדשות החזרה בתשובה יוצאים בשאלה השתלטות חרדית עיתונות חרדית במות חופש עוד
     ראשי > מאמרים וספרים  לגירסת הדפסה     

זואולוגיה נוסח חז"ל - 2

או: זואולוגיה נוסח הרב יעקב סגל

מאת: ליאור

הערת המערכת: מאמר זה הוא מאמר המשך ל-'זואולוגיה נוסח חז"ל', ומומלץ לקרוא את המאמר המקורי לפני קריאת המאמר הזה.

בעולם הרב-תרבותי, המדעי, רחב-ההשכלה, הנשען על ראיות, עובדות וממצאים בני-הוכחה, ברור לכל שהידע האנושי הוא הישג הדרגתי ומצטבר. אין להשוות ידע של הומו-סאפיינס בן 50,000 שנה לידע של קודמו, ההומו-סאפיינס בן ה-200,000 שנה. באותו אופן ברור, שהידע של חז"ל, שחיו לפני חורבן בית שני ולאחריו, היה רב משל הידע של מנהיגי השבטים העבריים שכבשו את כנען, ובאותה מידה היה פחוּת בהרבה מהידע של תלמידי תיכון בימינו.

הבעיה מתחילה ברגע ש"אלוהים" נכנס לתמונה. שכן, האמונה היהודית הדתית גורסת, שכל המצוי בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ (הכוללת את דברי חז"ל והמפרשים) - דברי אלוהים חיים הם. ומאחר שאלוהים לעולם אינו טועה, וכל דבריו ומעשיו אמת מוחלטת ונצחית הם, אי-אפשר להם למאמינים האדוקים לקבל טענה בדבר "טעות", חלילה, בתורה, בתנ"ך או בהלכה היהודית ודברי חז"ל, או חוסר-ידע ובורות, רחמנא לצלן, מצד כל אותם גורמים "אלוהיים" כביכול.

לאור הטעויות הרבות, הסתירות והבורות המצויים לרוב באותם מקורות, נשאלת השאלה הברורה מאליה - איך פותרים את הסוגיה? האם להודות בטעויות ולהסביר, כמו שמסבירים לכל אדם בוגר וילד, שטעות היא מחדלו של כל אדם, גם של "אלוהים", וכי הידע המדעי של השנים הראשונות לאחר החורבן אינו דומה לידע של היום (ואז להודות, מה לעשות, באנושיותו של האל ובחוסר שלמותו), או להפוך את השחור ללבן ואת הריבוע לעיגול "ולהוכיח" בכל מחיר שהאמירה השגויה היא בעצם אמת מוחלטת, והטעות היא בחוסר הבנתו של הקורא בן זמננו.

מאמין דתי אדוק, כמו רבנים ומטיפי-דת מיסיונריים, לעולם לא יכירו בטעותו של "אלוהים", או בטעותם וחוסר-הידע של חז"ל. אחד מהם הוא הרב יעקב סגל, שיצא בשצף קצף לא רק כנגד דעות "כפירה", אלא ובייחוד אישית נגד הטוענים זאת. אותו רב פרסם חוברת ששמה "זכור חרפתך מיני נבל" בניסיון להשיב בכל מחיר על טענות הקונטרסים של "דעת אמת". בין שלל טיעוניו מנסה אותו רב להוכיח את צדקת הידע המדעי של חז"ל. מעל במה זו נוסיף הערות ביקורת שלנו על אלו שהועלו כנגד מאמריו של אותו רב. אחד התירוצים המגוחכים של אותו רב הוא, שהשפן אוכל את גלליו, וזו, לגרסת סגל, העלאת גירה. הרב סגל טוען בפה מלא לתמיכתם של זואולוגים ולא מתבייש להפנות לשלל מקורות מדעיים, שם לטענתו מופיעים, לכאורה, תימוכין לדבריו; אך בבחינה מדוקדקת הכל מתברר כעורבא פרח - בין שבהטעיית הקורא והפניה למקור שכלל לא תומך בדבריו (יתכן כי מתוך ההנחה שהקורא לא יבדוק בעצמו) ובין שבהפניה למקורות לא רלוונטיים שם לא אנשי מדע הם המדברים, אלא חבריו הרבנים המחזירים בתשובה, שהמרחק ביניהם לבין לימודי זואולוגיה כמו כמרחק מזרח ממערב.

דבריו של סגל מובאים במלואם בקישור כאן, במאמר לו קרא "שאלה 1 על התורה הקדושה מהשפן והארנבת [ברפש 3]", והם יצוטטו להלן לפרטיהם ולפי סדר הבאתם.

 

בכל פעם שאני קורא את דבריו של מר סגל אני חוזר ומזדעזע מעוצמת הדמגוגיה שבדבריו. במיוחד, בפסקת הפתיחה. מתוך דבריו בפסקה זו, רק השורה הראשונה היא עניינית, והיא הצגת הנושא: "החציף [כותב דעת אמת] לומר שעל אף שהתורה אמרה שהשפן והארנבת מעלים גירה, באמת הם רק 'מציגים' כאילו מעלים גירה, אך לא ממש".

המילה 'החציף' כוונה, מן הסתם, לכותב הקונטרס מטעם "דעת אמת", אבל זה אינו קריטי. כל השאר הוא דמגוגיה טהורה, שאינו קשור כלל לסוגיה הנידונה, וכל-כולה השלכת רפש:

'והלך [אותו מחבר כנ"ל] בעקבות קורח מלפני 3300 שנה, וכאפיון היווני לפני יותר מאלפיים שנה, וכגרמנים האנטישמיים מלפני מאתיים שנה, ובעקבותיהם הרפורמים הארורים ושאר פוקרים, שמשה המציא ח"ו דברים מלבו. לא כרבבות אלפי ישראל הקדושים והטהורים והאמתיים שבכל דור ודור מאז מעמד הר סיני שמסרו כל האבות לכל בניהם, וביניהם רבבות גדולי תורה השלמים בחכמה וכל מידה נכונה, על המעמד הנורא בו נגלה הי"ת לעיני כל העם במראה הנבואי, למסור דברותיו קודש לעם בחירו. ובהיות הנבל מאוד לא מקורי, כבכל "קושיותיו" הנדושות, הלך ו"העלה גירה" בשאלתו את מה שלעסו ושאלו אותם משכילי גרמניה אנטישמיים עוד לפני 200 שנה'.

מה לא היה כאן? כשל אד פרסונם (עלבון המוטח בטוען), הרעלת בארות (ניסיון להציג מידע לא מחמיא אודות דובר כדי לגרום לשומעים לבטל את כל מה ששמעו מפיו קודם לכן בלא בדיקה). אפילו סוג של רדוקטיו אד היטלרום היה כאן (=כשל לוגי מסוג כשל גנטי שבו מועלית הטענה, שמשום שאדולף היטלר או המפלגה הנאצית תמכו ברעיון מסוים, הרעיון הזה פסול ושגוי) כשמר סגל הכניס "גרמנים אנטישמיים" כדמות להשוואה! גם הכשלים של סמכות בלתי מעורערת (=כשל לוגי של אי-רלוונטיות) ואד אנטיקוויטם (=סוג של כשל לוגי של אי-רלוונטיות) נכנסו לתמונה בדרך-לא-דרך, כאילו יש ל"מסורת אב לבן" קשר לנכונות הדברים הנמסרים הנ"ל. אפילו אד בקולום ואד מטום מרומז היה כאן (=כשלים לוגיים של אי-רלוונטיות מקבוצת כשלי פנייה אל הרגש, בהם מישהו מנסה לגרוף אהדה לטיעונו באמצעות משחק בפחדים ובדעות קדומות אצל הצד שכנגד) לאור התייחסותו של מר סגל לסיפור קורח ועדתו: "תראה מה קורה למי שמעביר ביקורת על הנכתב בתורה!"

ובדומה לכך הוא פותח כל אחד מהסעיפים במאמרו הנ"ל.

 

להלן תגובותיי לטענותיו של מר סגל בעניין זה:


1. 'ולא יודע הפוקר-השואל המתיימר להיות "ידען-נאור" [שוב העלבה אד-פרסונם, לגופו של אדם במקום לגופו של עניין] בדבר מפורסם שנתגלה לפני מאה שנה: שהארנבת שָבָה לאכול את גלליה הרכים כדי לעכל שוב המזון שלא נתעכל, כמפורט בס' "החי והצומח של א"י" של עזריה אלון חלק 7 עמ' 90: "את גלליהן הרכים חוזרות הארנבות וקולטות בפיהן, מיד עם היפלטם מפי הטבעת, הן לועסות ובולעות אותם, ובדרך זו מתאפשר ניצול טוב יותר של המזון: מזון שלא עוכל מתעכל עיכול חוזר, ולגוף הארנבת נוספים ויטמינים שונים, המיוצרים על-ידי החיידקים"!'

נתחיל עם ה"ולא יודע הפוקר בדבר המפורסם", שהארנבת אוכלת את גלליה. למעשה, ירון ידען מ"דעת אמת" ידע גם ידע על כך, ואף הקדים וענה על כך בקונטרס מס' 3. רק מה לעשות וקהלו העיקרי של מר סגל הוא בחורי הישיבות שלא קראו את הקונטרסים כלל ואין להם מקור השוואה? הנה מה שכתוב בקונטרס בהקשר זה: "משכשלו גדולי הדור מלתרץ את הטעות העובדתית הקשה שבדברי התורה קיבלו עליהם הלמדנים לנסות ולתרץ. לא נחה דעתם עד שחיפשו בספרי המדע הזואולוגי אולי משם תבוא להם ישועה. טוב מאד עשו שהלכו אל המדעים כי שם תהיה האמת ללא מורא וללא משוא פנים וכך ראוי לכל דורש חכמה ודעת. והנה, תשובה לטעות בדברי התורה לא מצאו אבל מצאו באותם ספרים הרגל מוזר בארנבת והוא שלפעמים היא אוכלת את הגללים שלה. מה עניין אכילת גללים (קופרופאגיה= Coprophagy) לכאן? כיון שלא מצאו תרצנים אלה כל תרוץ אחר לעניין שהארנבת איננה מעלה גרה החליטו שאכילת הגללים היא היא העלאת הגרה של הארנבת!"

ירון ידען התייחס לעניין ישירות, וכל ניסיון להצגת ה"מידע בדבר אכילת הארנבת את גלליה" כדבר שהוא לא ידע והתעלם ממנו, ומכאן כתשובה לסוגיית העלאת הגירה, הוא דמגוגי, שלא לומר הסוואת האמת.

השאלה החשובה שנשאלת לעניין זה היא, האם אכילת גללים כמוה כהעלאת גירה? התשובה המדעית/ביולוגית היא: חד וחלק "לא!" ההגדרה הביולוגית/זואולוגית להעלאת גירה בבעלי-החיים המעלים גירה היא בליעת המזון דרך הפה, כשבתחילה המזון עובר לשני מדורים של הקיבה ומעוכל שם חלקית, ולאחר מכן מוקא על ידי בעל החיים חזרה אל פיו, נלעס ונבלע מחדש, ומתקבל בשתי הקיבות האחרות. מה שהארנבת עושה, לגרסת עזריה אלון הוא פליטת הצואה דרך פי הטבעת ובליעתה חזרה לצורך השלמת העיכול של חלקים שלא עוכלו דיים בסיבוב הראשון. הליך ביולוגי זה אינו העלאת גירה, ו'הסברו' של מר סגל נובע במקרה הטוב מחוסר הבנה או העדר ידע.

האם לאכילת גללים כיוונו חז"לינו? התשובה היא: בהחלט לא. האם הם כוונו להקאת אוכל ובליעתו מחדש? התשובה היא: בהחלט כן! וזאת, תוך שימת דגש על קטע ההקאה של המזון במעלה הגרון, ולא פליטה דרך פי הטבעת. מר סגל מפנה אותנו לעיין בדברי רש"י בויקרא יא', ג'. נלך אפוא לרש"י, ונבדוק מה באמת כתב: "מעלת גרה - מעלה ומקיאה האוכל ממעיה ומחזרת אותו לתוך פיה לכתשו ולטוחנו הדק". האבן עזרא כותב באותו המקום: "מעלת גרה - מגזרת גרון". וכך כותב שם גם הרשב"ם (נכדו של רש"י): "מעלה גרה - מעלה את מאכלה בגרגרת לאחר אכילתה".

כל החכמים הראשונים הנ"ל מרחיבים ואומרים בפירוש, ש'גרה' משמעותה 'גרון', וכי בע"ח שמעלה גרה מעלה את האוכל במעלה הגרון ושם לועס אותו פעם שנייה. איש מאנשי הדת ומהפרשנים מעולם לא דיבר על אכילת גללים, וזאת עד לדורנו אנו, בו נדרשים המחזירים בתשובה לתירוצים שונים ומשונים כדי להסביר את העניין למאזיניהם ולמנוע את הימלטם חזרה לעולם הידע.

פרה הינה מעלה גרה וציור פשוט זה מראה את ארבעת קיבותיה, שבהן עובר המזון.
מתוך: ביל ג'ורג', עולם החי

בל נטעה, גם רבנים בדורות עברו הסתבכו עם בעיה זו, אלא שאופן טיפולם בסוגיה היה מתוחכם פחות, כשטענו "לא מדובר באותם השפן והארנבת".


2. 'ובאשר לשפן, הנה ה"שפן" הקדמון הוא מה שקוראים ROCK RABBIT, והוא מסוג "פיקא", ומצוי הרבה בארץ ספרד (שנקרא "שפניא" ע"ש שפנים אלה, עוד לפני יותר מ 3000 שנה!), ובימינו קוראים להם "ארנבונים".'

כדי ליישב את העובדה ששפנים לא רק שאינם מעלי גרה, אלא אף אינם אוכלים את גלליהם כדרך הארנבות, רבנים מסויימים טענו כי השפן הוא בעצם מין בתוך משפחת הארנבאים (שככל הארנבאים, ושלא כמו השפנאים, כן אוכל את גלליו) המכונה "ארנבון פיקא". טיעון הרבנים נסמך על כך שבחלק מתרגומי התנ"ך לשפות זרות נקרא השפן בשם Chyrogryllius שהוא גלגול לטיני של המילה Cherogrillus, אשר פירושה לדעת הרבנים של היום הוא ארנבון פיקא.

