בסייעתא דשמיא?

בלי סייעתא דשמיא!

מאת עירון

'אלוהים' אינו אלא מושג תודעתי אנושי סובייקטיבי. האדם - בכוח רוחו ודמיונו, למען צורכי-נפשו - הוא שברא מושג זה, טיפחו ופיתחו, העצימו, האדירו, תלה בו הכול וייחס לו הכול-מכול-כול. לרבים, מושג תודעתי זה משמש גם מושא לסגידה דתית-פולחנית ומולך רעיוני - כתובת-על לכל רעיון, שיגיון ושיגעון - פרי רוח האדם, גחמותיו ומגמותיו. אלוהים - היה, הווה ויהיה תאוריה, שאפשר לומר עליה ובשמה הכול - בלי צורך להוכיח לעולם דבר. פרדוקס-אבסורד זה הוא האמת היחידה שאפשר לצרף למושג זה - אלוהים.

בעת האחרונה מופיעים כיתובי בס"ד [=בסייעתא דשמיא = בסיוע (בעזרת) השמים] במודעות פרסום בעיתונים ועל שלטי חנויות בחוצות.

איך אדם חילוני אמור להתייחס לכיתובים המוזרים הללו? (שתכליתם לשוות לעסק ולבעליו צביון מאמיני, בשביל 'להמשיך' עליו ברכת-שמים כביכול, אך בעיקר כדי למשוך לקוחות מסורתיים-דתיים-חרדיים ו[ב]כך להגדיל את רווחי העסק - וזו לאמתו-של-דבר ה'ברכה' היחידה המושפעת לעסק מן הכיתוב האמוני הנ"ל, שמהותית אינו אלא ססמה נבובה וריקנית מכול-וכול, שהרי 'אין הברכה שורה אלא במעשה ידיו של אדם' [תוספתא ברכות ו].)

