פשוט אמונה שבין אדם לאלוהיו

סיכום התשובות לרבנים שניסו להראות לי את האמת, והרהורים מליבי

מכתב בעילום שם מיוצא בשאלה

אם היהדות הייתה בנויה כמו באיסלאם, על משה שקיבל תורה מאלוהים, הייתי אומר שהיהדות זו אולי הדת הכי מפגרת בעולם: חוקים מזעזעים ולא אנושיים. מצוות מפגרות ברמה גבוהה. פולחנים של קרבנות ומנחות כמו בדתות העולם העתיק, שניסו לרצות באמצעותם את האלים. אלוהים שעסוק בכך אם בררתי את העצם של הדג בשבת. סיפורים שאם הייתי שומע אותם לראשונה הייתי מתפלא מי המציא מיתוסים בכזה סדר גודל - הוא היה צריך להיות איזה ז'ול ורן, אבל פי עשר. ואם אני אמשיך אני לא אסיים.

אז הם אומרים: שמע, הכל בסדר, אבל יש הוכחות שזה מה שאלוהים אמר, מה לעשות שכך הוא אמר?

אז מה שמעתי עד היום?

1. מסורת מאב לבן, ואב לא משקר לבנו, ואז אם כולנו מאמינים בכך, אז אם נלך עד הראשונים נגלה שזו אמת, כי יש לנו הרבה עדים.
2. שיש מצוות בעקבות מעמד הר סיני, ומצוות לזכר האירועים.
3. נבואות התגשמו.
4. ידע מדעי שאנשים אז לא יכולים היו לדעת.
5. דילוגים בתורה.
6. קיומו של עם ישראל.
7. שהתורה חזרה באותה גירסה מכל הגלויות.

א. טיעון העדים:

מה בעצם אומר הטיעון? שזאוס ושאר האמונות היווניות למשל, הן מיתוסים מכיוון שאף אחד לא ראה אותם, או שהם קרו רק לבן אדם אחד, או שהם קרו בכלל לפני שהיו בני אדם. ואילו התורה, אם היינו מאמינים שהיא קרתה רק למשה, אז היא גם הייתה בגדר מיתוס - אבל מכיוון שאנחנו מאמינים שהיא קרתה לרבים, אז לא יכול להיות שרבים יתחילו להאמין שזה קרה להם עצמם, אם זה לא נכון.

אבל למעשה אין שום הבדל בין יציאת מצרים לזאוס. למה? כי אני לא טוען ששכנעו אנשים שיציאת מצרים קרתה להם עצמם, אלא ששכנעו אותם שיציאת מצרים קרתה לאנשים לפני שנים רבות. אז למה שיאמינו? בדיוק כמו שמאמינים לזאוס. ואל תאמר שרק לעם ישראל יש סיפורים בכזה סדר גודל, בהנחה שעברת על כל העמים לאורך ההיסטוריה - גם אלו שלא שרדו, כי אנחנו לא מדברים על נכונות הדת, שאז ניתן לטעון שעצם היכחדותם מראה שדתם שקר, אלא על הסיפורים בלבד.

אני חושב שזה רק מראה שעם ישראל המציא מיתוסים בסדר גודל עצום יותר מאחרים. ואל תתחיל לטעון לי שהיהודים הם כל כך חכמים בגלל פרסי נובל וכו'. ראשית, כי כמעט כל זוכי פרס נובל היהודים היו חילונים, ושנית, אם הם כל כך חכמים אז איך זה שהחרדים, שבאמת יש בהם חכמים גדולים, יכולים להיות כל כך טיפשים לגבי האמונה?

בנוסף, לגבי מעמד הר סיני ספיציפית, גם היום רבנים כריזמתיים יכולים לשכנע את מאמיניהם שמה שהם רואים זה אלוהים, במיוחד אם הם מכינים אותם לכך מראש ועושים על זה תעמולה. בנוסף, כמו שהיום אנשים מאמינים בלי שום הוכחות, כך גם הראשונים האמינו בלי שום הוכחות. להזכירך, לא מדובר על 2018, עולם שחושב ספקנות, שהתחילה בעיקר לאחר השחרור מכבלי הדת.

ואת תאמר: למה שלא יקומו מתנגדים? אולי באמת אכן קמו, אבל מי שמתנגד, או שהולך מעצמו או שדואגים שהוא ילך, אולי קורח למשל - אולי מי שהבליע אותו באדמה היו אנשיו של משה.

