הרבי מאינטל

מאת ניצן

מגמות מנוגדות מעורבות בהתפשטותה של הדת בשנים האחרונות ברחבי העולם המודרני בכלל ובמדינת ישראל בפרט. בכיוון האחד אנו מוצאים דמוגרפיה, חינוך, פוליטיקה, וגם (ואולי בעיקר) מבנה מוחו של האדם. כל אחד מאלה תורם את תרומתו הצנועה להצלחתה של הנצרות האוונגליסטית בארה"ב השמרנית, להתפשטות האיסלם באירופה ולהתחרדותה של מדינת ישראל.

עם זאת, קיים גם הכיוון ההפוך: ניקולאוס קופרניקוס פירסם את ספרו על תנועת גרמי השמיים בתחילת המאה ה-16, לאחר שהגיע למסקנה שכדור הארץ סובב סביב השמש. באותם ימים נחשבו רעיונות אלה למהפכניים מדי עבור מרבית האנשים, הואיל וקבלתם היתה מאלצת אותם לשלב חינוך דתי עם ראיות סותרות שלא היו מוצקות דיין. אנשים פשוט "ידעו" שהארץ היתה נייחת. כמאה שנים מאוחר יותר סיפק גליליאו גליליי את הראיות תוך שימוש בהמצאה חדשה - הטלסקופ. מדענים כגליליאו וג'יורדנו ברונו הועמדו לדין על ידי הוותיקן באשמת כפירה. נדרשו עוד מאות שנים נוספות לכנסייה הקתולית להודות באופן רשמי שכדור הארץ סובב סביב השמש (האפיפיור ג'ון פול השני בשנת 1992).

יש להניח שבכירי מדעני האטום "ברפובליקה האיסלמית של אירן" (כמו גם, מן הסתם, רבים ממשכילי העם האירני) אינם ממש מאמינים בנכונותו העובדתית של סיפור טיסתו הלילית של מוחמד ממכה לירושלים. באופן דומה, סביר כי יהודי חרדי שיתעמק דיו במדע ובטכנולוגיה, יעלה ספקות בנושאים דתיים למהדרין, כגון "מוצא המינים" או ההיסטוריה של היקום.

מכאן התפתחו ההגנות היעילות ביותר של הדת במשך השנים: האיסור להטיל ספק והצורך בהסתגרות ובהתבדלות. כמו באבולוציה של החי והצומח, כך גם באבולוציה של האמונות: רק המתאימות את סביבתן לתוכנן - שורדות (והמדובר במקרה זה באמונות עצמן ולא באנשים נושאי בשורתן).

מוחמד רוכב על סוסו אל-בוראק השמיימה
תמונה מפרס של המאה ה-16

הסיפור המעצבן של "אינטל" בירושלים, הוא לא יותר מאשר קצה הקרחון של מאבק כיוונים זה. טכנולוגיית הייצור של שבבי סיליקון בעובי עשירית מיקרון לא שמעה על חישוב דקת כניסת השבת על פי שיטת הגאון מווילנה, באותה מידה שהכוכבים המוצגים בפלנטריום בצפון תל אביב לא שמעו על נרתיקה ההלכתי של השמש.

לא רבים זוכרים את "המשחן" של חברת חשמל שנסע לפני כעשור בכבישי ישראל בשבת, וגרם בסופו של דבר בעקיפין להפלת ממשלתו של אהוד ברק. הממשלה נפלה, אך המשחן נסע בשבת. לחצים מסויימים חזקים אפילו מאלימות וחרמות חרדיים.

במקרה של אינטל, כמו בזה של המשחן, וכמו במקרים דומים אחרים, הפגינו ומפגינים החרדים נגד הסדרים שעובדים ממילא כבר שנים רבות קודם לכן. במקרה של אינטל (ולא רק) הם אף מוחים בעליל נגד היד שמאכילה אותם עצמם. עם זאת, הדבר המשותף המרתק ברבות מהפגנות אלה הינו הקונפליקט בין הקידמה והטכנולוגיה המתפתחת לבין ההשקפה הדתית הארכאית בנושאים רבים - קונפליקט אשר מטבעו, כמו במקרה של גליליאו, לא תמיד משחק בטווח הארוך לידיים דתיות.