אך התרגום הנ"ל נמצא בעמדת מיעוט קיצונית. ברוב התרגומים ללטינית (שהסתמכות הרבנים לצורך קביעת ה-Chyrogryllius כארנבון פיקא היא על אחד מהם) השפן מתורגם כ-Hurax,‏ Hyrax,‏ Rock Hyrax,‏ Hyrax Syriacus,‏ Hyrax habessinicus,‏ Hyrax Brucei,‏ Ashkoko,‏ Cony,‏ Dassie,‏ Das,‏ Coney‏ - כלומר, מינים שונים של שפן סלעים. זהו דפוס התנהגות החוזר על עצמו אצל מצדיקי הטעויות: בוחרים בתרגום האחד שמתאים להם, ומתעלמים מכך שהמסה המכריעה של התרגומים והפירושים מצביעה לכיוון השני.

אגב, הרעיון המרכזי בדברי לגבי זיהוי השפן, עדיין לא הומחש: מר סגל ודומיו טוענים שהשפן הוא ארנבון, אבל תרגום השבעים עצמו, שהוא התרגום הקרוב ביותר למקור האמיתי של התורה, תרגם את המילה שפן. הקתולים, הקרובים ביותר לשפה היוונית, תרגמו את המילה באופן כמעט דומה למילה: Cherogrillus. חיפוש קצר בכתבי הדת הקתולים מעלה את הפירוש הבא: חפש Cherogrillus בקישור כאן.

תחילה חשבו שזה קיפוד, ובחלק מהתרגומים גם הפכו את זה לגירית (Badger) - אבל זה אינו הגיוני בהתאם לאזורי הסלעים בהם חי השפן (תהילים קד' יח': "סלעים מחסה לשפנים"), וגם לאזור המדברי של א"י, בו חי השפן באותה תקופה (אגב, לא הקיפוד ולא הגירית מעלים גרה או אוכלים את גלליהם). הקתולים תרגמו אפוא את המילה ל-Daman, שגם בספרדית Damanes וגם בפורטוגזית הוא Hyrax הידוע. הקתולים קוראים לחיה הזו "מכרסם הרים פלסטיני". חיפוש מדעי מעלה את התוצאה הבאה: Hyrax Syriacus. זהו סוג של שפן סלעים. אגב, גם עליו טענו שהוא "כאילו" מעלה גירה (מזיז את הלסת שלו בצורה דומה לשל פרה).

על פי כמעט מירב הדעות הרציניות, השפן שבמקרא הוא שפן הסלעים או קרוב אליו, וזה הגיוני בהתאם למה שכתוב בתהילים, ובהתאם לכך שהוא חי בא"י. בהקשר זה חשוב לציין, שלמרות הדמיון הקל ביניהם, השפן והארנב אינם קרובי משפחה, ושניהם אינם בני סדרת המכרסמים, כפי שיש המתבלבלים, אלא שייכים לסדרות נפרדות משלהם: סדרת הארנבאים (Lagomorpha) וסדרת השפנאים (Hyracoidea), הכוללות משפחות וחברים רבים בתוכן. ארנבון הפיקא הוא מהארנבאים, ולא מהשפנאים, ואין לו שום קשר עם השפן המקראי בו אנו דנים.

Hyrax Syriacus - שפן הסלעים הישראלי. רוב התרגומים מסכימים שזהו השפן המקראי, אך זה לא עוצר את המחזירים בתשובה לבחור בתרגום האזוטרי האחד שעיוות שלו ינפיק תוצאה שניתן להסתתר מאחוריה.

על כל זאת הצליח סגל להוסיף "פשע" נוסף, כאשר הוא מכריז דבר שגוי מיסודו: 'ובאשר לשפן, הנה ה"שפן" הקדמון הוא מה שקוראים ROCK RABBIT, והוא מסוג "פיקא".' בהצהרה שכינויו של ארנבון הפיקא הוא "Rock Rabbit", שפירושו הוא "ארנב סלעים", מנסה סגל ליצור חיבור מלאכותי בין ארנבון הפיקא ובין תיאורו של תהילים קד' יח' את השפן: "סלעים מחסה לשפנים".

כל זה יכול היה להיות טוב ויפה, אלמלא העובדה שהכינוי Rock Rabbit לא שייך כלל לארנבון הפיקא. ולמי הוא כן שייך? ניחשתם נכון: לשפן הסלעים המוכר לכולנו, ה-Hyrax, שמכונה בנוסף גם Rock Hyrax, ושאת תמונתו אתם רואים למעלה.

מתחת לפסקה הזו תראו רישום משנת 1885, הלקוח מאוסף התמונות של ספריית מנהטן, המתאר את שפן הסלעים המוכר לנו. תחת הרישום מובא תיאור החיה: "Hyrax, or rock rabbit, Hyrax habessinicus". בתחתית הרישום הוסף בכתב יד הכיתוב: "Animals - Cony", כשהמילה Animals, שמשמעותה בעברית היא "בעלי חיים", מתארת את האוסף אליו שייכת התמונה, והמילה Cony, מתארת את בעל החיים המופיע בתמונה.

השמות Hyrax,‏ Hyrax habessinicus ו-Cony הם שמות שונים של שפן הסלעים, והתמונה היא תמונתו של שפן הסלעים, ומכאן ניכר וברור שהכינוי Rock Rabbit המובא שם, מתייחס גם הוא לשפן הסלעים. שום פיקא ושום סנדלים תנ"כיות, ולא תמצא שום כינוי שייקשר בין ארנבון הפיקא לבין סלעים. בעל החיים התואם את מאמר תהילים "סלעים מחסה לשפנים" הינו לא אחר משפן הסלעים המוכר לכולנו, והוא בעל חיים שלא מעלה גרה ולא אוכל את גלליו.

"Hyrax, or rock rabbit, Hyrax habessinicus" - שפן הסלעים.
רישום משנת 1885 מאוסף התמונות של ספרית מנהטן, וראו בקישור כאן.


3. 'תופעה זו הנקראת COPROPHAGY ייחודית בצורה קבועה רק בשני בע"ח אלה (תופעה זו קיימת במספר סוגי עכברושים ועכברים, אך אלה נחשבים בתורה לשרצים שממילא כולם אסורים באכילה, והתופעה קיימת גם בצורה ארעית ונדירה במספר סוגי חזירים וכלבים)'

תופעת ה-COPROPHAGY ייחודית בצורה קבועה לכל הארנבאים, בין אם הם ארנבוני פיקא ובין אם לאו, וכלל אינה קיימת אצל השפנאים. תופעה זו קיימת אצל מרבית המכרסמים, לא רק בקרב עכברים ועכברושים, אלא גם בקרב בונים, נוטריות, ומכרסמי הענק כדוגמת הקפיברה - מכרסם בגודל של כבשה, וראו זאת בקישור כאן לדבריו של הזואולוג היפני Hirofumi Hirakawa המופיעים בגליון 32 של הירחון המדעי "יונקים". משפטי מפתח:

  • "השגרה היומית של העיכול החוזר בקפיברות בטבע דומה מאוד לזו של הארנבאים."
    The Capybara's daily rhythm of reingestion in the wild (Herrera, 1985) is very similar to that in leporids.


  • "רצף האירועים המתואר בעיכול החוזר בקפיברה גם הוא דומה לזה של הארנבאים ושל אוכלי עשב אחרים המעכלים עיכול חוזר."
    The described sequence of reingestion behaviour in the Capybara (Herrera, 1985) is also similar to that in leporids and other reingesting herbivores.


  • "בסיכום כולל, שגרת העיכול-מחדש היומית וסגנון העיכול בקפיברה זהים באופן מדהים לאלו שנצפו בארנבאים, ושנצפו בנוטריה והאופוסום בעל טבעות הזנב."
    Overall, the daily reingestion rhythm and digestion style in the Capybara are amazingly similar to those observed in leporids, the Coypu (Myocastor coypus) and the Ringtail Possum (pseudocheurus peregrines).


  • "הצואה ה'משחתית' המעוכלת מחדש עשירה יותר בחלבונים וענייה יותר בסיבים קשים מאשר הגללים בעלי הצורה המעוגלת [של הארנבאים, ולכן התהליך אפילו יעיל יותר]."
    The reingested 'pasty' faeces are richer in protein and poorer in gross fiber than the voided oval-shaped faeces.


וכן תמצא את רשימה מפורטת של חיות הנוהגות בקופרופאגיה בריכוז המחקרים כאן שערך הזואולוג מארק קלאוס מאוניברסיטת ציריך, כבר החל מהעמוד השני והקפיברה עומדת לצד הארנבת. ניתן לראות שם מידע ונתונים שנלקחו לאחר ניתוח מדוקדק ובחינת האיברים הפנימיים של כל חיה וחיה המוזכרת שם, בליווי תמונות, טבלאות והסברים.

תופעה דומה ל-COPROPHAGY המציינת אכילת גללים רכים ישר מפי הטבעת נקראת CAECOTROPHY, וגם בה נוהגים מרבית המכרסמים ובכללם הקפיברה. ראו בקישור כאן, שגם הוא מביא את מחקרו של הזואולוג היפני Hirofumi Hirakawa בירחון "יונקים", אך הפעם בגליון 31. משפט המפתח הוא הכותרת: "קופרופאגיה בארנבאים וביונקים אוכלי עשב אחרים". ממש לא בעלי החיים ה"יחידים" כפי שנטען. הקפיברה נזכרת בעמ' 15 כאחד מאותם אוכלי העשב. מה שהארנבת עושה, הקפיברה עושה ובדיוק באותה הדרך והתנאים, וזה לה חלק מתזונתה הקבועה.

כמובן שהמחזירים בתשובה ימהרו לטעון שהקפיברה הענקית היא בעצם שרץ, אך איזה טיעון מסייע יש בידם? אם זה רק בגלל שהיא מסדרת המכרסמים ויש לה קרובי משפחה מכרסמים אזי הטיעון איננו קביל משום שצריך להסתכל על כל חיה בפני עצמה ולא על המשפחה שלה, כפי שכבר הוכחתי בסעיף "על מינים רבים במשפחה אחת מאושרת" במאמרי זואולוגיה נוסח חז"ל; וכפי שכל בר דעת יסיק מהעובדה שארנבון הפיקא הוא באותה המשפחה של הארנבת ובכל זאת מתייחסים אליו בנפרד בטיעון אכילת הגללים כ"העלאת הגירה" אליה התכוונה לכאורה התורה. אם ארנבון הפיקא נבחן בנפרד מן הארנבות, כלל הגזרה השווה דורש כי על הקפיברה להיבחן בנפרד מהמכרסמים.

ארנבון הפיקא, אגב, גודלו כחמישה סנטימטרים, והוא עונה לקריטריון המכריע של שרץ בעצמו: הגודל. אין לנו אפוא אלא הקריטריונים של רש"י, שהגדיר פעמיים מהו שרץ בויקרא יא' י', ובויקרא יא' מא':
  1. כל דבר חי שאינו גבוה מן הארץ;
  2. דבר נמוך קצר רגלים שאין נראה אלא כרוחש ונד.

ארנבון פיקא. כל גודלו כחמישה סנטימטרים, אך המחזירים בתשובה לא רק שלא מתייחסים אליו כאל שרץ, אלא אף טוענים כי הוא שפן.

קופרופאגיה וקאקטרופאגיה קיימת גם אצל הלֶמוּרים, שהם ממשפחת הפרימטים וקרובים של הקופים, ושאינם במניין השרצים כלל, וראו זאת בקישור כאן שמביא את התמצית של מחקר מהמחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת קולורדו, שכותרתו "קופרופאגיה של למור הבר בעל טבעות הזנב": Coprophagy by wild ring-tailed lemurs.

וכן בקישור לספר כאן בעמ' 131, שבו הביולוג וורן ג. קינזי מתאר את מחקרם של הזואולוגים שיברס, הלדיק וצ'ארלס דומיניק, שהתמחותם בפיזילוגיה של הפרימטים. ציטוט מפתח: "קדם-קופים רבים הינם בעלי מעי-גדול או מעי-עיוור מוגדל שמספק מקום אחסון עבור החיידקים מפרקי הצלולוזה... אבל, אחד מהבולטים בקדם-קופים, הלמור (שם מדעי Lepilemur), הינו בעל המעי הקצר ביותר והקטן ביותר מכל הפרימטים. מין זה פיתח מערכת של קאקטרופאגיה שמאפשרת לו תזונה המכילה סיבים צמחיים בכמויות גדולות." ואם תקראו הלאה תראו איך הם חקרו: מלבד נתיחת החיות הללו וחקירה של מערכת העיכול שלהן מן הפנים, הם האכילו את הלמורים שהיו בשבי רק בחומר עם סיבים קשים שהמעי הקצר שלהם לא מאפשר להם לנצל, ואז צפו בהם כשהם יצרו גללים רכים ועגולים ואכלו אותם כדי למצות את החומר עד תומו.

במאמרו של הזואולוג היפני Hirofumi Hirakawa "קופרופאגיה בארנבאים וביונקים אוכלי עשב אחרים" שכבר הבאנו בקישור כאן, יש התייחסות ספציפית ללמורים בהשואה לארנבים בעמוד 70. בתוך סעיף-על שכותרתו "עיכול מחדש באוכלי עשב שאינם ארנבאים" ישנה ההתייחסות לקבוצה:
"פרימטים: הלמור הספורטיבי (Lepilemur mustelinus) קדם-קוף ליילי שוכן עצים ואוכל עלים, הוא קרוב לוודאי הפרימט היחיד שידוע כיוצר גללים רכים ושנוהג בעיכול-מחדש."
Primates: The Sportive Lemur (Lepilemur mustelinus), a nocturnal arboreal folivore, is probably the only primate species that is known to be a caecal fermenter and practises reingestion (Hladik et al., 1971; Cork, 1994).