'[ב]עזרת-השם' הוא רעיון-איוולת וביטוי כוזב מעיקרו. 'עזרת השם' (=יכולת הפעולה העצמית-עצמאית) נתונה בשווה לכל אדם בתבל, לכל מטרה ותכלית, על-פי חוקיות קבועה מראש, המבטיחה לכל אדם חופש מוחלט בכל בחירותיו ומעשיו (יהיו אשר יהיו). זוהי 'עזרה' (=יכולת-פעולה) קולקטיבית, לא-ספציפית, כוללת ולא מיוחדת, כללית ולא אישית, אוטומטית ולא-מותנית, מובנית ובלתי-משתנה, מוחלטת ולא יחסית. האדם - בהיותו יציר הטבע וחלק אינטגרלי ממנו - הוא יצור פעיל-פועל אוטונומי לחלוטין. [לדוגמה: הססמה-התובנה הדתית 'ברוך ה' אני נושם' (או תגובה מילולית כגון 'ברוך-השם שאני בריא') - שמשתמע ממנה כי יכולת-החיים (או משך אורכם וטיבם הבריאותי של חייו) של האורגניזם הביולוגי המכונה אדם תלויה ומותנית כביכול ברצונו הגחמני של האל הדתי לגמול עמו חסד אישי, שעשוי להשתנות ברצות האל, ולהחיותו - היא הבל גמור. כל תכליתה דתית-מגמתית: להעצים - בעיני המאמין הדתי - את דמות האל כשליט-כול וכמחיה-כול, ומנגד ובמקביל - לשעבד את המאמין הדתי לגמרי לתפיסות-העולם האמוניות ולהפכו (בתודעתו-שלו) לתלוי-כול באופן מוחלט.] האדם הוא יחידה אורגנית אוטונומית שלמה בפני-עצמה, בלתי-תלויה לחלוטין בשום גורם חיצוני (וזאת גם אם נניח שיש 'אלוהים' - אלא שאיננו האל בן-דמות-הדת, התאב ושואף בעיני מאמיניו בכל רגע ממש להיות 'מלך העולם' - תואר שבני-אדם המציאו והצמידו לאל, להאדירו ולפארו לצורכיהם הדתיים-נפשיים). ההכרה באי-תלות זו היא אות והכרח גמור להבנת ריבונותו המוחלטת - הפיזיולוגית והמנטלית - העצמית והעצמאית של האדם - למרות מגבלותיו הטבעיות. ותן לחכם ויחכם עוד (משלי ג9). וזאת לזכור: כל האורגניזמים בטבע - ובכללם האדם - הם אוטונומיים לחלוטין [=מתפקדים תפקוד עצמאי ובלתי-תלוי] - והטבע כולו הוא מכניזם אוטונומי מוחלט. כל היצורים החיים הם בבחינת חיים הנושאים את עצמם, וגילוייו של ניוטון מסייעים להבנת היקום: לפיהם מדובר ביקום הפועל מוכנית, רק מכוח האלמנטים והאנרגיות הפועלים בו ובאינטראקצייה ביניהם. * * * ובשולי הדברים: התאוריה הדתית (*) - שלפיה האל מזרים במאמרו-דברו חיות מחודשת ומתחדשת כדי להחיות את הנבראים בכל רגע מחדש ולכן 'כל הנשמה תהלל יה' על חיות זו ['ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית', ועוד], שאינה טבעית כפי שנדמה למראה-עיניים אלא כולה חסד ושפע הבורא יתעלה - היא תיאור ציורי נאה ושובה-לב-פתאים, המיוסד על מיתוס הבריאה העברי בעשרה מאמרות פי האל ['בעשרה מאמרות נברא העולם' (אבות ה,א - על-פי סיפור הבריאה בבראשית)]. אבל מבחינה מדעית - זו כמובן תאוריה דמיונית לחלוטין. כל עוד לא תאומת תאוריה זו אימות מדעי-עובדתי מוחלט, אין היא אלא אמונה דתית תאורטית-מופשטת-מדומיינת ומשוללת כל אמיתות, משמעות וחשיבות. אין צורך לומר שלחיות האלוהית, שהדת מדברת עליה, אין דבר וחצי-דבר עם תנועתו ההמשכית וההתמדית של החומר (וחומר=אנרגייה בתנועה), כפי שהיא מוכרת מן הפיזיקה הקדומה (דמוקריטוס) והמודרנית - זה עניין לעצמו וזה עניין לעצמו. מוטב שלא ינסו גם כאן את הלהטוט הדתי הידוע והגולמני-עד-גיחוך - לחבר מין בשאינו מינו, את ממצאי המדע עם הנחות ותפיסות אמוניות, שהן בבחינת תובנות אנושיות בלבד, וכך יש להבינן ולראותן.

שתי התייחסויות - אחת מעשית ואחת רעיונית.

* * *

המעשית:

עד כמה שביכולתכם, חילונים יקרים, השתדלו פשוט להימנע מלקנות בעסק שמפרסם במודעתו או בשלטו כיתוב בס"ד. לעולם לא יחסרו בתי-עסק וחברות חלופיים, שלא יפרסמו כיתובים אמוניים על מודעותיהם ועל שלטיהם. מדוע אפוא שכספכם יוזרם לכיסו של מי שאמונתו ותועלתו מנוגדות לשלכם, ולא לכיסו של מי שלפחות אינו מצהיר - בפומבי ובגלוי - על אמונה שונה מאמונתכם?

זה שיקול כלכלי-אידאולוגי פשוט, ואין כל סיבה שלא להשתמש בו ולנהוג לפיו ככלל צרכני מנחה, מועיל ורצוי.

* * *

הרעיונית:

מעלתו היחידה של הכיתוב בס"ד - מבחינה חילונית-רעיונית - היא שבלי כל צורך בשינוי כלשהו במבנהו האותיותי, אפשר לפרשו ולקראו בהיפוך גמור מכוונת כותביו חסידי-הדת:

מה שמכוון להיות 'בסייעתא דשמיא' - אפשר באותה נשימה ובאותו הרף-עין והרף-מחשבה לקראו: בלי סייעתא דשמיא...

כך, בחילוף קליל ואגבי, אתם משנים - לפחות בתודעתכם-שלכם [ואל תזלזלו בתודעה! לפסיכולוגיה ערך ומקום רב במאבק מעין זה!] - את הביטוי הדתי (ובעיקר מעקרים, מבטלים ומסרסים את כוונתו האמונית!) והופכים אותו על-פיו היפוך גמור. חביב, לא-כן?