בנוסף, אם אכן כך, אז למה להאמין בסיפורים תנ"כיים שקרו לאדם אחד בלבד, כמו סיפור העקדה?

השורה התחתונה היא, שאם תשאל היום אנשים מה היא העדות שלהם, הם יידעו רק לצטט גירסה אחת: של מה שכתוב.

ב. מצוות קשות בעקבות מעמד הר סיני ומצוות לזכר יציאת מצרים:

והעמים שהעבירו מבניהם למולך? לא עשו משהו קשה? כן, אמונה גורמת לאנשים לנהוג בחוסר הגיון. עצוב, אבל ככה זה.

ולגבי זה שהמצוות הן בעקבות "התגלות האל", אז לא חקרתי, אבל אם נמצא שגם מי שהעביר את בנו למולך עשה זאת בעקבות "התגלות"? זה ישנה משהו? לא. ברגע שהבנו שהאירועים בתורה יכולים להיות מיתוסים בדיוק כמו זאוס, אז במה היהדות שונה מעמים ודתות אחרות, שיש בהם מיתוסים לצד חוקים ופולחנים?

אלא מה תגיד? שרק לעם ישראל יש סיפור שלם, מרגע הבריאה ועד למעמד הר סיני שבו נצטוו על כל החוקים. בהנחה שזה נכון, אז כפי שאמרתי מקודם, זה רק מראה כמה היהדות היא מדומיינת בסדר גודל מטורף יותר מאחרים ותו לא.

אז מתי התחילו החוקים והמצוות? ייתכן שהם באו ביחד עם המיתוס ההתגלות, ייתכן שהמיתוס הולבש על חוקים שכבר היו קיימים בעם ישראל. לגבי מצוות לזכר יציאת מצרים, דבר ראשון, כמדומני שכל המצוות הן לזכר היציאה ולא לגבי הניסים וההתגלות, ואולי באמת הייתה איזו שהיא יציאה של איזה שבט כלשהו שהפך לישראל.

אבל אפילו אם לא, אז ראשית, כמו שאמרתי, יש עוד עמים שיש להם פולחנים לזכר מיתוסים ש"התרחשו" פעם. ושנית, גם אם אם היו עוד עמים כאלה, מה הבעיה להמציא דברים לזכר משהו שאנחנו באמת מאמינים שקרה לנו פעם?

וכאן אני מוסיף משהו שרלוונטי לכל הדיון: יש לזכור שמדובר בדת, ולא סתם בסיפורים שאין להם משמעות מעשית, ואנשים הופכים ל"משוגעים" כשמדובר בדתם. גם אם הרבנים שלהם יאמרו להם לעשות דברים הזויים - הם יעשו אותם. לא צריך להרחיק שלושת אלפים שנה לאחור, אפשר לנסוע לבני ברק 2018.

ג. נבואות שהתגשמו:

אני אביא שלוש דוגמאות שלדעתי הן מייצגות:

1. נבואה על כך שגרמניה תחריב את העולם, וששלוש מאות נסיכויות יתאחדו (ובסיפא כתוב שברומי יש שלוש מאות שישים וחמש נסיכויות):

מסכת מגילה ו' ע"ב: "גרממיא של אדום [גרמניה הסמוכה לארץ אדום (רומי)] שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו. ואמר רבי חמא בר חנינא: תלת מאה קטירי תגא איכא [שלוש מאות קשורי כתר יש, כלומר שלוש מאות מלכים קטנים יש] בגרממיא של אדום, ותלת מאה ושיתין וחמישה מרזבני איכא ברומי [ושלוש מאות ושישים וחמישה שרים יש ברומא] ובכל יומא נפקי הני לאפי הני [ובכל יום יוצאים אלה אל פני אלה להילחם] ומקטיל חד מינייהו, ומיטרדי לאוקמי מלכא [ונהרג אחד מהם, והם נטרדים מלהעמיד מלך ... ומשום שאינם מתאחדים, אינם יכולים לנצח במלחמה. ומלחמות אלה שבין רומי והגרמנים הן שזוממות (מעכבות) את עשיו-רומי שלא יתגבר יותר מדי]."

ב-1871, התאחדו 300 נסיכויות באיזור, אומרת האינצקלופדיה העברית, וכמה עשרות שנים אח"כ פרצה מלחמת העולם.