מאמרו הנ"ל נכתב בשנת 2001 והסתמך על מחקריהם של הפרופסורים הלדיק וקורק מהשנים 1971 ו-1994 בהתאמה. בשנת 2005, הסתבר שהלמור אינו הפרימט היחיד שנוהג כך, וישנו פרימט נוסף האוכל את גלליו: ניתן לראות בעמוד 19 שבקישור הזה מחקר שפורסם בגליון 13 של הירחון המדעי "פרימטים של האזור הנאו-טרופי" על ידי מ. פרייטס וביקה מרקוס, כי קופרופאגיה נמצאה ותועדה גם אצל קופי קפוצ'ין. ורק ראו את כותרת המחקר: Coprophagy in Captive Brown Capuchin Monkeys (Cebus apella).

אז כיצד זה מעיזים המחזירים בתשובה לשוב ולהסתיר מידע ולטעון כי 'תופעה זו ייחודית בצורה קבועה רק בשני בע"ח אלה', השפן והארנבת. והרי אין סילוף האמת ברור מזה!

טבלת השוואת תכונות של בעלי החיים הנוהגים ב-COPROPHAGY. ברשימה ארנבות וארנבוני פיקא, אבל גם קפיברה ובונה, אופוסום בעל טבעות זנב, אופוסום מצוי בעל זנב מברשת (שניהם יונקי-כיס דמוי קופיפים), קואלה (יונק-כיס) ולמור ספורטיבי (פרימט). מקור הטבלה הוא המחקר של הזואולוג היפני Hirofumi Hirakawa המופיע בגליון 32 של הירחון המדעי "יונקים" בקישור כאן.

ואכן, אם נדבר עכשיו גם על תופעת אכילת הגללים סתם שאינה לצורך מיצוי המזון, אזי נראה שתופעה זו מוכרת גם בקרב חזירים וכלבים, כפי שציין סגל. אך מדוע ארעיותה ונדירותה תשנה דבר-מה? האין התורה "נצחית ועונה תמיד לכל האפשרויות והמצבים"? שהרי לפי תירוץ הקופרופאגיה של סגל, היה ונמצא חזיר האוכל את גלליו ("אירוע נדיר" או לא), עלינו מיד להכשירו שכן הוא נמצא כ"מעלה גירה"!


4. 'והזואולוגים אומרים שהיא זהה במהותה להעלאת הגירה! (אינ' בריטניקה ערך MAMMALS: MAJOR MAMMAL ORDERS- LAGOMORPHA- NATURAL HISTORY. וכך הגדיר בס' המפורסם של שמיט-נלסון "הפיסיולוגיה של בע"ח" שתורגם לעברית ויצא לאור בתשכ"ז ע"י "יחדיו ו"ספרית הפועלים" בתור ספרות עזר עדכנית למורים. ובעמ' 19–20 מפרט היאך פירוק התאית נעשית במעלי הגירה ע"י מיקרואורגניזמים בתהליך מעבר כפול במערכת העיכול, ושבארנבונים וארנבות נעשית פעולה זו בדיוק באופן חיצוני מה שמעלי הגירה עושים במערכת פנימית! ועי' SCMIDT-NELSON: FOOD AND ENERGY 1972 עמ' 9 וראה מאמר פרופ' יהודה לוי "המדע שבתורה", ושם הרבה אסמכתאות מהמומחים).'

את עניין האנציקלופדיה בריטניקה ביררתי, ראה הקישור הבא לפיסיולוגיה של הארנבת, סעיף Natural history, בקישור כאן, או בהסבר שהם מביאים לקופרופאגיה בקישור כאן.

חשוב שתקראו את הדברים, כי כך תראו שכל המובא באותם מקורות מדעיים הוא ההסבר מהי אותה תופעה הקרויה קופרופאגיה, ולשם מה נחוצה התופעה. הסברים אלו אינם שונים מהדברים בנספח מתוך אנציקלופדית החי והצומח בארץ ישראל עליהם הסתמכתי במאמרי זואולוגיה נוסח חז"ל, או שונים מהסברו המקוצר של מר סגל בדבר אכילת הגללים והתוספת הויטמינית שהדבר מספק. אבל מה חסר שם? עיקר הדבר שבגללו הוא מנופף במקור הזה: לא נכתב שם שהתופעה "זהה במהותה להעלאת הגירה"! גם הספר "הפיסיולוגיה של בעלי החיים" מפרט ומסביר את פעולת המיקרואורגניזמים ופירוק תאית וכו', אבל גם כאן לא קיימת שום השוואה או הקבלה להעלאת גירה. אותו הדבר בדיוק גם בערך האנציקלופדי של בריטניקה לקאקטרופאגיה.

לצערי אין לי גישה לכל המקורות שציין מר סגל. את אזכור SCMIDT-NELSON FOOD AND ENERGY 1972 מצאתי רק באתרי החזרה בתשובה שהביאו את דבריו אלו של מר סגל, ואת הטקסט עצמו לא מצאתי. גם אין לי את הספר "המדע שבתורה" של יהודה לוי, אבל בכל מקרה לא מדובר בשום אופן בספר עיון מדעי כי אם בספר המכיל טיעונים להחזרה בתשובה, לא שונים מטיעוניו של סגל עצמו. יהודה לוי, כדרכם של מחזירים בתשובה, קובע שם את דעתו האישית כאילו שמשקלו של מדע הזואולוגיה כולו מאחוריה, אך האיש אינו זואולוג אלא פיסיקאי ומהנדס חשמל. למקצועו זה אין ולא אמור להיות משקל כאשר באים לבחון טקסט תורני (למרות שמחזירים בתשובה אוהבים לפאר את הנקודה הזו, כדרכם בכשל "הטיעון מתוך מדענים דתיים נערצים"), וכמובן כפול ומכופל שעובדת היותו פיסיקאי ומהנדס חשמל לא מוסיפה לדבריו משקל יתר בדברו על זואולוגיה ומערכת העיכול של ארנבים.


5. לאחר שמר סגל הציג שני מקורות "מדעיים" שכלל לא כתוב בהם הדבר לו הוא טוען, ומקור שלישי שכלל אינו מדעי וכמוהו כהשמעת טענה בעלמא מפי מחזיר בתשובה נוסף, נתפנה לתרץ את ההבדלים בין תפיסתו שלו ושל המחזירים בתשובה בימינו, כאילו קופרופאגיה כמוה כהעלאת גירה, לבין זו של רבותינו הראשונים (רש"י, אבן עזר ורשב"ם שהוזכרו קודם): '...ואילו אנחנו מתפעלים שוב מראיית התורה את הטבע הנסתר של החיות, והראשונים פירטו היאך העלאת הגירה רק אצל החיות הטהורות, שהיא מהכרס. אך אצל הארנבת והשפן הטמאות היא ממקומות אחרים שמשם מעלה האוכל לפיה, וזו היתה כוונת התורה לגבם, ולא היו צריכים הראשונים לפרט גם אם ידעו זאת...'

הראשונים דיברו על העלאת גירה נורמאלית במעלה הגרון, ודבריהם היו ברורים מאוד, ואין להסתתר מאחורי טענות ל"חוסר פירוט". מעבר לכך - וזה חשוב מאוד - יש לשים לב לעובדה, שמר סגל מנסה לטעון כאן טיעון חדש, לפיו קיים הבדל בין העלאת גירה של חיות כשרות והעלאת גירה של חיות טמאות. חיות כשרות הן אלו שעונות על ההגדרה הביולוגית/זואולוגית ולתיאור הראשונים את העלאת הגירה, ואילו חיות טמאות הן אלו אשר אוכלות את גלליהן. אך אם כך, מדוע לא קבעה התורה "כל החוזרת ובולעת גלליה, את זאת לא תאכל, טמאה היא לכם"? הרי אין שום בע"ח כשר העושה זאת. כל בעלי החיים המבצעים קופרופאגיה הינם טמאים (ודווקא סגל הוא שהולך בקו המסוכן שעשוי להכשיר חזירים), וזהו סימן שיכולים היו להשתמש בו. כלום לא חשבו רבותינו - ש'ידעו' את "סוד העלאת הגירה של הארנבת" - שמתן סימן שכזה הינו פשוט יותר? והרי כבר קודם לכן הם ניסו לתת סימנים לזיהוי קל של חיות טמאות, ראה את הסעיפים במאמרי "זואולוגיה נוסח חז"ל" בעניין השיניים העליונות של הגמל והארנבת, או בעניין פרסות החזיר.

כל הסיבה שמלכתחילה הוזכרו ארבע החיות הללו היא, כי לדעת כותבי התורה באותו זמן אלו היו בעלי החיים היחידים העונים על קריטריון אחד בלבד של טהרה מתוך השניים הקיימים, ולא רצו שמי שנתקל בהם יתבלבל ויחשוב אותם לכשרים על פיו. מי אם-כן עלול לראות ארנבת אוכלת את גלליה ולחשוב שמדובר בהעלאת גירה של בע"ח כשר? הרי עצם התנהגותה הקופרופאגית מבדילה אותה מיד מבע"ח הכשרים, ומציבה אותה בקטגוריה ברורה של בע"ח טמאים, ונמצאנו שוב שאין לה ולו סימן טהרה אחד לרפואה!


6. והנה מר סגל מנסה גם כיוון אחר ונמצא סותר את עצמו: שפן שיש זואולוגים הסבורים שבלעיסת השפן יש העלאת גירה של ממש (=כשל כבש)! ועי' בספר "שיחת חולין" מהרב אמתי בן-דוד בעמ' ת"י מהחוקרים שמצאו שיש לו שלשה מעיים עיוורים, אחד גדול במקום הרגיל, ושניים נוספים באמצע המעי הגס, ומה שעובר המזון מזה לזה הוא מעין העלאת גירה.'

מעניין: לפתע פתאום השפן המקראי כבר אינו ארנבון פיקא? שיחליט: או שהשפן הוא שפן או שלא.

אגב, נחמד הדבר מצידו על שהוא מבטיח (ומדגיש!) כי יש זואולוגים האומרים שדרך העיכול של שפן זהה להעלאת גירה - אך הוא פעם נוספת נכשל בלהביא שכאלו. ואין צורך להרחיק ולעיין בטיעוניו של מחזיר בתשובה נוסף שאל דבריו הוא מפנה כדי לראות מה מבנה המעיים של שפן, אלא די לפתוח בכל אינציקלופדיה של החי. אני הבאתי את הקטע הרלוונטי מהאינציקלופדיה של החי והצומח בארץ ישראל בנספח שבמאמרי, ולא חסר מן המידע הזה גם בבריטניקה או בכל מקור אחר. מה שכן חסר זה את שמו ואת ההפניה לדבריו המנומקים של זואולוג שיגיד את מה שטוען סגל: שיש להשוות את עיכולו של השפן (הפעם ללא כל "העלאה" או "הורדה" כלל, גם לא של גללים), להעלאת הגירה של מכפילי הפרסה.


7. 'וששמע מחוקרים שמודים שיש כאן ממש העלאת גירה.'

עדות שמיעה אינה קבילה בתחומי המדע. במדע קובעות ראיות ועובדות הניתנות להוכחה. לא מר סגל ולא אמיתי בן-דוד ציינו את שמם של החוקרים המדוברים, את הספר או כתב העת המדעי בו טענו זאת או את הנימוקים שהביאו לכך. סיפורים בעלמא ללא הפניה למקור, מאוד קל לספר, במיוחד לאור האישור ההלכתי להמציא סיפורים שכאלו כדי לענות על אינטרסים דתיים. עוד על אישוריהם ההלכתיים של המחזירים בתשובה בתחום סילוף האמת ניתן לקרוא בקישור כאן.


8. 'וגם מה שמניע פיו שייך לזה!'

איזה טיעון משעשע: השפן מניע את הלסת בצורה מוזרה, וזה גורם לאנשים לחשוב שהוא מעלה גירה? אם כן סביר שלזה התכוונה בעצם התורה!

פירושו של המשפט "נראית לעין כמעלת גרה" הוא: "איננה מעלת גרה". האם התורה כותבת מה שנראה לעין, או שמא את האמת? התורה אמרה "כי מעלה גירה הוא", ולא "כי נדמה כי הוא מעלה גירה", וגם רבותינו הראשונים חזרו והדגישו שמדובר בנוהג של העלאת המזון בפועל אל פיו.


9. וכאן בא המשפט ההזוי ביותר במאמר: 'ובבטאון התורני של אירופה "קול התורה" ניסן תשנ"ו כתב ש. שוארץ מציריך שמנהל הגן חיות של ציריך פירסם שם מאמר שגילו בבדיקות מדויקות שהשפן לפעמים מעלה גירה כפשוטו כשאין מפריע בלילה.'

במקום שמר סגל יסתפק באמירה שיש מישהו (ש. שוורץ?) שפרסם היכן שהוא (בביטאון התורני קול התורה?) שמישהו אחר (מנהל גן החיות של ציריך?) פרסם מאמר (היכן? מתי?) - הייתי יכול לשאול היכן האסמכתא לאותו המאמר, כפי שאמרו חכמינו - "נייתי ספר ונחזה".

אפשר לשאול, למשל, מה הצליח אותו מנהל גן חיות לגלות בעזרת משקפת לראיית לילה שאף זואולוג/ביולוג/אתולוג החוקר את צורת האכילה של השפן לא הצליח להבחין בה. על אותו משקל אפשר לומר, שיוסי מ. מרמת גן כתב בביטאון ועד הבית שלו שמנהל מסעדת הדגים "Fish" בתל אביב פרסם במקום כלשהו מאמר, לפיו גילו בבדיקות מדויקות שדג האמנון יכול להפוך את עצמו לחסר סנפירים מידי פעם, כשבא לו, וכשהוא חושב שאף אחד לא מסתכל! זו איננה דרך המדע, כך לא שואלים שאלות ולא קובעים עובדות במדע, וגישתו של מר סגל איננה מדע. ומה הפלא? הוא רב, ראש ישיבה, ומחזיר בתשובה, לא איש מדע.


10. 'ופרופ' יהודה פליקס כתב בדף השבועי של "בר-אילן" פרש' שמיני תשנ"ו שבמעי הגס והמעי העיוור של השפן יש בלוטות עבות הדומות לקיבות מעלי הגירה, ובהיות השפן קשה מאוד למעקב בחיים, ורק אחר צידתם ניתן לעמוד על מבנהו האנטומי הנראה כשל מעלה גירה, נתנה התורה סימן אנטומי של מעלה גירה כדי להגיד שבכ"ז אסור.'