(אגב: גם את הקיצור הדתי ב"ה [=בעזרת-השם; ברוך-השם] אפשר לקרוא פשוט: בלי השם - וחסל...)

* * *

להלן שני כללים צרכניים מועילים לחילונים:

א) מקום שמייחס ומנכס לעצמו ס"ד - עזרת-שמים כביכול - פשוט לא קונים אצלו. נקודה.

ב) אם כבר קונים שם מסיבה כלשהי (לפעמים באמת אין בררה ואין חלופה, אבל בדרך-כלל זו סתם אדישות לא-מוצדקת) - לפחות נא לקרוא את הכיתוב בס"ד בחילונית תקנית ותקינה: בלי סייעתא דשמיא.

'בעזרת-השם' הוא ביטוי דתי-אמוני, ואני - בהיותי חילוני - אינני נזקק לביטויים הנוגדים את הכרתי, את תפיסת-עולמי ואת מצפוני.

* * *

סיכום רעיוני:

 'סייעתא דשמיא' היא המצאה אנושית בדיונית, המקננת אך-ורק בדמיונם של בעלי מוחות דלילי-בינה, או אצל מאמינים עיוורים שאמונתם התלותית וההיזקקותית [וראוי לזכור: מצוקה יוצרת אמונה ומעצימה אותה] חסמה וסיממה את דעתם. אין סייעתא דשמיא, כפי שאין 'עזרת השם' - שהרי כיום אפילו לא-חכמים כבר מבינים שאלוהים לא שוכן בשמים ולא יושב על שום כיסא [לא כבוד, לא דין ולא רחמים] במרומים (**); כי מי שתיארו אותו כך, הושיבו ושיכנו אותו שם - וייחסו לו השפעת ברכות והענקת עזרה משם למי שנושא-חן מלפניו משום-מה - אינם אלא בני-אנוש, בשר-ודם, שלדמיונם הפנטזיוני (***) [הנובע מצורכיהם הנפשיים והמוחשיים וממשאלות-לבם בלבד (או לחלופין - מכוונות תאולוגיות-אידאולוגיות מגמתיות, כגון של מנהיגים דתיים, לצורכי שליטה והנהגה למיניהם, ויצירת תלות וכפיפות אמונית)] אין גבולות כידוע.

בס"ד - וד"ל.

'ברוך-השם' - רפלקס מילולי תודעתי-אמוציונלי של אורגניזם אנושי כלפי מה ומי שנתפס בתודעתו ככוח שלטני נעלה וחזק ממנו.

הערה:

להרחבת ההבנה בנושא ולהעמקתה מומלץ מאוד לקרוא את המאמר 'הגיגים אתאיסטיים על לא-כלום'.

(*) תאוריה זו גורסת, בתמצות נמרץ: מהותו הפנימית של העולם היא - הכוח האלוהי שמהווה אותו בכל רגע מאין ליש. זוהי מהותו האמתית והפנימית של כל נברא. אמנם דבר זה הוא בהעלם, וכל מראה הדברים שבעולם כפי שהם נראים בחיצוניותם הוא שהם מציאות לעצמם, ישויות עצמאיות. כך הוא המצב כעת. אבל בימות המשיח יהיה, כלשון הנביא, 'וראו כל בשר כי פי ה' דיבר' (ישעיה מ 40) - בכל הנבראים יתגלה שמציאותם האמתית היא דבר-ה' שמהווה ומחדש אותם בכל רגע מאין ואפס המוחלט.

(**) מובן מאליו שגם התפיסה הנאיבית כי האל הטוב יושב בשמים ומנהיג משם את העולם [ומהו בכלל 'העולם' - רק כדור-הארץ לבדו?] בחסד וברחמים, בצדק ובמשפט - אינה אלא אמונת-אנוש, שכל מקורה, יסודה ובסיסה - אמונת-אנוש...

(***) ראה במת חופש 'אין גבול לפנטאזיה האנושית (1)'