6.10.02

לדמיון האנושי שברא את "אלוהים" אין גבול. הצרה היא, שלא רק שאין לו גבול, אלא שמצטרפים אליו חבריו הטובים - הפחד והחרדה, והופכים כל צללית לשד אדיר בעל קרניים חדות וציפורני-טרף (ראו איך ציירו בני האדם את השטן, אחיו הדמיוני של אלוהים). כשלחגיגה הזאת מצטרפת גם חברתם - המיסטיקה, הופכים אלוהים, פחד, חרדה ומיסטיקה לפאניקה ולהיסטריה המונית. לרגע זה מייחל מייצר-הפחד. לא רק שהוא יצר משהו, אלא שהוא גם יודע מה מעליב את אותו משהו, ומהו "חילול המשהו". מדוע הוא מחכה כל-כך לרגע כזה? משום שהוא יודע שההמון, העדר, יקבל כל אמירה שלו בלי-ערעור, יעשה כמצוותו בלי פקפוק, ילך בעקבותיו בעיניים עוורות, ובסוף הדרך ימשיך לבחור בו כרועה וכמנהיג, או בימינו - יטיל בקלפי את הפתק-נושא-שמו.

שני פתרונים לפחד: הטוב והראוי משניהם הוא הלימוד ורכישת ההשכלה, שהרי בורות מעצימה את הפחד מהלא-ידוע, והפחד, מצדו, מעצים את הבורות, ומעגל האיוולת הולך ומתרחב. אבל לא קל ללמוד ולרכוש השכלה. קל ופשוט יותר לקבל שולחן ערוך מאלו, המציגים עצמם שליחי-אלוהים-מטעם-עצמם. והעדר? העדר הולך בדרך הקלה: עוצם עיניים ואוטם מוח והולך כסומא בעקבות הרועה.

אחת הבעיות הניצבות בפניו של כל ממציא-אלוהים או ממציא-דבר-אלוהים היא עקיפת מושגי-יסוד בהבנה האנושית. לעקיפה כזו קוראים היום "מכבסת-מילים". למשל - המושגים אמת ושקר. מה יותר ברור לאדם בר-דעת מה זו אמת, ומהו שקר? גם אין צורך להבהיר זאת. אלא שיש אנשים, שהאמת על האמת אינה נוחה להם, משום שהיא משבשת את הטפתם לאמונה באל, או באליל, ולכן הם מכבסים את המילה, שתצא נוחה לשימושם. ראו מה כתב הרב אליהו דסלר, מראשי ישיבת פוניבז', בנושא זה:

"מהו אמת ומהו שקר? בתחילת חינוכנו הבנו, שאמת הוא כשמספרים עובדות כמו שארעו; ושקר, כשמשנים זאת. אך זהו רק באופנים פשוטים, אבל למעשה יש הרבה אופנים שבהם אין הדבר כן. לפעמים אסור לומר דברים כמו שהם, כמו לספר מה שיש בו פגם לחברו, בלי תועלת והכרח, ולפעמים צריך דווקא לשנות, כשהאמת לא יועיל אלא יזיק, כי אז מה שנראה כאמת הוא שקר, שמוליד תוצאות של רע, ומה שנראה כשקר מביא לתכלית של אמת. נמצא, שאמת הוא מה שמביא לטוב ולרצון הבורא, ושקר הוא מה שנותן הצלחה לעסקיו של שר השקר, הסטרא אחרא (השטן)" (מכתב מאליהו, כרך ג', עמ' 94, ראה גם בספר "מפרי עץ הדעת - פרשות השבוע בפעמת הזמן", עמוד 168).

ה"אמת", לגירסתם של המטיפים הדתיים, איננה מה שכל אחד מאתנו יודע, אלא מה שמכתיב לנו המטיף. ה"אמת", לגירסתו, היא "מה שטוב לאלוהים". אבל הרי איש מאתנו - העדר - אינו יודע מה טוב לאלוהים. רק הוא, הרועה, יודע זאת. הצגה זו של הדברים, ברמה הבסיסית של מושגי היסוד של החיים, נותנת בידיו כוח בלעדי לשלוט בעדר, שכן רק הוא, כאמור, יודע מה טוב לאלוהים, שעה שבפועל אין שום קשר מחייב בין ה"אמת" כפי שמציג אותה המטיף, לבין "האמת" האמיתית - "כשמספרים עובדות כמו שהן".

"איש-האלוהים הוא יודע הכל" - תפיסת-עולם זו הומצאה בידי "אנשי-אלוהים" למיניהם, בכל העולם, בכל הדתות, בכל הדורות. רק הוא היודע מה טוב לאלוהים ומה רע לו, רק הוא היודע מה פוגע באלוהים ומה מעליב אותו. ממציא האלוהים קבע ש"אלוהים" הוא קדוש ומקודש, ומי שלא הולך בתלם הוא פשוט "מחלל את השם". מרוב פחד לכנות את האל בשמו ככתוב בתורה - "אלוהים" או "יהוה", המציאו לו שמות אחרים, כמו ה', השם, אלוקים, אדוני, אדושם ועוד, שחס וחלילה אלוהים, או יהוה, לא יכעס. כנראה שלאלוהים זה שלהם יש מגבלת בשמיעה, והוא אינו שומע שמות כמו ה', השם, אלוקים או אדושם, ולכן זה לא מזיז לו. אבל ברגע שהוא שומע את המילים "יהוה" או "אלוהים" אז נדלקים לו כל הפיוזים, ואז אוי ואבוי לכם, עדר צאן!

בקיצור - כל מה שנעשה או נאמר או נכתב בדרך שאינה מקובלת על המטיף הדתי מכונה על ידו "חילול השם".
תראו:

בפיו של עובדיה זה לא סתם "חילול השם" - זהו "חילול ה' גדול"! עובדיה גם מוסמך לקבוע את מידות החילול, כמו היו חולצות בחנות - Small Hilul Hashem, Medium, Large Hilul Hashem, Extra large, XXL וכדומה.

אבל יותר מזה: אם בזבוז הכספים בידי החרדי אשר אוחנה, שר הדתות (אוי לאותה בושה) הוא "חילול השם" - ניחא, לפחות יכולה היתה להיות בכך מחאה נגד עוול חברתי, נגד בזבוז כספי ציבור. אבל לא הבזבוז הוא חילול השם, לגירסתו של עובדיה, אלא "פרסום הבזבוזים"!! "מי שייתפס מדליף - יסולק מש"ס" אומר רועה העדר, ואיננו אומר "מי שייתפס מבזבז כספי ציבור - יסולק מש"ס"!!!

רק עובדיה יודע מהו "חילול השם", מהי ה"אמת", מה הדבר שהוא "רצונו של אלוהים", ומה, כדברי דסלר - "מה טוב לאלוהים". לאלוהיו של עובדיה טוב כשלא חושפים את האמת, שלא מגלים את העובדות כמו שהן. כך גורס עובדיה. חשיפת האמת לטעמו - פרסום "הבזבוזים על חשבון הציבור" - היא הרע, היא "חילול השם".

ואיש מקרב עדר ש"ס לא מוחה על הדברים, אף אחד לא פוסל את תעשיית ה"עוקץ", את ערעור אושיות החיים הציבוריים, את חילול המוסר החברתי. עובדיה אמר - וזה קדוש קדוש קדוש יהוה צבאות.