כאן יש להקדים את המאוחר ונוסיף גם את האמירה הזהה על הארנבת: 'עוד דבר ייחודי יש לארנבת: המעי העיוור הגדול שיש לה, בו מתעכל התאית של הצמחים שהיא אוכלת, והמעי העיוור הגדול של הארנבת משמש בדיוק למה שמשמשים חלקי הכרס, בפרט ההמסס, של מעלה הגרה! א"כ יש דמיון גם במבנה הפנימי!'

סגל ממשיך בעצם בטיעונו החדש, האומר שמבנה מערכת העיכול של השפן והארנבת "שקול" כנגד מבנה מערכת העיכול של מכפילי הפרסה, וזאת גם ללא ביצוע הפעולה של העלאת הגירה כהקאת המזון ובליעתו מחדש.

מלבד שהדבר סותר את טיעוניו הקודמים לגבי קופרופאגיה, וסותר את טיעוניו שהשפן והארנבת הם מעלי גירה בפועל, הדבר שוב (או אולי נכון יותר לומר עדיין) עומד בניגוד לדעת הראשונים - רש"י אבן עזרא ורשב"ם - שדיברו על תהליך של הקאת המזון לגרון, לעיסתו ובליעתו בשנית. תירוץ זה פסול אפילו יותר מתירוץ הקופרופאגיה, משום שאם בראשון ניתן לפחות לנסות ולאנוס את משמעות הטקסט ולומר שקופרופאגיה עדיין מתאימה, איכשהו, כי הגללים עוברים דרך הגרון לאחר שהוטלו - כאן קיימת התעלמות גורפת מדברי הראשונים!

אך אכן, הגיע הזמן לגיל ולשמוח בעבור מר סגל, שכן הנה, סוף כל סוף, לאחר תרגילים דמגוגיים לא מבוטלים לאורך המאמר, התקדם מר סגל והצליח להביא שֵם של איש מדע מתחום רלוונטי, התומך באחת מטענותיו. פרופ' יהודה פליקס (ז"ל) הסכים עם הטענה הנוכחית של סגל, וגיבה אותו באמירה, לפיה מבנה מערכת העיכול של השפן "שקול" כנגד מבנה מערכת העיכול של חיות המעלות גירה בפועל.

זהו הזמן לצנן את השמחה בהבחנה הברורה שבמקרה הארנבת, פעם נוספת סגל לא הביא תימוכין של איש, וכן לבחון עד כמה שווים באמת דבריו של אותו יהודה פליקס בנושא השפן - שכן ככל צעד במדע, חובה לבחון כל אמירה, גם את אמירתו זו של פרופ' פליקס, ורק אם היא תעמוד במבחן המדע, היא תתקבל כעובדה מדעית בת-סמכא.

יהודה פליקס היה חרדי שפעל שנים רבות להחזרה בתשובה. הוא לא פרסם את דעתו בנושא מערכת העיכול של השפן בשום כתב עת מדעי, אלא בעלון פרשת השבוע של המוסד הדתי 'בר-אילן', ללא כל ביקורת מדעית (או ביקורת בכלל) על דבריו. הוא גם לא הציג מחקר, נימוקים או אסמכתאות מדעיות לדבריו אלו, ולמעשה לא גיבה אותם בגיבוי מדעי כלשהו, אלא פשוט הצהיר הצהרות, אותן ציטט מר סגל. האם מצפים מאיתנו שנקבל הצהרות חסרות כל גיבוי ותימוכין רק משום שכותבם הוא פרופסור? מדובר אפוא בכשל של טיעון מתוך הערצה.

הכבוד האוטומטי שנהוג לתת לאנשים בעלי מעמד או נושאי-תואר מכובד מאפשר לאנשים לקבל את דבריהם גם כשהם מנותקים מתחום מקצועם, בלא לבחון את הדברים לעומקם. הסיבה שאנחנו סומכים על המדע, והסיבה שהוא מניב תוצאות כל כך מדהימות היא משום שבמדע אין "מכבדים אמונות" ואין מקבלים הצהרות בעלמא, גם מאנשים מכובדים, אלא בוחנים לעומק את הצידוקים שמאחורי כל טענה. כל מאמר מדעי עובר מסכת של בדיקות וביקורות בידי מומחים באותו התחום בטרם יראה אור יום, והכבוד הגדול ביותר במדע ניתן דווקא לזה שהצליח למצוא טעות בגישה המקובלת, לתקן אותה או אפילו להפוך אותה על פיה. לא כך במקרה של סגל המסתמך על פרופ' פליקס. בדברים שאנו רואים כאן, אין לא ביקורת ולא אסמכתא, ושום משקל מדעי שהוא. יש לנו כאן מחזיר בתשובה חרדי, שאמנם תוארו רלוונטי למשימה שהוטלה עליו, אך שלא ביצע שום צעד מחקרי בעניין, ושהצהיר הצהרה בעלמא בעלון פרשת שבוע איפשהו.

התמונות הבאות לקוחות מקיבוץ המחקרים של מארק קלאוס כאן ומאתר ההשוואה בין מערכות ההזנה כאן. מערכת העיכול של הארנבת מימין ושל השפן משמאל. שיבוא הביולוג שיסביר את הקשר ביניהם ואיך לעזאזל משהו כאן דומה למערכת העיכול של הכבשה, מלמטה באמצע. הקשר נעשה בראשם של המחב"תים בלבד.

1. מערכת עיכול של ארנבת. מעי עיוור ארוך.

  2. מערכת עיכול של שפן. שלושה מעיים עיוורים.
3. מערכת עיכול של כבשה. ארבע קיבות.


11. 'והנה יש שהסבירו עוד לפני שידעו את כל הנ"ל: הארנבות והשפנים הם היחידים בעולם שאוכלים בהנעת הלסת התחתונה מימין לשמאל כמעלי גירה.'

לא אמת! לעיסה מעגלית נפוצה בבע"ח רבים, וסיבתה מבנה טיפוסי של הלסתות: תכונה שמאפיינת חיות צמחוניות מסוגים רבים, כולל מכרסמים למיניהם, החל מהסנאי וכלה בקפיברה, היא שהלסת העליונה ארוכה במעט מזו התחתונה. ראו כאן.

כמו כן, נמצא גם הקנגורו שאוכל בהנעת הלסת התחתונה מימין לשמאל כמעלה גירה! ראו זאת בעמוד 98 בספר Kangaroos - Biology of The Largest Marsupilas של הזואולוג, הפרופסור טרנס ג'. דוסון מ-University of New South Wales, שהתמחותו העיקרית היא יונקים אוסטרליים.

היבט לא שגרתי בנגיסתו של הקנגורו היא ששני צידי הלסת התחתונה אינם מקובעים יחדיו והשניים מבליטים שיניים חותכות תחתונות גדולות כשהן נעים קדימה ואחורה לתלוש את העשב, והן יוצרים תנועה של גריסה (ולא סתם לעיסה) כשהם מניעים את הלסת לצדדים כשהעשב לכוד בין השיניים הטוחנות, וזאת ממש כמו מעלי הגירה. באופן משעשע ואירוני, הקנגורו נוהג בשיטת הלעיסה של החיות שסועות השסע ומעלות הגירה טוב בהרבה מאשר השפן והארנבת, שכן השפן והארנבת לא גורסים את מזונם בדרך זו, אלא מכרסמים אותו בעזרת שיניהם החותכות הגדולות.

ועל כל זאת נוסיף אף שאם מנסים לטעון כי השפן המקראי אינו השפן של ימינו, ה-Hyrax, אלא ארנבון מסוג כלשהו או ארנבון פיקא (שכזכור, הוא הארנבון היחיד שיש ראיה אפשרית בודדת לגביו דרך אחד התרגומים ללטינית אבל הוא עונה על הקריטריונים של שרץ); אז הנה נמצא שוב שהטיעון כי 'הארנבות והשפנים הם היחידים בעולם שאוכלים בהנעת הלסת התחתונה מימין לשמאל כמעלי גירה' שגוי בתכלית השגיאה. ומדוע? שכן אזי יש למולכם בוודאות את ה-Hyrax ואת כל שאר השפנאים שכן מזיזים לסת, כפי הודאתם של המחזירים בתשובה עצמם! ואם התורה בכלל לא דיברה על ה-Hyrax אלא על ארנבון אז ה-Hyrax הוא בעצם חיה נוספת שעושה את הפעולה הזו ולא נזכרת במניין ארבעת בעלי החיים שיש ב'ויקרא', ולא יהיה נכון לטעון שאלו החיות היחידות.

וכנ"ל להפך: מאחר וההיגיון של המחזירים בתשובה מורה על בידוד ארנבון הפיקא משאר משפחת הארנבאים והצבתו כמין הראוי להתייחסות נפרדת, אם מסכימים המחזירים בתשובה כי השפן המקראי הוא גם השפן Hyrax של ימינו; הרי לנו כי הארנבון כן מזיז את לסתו. ואם התורה דיברה על ה-Hyrax אז הארנבון הוא בעצם חיה נוספת שעושה את הפעולה הזו ולא נזכרת במניין ארבע בעלי החיים שיש ב'ויקרא', ושוב יהיה זה שגוי לטעון שאלו החיות היחידות!

נראה כי המחזירים בתשובה לכדו את עצמם בפינה שכולה גיחוך וסתירות פנימיות, ואינם אפילו שמים ליבם לאשר עשו.


12. 'הם גם היחידים בעולם עם מבנה גולגולת ושיניים טוחנות כמעלי גירה.'

עוד חוסר אמת. מבנה הגולגולת של השפן מזכיר יותר מכל דווקא את זה של הפיל, והפיל הרי אינו מעלה גירה. כמו כן, ראו במאמר "זואולוגיה נוסח חז"ל" את הסעיף המדבר על "שיניים עליונות". השיניים הטוחנות של מעלי הגירה זהות לאלו של כל הבהמות הצמחוניות. הדבר הייחודי בלסת שלהם הוא, שלרוב מעלי הגירה אין שיניים חותכות ואין ניבים בלסת העליונה, אלא הן מוחלפות בסחוס שטוח המשמש גם לטחינת המזון. לכן קבעו חז"ל בחולין נט' עא' את הכלל: "אם אין לה שיניים למעלה בידוע שהיא טהורה אם לאו בידוע שהיא טמאה." אלא מאי? לארנבות ושפנים יש גם שיניים חותכות בלסת העליונה, וגם חז"ל ידעו זאת, ונכתב באותו המקום: "הרי שפן וארנבת דמעלות גרה הן, ויש להן שינים למעלה - וטמאין."

לכן, כאשר מבנה הלסת והשיניים של השפנים והארנבות שונה מזה של מעלי הגירה, במציאות ובפועל, וגם חז"ל מציינים זאת בדבריהם, מניין הטענה על זהות בין אותם בעלי חיים?

השוואה בין גולגלות. מצד ימין, פרה ועז. מצד שמאל, שפן וארנב:

1. גולגולת פרה
  3. גולגולת ארנב
2. גולגולת עז
  4. גולגולת שפן

כפי שניתן לראות בקלות בתמונות מעלה, יש דמיון רב ביותר בין מבנה הגולגולת והלסת של הפרה והעז, שכן שתיהן קרובות משפחה בנות סדרת מכפילי הפרסה ומשפחת הפקוריים. גולגולות השפן והארנבת, שהם בני סדרות שונות, בנויות אחרת הן זו מזו והן מהפרה והעז. בדגש על מבנה הלסת ומערכת הלעיסה: קצות לסתותיהן ושיניהן הקדמיות של מעלי הגירה מצד ימין נפגשות זו עם זו. השיניים - ארבע עליונות וארבע תחתונות - הן שיניים טוחנות צפופות המופנות קדימה, והשיניים לא צומחות מחדש לאחר שחיקה. מנגד, קצות לסתותיהם ושיניהם של השפן והארנב מצד שמאל לא נפגשות זו עם זו, וניכר בבירור שהלסת התחתונה קצרה מן הלסת העליונה. השיניים - שתיים עליונות ושתיים תחתונות אצל השפן, וארבע עליונות מול שתיים תחתונות אצל הארנב - הן שיניים חותכות, התחתונות מופנות קדימה, אך העליונות יורדות ישר. החותכות אצל השפן והארנבת, כמו אצל המכרסמים, ממשיכות לגדול במשך כל חיי הפרט.

גולגולת הקנגורו מצורפת בצד ימין למטה גם היא לצורך השוואה, למען שיראו שסיבת הנעת הלסתות שלו לצדדים לא זהה לזו של השפנים והארנבות, שכן אצלו השיניים נפגשות זו עם זו היטב - כולן חותכות, שתיים למטה ושש למעלה. כמו כן, שיניו אלו לא גדלות בהתמדה כפי שאצל השפנים והארנבות. בכל הנוגע לאורך הלסת התחתונה, השוו אותו בבקשה לגולגלות הפרה והעז.

בצד שמאל תמצאו גולגולת של קפיברה, מכרסם בגודל של כבשה או חזיר, שגם היא לועסת לצדדים בדיוק כמו השפן והארנבת וגם זאת מאותה הסיבה בדיוק: לסת תחתונה הקצרה מהלסת העליונה ושיניים שיש חובה להשחיזם באופן מתמיד. נא השוו את נקודת המפגש של שתי לסתותיה לאלו של השפן והארנבת. כמו כן, גם הקפיברה אוכלת את גלליה הרכים בקופרופאגיה, ולא ימצאו המחזירים בתשובה סיבה לייחד את השפן או הארנבת שהקפיברה לא עונה עליה.

גולגולת נוספת ואחרונה: כאמור, המקורב מכל בעלי החיים המודרניים לשפן הוא דווקא הפיל (ולא רק בלסת אלא בכלל מאפייני השלד והאיברים הפנימיים) ושני בעלי החיים הללו חלקו אב קדמון משותף לפני כ-60-40 מיליוני שנים. הנה גולגולת פיל אסייתי לצורך השוואה עם גולגולת השפן. כל התיאור שניתן מעלה לגולגולת השפן נכון גם לגבי גולגולת הפיל. גולגלתו מובאת למטה לצורך השוואה בשלמותה אל מול גולגולת השפן.