נקודת אור זו מבחינת עתיד האומה, קשורה גם בהתפתחותה של התקשורת ונטייתו של הכדור שלנו ללכת ולקטון. ניסה העולם החרדי להילחם בטלוויזיה, הגיעו אליו די מהר אותם התכנים מעל גבי המחשב. פתח העולם החרדי במלחמת חורמה על החילוניות, ומצא עצמו הולך להתרפא אצל רופאים חילוניים. אפשר כמובן להקשות ולנסות לברר איך יברך מאמין דתי אורתודוקסי על מולד הירח אם במקרה הוא על הירח? ככל שתתאמץ, לא תוכל התפיסה החרדית לעמוד בפני הקידמה במרבית הנקודות בהן נוצר מגע רציני בין השתיים.

מעלית במלון ישראלי, המאה ה-21

אך לדת בכלל וליהדות האורתודוקסית בפרט, יכולת מופלאה למצוא פתרונות "בדיעבד", כאשר מתברר שלא כדאי או אי אפשר - מסיבה זו או אחרת - להחיל את ההלכה הקיימת כפשוטה.

הפתרון המעניין מבחינתה של הדת הוא "השלם ומשול" - פתרון הידוע בכינויו "תמיד זה היה ככה". הואיל והדת האורתודוקסית, בהביאה כביכול את דברי אלוהים בכבודו ובעצמו, אינה יכולה להרשות לעצמה "פשרות" על דבריו והוראותיו של הכל-יכול, נותרת בפניה ברירה אחת: לפרש באופן עדכני טקסטים ישנים, ולטעון בתוקף שזו היתה הכוונה מאז ומעולם.

דוגמא מעניינת ממקבילתנו האיסלמית כבר הובאה באתר "חופש" זה מכבר. לפני כעשור יצאו מנהיגים מוסלמים נגד טרור של מתאבדות ממין נקבה. הקוראן אסר זאת כביכול. למרות זאת, המציאות הולידה מספר גבירות כופרות כאלה באזורנו. משנותרו ללא ברירה, עשו המנהיגים המוסלמים המקומיים את הדבר אותו עושים מנהיגים דתיים טוב מכל: הם כופפו את החוקים הדתיים כדי להתאימם לצרכיהם. לפתע היה זה בסדר גמור לאישה להפוך למחבלת מתאבדת, והצידוק הדתי הובהר בקיומן של מספר נשים מוסלמיות אשר נלחמו לצידו של מוחמד בתקופתו.

וכך הולידה המציאות הטכנולוגית-חקלאית את "היתר השמיטה" המגוחך, והמציאות הכלכלית-חברתית יצרה את "מכירת החמץ" המטופשת ל"גויי" אבו-גוש. האופנה והאלקטרוניקה יצרו יחדיו את ההיתר המצחיק לעבור על איסור גילוח באמצעות מכונת גילוח, שלא להזכיר פשרות מטורפות כמו "מעלית שבת" או מכשיר שמבצע בדיקה בטחונית ביום כיפור באמצעות הגברתו של זרם חשמלי שכבר היה קיים בו לפני כן.

מה שיפה בכל אלה הוא לאו דווקא היצירתיות שבהמצאתם, אלא העובדה הפשוטה והחומקת מן העין שמוכרים לנו המצאה חדשה כדבר אלוהים חיים מאז ומתמיד. במקרים רבים עוד ניתן לטעון שההמצאה היא "ברוח" הטקסט העתיק, אבל לא חסרים מקרים בהם אין הדבר כך, והמתעמקים בהיסטוריית היווצרותה של המסורת יגלו כי כך בעצם התפתחו גם הטקסטים העתיקים עצמם, לתקופותיהם.

התירוץ ההלכתי שיימצא בסופו של דבר כדי להשלים עם הגזירה של מחללי השבת מאינטל, יהיה בסופו של דבר חלק מה- "שולחן ערוך" של ניני-ניניו של הרב טוביה וייס, מנהיג העדה החרדית בירושלים. והם כמובן יתעקשו להטיף ל"כופרים" של אז כי חובה על כולנו לנהוג לפי חוק אלוהי זה.