בהתחלה, מי שהראה לי את הנבואה הזאת אמר לי שזה נאמר לפני שהיה עם גרמני, ולפני שהיו שלוש מאות נסיכויות. בדקתי בוויקיפדיה, וראיתי שמאות שבטים גרמנים חיו עוד לפני הגמרא.

שנית, יש מקום שמציינים שהיו 360 נסיכויות שהתאחדו, ואם זה נכון ולא 300, אז הנבואה היא שקר גמור, בפרט שבסיפא כתוב שברומי יש 365 נסיכויות, כלומר שהמספרים אמורים להיות מדויקים, מה האמת? איני יודע, אולי היו 300 ואולי 400, אבל להוכיח שיש כאן נבואה אי אפשר. ולגבי זה שגרמניה הולכת ומחריבה את העולם, על כל כובש בהיסטוריה ניתן לומר שהוא ניסה להחריב את העולם, כלומר גם אם האמורא היה אומר את זה על עמים אחרים הוא היה יכול לקלוע.

פתאום הנבואה כבר לא ממש נבואה.

ייתכן שהאמורא שחי בבבל שמע על כך שיש מאות שבטים גרמנים. הוא תקע את המספר 300, או שגם אותו הוא שמע, הוא כינה אותם נסיכויות. ואולי הם היו ידועים באכזריותם, והוא אמר שאם הם יתאחדו אז יחריבו את העולם, והוא בסך הכל התכוון: הבה נקווה שהם לא יתאחדו, כי יכול להיות רע. ואם לא היו בדיוק 300, אז יש כאן הוכחה לאי נכונות התורה.

וגם, צריך לבדוק מי זאת רומי שיש בה 365 נסיכויות, שאלה יוצאים נגד אלה והורגים מישהו כל יום. ואם היו באמת ברומי 365 נסיכויות, ולמי הוא התכוון כשהוא אמר שהם הורגים אחד את השני. לרומי? גרמניה? שניהם? ואם לשניהם, האם הם נלחמו ביניהם? ומנין שהוא התכוון למלחמה בין נסיכויות גרמניה, שבאמת נלחמו אחת בשניה? לי נשמע מהטקסט שהוא התכוון בין רומי לגרמניה. ואתה תפרש איך שתרצה בגלל שזה מסתדר לך עם הרצון שיהיה מדובר בנבואה?

בין אם נראה לך מה שאמרתי ובין אם פחות, כל מה שהבאתי פה זה בסך הכל כדי להראות שיש כיווני חשיבה נוספים, ושצריך לבדוק בדיוק את כל הטקסט, ושלפעמים אפשר לעבוד עליך, בגלל שאין לך את הידע. ואולי גם למחזיר בתשובה אין את הידע, ואולי גם להיסטוריונים אין באמת את הידע, ושגם מה שנראה שמסתדר יפה מאוד עם מה שקרה לאחר מכן - לפעמים זה בסך הכל רצון לראות את זה מסתדר, אבל למעשה, ייתכן שכוונת ה"משורר" הייתה בכלל אחרת לגמרי.

אין אף נבואה שבאה ואומרת שב-2016 באמריקה, שתמנה חמישים מדינות, יתמנו דונאלד ומייק לנשיא וסגנו. כל הנבואות הן בסגנון של הנבואה הזאת, שאם תחשוב עוד קצת, תראה שאפשר להבין מהטקסט משהו אחר לגמרי, ואם תבדוק מספיק טוב - ייתכן שתגלה שהמידע ההיסטורי שמציגים לך מסולף.

לגבי מידע היסטורי, זה קשור גם לסעיף הראשון, לגבי ההבדל בין מיתוס להיסטוריה. בעיניי, רק השיטה המדעית של הצלבה ממקורות בלתי תלויים זה בזה, יכולה להראות בסבירות גבוהה נכונות אירוע היסטורי כלשהו, וככל שהמקורות רבים יותר, כך הסבירות עולה.

2. הנבואה של חזרת עם ישראל לארצו:

כאן כבר תבוא ותטען: הנה, נבואה בסגנון 'טראמפ יהיה נשיא ארה"ב'. אז ממש לא, ההיפך. בגלל שזה כתוב בתורה, ואנשים חלמו על כך במשך אלפיים שנה, רק בגלל זה הם בסוף עשו מעשה ועלו. ואותו מעשה לא היה קורה אם הלאומיות לא הייתה פורחת בכל העולם וייתכן שגם לולא השואה, כך שבתוך ההקשר של ההתעורות הלאומית ברחבי העולם, ביחד עם החלום העתיק על ציון, זאת לא ממש נבואה שהתגשמה.