5. גולגולת קנגורו אפור מזרחי
  6. גולגולת קפיברה
7. פיל

מר סגל הזכיר שיש בידו "מכתב ארוך של אסמכתאות מומחים". "יש בידו" איננה טענה מדעית. יציג נא את האסמכתאות שלכאורה בידיו, נבחן אותן בידי אנשי מדע בכלים מדעיים, ורק אז נקבע מה נכון ומה אינו נכון.


13. 'ואין לזה שום הסבר מדעי, אלא אם היו פעם מעלי גירה ממש, או שגם היום מעלים גירה לפחות בצורה חלקית.'

שוב חוסר אמת. ההסבר המדעי לתנועת הלסתות, כאמור, הוא שהלסת העליונה ארוכה מן התחתונה. שיניהם הקדמיות של השפנאים, הארנבאים והמכרסמים ממשיכות לצמוח כל הזמן, ואם לא ישחקו אותם בשימוש מתמיד, סופם שיגדלו אל מחוץ ללסת ולא יאפשרו לבעל החיים לאכול, והוא ימות מרעב. מאחר ואורך הלסתות אינו שווה, תנועה אנכית של הלסתות (כמו של הטורפים ושל האדם) לא תביא לחיכוך שן-בשן בשיניים קדמיות, והשיניים לא ישחקו די צורכן. זו הסיבה שתנועות השיניים של בעלי החיים הללו היא מעגלית: כך הן מביאים את שיניהן הקדמיות להתחכך זו בזו, להישחז ולהישחק. אין לכך שום קשר להעלאת גירה.

ראה גם באנציקלופדיה של החי והצומח בארץ ישראל, פרק יונקים, עמ' 233, ובעמ' 234 שם קיים ההסבר הבא: 'בשעת התגוננות מבצע שפן הסלעים תנועות לעיסה בלא מזון בפיו, תנועה המשחיזה את החותכות אלו מול אלו - כנראה כמחוות איום לנשיכה. התנהגות זו מעוררת את הרושם כאילו השפן מעלה גירה ("ואת השפן כי מעלה גירה הוא", ויקרא י"א, 5).'

אנציקלופדיה זו קובעת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים, שאין בתנועת הלסתות של השפן משום העלאת גירה, אלא רק מראית עין של העלאת גירה, ועל עניין מראית העין כבר דיברנו.

באותה אנציקלופדיה של החי והצומח בארץ ישראל, פרק יונקים, קיים משפט נוסף לאחר הדברים הנ"ל: "יש זואולוגים הטוענים, שאכן יש כאן העלאת גירה, אך דבר זה לא הוכח." מיהם אותם זואולוגים? גם כאן לצערנו אין הספר מציין מיהם. הדעת נותנת שמדובר בטוענים דתיים לדבר זה (שכן לא בחינם ניתן כאן גם מקרא הפסוק בנושא) ומפאת רגישות ל"כבוד הדת" פטר אותם עזריה אלון, עורך האנציקלופדיה, בניסוח מנומס. לטעמנו והבנתנו, יש לומר במקום זאת: "אך דבר זה הוכח כלא נכון."

פיו של ארנב מצוי. הלסת העליונה ארוכה במעט מזו התחתונה, ולצורך שחיקת והשחזת השיניים, הארנב מחכך אותן זו בזו בתנועה מעגלית. אין לזה ולו צל של קשר להעלאת גירה.


14. 'ואף אם לא דומה העלאת הגירה שלהם "מדעית" לשל שאר מעלות גירה, הרי ודאי לא התכוונה תורה להגדרה מדעית של "מעלה גירה" שהמציאו אלפי שנים אחרי זה, ואין בש"ס ופוסקים שום הגדרה מדויקת לזה.'

בש"ס אכן לא, אבל על רבותינו הראשונים, שטרחו והגדירו מהי העלאת גירה, כבר התעכבנו די והותר. הם דיברו על הקאת המזון במעלה הגרון, לא על אכילת גללים של הארנב וה"פיקא", לא על שלושה מעיים עיוורים לשפן ולא על משחקי "נדמה לי" כשמסתכלים עליהם משחיזים את שיניהם.

לכאורה, תמוה שמר סגל טוען את כל אותן טענות העומדות בניגוד למציאות וגם לדעת רבותיו הראשונים, אבל אין לתמוה על כך. מר סגל נוהג כמי שנמצא בהליך הקרוי "דיסוננס קוגניטיבי", ובדילמה הקשה שבין האמת העובדתית לבין אמונתו הדתית - אמונתו הדתית גוברת, ואז הוא ימציא כל תירוץ שבעולם, גם אם אינו אמת, ולו רק להרגיע את נפשו ואת הנפשות התמימות אותן הוא מבקש לאסוף לעולם הדת.


15. 'והנה הגמ' אומרת בחולין נ"ט ע"א שמה שכתבה התורה גמל (וארנבת ושפן- עי' רש"י ותוס') בתורה, זה כי אין עוד מעלה גירה טמא מלבדם, ואם ימצא חיה מעלת גירה ואינה מג' אלו: יכול לאוכלה, אף אם פרסותיה חתוכות ואינו יכול לבדוק אם היא מפריסה פרסה, כי "שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מעלה גירה וטמא אלא גמל (ושפן וארנבת).'

על-כך נכתב באריכות במאמר "זואולוגיה נוסח חז"ל". אם יבחר בתירוץ הגללים והקופרופאגיה אזי שנמצאו לו גם הקפיברה, הבונה והלֶמוּר במניין בעלי החיים בעלי "סימן הטהרה האחד" - והתורה לא מנתה אותם כלל. מכאן נובעות שתי אפשרויות בלבד: האחת היא שדברי הגמרא החולין נט' ע"א על כך שהתורה מנתה את בעלי החיים היחידים בעלי סימן הטהרה האחד הם טעות. השנייה היא, שקופרופאגיה אינה העלאת גירה. כמו כן, "שליט בעולמו" כנראה לא הכיר את הלאמה, האלפקה, הגואנקו והויקוניה. קראו נא את הסעיף "גמל נשאר גמל" במאמר הנ"ל.


16. 'ז"א התורה יודעת שמתוך 4000 מיני החיות, שמאות מהן נדירות ביותר, אין עוד חיה המעלה גירה מלבדן ומלבד עשר הכשרות שגם מפריסות פרסה.'

בסעיף הקודם מנינו ארבעה מבני משפחת הגמליים במניין מעלי הגירה שלא נכתב עליהם בתורה (הלאמה, האלפקה, הגואנקו והוויקוניה). כמו כן, מניתי במאמר בסעיף "ללמוד לספור" את גודל טעותם של חז"ל כאשר קבעו אותם 10 בע"ח כמו היו היחידים שקיימים עדיין ואין בלתן.. במניין 10 בע"ח הללו נמצאו שבע בלבד מתוך 110 המינים השונים ממשפחת הפקוריים, שניים בלבד מתוך 44 המינים שבמשפחת האייליים. לא נזכרו כלל 5 המינים שבמשפחת איילי המושק, לא נזכרו כלל 8 המינים ממשפחת האיילונים, לא נזכרו כלל 100 מינים של האנטילופקריים, לא הוזכר האוקאפי ממשפחת הג'ירפיים. ישנם 270 מינים של בעלי חיים מעלי גרה ושסועי שסע, טהורים ומותרים לאכילה לכל דבר ועניין ע"פ החוקים שניתנו לנו בספר ויקרא - ועל 260 מהם לא ידעו כותבי המקרא וחז"ל כלל ועיקר. אז עד כמה טועה ומטעה כאן סגל בטוענו שאותם העשר הנזכרים הן כל אשר בנמצא!


17. '...לכן היא קוראת לפעולה זו "מעלה-גירה" אף אם אינה כשאר מעלי הגירה ממש, כי כך נקראת הפעולה של לעיסת מזון באופן כזה, כי התורה כתבה ארנבת ושפן בשביל מה שהאדם רואה! ואילו היה מותר לאכול ארנבת כי היא מעלה גירה, אולי היה צריך העלאת גירה "מדעית". אך ממילא אסור לאכלה, והסימן של העלאת גירה ניתן כדי להגיד שאף שנראית ככשרה: אסור לאכלה. א"כ ודאי התורה כותבת לפי הנראה לאדם.'

סגל מחזירנו לאחור. לפי טיעונו זה, יש להתעלם מהצהרתו מלפני מספר סעיפים, ש"נתנה התורה סימן אנטומי של מעלה גירה". לו זה היה כל העניין, היה חוסך לנו מר סגל מילים אודות אכילת גללים, מעיים עיוורים, פיקות ומנהלי גני חיות בציריך, והיה אומר ישר ולעניין, חד וחלק, שהתורה בעצם משחקת ב"נדמה לי".

בכך עונה מר סגל גם על תמיהתי הגדולה לפני מספר שורות: "האם התורה כותבת מה שנראה לעין או שמא את האמת". לפי טיעונו החדש של סגל (הסותר את טיעוניו הקודמים, את דברי הראשונים ואת דברי התורה עצמם), התורה כותבת את אשר נראה לעין האדם, ולא את המציאות. מכאן אנו גם מבינים את טעותו של רש"י לגבי פרסת הגמל (ראה במאמר בסעיף "על גמלים ומראית עין").

אך אם בכך עסקינן, בשם איזה כוח בא סגל ומתלהב מהיות ארבע החיות הללו "היחידים" בעלי סימן הטהרה האחד? כבר עדיף ויאמר "הנראים כאילו הם בעלי סימן טהרה אחד", ובא גואל לישראל.

ורק כדי להראות את צביעותו של סגל, אפנה אתכם שוב לפסקת הפתיחה שלו, בה הוא תקף את כותב 'דעת אמת' בדברים הבאים: "החציף [כותב דעת אמת] לומר שעל אף שהתורה אמרה שהשפן והארנבת מעלים גירה, באמת הם רק 'מציגים' כאילו מעלים גירה, אך לא ממש." סגל תקף את כותב דעת אמת על כך ש"החציף" לומר את כל הנ"ל, ועכשיו, עיניכם הרואות, בא סגל וטוען את אותו הדבר בעצמו!

וכמובן שלא נוותר לסגל גם על טיעון "מראית העין". למול קשקוש זה ניצב רבי סעדיה גאון שכתב באופן נחרץ (פירושי הרס"ג, מהדורתו על ויקרא פרק יא, הערה 4): "הסימנים המורים על האסור וההיתר הם בגוף, לא בפעולות, לפי שהסימנים הקרובים נראים לעין תמיד, והסימנים שבפעולות אפשר לראותם ופעמים אי אפשר. וכבר ידענו שפרסה סדוקה והעלאת גרה שבכללו היעדר חותכות בלחי העליון שניהם סימנים בגוף."

אנטומיה של מעלה גרה זה סימן גופני. תנועות לסת לצדדים הם סימן חיצוני. רבי סעדיה גאון הפיל את הטיעון של סגל.

"ואת הארנבת, כי נדמה לכם שהיא מעלה גירה בזמן השחזתה את שיניה ופרסה לא הפריסה, טמאה היא לכם". דבר אלוהים בויקרא יא' ו' האלטרנטיבי.


18. 'עוד כתב השרידי-אש שם: "לדעת אברהם אבן שושן הארנבת היא מין חיה המצויה בארצות המזרח ואין זו הארנבת שבארצות המערב, וארנבת שבארצות המזרח היא באמת מעלה גירה".'

נחמד להצהיר. במיוחד כשלהצהיר לא עולה כסף. אך האם יש בידם ארנב מעלה גירה מארצות המזרח? או ראיה כלשהי לכך שארנב שכזה היה קיים אי פעם? האם בידי מישהו יש ראיה כזו, או שפשוט עלינו לקבל את הצהרתם הזו?

נ.ב. בפעם האחרונה שבדקתי, לא השרידי אש (הרב יעקב יחיאל וינברג) ולא אברהם אבן שושן היו זואולוגים. מה גם שהשרידי אש כנראה הגדיל והמציא ממוחו הקודח ערך אינציקלופדי משלו למילון אבן שושן, כי הדברים שהוא מתאר כאן כלל לא נזכרים בערך שכתב אבן שושן עצמו. זה מה שנכתב במילון אבן שושן לגבי בעל החיים הזה:

"ארנב: יונק מכרסם בעל אזניים ארוכות, שפתו העליונה שסועה, זנבו קצר, רגליו האחוריות מותאמות לקפיצה. הארנב מצוי בארץ ישראל, ניזון בירקות ופירות השדה.
ארנבת: נקבת הארנב. שם כללי ליונק זה ללא ציון מין."

שום מילה על "הארנבות שבארצות המזרח שבאמת מעלות גרה" ושום נעלי בית מרחפות. בדיה מוחלטת. ואני נוטה לשער שהרב סגל קרא את הערך המילוני של אבן שושן לארנבת בטרם כתב את מאמרו זה, וראה שהדברים לא מופיעים שם. אולי לכן הוא הביא את הדברים ככלי שני, וחזר על טענתו של השרידי אש לגבי דבריו של אבן שושן, במקום להביא ממקור ראשון את דבריו של אבן שושן עצמו. אלו הטריקים הקטנים שמבצעים המחזירים בתשובה כשהם נצמדים לטענה שקרית בכל הכוח, תוך ניסיון לא להיתפס באי-אמת בעצמם: אין זה נכון שאבן שושן כתב דבר שכזה על הארנבת, אבל זה "בסדר" לומר שהשרידי אש טען שאבן שושן כתב דבר שכזה על הארנבת. ואני אומר: זו טריפה וזו נבלה, וסופה של האמת להתגלות.

