בכל מקום על פני תבל בו מבטי ינוח, אפגוש הרבה נשים גדולות במעש וברוח. כלות פרס נובל לספרות, שלום ומדעים, אשר תרמו לאנושות במשך השנים: ויסלבה סמבורסקה מפולין, ואנדסט מנורבגיה, זיכונו בספרות מופת, גם נלי זק"ש משבדיה. מדאם קירי בתוך עשור עם שני פרסי נובל, הישג כזה לא תמצאו בכל ארצות תבל! וברפואה גרטרוד אליון, ורוזלין יאלוב, וריטה לוי מונטליציני, וזה אינו הסוף.

מדאם קירי
מריה קירי, מדענית, ילידת פולין, 1934-1867

משבדיה סלמה לגרלף, וגם מירדל עלווה, ופרל בוק מארצות הברית, אוסיף בגאווה, עימן גם טוני מוריסון, מק-קלינטוק, ג'יין אדאמס, ובל נשכח את בת ארצן, את ג'ודי ויליאמס. ברטה פון סוטנר מאוסטרליה חתרה אל החלום, - כמו אמא תרזה מכלכותה - חלום שהוא שלום!

סלמה לגרלף
סופרת שוודית, 1940-1858

מייריד קוריגאן, בטי ויליאמס, מאירלנד הצפונית עיצבו את שלום ארצן בלי חת, בהביאן תפנית. בבורמה דאו אונג-סאן-סו-קיי את מינאמר ייסדה, בגואטמלה ריגוברטה על זכויות אדם עמדה!

אימא תרזה
נזירה קתולית, אלבנית, 1997-1910

בכל מקום אליו תפנה במקור היהדות, גם שם נשים גדולות תמצא: חווה, אסתר ורות, דבורה, מרים, חולדה, חנה - נביאות ומשוררות - הגר ורצפה בת איה, ועוד ארבע אמהות. גם ושתי הזכורה לטוב הייתה, בזאת תודו, פמיניסטית ראשונה, מכוש ועד הודו... מחלה, תרצה, חגלה, מילכה ונועה, בנות צלופחד, הצליחו להשיג שינוי של חוק חשוב אחד. נעמי מתוך יגון ושכול ניצחה את גורלה, יעל תרמה לניצחון, באומץ לב מופלא! נשים זימרו גם במקדש, לפני הרבה שנים, לפני ש"קול באישה ערווה" פסקו הרבנים. יופיין בפי המשוררים כל לב היה מביס, בטרם שער ראשן הוסתר מתחת לשביס. חכמת נשים גם במקרא שירתה מלכים, רוזנים, ולא "נשים דעתן קלה", כדבר הפרשנים! עדה יונת מישראל הגשימה כאן חזון של פרס נובל בכימיה, בזכות הריבוזום, ועל אפם וחמתם של שוללי זכותן של הנשים ללמוד, ולהרחיב השכלתן - הוכיחה לכל בר-בי-רב שדעת ותבונה לא רק לגבר או זכר ניתנו במתנה .... עדה יונת כלת פרס נובל לכימיה 2009 בכל מקום שאחפש לאורך ההיסטוריה, אמצא שם גם גברים גדולים, ולא רק בתיאוריה. חבל רק שכה מעטים מהם ישנם בינינו, בלי התנשאות על בנות חווה, אך כשווים אלינו, - ולא כאל שפחה בזויה נכנעת לאדון - אל "למד וו'ניק" שכזה הרי הלב ירון. לגבר שמוחו חריף, לבו רחב מים, מול שוביניסטים שם מראה, יראו בה את דמותם. ולא יבוש בפני רעיו גם לחבור אלינו, לתבוע צדק ושוויון,                                           בזאת נאמר: דיינו!

-------------------------------

(*)	פורסם בשינויים קלים בספר: "האישה בישראל ובחברה היהודית לזרמיה ולדורותיה", ד"ר צופיה מלר, הוצ' מועצת הנשים ואגף החינוך של עיריית תל-אביב יפו, 2003