יש ערכים טובים בדת (?)

מאת: ניצן

אנחנו שומעים את המשפט הזה השכם והערב. דתיים מדברים על כך ללא הרף, ומה שמפתיע מעט - גם חילוניים רבים מדברים על כך: "יש ערכים טובים בדת". אם אתם כל כך דוגלים בערכים טובים, ויש כאלה בדת - מדוע אינכם "דתיים"?

לגופו של עניין, אכן יש (גם) ערכים טובים בדת. לא רק בזו היהודית, אבל ניצמד לצורך העניין אליה. "בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי." - כך קובעת מגילת העצמאות. זה לא בדיוק כמו לומר "יש ערכים טובים בדת היהודית", אבל זה לרמוז על כך - איך אומרים - ברמז עבה כמו פיל.

אז מהם הערכים היפים והטובים שבדת? "לא תרצח", "לא תגנוב", "כבד את אביך ואת אימך" וכל אלה - בוודאי ערכים מעולים. אבל בטקסטים הדתיים מסתתרות לא מעט פנינים נוספות: "כל המאבד נפש אחת, מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת, מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין ד' ה'), "אין אדם רשאי ליקח בהמה חיה ועוף אלא אם כן התקין להן מזונות" (ירושלמי כתובות ד' ח') ועוד ועוד. אפילו דיני עבד עברי, בהינתן שיש "עבדים", היו נאורים ביותר לתקופת כתיבתם.

ממטיפים דתיים לסוגיהם תשמעו רק לעיתים רחוקות על הדברים "הרעים" שבדת, וגם זאת - במרבית המקרים - תוך הסברים מפולפלים באשר לטוב המתחבא כביכול בהם. מי שמכיר לעומק את התכנים ההילכתיים יודע שהם מלאים לא רק ב"לא תרצח", אלא גם בכמויות גדולות של אווילות, זוועה ופורנוגרפיה (ראו גם כאן). וכך למשל אין זו בעיה לקיים יחסי מין עם תינוקת מתחת לגיל שלוש, אסור לעזור ל"גויה" ללדת בשבת (ואפילו אם אין באותה עזרה חילול שבת), האישה חייבת לשרת את בעלה ואינה חכמה מספיק כדי ללמוד, מצווה בעיקרון להרוג "כופרים", חופש הלימוד, המחשבה והביטוי - אסורים, ועוד ועוד (והרבה עוד). אפילו ערכים טובים כמו יום מנוחה שבועי התגלגלו לצווים מגוחכים כמו איסור קריעת נייר טואלט בשבת, "חג החירות" כבר הפך מזמן לחג העבדות של המאמינים הדתיים. ולא נזכיר את כל הציוויים הבוטים והקשים נגד "גויים", נגד להט"ב, נגד כל מי ש"לא בא בטוב" למחוקקים העתיקים.

לא נרחיב בזאת כאן, אבל המאמינים "האמיתיים" (וגם הטקסטים ההילכתיים עצמם) מסבירים באופן ברור שאל לנו לחפש כלל סיבות של "טוב" ו"רע" (או סיבות רציונליות בכלל) בציוויים הדתיים. הכלל הוא פשוט - כך רוצה האל, וזהו. זו הסיבה היחידה שאמורה לעניין אותנו. כמו שנאמר במדרש ספרא פרשת קדושים פרק ט' (הקרדיט על הציטוט ל"דעת אמת"): "לא יאמר אדם אי אפשר לאכול בשר חזיר, אי אפשר ללבוש שעטנז וכו' אלא יאמר: אפשר, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי". וכך כותב הרמב"ם ב"משנה תורה": "... ודבר שלא ימצא לו טעם, ולא ידע לו עילה - אל יהי קל בעיניו ... אמרו חכמים, חוקים שחקקתי לך, ואין לך רשות להרהר בהן" (הלכות מעילה ח' ח'). ויש עוד ועוד ציטוטים דומים מחז"ל ואחרים. זו גם בערך משנתו של הזרם הליבוביצ'יאני ביהדות: "קיום המצוות", קטנה כגדולה, הוא הוא הערך, ולא בהכרח התוכן של המצוות.

הנקודה החשובה היא שאין צורך בדת כדי להאמין בערכים כמו "לא תרצח", "לא תגנוב" ודומיהם. אלה קיימים בכל תרבות ובכל דת אנושית באופנים שונים (ולמעשה הם מושרשים במוחנו באופן אבולוציוני). למעשה לא תמצאו בדת שום "ערך" ראוי שאינו קיים גם ללא הדת. ערכים טובים שיש בדת - קיימים גם בלי הדת. ערכים רעים שיש בדת - קיימים כ"ציוויים" רק בדת.

ערכים טובים שיש בדת - קיימים גם בלי הדת. ערכים רעים שיש בדת - קיימים רק בדת.

וכל זאת מסיבה מאוד פשוטה. ה"ערכים" כביכול שבדת - מקוימים על ידי מאמיניה בגלל ציווי חיצוני. אצל חלקם זה בגלל פחד מנקמה שמיימית, אצל חלקם האחר - בגלל כיבוד של אותה ישות עלומה. לא זה ולא זה קשורים לתוכן המקויים עצמו. לעומת זאת, "לא דתיים" שדוגלים בערך מסוים ומקיימים אותו - עושים זאת בגלל חשיבתם החופשית ומצפונם שלהם, ובגלל התוכן המקויים - וזו ההגדרה האמיתית יותר של "ערך".