נ.ב. שני מהפן הדתי-אפולוגיסטי: מעניין שהם מבטלים את הטענה על העלאת הגירה של ארנבי המערב, שכן ארנבון הפיקא עליו דיברנו, הוא מין אירופאי. מכאן שלפי השרידי אש וטענתו לגבי אבן שושן, ארנבון פיקא, שהוא מין ארנב מערבי - אינו מעלה גירה. ומכאן גם שקרואופופגיה בכלל, אינה נחשבת בעיניהם להעלאת גירה. אכן, הטיעון התעלה על עצמו. יחי הטוען חסר העקביות הסותר עצמו שמאל על ימין והאוחז בחבל בשני קצותיו.


19. 'ועי' בפירוש רס"ג לתורה שמבאר שפן: "אלובר" ובהערת ר' קפאח כותב שהיא חיה קטנה מעלת גירה ומתאר אותה, ומה שאנחנו קוראים שפן רק דומה לה.'

אין חולק על כך שהרב קפאח אמר את הדברים הללו בהשגותיו על הרס"ג. העניין הוא שהרב קפאח לא היה שונה מהרב סגל בבואו לתרץ מציאות וטקסטים, שכן הרס"ג עצמו (ללא הדבקת "ביאור לפירוש" של רב אחר על דבריו) בכלל לא בא לפרש דבר אלא פשוט תרגם את התורה לערבית. בפסוק המדובר הוא תרגם את המילה שפן בתור "אל-וובר", שפירושה בערבית בת ימינו הוא 'שפן'.*

אז הנה אנו רואים את הרס"ג עושה את עבודתו כראוי ומתרגם מעברית לערבית בנאמנות, והנה בא הרב יוסף קפאח, לא מזמן (יותר מאלף שנים לאחר שכתב הרס"ג את דבריו הללו), ומתיימר לטעון למה בעצם "התכוון" רב סעדיה גאון כאשר כתב אז את תרגומו!

"לפרש את הפירוש" הוא לדעתי הסוג הנלוז ביותר של תחמנות אפולוגיסטית דתית. במקרה הזה הדבר אפילו גרוע יותר. האיש משייך לרס"ג פירוש מגה-אנכרוניסטי שמעולם לא נדרש לו. כאן זה אפילו גרוע יותר, שכן מלכתחילה הרס"ג לא פירש/ביאר את הדברים, אלא רק תרגם אותם לערבית.


20. 'וב"החי והצומח בא"י" כרך 7 עמ' 233: "בעבר היו מיני שפנים גדולים ככבשים"! ועי' בשו"ת של רי"א הרצוג (הוצ' מוסד הרב קוק) יו"ד סי' כ"ג וכ"ד מכתבים לביולוג פרופ' בודנהיימר בנדון, ומביא עדות אבן ספיר שבגן חיות בבאטאוויע שבהודו המזרחית ראה חיה זו הגדולה ככבש מעלת גירה ולא מפריסת פרסה, ורגליה הראשונות קצרות בהרבה מהאחוריות וע"כ קראוה הזקנים מתרגמי התורה ליוונית "צעירת רגלים".'

כן, אז היו בעבר מיני שפנים הגדולים ככבשים, ואלו נכחדו. האב הקדמון המשותף לשפנים ולפילים חי לפני כ-40-60 מיליון שנה והיה בגודל של היפופוטם, ומשם הענף שהתפצל והגיע לפילים הלך ותפח במימדיו, והענף שהתפצל והגיע לשפנים הלך והתכווץ לו. גם בקרב המכרסמים אתם רואים את הקפיברה כמכרסם בגודל כבשה, ובכלל גודל הוא לא דבר שיש להתרשם ממנו יתר על המידה. אינני יודע אם אכן ראה רבי יעקב הלוי ספיר פרט מהמין הזה בגן חיות בהודו או לא, אבל זה לא משנה כלל לעניינו. השאלה הנשאלת היא מה בין פריט מידע זה לבין טיעון העלאת הגירה אצל שפנים?

התשובה היא, כמובן, שום דבר. יתכן וסגל פשוט "שופך ידע" ללא כל קשר לנושא כדי להרשים את הקורא, ויתכן והוא נאחז נואשות בכל פריט שהוא מוצא שהוא מניח שניתן לעשות בו שימוש, גם מבלי לדעת מה השימוש הזה בכלל יהיה. ויתכן כי הוא בא ומנסה לטעון שאותם שפנים נכחדים דווקא כן העלו גירה? ובכן, אנו יודעים שאף פרט בשפנאים אינו מעלה גירה, ואין בהם שום איברים שרידיים שיעידו על היכולת הזו בעברם האבולוציוני. מאחר וכל חברי השפנאים חולקים באותן התכונות הפיסיולוגיות, התירוץ בדבר "פעם היו שפנים שכן מעלים גירה" פשוט אינו סביר מבחינה ביולוגית. היכן הם שרידי ההמסס ובית הכוסות בכרסם? לנו בני האדם נותר התוספתן המנוון כעדות לתקופה בה מזונותיהם של אבותינו הקדמונים היו שורשים קשים, אך היכן האיברים השרידיים של החיות הנזכרות?

הקפיברה היא מכרסם בגודל כבשה או חזיר, והגודל לא קובע לצורך העלאת גירה. הקפיברה, כזכור, גם אוכלת את גלליה בשיטת ה-COPROPHAGY וה-CAECOTROPHY, ממש כמו הארנב וארנבון הפיקא, וגם לועסת בתנועת לסתות מעגלית מימין לשמאל מאותה הסיבה כמו שניהם. כדי להתחמק מהתובנה הקרה שהקפיברה סותמת את הגולל על סוגיית אכילת הגללים ותנועת הלסת, יש מחזירים בתשובה המצהירים נמרצות, שהדבר הענקי הנ"ל הוא שרץ, בזמן שארנבון הפיקא בן 5 הסנטימטרים אינו כזה - וזה למרות שהקריטריון העיקרי לשריצות הוא הגודל. משעשע.


21. 'וכן מביא עדות חוקר על זן דומה לארנבת בסוריה שמעלה גירה בצורה לא מורגשת כמעט. ז"א מעידים המומחים על זן שפנים שנכחד, שהיה גדול כמו הבהמות מעלות הגירה, ועל זן אחר של ארנבות במזרח ובסוריה שמעלות גירה.'

כמו שכבר ציינתי - לגודל אין משמעות בעניין זה, אבל "וכן מביא עדות חוקר" זה נחמד. בעיקר משום שאזכורו של הביולוג פרופ' בודנהיימר בסעיף הקודם לא תרם לדבר מהנושא הנידון (מלבד אולי לרושם שתוארו עושה על הקורא שאינו מפריד את המוץ מהתבן שבדברי סגל). שמו מוזכר כמי שקיבל מכתבים מהרי"א הרצוג, שבהם סיפר הרצוג על מעללי אבן ספיר בהודו. פרופ' בודנהיימר לא חקר דבר, לא אישר דבר, ולא הביט בשפן אחד לרפואה בכל הסיפור הזה.

ומיהו "חוקר הארנבות" החדש שהביא הרי"א הרצוג וששמו לא הוזכר? ומה היה להלן לומר על "הארנבת הסורית שמעלה גירה בצורה כמעט לא מורגשת"? ובאילו נתונים גיבה את אמירותיו אלו? לא ניתנים לנו כאן כל פרטים, ומהיעדר הצגתם אני מסיק שגם בשו"ת הנ"ל לא ניתנו כאלו (אם היה מופיע בשו"ת המדובר שם ציטוט עסיסי, סביר שסגל כבר היה עושה בו שימוש). אין בנמצא שום גיבוי לטענות אלו, וחוסר הפרטים משאיר אותנו עם סיפור מסגרת של "מעשה בחוקר" הנראה מופרך על פניו. סיפורים של "מעשה בצדיק" ו"מעשה בפרופסור אתיאיסט" כבר שמענו למכביר, אז היכן הן לכל הרוחות הראיות?


22. 'והנבל [שוב קללות] אחרי שגומר "לחלוק" על הקב"ה, הולך וחולק גם על המומחים הביולוגים הטוענים שלא ברור לא מהו הארנבת התנ"כית ולא השפן התנ"כי, ומביא שתי "ראיות" שהארנבת של ימינו לא התחלפה מזמן התורה. אף שאין מי שיחשוב שהנבל יותר מבין או יותר אוביקטיבי מאותם מומחים.'

את הראיות האטימולוגיות לשימור שמות החיות הללו כבר קראתם במאמר "זואולוגיה נוסח חז"ל" בסעיף "מי זו החיה הזו בכלל?", וכבר עברנו כאן על תרגום הרס"ג את המילה ארנבת לערבית כשהוא משתמש במילה כפשוטה.

אך כאן עושה סגל דבר מעניין. פעמיים בקטע זה הוא טוען שהקונטרס של ידען עומד בניגוד לחוות דעת של ביולוגים מומחים, אך שימו לב באיזה נושא: "המומחים הביולוגים הטוענים שלא ברור לא מהו הארנבת התנ"כית ולא השפן התנ"כי". ועכשיו, סגל טען למומחים המציגים את הדעה שקופרופאגיה זהה בעצם להעלאת גירה (ונכשל בהצגת שמות או מקורות מדעיים האומרים כך), טען למומחים האומרים שהשפן מעלה גירה של ממש (ונכשל בהצגת שמות או מקורות מדעיים האומרים כך), טען למומחים האומרים שיש ארנבת סורית שמעלה גירה ממש (ונכשל בהצגת שמות או מקורות מדעיים האומרים כך), טען למומחים האומרים שפעם חיו שפנים שהעלו גירה ממש (ונכשל בהצגת שמות או מקורות מדעיים האומרים כך), וטען למומחים האומרים שמבנה המעיים של השפן נחשב כהעלאת גירה גם מבלי לבצע את הפעולה עצמה (והציג שם, אך נכשל במתן מקורות מדעיים התומכים בהצהרתו של אותו אדם או בנימוקן של אותן ההצהרות). הדבר היחיד שסגל לא טען עד כה ולא הציג שום מראה מקום בעבור כך, הוא למומחים "הטוענים שלא ברור לא מהו הארנבת התנ"כית ולא השפן התנ"כי".

אז זה מעניין. נראה שלא די לסגל להפנות למקורות בלתי רציניים מדעית, כאן הוא פשוט מצהיר שה"מומחים" שטען לקיומם קודם אמרו גם את הדבר הנוסף הזה, שמעולם לא נדרשו בו.

מי הם "המומחים הביולוגים הטוענים שלא ברור לא מהו הארנבת התנ"כית ולא השפן התנ"כי"? היכן הם כתבו את דבריהם אלו? אילו נימוקים הם הציעו? הרי סגל בכלל לא מציע כאן נימוקים לסתור את דברי דעת אמת, אלא תולה את טיעונו בכך ש"המומחים הביולוגים" העלומים שלו מבינים יותר. ומה בכלל לביולוגים ולדרישת הטקסט התנ"כי? כל הראיות להשתמרות שמות בעלי החיים הללו עד ימנו הם מתחום הבלשנות וחקר השפות, ואין כל קשר בין ביולוגיה לבין חקר גלגוליה האטימולוגיים של מילה!


23. 'נכתוב שתי ראיותיו להראות דרכו השקרית: א.מהמגיד משנה מאכלות אסורות א' ב': "השפן והארנבת הן ממעלי הגרה ואינן מפריסי פרסה וידוע שיש להם שיניים בלחי עליון". השמיט את תחילת דבריו והמשך דבריו והפך את המגיד משנה לחובב ארנבות ושפנים שמגדלם בביתו ובודק את מערכת שיניהם. והנה מה שכתב באמת: "ומבואר בכתוב שהשפן והארנבת הם מעלי גירה ואינם מפריסים פרסה. וידוע שיש להם שיניים בלחי העליון וכן מבואר בגמ' שם, ובודאי לא נעלם זה מעיני רבינו". וכונתו פשוטה, לא שמכירים מהם השפן והארנבת (אחרת היה כותב: וחיות אלו ידועות שיש להם כו') אלא יודעים מספרי ההלכה שיש לאותן חיות הנקראות ארנבת ושפן שינים למעלה, וכן מבואר בגמרא.'

מצויין. לא המגיד משנה טעה, אלא הגמרא טעתה. עכשיו זה נשמע יותר טוב? דוגמא קלאסית למשפט ארוך שבעצם לא אומר כלום, שמיועד לערבב את הקורא. אני מניח שלקורא הממוצע כבר הפך המוח לעיסה בשלב הזה, אז מכניסים דקדוקי עניות על קוצו של יוד, ומקווים שהקורא יראה רק את ה"תיקון", מבלי לייחס שום חשיבות למשמעות שלו בפועל. המשמעות שלו בפועל לא מוציאה את הטקסט התורני טוב יותר.


24. 'ב. מביא "ראיה" מהגמ' מגילה ט' ע"ב שאשת תלמי שציווה לתרגם התורה נקראה ארנבת, וטוען שאמנם האבא של תלמי נקרא לאגוס, וביוונית ארנבת זה לאגוס. זו ראייתו. ואמנם בירושלמי ובמדרש רבה כתוב שאם תלמי קראו לה ארנבת (עי' גהש"ס), אך לא שום אב! אך מה הבעיה: הוא כותב שיש איזה כת"י שכתוב שהיה לאגוס אבא של תלמי, וזה מתאים. (מסתמא הכת"י כל כך נדיר שגם הנבל לא ראה אותו אלא בדמיונו החולני, כי איננו לא בדקדוקי סופרים במגילה, ולא בכת"י שמובאים בסוף הירושלמי....אך בסדר הדורות ג"א תנ"ד כתב שקראו לו לאגו או אגלס.'

בתלמוד הבבלי במסכת מגילה ט' עב' כתבו ש"ארנבת" הוא שם אשתו של תלמי המדובר, ובתלמוד ירושלמי מגילה, דף יב' פרק א' הלכה ט' דווקא מוזכרת ארנבת כאמו של תלמי, ולא כאשתו. ראשית שים לב לדבר הבא: התלמודים יצאו רע בכך שאין הם יודעים על מי מסופר הסיפור - אישה או אם. גם כן "דברי אלוהים חיים".