במילים אחרות, אפשר לומר שהנבואה התגשמה בגלל שהייתה "נבואה"...

דרך אגב, אם ישנו עם, נניח הסורים, שבורחים היום ממלחמת האזרחים במדינתם, ונניח שיש להם דת ייחודית שיכולה ללכד אותם כעם, והמנהיג שלהם אומר להם: יום אחד עוד תשובו לפה, וזה קורה יום אחד - זה לא ממש נבואה בעיניי.

מה כן? שזה קרה אחרי אלפיים שנה? ואם היו עוד עמים ששורדים אלפי שנים כשהם מפוזרים ברחבי הגלובוס? אז זה כבר לא היה כל כך מדהים. אז השאלה היא יותר לגבי שרידותו של עם ישראל, וזה בהמשך.

3. אני לא זוכר את הנבואה במדויק, אבל מדובר על כך שהגאון מוילנא אמר שמה שכתוב בתורה על חורבן וגאולה - יקרה במאה הזאת. ואכן, מלחמות העולם פרצו, ולאחר מכן עם ישראל חזר לארצו... משהו בסגנון.

זה שהגאון אמר שזה יקרה במאה הזאת - אם אני לא טועה אז כבר אלפי שנים שרבנים אומרים שהנה זה קורה, ואלפי שנים עם ישראל סובל מפוגרומים ופרעות. וכבר הסברתי את ה"נבואה" של קיבוץ גלויות. אז יצא בסוף שלאחד הרבנים זה "הצליח". עוד הצלחה כזו ואבדנו...

ד. ידע מדעי שלא יכלו לדעת אותו לפני אלפי שנים:

ראשית, אם באמת זה מאלוהים, זה כל מה שהוא הסכים לגלות? שדג שיש לו קשקשת אז יש לו גם סנפיר? למה הוא לא גילה מה התרופה לסרטן למשל? סתם בשביל הצחוקים.

שנית, כשבדקתי באתרים שעונים למחבתי"ם, הם טוענים שיש יצורים במים שיש להם קשקשים ואין להם סנפירים. וגם לגבי הסיפא, שם כתוב שכל שיש לו קרניים יש לו טלפיים, והם טוענים שזה לא נכון. אז למי אני אאמין? למחב"ת מבני ברק, או לאנשים שמסתמכים על המדע?

בנוסף, באמת לרוב הדגים יש סנפירים אם יש להם קשקשת, אבל נראה לי שכל אחד שמסתכל על מספר רב של דגים יכול להבחין בכך, לא רק אלוהים...

שלישית, יש עוד מקומות שרואים בהם שחז"ל בלבלו את השכל, כמו במסכת פסחים, שרואים שם שחכמי ישראל אומרים שהשמש מהלכת ביום למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע. משמע שהם הבינו שהעולם שטוח. ואפילו כשרבי אומר שנראין דברי חכמי אומות העולם, שאומרים שביום השמש למטה מהרקיע ובלילה למטה מן הקרקע, שבלילה מעיינות צוננים - עדיין משתמע מזה שהעולם שטוח, ואולי אפילו יותר. ובכלל מה נראין דבריהם מדברינו? הרי זה הכל מאלוהים, לא?

וראיתי שיש אומרים שמדובר בדברים "רוחניים" ואין לפרש כפשוטו. אז בבקשה, אם אתם לא יודעים להתמודד עם בעיות, אז גם כשיש לכם "ראיות" כביכול אני אפריך אותם לפי דרך הסוד, אבל הסוד שלי.

ולבסוף, גם ליוונים היה ידע באסטרונומיה, כדוריות העולם, וכו'. וכמו שלחכמי ישראל היו ידיעות והיו טעויות כך גם להם.

ה. דילוגים בתורה:

תביא לי עוד שני ספרים באורך של התורה, שמכילים נושאים רבים כמו התורה, ושמפעילים עליהם אותה שיטת חיפוש. אם הכול אותו דבר, ורק בתורה נמצא דילוגים כמו המדוברים - אין לי תשובה. כל עוד לא הוכחת לי בצורה הזאת, אני לא מאמין בזה.

