הזהות היהודית, פרק ראשון: הקדמה:
במה אני יהודי - המיתקפה והמיגננה.

פרק זה לקוח מתוך ספרם של צופיה ודן מלר ציידי הנפשות - תשובה ל"תשובה", הוצאת זמורה-ביתן, תל-אביב 1998. אתר "חופש" מודה למו"ל על הסכמתו לפרסום הקטעים באתר.

המיתקפה

"חוזרים בתשובה נוטים לדבר על סוג מסויים של 'התגלות' שקרתה להם במהלך המיפגש עם העולם הדתי", כותב העיתונאי אריה כספי ב"הארץ" ומפרט: "הם (החוזרים בתשובה) מספרים, שהתחילו לשאול שאלות על מהות הקיום האנושי. שאלות בסיסיות, שכאילו התרבות החילונית מתעלמת מהן. מי שלא למד אפילו פילוסוף כללי אחד, לא מעלה על דעתו שאלו הן השאלות שהפילוסופיה המערבית החילונית מתמודדת איתן, והתשובה היהודית היא רק אחת מרבות ולא בהכרח המתוחכמת שבהן".

אחת השאלות שהמטיף החרדי אוהב לשאול במיתקפת השיכנוע שלו היא: "במה אתה יהודי?", זאת, בידעו היטב, שבעצם השאלה טמונה מלכודת. זוהי שאלה שלא רק שאין לה הצדקה מעצם שאילתה, אלא שאין חובה להשיב עליה במתכונת הנשאלת. למטיף יש כוונה בשאלה, והוא יודע מראש את הקושי שהוא דוחק אותך לתוכו. אלמלא ידע זאת, לא היה שואל.

ככלל, חשוב לזכור: מטיף איננו שואל שאלה, כאשר אין הוא יודע מראש כיצד תגיב עליה. מטיף חרדי שואל שאלה, כאשר הוא מכיר מראש את לבטיך - הנשאל - ועל לשונו מוכנה כבר השאלה השניה, והשלישית, ולאחריהן התשובות "האמיתיות", "הצודקות", "הנכונות" ו"החד משמעיות", שמנווטות אותך ליעד אליו הוא מכוון להוליך אותך. את כל אלו הוא יודע עוד בטרם השבת לשאלתו הראשונה: "במה אתה יהודי?".

השאלה במה אתה יהודי קשורה, כמובן, בשאלה קודמת: מהי יהדות? האם זה לאום? דת? תרבות? כל אלה גם יחד? וככל שהבעיה מורכבת יותר - התשובות עליה רבות יותר. לא לחינם נמנעה עד כה כנסת ישראל מלדון בשאלה סבוכה זו, למרות לחצן הפוליטי של המפלגות הדתיות והחרדיות. החברה היהודית בישראל, באמצעות בית המחוקקים שלה - כנסת ישראל - אינה משיבה על כך תשובה חד משמעית, כי אין לשאלה זו תשובה חד משמעית. ודאי לא תשובה מוסכמת ומקובלת על עם ישראל כולו. ביהדות התפוצות, למשל, מספרם של היהודים הקונסרבטיבים והרפורמים עולה לאין ערוך על מספרם של האורתודוכסים. ואף אלה - הגדרתם את היהדות שונה זו מזו. שלא לדבר על היהודים החילונים בתפוצות, שמספרם ודאי שאינו נופל ממספרם של היהודים הדתיים, לשון המעטה. על כמה מן ההגדרות השונות של אנשי רוח יהודים נעמוד בהמשך הפרק. כאן נסתפק רק בשאלה: כיצד תוכל אתה לשלוף מן השרוול תשובה ברורה וחד משמעית על שאלה מרכזית זו של העם היהודי, כדי לענות על שאלתו של המטיף החרדי? לכשתסיים קריאתו של ספר זה (הערת אתר "חופש": המדור "זהות יהודית" באתר, מובא, כאמור, מתוך הספר "ציידי הנפשות"), תכיר - כך אנו מקווים - אחדות מן התשובות האפשריות החלופיות לתשובתו האחת של המטיף האורתודוכסי.