אני לא יודע לגבי כתב היד האומר שאביו של תלמי הוא נקרא "ארנבת", ואכן מותר להעביר על דעת אמת ביקורת בעניין זה, שכן היעדר ראיות או התייחסות למקור המדובר הוא אכן נקודה בעייתית. אבל גם אם תבחרו שלא לקבל את מה שירון ידען מעיד במקרה הזה (ואתם בהחלט יכולים שלא לקבל זאת), עדיין אנו יודעים שבמציאות שם אביו של תלמי הראשון היה Lagos, ופירוש השם הוא ארנב/ארנבת. ספר סדר הדורות יכול לכתוב "לאגו" או "אגלס" כמה שבא לו: המציאות היא שחשובה, ובמציאות שמו היה לאגוס. רישומי מלכי אלכסנדיה נחשבים אמינים יותר בבואנו לברר איך נקראו אותם המלכים, מאשר ספר של הרב יחיאל היילפרין משנת 1769.


25. 'עי' פורת יוסף מגילה שם שלפי ביאורו חייב בעל השם ארנבת להיות אשה ולא איש: וכמו ארנבת שהיא לשון נקבה.'

"ארנבת" היא לשון נקבה בעברית, כי בעברית יש הבדלים דקדוקיים בין שמות זכר ונקבה. ביוונית, לטינית ובשפות שנגזרו מהן, אין דבר שכזה. כמו שבאנגלית המילה You יכולה להיות גם "את" וגם "אתה", והמילה They יכולה להיות "הם" או "הן", בשפות זרות מסוג זה אין הבדלים דיקדוקיים שנועדו להבדיל בין זכר לנקבה. כמו שבאנגלית ניתן להשתמש במילים Hare,‏ Rabbit או Lapin לתיאור הן של ארנב והן של ארנבת לפי בחירת המשתמש, כך גם ביוונית Lagos פירושו הן ארנב והן ארנבת לפי בחירת המשתמש. פורת יוסף מייחס כללי דקדוק עבריים על שפות שבנויות אחרת לחלוטין, ונראה כי סגל החמיץ את הנקודה הזו.


26. 'ובכלל, לא ברור בין החוקרים איזה תלמי תרגם התורה.'

הוא כנראה היה צריך לומר "לא ברור בין המחזירים בתשובה שהסתבכו עם הסוגיה הזו איזה תלמי תרגם את התורה". בקרב החוקרים זה ברור לחלוטין: תלמי השני פילדלפוס (מלך בין השנים 284 לפנה"ס עד 246 לפנה"ס), בנו של תלמי הראשון, שהיה בתורו בנו של אותו לאגוס שאנו דנים בו. כלומר, תלמי השני שיזם את תרגום השבעים היה נכדו של לאגוס המדובר.

ואיך אנו יודעים שמדובר בתלמי השני פילדלפוס? כמובן: מקורות אלכסנדרונים מאשרים זאת. סיפור מפורט על התהוות התרגום נמצא במקור החיצוני הידוע בשם "איגרת אריסטיאס". סיפור זה, שגרסות שונות שלו מופיעות גם במקורות התלמודיים, מספר על שבעים ושניים זקנים יהודים, שהוזמנו למצרים התלמאית על ידי תלמי השני כדי לתרגם את התורה, לצורך צירופה לספרייה הגדולה באלכסנדריה. על פי הסיפור, לשבעים ושניים הזקנים ניתנו תנאים פיזיים נוחים למעשה התרגום. הסיפור באיגרת אריסטיאס אפוף כולו באווירה חגיגית ויחסו כלפי עצם מעשה התרגום אוהד. בגירסה המופיעה בתלמוד הבבלי (מגילה ט, א, ועוד), מאידך, היחס כלפי התרגום הוא כאל עובדה מוגמרת אך בלתי רצויה. שם גם מופיע התיאור של התרגום כנס, דבר שבאופן לא מפתיע לא כתוב במקומות חוץ תלמודיים. מלבד באגרת אריסטיאס ובתלמוד, מופיע הסיפור גם בחיבור מאוחר של אפיפניוס מסלמיס שנקרא "על מידות ומשקלות". החיבור אמנם נכתב במאה הרביעית, אבל גם הוא מקור לאישור זהותו של תלמי השני כיוזם תרגום השבעים.


27. 'והנבל הפך אשה ואמא לאבא, ולאגו ואגלס ללאגוס, ובחר ה"תלמי" שנוח לו, וזו היא "ראיה" המכריעה כל ספקות החוקרים.'

ויעקב סגל, מבכר להתייחס לספר בן המאה ה-18 במקום לרישומי מלכי מצרים התלמאית עצמם באשר לשמו של לאגוס; נצמד לשני מקורות הסותרים הן זה את זה (אשה או אמא?) והן את המציאות כפי שהייתה (אביו של תלמי הראשון) מאשר לעשות בדיקה מיהו האדם המדובר; ומצהיר ש"לא ברור איזה תלמי תרגם את התורה" כאשר החוקרים תמימי דעים בנושא והראיות מדברות בעד עצמן. ושוב הוא מייחס לדברי עצמו כאילו חוקרים עלומי שם כלשהם תומכים בדבריו. כמה פעמים אפשר לחזור על אותו הטריק?

מטבע הנושא את פניו של תלמי השני פילדלפיוס, מי שיזם את תרגום השבעים. היה מלך מצרים התלמאית משנת 284 לפני הספירה עד 246 לפנה"ס. פרטים על שושלת בית תלמי ראו בקישור כאן.


28. 'וממילא לא נדע מהי ארנבת של התורה. וודאי שלא נדע מהו השפן היותר נדיר.'

שפנים יותר נדירים מארנבות? זה חדש לי. אלא אם כן שוב הוא חוזר לארנבון הפיקא, ואז מדובר במין אחד של ארנב מתוך 11 סוגים וכמה עשרות מינים. ואז נשאלת השאלה : איך זה שעשרות מיני ארנבים זוכים להיקרא "ארנבת" ואילו הפיקא לבדו נחשב משום מה ל"שפן"? רק כי ככה נוח לצורך הטיעון, ככל הנראה.

והעניין שמתוך הראיה לשמו של לאגוס לא נדע מיהו שפן היא ברורה ואני מתפלא על פליאתו של סגל: שמו של לאגוס הובא כתמיכה לזהותה של הארנבת - לא של השפן. לזהותו של השפן הובאו ראיות אחרות, כמו תוך תרגומו של סעדיה גאון וכבר עברנו עליהם כאן.


29. 'ונוסיף הערה שכבר אריסטו לפני כ2400 שנה מנה בספרו על בע"ח את הלאגוס, הוא הארנבת המצויה, בין החיות שלא מעלות גירה, ואין זה חידוש מודרני של ידידֵי הפוקר. א"כ הקדמונים ודאי ידעו זאת, ולשיטה המרופשת של הנבל ברפש 9 שחז"ל כתבו מה שרצו בכתבי הקודש, היה להם לעשות איזה "תיקון" גם בזה בראותם שהלאגוס לא מעלה גירה. אלא ודאי אין הלאגוס ארנבת של תורה.'

"אם כן הקדמונים ודאי ידעו זאת" זו קפיצה לוגית מטורפת. אריסטו ידע, אכן כך. וטוב היו עושים חז"ל לו היו מעיינים בדבריו ולומדים דבר או שניים על הטבע הסובב אותם. גם לאריסטו לא חסרו טעויות, אבל זה לפחות היה צעד חיובי בכיוון. חז"ל לא התעסקו בפילוסופיה. את זה עשו חכמי ימי הביניים ובראשם הרמב"ם, וגם אז יצאו קנאים כנגד הרמב"ם על עיסוקו זה בכתבי אריסטו. הגאון מוילנא, שנים אחרי שדעך הפולמוס עוד כתב (הגהות הגר"א לשולחן ערוך, יורה דעה, קע"ט, ו'): "והפילוסופיה הטתו ברוב לקחה, לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי, ולעקור אותם מפשטן". אריסטו כתב שארנב אינו מעלה גירה, אבל אותם מפלפלי-סרק שישבו להם בכפרים סורה נהרדא ופומפדיתא בבבל, ספק אם קראו אי פעם בכתביו.

היגיון של מחזירים בתשובה. מפה להמחשת המרחקים שסגל מקפץ עליהם.


30. 'או שהיא כן הארנבת של התורה וחז"ל ידעו שהתורה התכוונה להעלאת גירה מסוג זה שיש ללאגוס.'

יחי האיש היורה לכל כיוון, סותר את דברי עצמו ואוחז בחבל בשתי קצותיו. וכמובן שכבר עברנו על זה: הארנבת אינה מעלת גירה, לא פיסית בפועל, לא בעברה הרחוק, לא בצורת לעיסה ולא בדרך של קפרופאגיה. היש טעם לחזור על כל ההסברים בשנית? כנראה שכן.


31. כל הפסקה הבאה מטרידה אותי בבחינת רמת הדמגוגיה שבה. מדובר בסוגיית הסיבה לאזכורן של החיות הללו מלכתחילה, והיא שהחיות הללו הן בעלי סימן טהרה אחד ולא שניים כנדרש, והנה, זה היה הרגע הסבר קצר וברור לעניין. הביא הוא נקודה שלא קשורה כלל לטיעוני דעת אמת, אלא להצגת העניין. כן, בפשטות, הצגת העניין, כפי שאני הבאתי בעמוד הראשון של "זואולוגיה נוסח חז"ל". רק שסגל מתייחס לדבר כאילו מדובר בטיעון (זה אפילו לא טיעון), וכאילו הטיעון הזה מנצח מה מהדברים שאמרה דעת אמת. מה בעניין הזה מצדיק את כל הציטוטים מהמפרשים, סימני השאלה, סימני הקריאה הכפולים וההדגשות שסגל השתמש בהן? פשוט שום כלום.

שלא לדבר על כך ששוב הוא מונה את כל דרכי התירוץ הסותרות שנגע בהן עד כה, אז הבה ונסכם גם אנחנו: '1. כי יש סוגים שאמנם מעלים גירה ממש. 2. בזה שהוא אוכל צואתו הרי זה כהעלאת גירה. 3. שלועס מזונו כמעלה גרה. 4. שיש להם עיכול מעין של מעלי גירה.'

  1. אין כאלו, וסגל נכשל בלהביא תימוכין מדעיים כאילו ישנם.

  2. אכילת צואה איננה שווה ערך להעלאת גירה. וסגל נכשל בלהביא תימוכין מדעיים כאילו הדבר שווה ערך, מה גם שהטיעון הזה סותר את דברי הראשונים.

  3. "נראה כאילו הוא מעלה גירה" משמעו "לא מעלה גירה", ומכאן שהסופר המקראי שאמר בבירור "כי מעלה גירה הוא/היא" טעה. יתכן ואותה צורת הלעיסה היא מקור הטעות מלכתחילה. זאת ועוד: זוהי גם טענה העומדת בסתירה לדברי הראשונים.

  4. גם טיעון זה עומד בסתירה ברורה וחמורה לדברי הראשונים, וגם כאן הוא נכשל בלהביא תימוכין מדעיים כאילו הדבר שווה ערך להעלאת גירה. תימוכין מדעיים - לא תמיכתו חסרת הנימוק של מדען בודד בעלון פרשת השבוע.


32. '...וידעה התורה כל אלפי סוגי החיות ואמרה שרק בארבע אלו עלול אדם לטעות לחשוב על הסימן שהוא סימן כשרות להתיר, ולהוציא מטעות כשאין את הסימן השני, כתבה שאולי יהא מעלה גירה או מפריס פרסה בעיניך או אפילו באמת.'

על "אלפי סוגי החיות" קראו פעם נוספת בסעיף הלפני אחרון ב"זואולוגיה נוסח חז"ל" - זה ששמו הוא "ללמוד לספור". שום ידע לא היה להם.

כמו כן ראה את כל הפעמים בהם הראנו כאן כי התירוץ בדבר היות "רק ארבע אלו" חיות בעלות סימן כשרות אחד, הינו חסר כל בסיס ואחיזה במציאות. לא משנה כיצד יחליט לתרץ סגל את המונח העלאת גרה או כיצד יחליט לעוות את זהותו של השפן: בכל מקרה שכזה הוא תמיד ימצא עוד בעלי חיים העושים את אותו הדבר בדיוק, ולא נמנו יחד עם הארבעה הנ"ל.


33. ושוב קללות חרפות וגידופים כנגד ירון ידען. זה התוכן העיקרי של הטקסט הזה: דמגוגיה וגידופים, שזורים זה בזה מראשיתו ועד סופו.


34. 'והנה ראה עוד נפלאות מתורת חז"ל והראשונים, שבחולין נ"ט ע"א כתבה הגמ': "שליט בעולמו יודע שאין לך דבר המעלה גירה וטמא אלא הגמל לפיכך פרט בו הכתוב הוא".'

ראה את הלאמה, הויקוניה, האלפקה והגואנקו; בסעיפים "היה מהלך במדבר - גמל" ו-"גמל נשאר גמל".


35. 'ומה עם שפן וארנבת? אומרים רש"י ותוס' שהכוונה גם להם, שהרי כתובים בפרשה. אך עי' ברמב"ם מאכלות אסורות א' ב': "וכל בהמה שהיא מעלת גרה הרי היא מפרסת פרסה חוץ מן הגמל".'

חז"ל קבעו כי "שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמעלה גרה וטמא אלא גמל", ורש"י הסביר את הקביעה הזו כך שתכלול גם את השפן והארנבת הנזכרים במקרא: "שאין לך דבר שמעלה גרה וטמא אלא גמל - וחבריו האמורים בפרשה". כלומר גם השפן והארנבת. והתוספות אמרו גם הם את אותו הדבר: "אין לך מעלה גרה וטמא אלא גמל. פירוש ושאר הכתובים עמו שפן וארנבת ושסועה."

אז את מי אתה מעדיף? רש"י ותוספות או את הרמב"ם? לפי ההתעלמות המוחלטת של סגל מדברי רש"י בעניין העלאת הגירה אני מניח שהוא מעדיף לתפוס מרחק מרש"י.