ו. קיומו/שרידותו של עם ישראל:

ראשית, גם הצוענים שרדו כשהם מפוזרים, והרבה יותר מפליא - בלי דת מאחדת, ויותר מזה - מדתות שונות יריבות (מעניין שהם העם היחיד מלבד היהודים שלנאצים הייתה מטרה מיוחדת להשמיד או לפגוע בהם), בלי היסטוריה ברורה כמו ליהודים, בלי טריטוריה, אפילו לא בחלומות, עם רדיפות - אני לא יודע אם ברמה של היהודים, אבל בהחלט רדיפות.

שנית, הרבה עמים יצאו לגלות לפני אלפי שנים, אם המואבים היו אלו ששורדים - הם היו אומרים: אנחנו הנבחרים.

בנוסף, אם יש לך דת שנשמרת באדיקות, ויש בה חוקים, שלא רק שמצווים לא להתחתן עם הגויים, אלא אפילו איסור "לא תחונם" למשל, איסור אחד מני רבים, שנועדו להרחיק מהגויים - אז מצד סיכון לההתבוללות למה שלא נשרוד? והיום, אלמלא האורתודוקסים בארה"ב, יהדות ארה"ב בסכנת הכחדה עצמית.

ובנוסף, מאיפה אתה יכול לקבוע שהיהודים של היום הם צאצאי היהודים הקדמונים? אולי למוישה משכונת "בורו פארק" בניו יורק דווקא אין שום קשר למישהו שחי מתי שהוא בארץ ישראל, ואילו לעמיתו לעבודה במנהטן דווקא יש ייחוס חזק ליהודים שחיו בישראל לפני הגלות?

ז. גירסא אחת לתורה בחזרה מהגלויות / שרידותה של הדת:

אפשר לחלק את השאלה הזו למספר חלקים:

1. למה דווקא היהדות הרבנית / של הפרושים היא זו ששרדה, ולא זו של הקראים או הצדוקים למשל?

אז דבר ראשון, כמו שאמרתי לעיל, מי שמתנגד לזרם המרכזי פשוט הולך, או שמראים לו את הדרך החוצה. איך הפכו הפרושים לזרם המרכזי? זו שאלה טובה שצריך לדון בה בפקולטות להיסטוריה/אנתרופולוגיה/סוציולוגיה.

דבר שני, מנין לך שהחרדים של היום הם המשך היהדות מראשיתה? מנין לך שיהודים לפני 3000 שנה ידעו על ההלכות שכתובות בשולחן ערוך? אולי הדת שלהם הסתכמה בהקרבת קרבנות? כלומר, מנין לך שהיהדות ההילכתית זהה ליהדות התנ"כית? ומנין לך שהם האמינו באותן אמונות שהדתיים מחזיקים בהן היום? למשל שלאל אין גוף וצורת הגוף? דווקא מהתורה נראה אחרת - כתוב הרבה על פניו ואחוריו וכו'. כשמשהו לא מסתדר עם האמונה, הופכים את הדברים למופשטים, לאלגוריים, ומחליטים איך צריך לפרש אותם. ומי מחליט? כמובן, הרבנים. אותם אלו שטוענים שהם הממשיכים של תורה מסיני, ושדבריהם הם דברי האל.

דבר שלישי, יש מחקרים לפיהם היו תקופות שארבעים אחוז מעם ישראל היו קראים למשל, וגם היום יש קצת קראים, אז מה תגיד? הם מיעוט מבוטל? אז גם החרדים הם מיעוט מבוטל בעם ישראל, אפילו בלי החילונים. רק הרפורמים והקונסרבטיבים הם הרבה יותר מהחרדים, ובהשוואה לכלל האורתודוקסים, הם אולי חצי חצי. ואל תתחיל לי עם סטטיסטיקות, שהם הולכים להיעלם, כי יש גם סטטיסטיקות שרבע מהאורתודוקסים עוברים לזרמים האלו, ושיש מלא יוצאים בשאלה, ושהילודה יורדת אצל הדתיים בהדרגה ככל שההשכלה עולה. ומאיפה אתה יודע מה יהיה בעתיד?

2. למה דווקא היהדות שרדה ולא דתות עתיקות אחרות?

