דיון קרוב בעתירת "אני ישראלי"

בעוד שבועות מעטים - ב-23 במאי - ייערך בבית המשפט העליון בשבתו כבג"צ הדיון בעתירת "אני ישראלי".

38 עותרים, כולם אזרחי ישראל, מבקשים להכיר בקיומו של לאום ישראלי ולחייב את משרד הפנים לרשום בתעודות הזהות שלהם ובכל רישום רשמי אחר, את הלאום שלהם בתור "לאום ישראלי". העתירה הוגשה על ידי עורכת הדין יואלה הר-שפי מתל אביב.

העתירה הוגשה לאחר שאלפי ישראלים הצהירו הצהרה בזו הלשון:

"אני מצהיר/מצהירה שאני שייך/שייכת ללאום הישראלי"

לאחר שיחויב משרד הפנים להיענות לעתירה, ולאחר שיחויב להוסיף את המילה "ישראלי" ל"רשימת הלאומים", המכילה כיום כ-135 שמות, יוכלו גם מצהירים אחרים לבקש שינוי זה ברישומיהם במשרד הפנים.

רשימת העותרים:

אבן זהר איתמר, אורנן עוזי, אבנרי אורי, אבנרי רחל, אגסי יוסף, אולארצ'יק אלון, אלוני שולמית, בובר אגסי יהודית, בנבנישתי מירון, בן-נון יגאל, ברנע יוסף, ג'בור אליאס, ג'בור היאם, דוד יצחק, דויירי איברהים, הלר חנה, והבה כרמל, זבידאת אבתיהאג', זובידאת נזיר, ינוקשוילי דוד, יפתחאל אורן, לו יון יוברט, מריאסן פבל, נאמן אסתר, סובול יהושע, סלומון גבריאל, עילם יגאל, פורת יהושע, קוק נילי, קעדאן עאדל, שטיינר בירמנס חנה, שטיינר ישראל, שמואלביץ (ש. שפרה) שפרה, שמיר אורי, שמיר יונה, שפסקי גדעון, תמיר דן, פלד בני (ז"ל).

בין העותרים יש הרשומים "יהודי", "ערבי", "דרוזי","גרוזיני", "רוסי", "בורמני" ויש אפילו "עברי" אחד. אף לא אחד מן העותרים אינו מוכר כ"ישראלי".

תמצית העתירה:

העותרים, כמו ישראלים רבים אחרים, משתייכים על פי תרבותם, שפתם, מציאות חייהם ותחושותיהם, רגשותיהם, התנהגותם וכל הווייתם ללאום הישראלי. העותרים מבקשים לממש את זכותם הבסיסית להשתייך ללאום הישראלי, לא רק דה-פקטו אלא גם דה יורה. בסקרים מדעיים - שהופנו ליהודים ישראלים בלבד - הגדירו עצמם בין 39% לבין 51% כישראלים בראש ובראשונה. גם בסקרים מדעיים שבדקו את עמדת התושבים הלא יהודיים בישראל כלפי זהותם הלאומית, הגדירו עצמם בין 32.8% לבין 63.2% מבין הנשאלים כישראלים .

העותרים טוענים, כי הרישום הנוכחי בסעיף "לאום" במרשם האוכלוסין ובתעודות הזהות שלהם אינו משקף את המציאות.

העותרים טוענים, כי מאז 1970 (עת ביקש ג'ורג' טמרין להירשם כבן הלאום הישראלי) השתנתה המציאות שינוי יסודי. קיומו של לאום ישראלי, בשנת 56 לעצמאות ישראל, הוא מן המפורסמות שאינו צריך ראיה. וכן הם טוענים כי הכחשת קיומו של לאום ישראלי וההתייחסות אליו ברמה ארגונית טכנית של "אזרחות", היא בבחינת סטירת לחי למגילת העצמאות.

זכות העותרים להיות רשומים כבני הלאום הישראלי הינה הזכות להגדרה עצמית והיא מחויבת גם מעקרון השוויון. הערך "ישראלי" מגלם קריטריונים השייכים לרוב הלאומים הכלולים ברשימת משרד הפנים (גם יותר ממה שיש ב"לאום הונג-קונגי", "לאום אשורי", "לאום שומרוני", "לאום ליכטנשייני", או "לאום סינגפורי" – המוכרים על ידי משרד הפנים) ואין מקום להפלות את הישראלים לרעה.