בכל מקום על פני תבל בו מבטי ינוּחַ, אפגוש הרבה נשים גדולות במעש וּברוּחַ. כלות פרס נובל לספרות, שלום ומדעים, אשר תרמו לאנושות במשך השנים: וִיסְלָבָה סַמְבּוּרְסְקָה מפולין, ואַנְדֶסְט מנורבגיה, זיכונו בספרות מופת, גם נֶלִי זָקְ"ש משבדיה. מַדָאם קִירִי בתוך עשור עם שני פרסי נובל, הישג כזה לא תמצאו בכל ארצות תבל! וברפואה גֶרְטְרוּד אֶלְיוֹן, ורוֹזָלִין יָאלוֹב, ורִיטָה לֵוִי מוֹנְטְלִיצִינִי, וזה אינו הסוף.

מדאם קירי
מריה קירי, מדענית, ילידת פולין, 1934-1867

משבדיה סֶלְמָה לָגֶרְלֶף, וגם מִירְדֶל עָלְוָוה, ופֶרְל בּוּק מארצות הברית, אוסיף בגאווה, עימן גם טוֹנִי מוֹרִיסוֹן, מֶק-קְלִינְטוֹק, גֵ'יין אָדָאמְס, ובל נשכח את בת ארצן, את ג'וּדִי וִילִיָאמְס. בֶּרְטָה פוֹן סוּטְנֶר מאוסטרליה חתרה אל החלום, - כמו אמא תֵרֶזָה מכלכותה - חלום שהוא שלום!

סלמה לגרלף
סופרת שוודית, 1940-1858

מֵיירִיד קוֹרִיגָאן, בֶּטִי וִילְיָאמְס, מאירלנד הצפונית עיצבו את שלום ארצן בלי חת, בהביאן תפנית. בבוּרְמָה דָאוּ אוּנְג-סָאן-סוּ-קֵיי את מינאמר ייסדה, בגואטמלה רִיגוֹבֶּרְטָה על זכויות אדם עמדה!

אימא תרזה
נזירה קתולית, אלבנית, 1997-1910

בכל מקום אליו תפנה במקור היהדות, גם שם נשים גדולות תמצא: חווה, אסתר ורות, דבורה, מרים, חולדה, חנה - נביאות ומשוררות - הגר ורצפה בת איה, ועוד ארבע אמהות. גם ושתי הזכורה לטוב הייתה, בזאת תוֹדוּ, פמיניסטית ראשונה, מכוש ועד הוֹדוּ... מַחֲלָה, תִרְצָה, חָגְלָה, מִילְכִּה ונוֹעָה, בנות צלופחד, הצליחו להשיג שינוי של חוק חשוב אחד. נָעֳמִי מתוך יגון ושכול ניצחה את גורלה, יָעֵל תרמה לניצחון, באומץ לב מופלא! נשים זימרו גם במקדש, לפני הרבה שנים, לפני ש"קול באישה ערווה" פסקו הרבנים. יופיין בפי המשוררים כל לב היה מֵבִיס, בטרם שער ראשן הוסתר מתחת לָשָּבִיס. חכמת נשים גם במקרא שירתה מלכים, רוזנִים, ולא "נשים דעתן קלה", כדבר הפרשנִים! עדה יונת מישראל הגשימה כאן חזון של פרס נובל בכימיה, בזכות הריבוזום, ועל אפם וחמתם של שוללי זכותן של הנשים ללמוד, ולהרחיב השכלתן - הוכיחה לכל בר-בי-רב שדעת ותבונה לא רק לגבר או זכר ניתנו במתנה .... עדה יונת כלת פרס נובל לכימיה 2009 בכל מקום שאחפש לאורך ההיסטוריה, אמצא שם גם גברים גדולים, ולא רק בתיאוריה. חבל רק שכה מעטים מהם ישנם בינינו, בלי התנשאות על בנות חווה, אך כשווים אלֵינוּ, - ולא כאל שפחה בזויה נכנעת לאדון - אל "למד וָוְ'ניק" שכזה הרי הלב ירון. לגבר שמוֹחוֹ חריף, לבו רחב מִיָּם, מול שוביניסטים שָׂם מָרְאָה, יראו בה את דמותם. ולא יבוש בפני רעיו גם לחבור אלינו, לתבוע צדק ושוויון,                                           בזאת נאמר: דיינו!

-------------------------------

(*)	פורסם בשינויים קלים בספר: "האישה בישראל ובחברה היהודית לזרמיה ולדורותיה", ד"ר צופיה מלר, הוצ' מועצת הנשים ואגף החינוך של עיריית תל-אביב יפו, 2003