אז ראשית ניתן לרמב"ם כוכב זוהר על המצח על כך שהבחין שהשפן והארנבת אינן מעלות גירה, ואז נחבוט בו עזות על כך שביצע טעות כה מרה ואמר שהגמל אינו מפריס פרסה: שכן הגמל אכן מפריס פרסה ושוסע שסע לתפארת, רק שהוא דורך גם על כפותיו, ולא רק על הפרסות ולכן כנראה הגיעה התורה לכדי טעות. ראה במאמרי "זואולוגיה נוסח חז"ל" בסעיף "על גמלים ומראית עין".

צידה התחתון של פרסת גמל המוטבעת בגבס. פרסות הגמל מכסות את אצבעותיו, והכריות מכסות את קשת כף רגלו. בצד שמאל סימנתי בעבורכם את הפרסות באדום, את כף הרגל סימנתי בירוק. הגמל מפריס פרסה ושוסע שסע למשעי. שום "ופרסה לא יפריס" ושום "גמל שפרסתו סדוקה למעלה אבל למטה היא מחוברת".

בצד ימין מובאת פרסת פרה בה שתי האצבעות מפריסות המפוסקות בידי וטרינר, ובצד שמאל מובאת פרסת גמל אף היא מצידה התחתון. גם כאן, הפרסות מסומנות באדום וכף הרגל מסומנת בירוק. הגמל אכן מפריס פרסה ושוסע שסע מלא לכל דבר ועניין, וההבדל היחיד בינו לבין החיות אותן התירה התורה לאכילה הוא שלא רק פרסותיו נוגעות בקרקע אלא גם כף רגלו, ושהיא אינה מוחזקת באוויר מעל אצבעותיו.

1. פרסותיו וכף רגלו של שור.
  2. פרסותיו וכף רגלו של גמל.


36. וכאן סגל כבר חוזר על כל דבריו בפעם השניה. מי יודע, אולי חזרה על הדברים תגרום לדברים "להיקלט טוב יותר" אצל קוראיו, ואולי הוא פשוט מקווה שהקהל לא חזק בשמות ומקורות, ויחשוב שהוא מפנה לשמות ומקורות חדשים נוספים: 'ובשו"ת רי"א הרצוג דלעיל מביא עדויות חוקרים על סוג ארנבת מעלת גירה, ושפרופ' בודנהיימר הסכים ששפן מעלה גירה. וגם האפשרות שהתורה קוראת לכל לעיסה שכזו העלאת גירה כי דיברה בלשון בני אדם כפי הנראה כדי שלא יכשלו. עי"ש באורך, ומכלל דבריו דברינו, רק מביא שמות מומחים, ואינו מזכיר לעיסת הגללים.'

כבר עניתי על זה בהרחבה בסעיף הקודם המתאים בסיכום הזה.


37. '..."מתעקש" הנבל לטעון שאין זו [אכילת הגללים] העלאת גירה. וחולק בזה על רבותיו המומחים הגויים שפעולה זו היא חופפת להעלאת גירה! (עי' לעיל מאינצ' בריטניקה ושמיט). גם השמיט כל מה שביארנו שהתורה כתבה זאת שאף אם היא מעלת גירה אסור לאוכלה וכו'.'

גם הקטע הזה הוא חזרה על דברים שכתב קודם, ושעניתי עליהם כאן במכתב בסעיפים הקודמים המתאימים. וירון ידען לא השמיט דבר, אלא הציג את זה כפתיחה למאמר והסיבה להזכרת 4 החיות הללו. כאמור כל הקטע הנ"ל בדברי סגל כלל אינו טיעון, אלה הצגת דברים מתלהבת ומתלהמת.


38. 'וכמבואר בהרחבה כל האפשרויות שתחשב מעלה גירה שלכולם התכוונה תורה.'

"לכולם התכוונה התורה"? "לכולם התכוונה התורה"?!

  • התורה התכוונה לתירוצי סגל הסותרים אלו את אלו שעברנו עליהם עד כה?
  • התורה התכוונה גם שהשפן והארנבת הם לא השפן והארנבת של ימינו וגם שהם כן והם באמת מעלי גירה?
  • התורה התכוונה שגם השפן והארנבת מעלי גירה באמת, וגם שהם לא מעלי גירה אלא רק נראים כך בזמן שהם לועסים?
  • התורה התכוונה לכך שגם שהם באמת מעלי גירה, וגם שהם לא מעלי גירה ממש אלא אוכלים גללים?
  • התורה התכוונה לכך שהם מעלי גירה באמת וגם שהם לא מעלי גירה באמת, אלא שמערכת העיכול שלהם שקולה לזו של מעלה גירה?
  • התורה התכוונה לכך שהשפן הוא גם השפן האמיתי וגם ארנבון פיקא?

כל התירוצים שסגל הביא סותרים זה את זה, ולכן לא יתכן שכולם יהיו נכונים. הקלות בה סגל משייך את תירוציו שלו לכוונת התורה היא בלתי נסבלת.


39. 'גם "פסק" בבורותו שהשפן לא אוכל גלליו אלא רק הארנבת, והרי ביארנו שהשפן המקורי אוכל גלליו! ויש שפנים המעלים גירה ממש, כעדות המומחים! ובאשר מה שכותבים הראשונים שזו העלאה מהכרס, כתבנו לעיל.'

השפן אכן לא אוכל את גלליו אלא רק הארנבת. ארנבון הפיקא אוכל את גלליו, אבל ארנבון הפיקא הוא מין של ארנבת. כל טענותיו של סגל לגבי שפנים שהעלו גירה בעבר ו/או מעלים גירה בהווה נחשפו כחסרי כל גיבוי מומחים, בטח שלא גיבוי מנומק ותקף מדעית. ובאשר למה שכתבו הראשונים שזו העלאה מהכרס - רובם המוחלט של טיעוני סגל עומד בסתירה חדה לדברי הראשונים. לחזור על זה גם?


40. 'העלים את פלא ידיעת התורה וחז"ל על תכונות רבבות בעלי-חיים בעולם, חלקם נדירים ביותר. כבר כתבנו לעיל, שמתוך 4000 חיות ובהמות שיודעים עליהם בעולם, יודעת התורה את העשר שיש להן שני סימני כשרות ואת הארבע הנוספות שנראה להן סימן אחד (כפי שמפורטים בפרש' ראה)! וההלכה סומכת על זה בכזו ודאות עד שההולך במדבר ומוצא חיה עם סימן אחד ויודע שאינה מאותן הארבע, יכול לאוכלה בודאות שהיא כשרה! ומאז מעמד הר סיני עד היום לא גילו עוד מכל המינים עוד סוג עם סימן אחד או שנים!'

כן, כי אם הוא יחזור על זה מספיק פעמים, אולי הוא גם יצליח לשכנע את עצמו. עברנו על זה. דיברנו על זה. כתבנו על זה מאמר באורך 20 עמודים ועוד את הסיכום הזה. הטענה הזו אינה אמת. השפן והארנבת לא מעלי גירה, ואם תחליט לנקוט בגישת הקפרופאגיה אזי תמצא אצלך עוד חיות רבות כגון הקפיברה והבונה והלמור. הגמל מפריס פרסה ושוסע שסע, ותמצא את הלמה, האלפקה, הויקוניה והגואנקו שחולקות איתו את כל סימני הכשרות. עם החזיר חולקים את התכונות הנ"ל רשימה ארוכה של בני משפחת "דמויי החזיר" שאינם החזיר המבויית, לרבות הפקארי והבבירוסה.


41. ועכשיו נדבר ספציפית על הבבירוסה, וגם על ה"שסועה" שנזכרה בחטף בסעיף קודם: 'ובשנת תרמ"ד מצאו באיי אינדונזיה מין חזיר בשם "באבירוסה", ובתחילה חשבו שיש לו את שני הסימנים, כי הוא נראה מפריס פרסה, וגם קיבתו הייתה דומה לשל כבש עם ארבעה חלקים, והחשיבוהו לאותה חיה של המלבי"ם ויקרא י"א אות ע"ג דהיינו: השסועה הנדירה שבחולין ס' ע"ב שאוסרת התורה, אך אחר בדיקה גילו שאינו מעלה גירה בפיו, כך שאינו אלא חזיר בעלמא עם סימנו האחד.'

בבירוסה אכן מפריס פרסה, כמו החזיר, אך הוא אינו "חזיר בעלמא עם סימנו האחד" אלא מין בפני עצמו. במאמרי "זואולוגיה נוסח חז"ל" תמצאו התייחסות רחבה לכך החל מהקטע "היה מהלך בדרך - חזיר" ועד לקטע "ללמוד לספור", והסוגיה הזו נסגרת שם לחלוטין. אך דבר מעניין בפני עצמו תמצאו בטיעונו זה של סגל: הניסיון לתרץ דברים בכל מחיר. ומייד אבהיר למה אני מתכוון:

בדעת אמת במאמר "בקיאות חכמים בתורת החיים" ניתן ההסבר לגבי מהי אותה השסועה. חיה חמישית לרשימה שנוספה על השפן, הארנב, החזיר והגמל. וכך היא הוגדרה בתלמוד הבבלי בחולין ס' עב': "אמר רב חנן בר רבא השסועה בריה בפני עצמה היא שיש לה שני גבין ושני שדראות." חיה מומצאת לחלוטין. לבבירוסה אין בשום אופן שני גבים ושני עמודי שדרה, ולכן הטענה כאילו הבבירוסה היא אותה ה"שסועה" הינו ניסיון תירוץ כמיתוך ייאוש כאשר חשבו לרגע שאולי הבבירוסה עונה על הגדרות הטהרה מבלי שתוזכר בתוך רשימת עשרת החיות הטהורות (דברים יד', ד'). זה רק מראה כמה נמוך יכולים להגיע האפולוגיסטיקנים הדתיים בהביאם הצהרות בעלמא ותירוצים בשקל, והעיקר שלא יודו בטעות.


42. 'ועוד ראה בגמ' חולין נ"ט על הידיעות האלוקיות המדהימות של חז"ל שידעו לומר שכל בהמה שאין לה שיניים למעלה בידוע שהיא מעלת גירה ומפרסת פרסה וטהורה, בוודאות גמורה עד שיכול לאוכלה גם אם פרסותיה חתוכות ואינו יכול לראות אם מפריסה פרסה! ומנין להם שמכל אלפי המינים לא נמצא גם אחד בלי שיניים עליונות? אלא גם ידיעות אלו של חז"ל משמים הם!'

נכנסתי בדברים האלו מכאן ועד להודעה חדשה במאמר "זואולוגיה נוסח חז"ל" בסעיף "שיניים עליונות". וכבר הבהרנו שהדבר שגוי: האיילים הינם מעלי גירה ומפריסי פרסה שסועה למשעי, ועונים על כל הקריטריונים של טהרה, ויש להם ניבים בלסת העליונה. ולא סתם, אלא ניבים גדולים במיוחד: "ברוב המינים - הניבים העליונים של הזכרים הם דמויי-חרב, והם מפותחים במיוחד במינים חסרי הקרניים. לנקבות אין ניבים עליונים. הניבים התחתונים דומים לשיניים החותכות וצמודים אליהן, כמו ביתר מעלי הגרה. לשיניים הטוחנות רכסי אמייל." זה ציטוט מתוך האנציקלופדיה של החי והצומח בארץ ישראל, יונקים, שכבר הבאתי בנספח המאמר "זואולוגיה נוסח חז"ל".


43. כאן נגמר המסלול שלנו באשר לארבע החיות הטהורות ונכנסנו לפסקאות הסיום הארוכות והלא-קשורות. סימני הדגים הם נושא בפני עצמו שגם בו דנו באריכות בדעת אמת כאן. אבל סגל לא מקמץ בדמגוגיה, ונושא "נאום סיום" מלא דמגוגיה בו הוא עושה את מה שנראה שהוא מיטיב לעשות: ירי לכל הכיוונים. טענת הכוזרי, הטיעון מתוך הכתובים, הטיעון האונטולוגי, הטיעון מתוך המוסר, הטיעון מתוך המסורת, הטיעון מתוך סבל העם היהודי, הטיעון מתוך רגשות סובייקטיביים, הטיעון מתוך טפיחה על השכם, טיעון דילוגי האותיות, הטיעון מתוך נבואות התנ"ך, הטיעון מתוך משאלה, הטיעון מתוך "המדע מגלה את האמת שבתנ"ך", הטיעון בשם מדענים נערצים. הכל שם בצורה מפציצה, נחרצת, כמו-עובדתית ועל גבול שטיפת המוח. אי אפשר שלא להתרשם שהסיום הזה מכוון לשתי מטרות:

  • האחת, כשהקורא הלא ביקורתי יקרא את כל הטקסט שעברנו עליו עד כה וישתכנע בצדקתו של סגל בנושא ארבע החיות, מהר יכנסו טיעונים מהירים וסוחפים שגם להם הקורא ירגיש מחויב להסכים. זו שיטת ה-"אם הסכמת איתי עד עכשיו, איך זה שפתאום אתה לא".

  • השנייה נוגעת למנגנון הגנה, מערכת אל-כשל: אם הקורא לא השתכנע מדברי סגל בנושא השפן והארנבת, משהו אחד לפחות מהסיום הזה עוד עשוי לתפוס אותו. כשאתה מרסס מחסניות לכל הכוונים, יש סיכוי שלפחות קליע אחד יפגע בקורא.

גם מכתב הסיום של פרופ' משה טרופ (כימאי, מחזיר בתשובה של ארגון 'ערכים' שמעתיק את כל טיעוניו של מייקל ביהי הנוצרי בדברו על אבולוציה) הוא חלק ממסע הירי הזה, ופעם נוספת משתמשים בתוארו כדי להקנות לעניין חשיבות רבה יותר בלב הקוראים. מה שכתב שם אינו מעניין המכתב הזה, אז נסתפק בלהעיר שגם הוא לא חקר שום ארנבת או שפן בחייו.

סגל חסר מקורות תומכים, אבל בשם מפלצת הספגטי, איזה סגנון "פה גדול" יש לו.

 

סיוע בחלק מהחומר למאמר זה: יואב ויינגרטן

* הערה: בגירסה הראשונית של המאמר השתרבבה טעות קטנה לפיה מקורה של המילה 'וואבר' הוא לטיני, ואנו מתנצלים על כך. בחזרה למאמר


פברואר 2012



חברים ב- עוצב על ידי