מיגננת ההתנצלות

לפני שתתייחס לתוכן הדברים שים לב לכך, ששאלת המטיף החרדי: "במה אתה יהודי?" דחקה אותך מראש לעמדה של התגוננות ושל התנצלות. מדוע, בכלל, חייב אתה להתנצל על יהדותך? מדוע עליך לחפש הסברים למה שהינך? אתה יהודי, כיוון שנולדת יהודי, וכיוון שבחרת שלא לצאת מתוך יהדותך. נקודה, סוף. גם מצבי משבר-זהות לאומי או חברתי אינם משנים עובדה זו, ואינם מצדיקים התנצלות בעניין זה.

לבד מהעם היהודי קיימים עוד כמה מאות עמים בתבל. חלקם ותיקים כעם היהודי, חלקם ותיקים ממנו, חלקם צעירים יותר. האם שאלת פעם את עצמך, האם הסיני, או ההודי, הקיימים כעם לפחות ששת אלפים שנה, קם בכל בוקר ושואל את עצמו: האם אני סיני? האם אני הודי? במה מתבטאת סיניותי או הודיותי?

לא! הסיני, ההודי, כמו גם האיטלקי, הצרפתי, האנגלי, המצרי, הפרואני, וכל השאר, אינם שואלים זאת. הם פשוט יודעים זאת בלבם ובמוחם! ואם תשאל סיני או צרפתי - "במה אתה סיני או צרפתי?" הוא ילטוש בך עיניים, יניד ראשו ימינה ושמאלה, ויגיב באחת משתיים: או שישיב - "אני צרפתי משום שאני צרפתי!", או, וסביר שכך יעשה, יפנה לך עורף ויתעלם ממך ומשאלתך. הוא פשוט איננו חייב להצטדק בפניך או בפני כל אדם אחר בעניין זה, ממש כשם שאיננו חייב לאיש, הסבר מדוע נולד אדם ולא בעל חיים אחר, או מדוע הוא חי עכשיו ולא לפני אלף שנה, או מדוע הוא בן להורים אלה דווקא ולא לאחרים.

"כדרך שהעצים עצים והסלעים סלעים, כך אני יהודי", מסביר הפסיכולוג פרופ' צבי גיורא מאוניברסיטת ת"א, מדוע מיותר שיהודי יתגונן ויתנצל על יהדותו החפשית, ומוסיף: "מעולם לא ביקשתי להיות לא צרפתי ולא אמריקאי. שום ספק או הרהור רתיעה לא הטרידו את תחושת השתייכותי. ועוד בטרם התוודעתי אל שירו של יהודה הלוי, ידעתי את טעם מילותיו. אף אני ישבתי בקצה מערב אך לבי היה במזרח. והנה דווקא מאז שאני חי בישראל - דווקא כאן - העצים והסלעים שלי נמוגים לתוך ערפל של אי-וודאות ודו-משמעות".

פיזורו של העם היהודי בגלות, חייו בארצות שונות ובתוך מסגרותיהם של עמים ודתות שונים, בלא ארץ משלו, בלא מימשל וחיים עצמאיים, ובמקרים רבים גם ללא שפה עצמאית משלו, גרמו לעם היהודי לתסבוכת ממולכדת בשאלת זהותו. נער יהודי, או בוגר, בוארשה של המאה התשע עשרה קם בבוקר ובצדק שאל: מי אני? יהודי? פולני? יהודי שנולד בקזבלנקה שאל: היהודי אני, אם מרוקני? והדמשקאי: היהודי אני, אם סורי?

אחד העם (1856-1927) כינויו הספרותי של אשר צבי גינצבורג, הוגה דעות יהודי ומראשי חיבת ציון. שאף לראות בארץ ישראל מרכז רוחני, מוקד לתרבות היהודית, שיאחד את כל תפוצות ישראל.

אדם כזה, באותם זמנים, מוצדק היה שיישאל "במה אתה יהודי?" בלא שפה ובלא ארץ התלכד העם היהודי סביב מסורת אבותיו, שעד למהפכה הציונית כללה בעיקר דת יהודית ופולחנותיה. החל בתקופת ההשכלה, דרך הציונות ועד להתחדשות החיים הלאומיים של העם בארצו, המירה התרבות היהודית הכללית - הלשון העברית, הספרות והאמנות, המדע והעשייה היהודית בישראל, את הדת כמרכיב העיקרי ב"יהדות". בשביל רוב בני העם היהודי, ה"יהדות" היום היא חלק בלתי נפרד מיישותם, ויהודי ישראלי או אמריקאי אינו צריך לקום בבוקר ולהסביר לשואליו במה הוא יהודי.

פרק שני: זהות מתוך גאווה.

בחזרה לתוכן העניינים