זה פשוט לא נכון, אפילו בלי להחשיב את הנצרות, דת איזוטרית משהו, שבמקרה מונה למעלה משני מיליארד מאמינים. (בהערת אגב אוסיף טיעון נוסף ששמעתי: מה הבעיה להיות נוצרי? אין לו חוקים. אז ראשית, למה המוסלמי, שכן יש לו מלא חוקים מרגיזים, לא נהיה נוצרי? כנראה שאין קשר בין כמה זה קשה לבין להאמין בזה. זה יותר קשור לדברים שוליים כמו איפה נולדת ועל מה גדלת... שנית, לא חסרות דתות עם חוקים מעצבנים וקשים. שלישית, מי אמר שהחיים צריכים להיות קשים? האדם החרדי, בדרך כלל בלי לשים לב, בא עם כל כך הרבה הנחות יסוד שהן נטו אמונה פרטית שלו - שאלוהים רוצה שיהיה לך קשה, וזה מראה על רמת אמונתך בו, ועוד מלא אקסיומות, שאם אתה בא מאפס, אין סיבה להניח אותן מראש.)

אבל יש את הזורואסטריות למשל (שטוענים שהיהדות לקחה ממנה דברים כמו טומאה וטהרה למשל, או שכן או שלא), והבודהיזם עתיק, ופשוט צריך לחפש. יכול מאוד להיות שתמצא עוד כמה דתות מאוד עתיקות, אפילו יותר מהיהדות. פשוט מי שחקר אותן אלה אנשים חילוניים שנמצאים באוניברסיטה (השם ירחם), והעובדה שבחיידר בבני ברק לא דיברו עליהן, לא מעלימה את עובדת קיומן.

שמא תאמר אבל היהדות שרדה בגלויות שונות?

להיפך. דווקא בגלויות היא צריכה לשרוד. כשאין לאנשים טריטוריה ומטבע, והדבר היחיד שאוחז אותם כקבוצה זו הדת, אז מה תגיד - הנה אתה רואה שדתות אחרות לא שרדו בגלויות (דרך אגב, לא בטוח שזה נכון, אבל לפי מה שאני יודע כרגע בכל אופן)? זה כבר קשור לשרידות העם, ועל זה דיברתי בפיסקה הקודמת. אם העם שרד, אז למה שהדת שלו לא תשרוד גם כן?

3. יש גירסה אחת ויחידה לתורה בחזרתה מהגלויות, ואילו לברית החדשה ולקוראן יש גירסאות רבות:

אז כתבתי משפט פשוט בגוגל, והגעתי לסרטון של יהודים משיחיים, והם טוענים שזה לא נכון.

הם טוענים שרק לברית החדשה יש אלפי עותקים ביוונית, לטינית, ונוסחים קדומים אחרים - לא גירסאות, ואילו לתורה אין אפילו עותק אחד שהשתמר מלפני אלפיים שנה. וכיש הבדלים בין עותק לעותק, מדובר על הבדלים מינוריים כמו תרגום לקוי, אך לא הבדלים שמשפיעים על המהות של המסר המרכזי.

בנוסף, הם טוענים שהנוסח של התורה שעם ישראל משתמש בו כיום נוצר לפני כאלף שנה, אך ישנם נוסחים נוספים - חלקם קדומים יותר, כמו, הפשיטא, יונתן, אונקלוס, השבעים, וולגטה, קומראן, גוטנברג, ועוד.

בנוסף הם טוענים שגם לנוסח המסורה יש הבדלים בינו לנוסח הקדם-מסורה. למשל, הבדלים שהם הרבה יותר מאות אחת יותר או פחות, והם מדגימים שם הבדל מאוד רציני בו הטקסט הופך להיות בעל משמעות אחרת.

למי להאמין? אין לי זמן לחקור את כל הכתבים בעולם. אבל אני יודע שרבנים אומרים שה"אמת" היא מה שמוביל לאמונה שלהם, ו"שקר" לשם כך לא נחשב שקר, כמו הרב דסלר למשל. בשו"ת מכתב מאליהו כרך א' עמוד צד': "מהו אמת ומהו שקר? בתחילת חינוכנו הבנו, שאמת הוא כשמספרים עובדות כמו שאירעו; ושקר, כשמשנים זאת. אך זהו רק באופנים פשוטים, אבל למעשה יש הרבה אופנים שבהם אין הדבר כן. לפעמים אסור לומר דברים כמו שהם... בלי תועלת והכרח, ולפעמים צריך דווקא לשנות, כשהאמת לא יועיל אלא יזיק, כי אז מה שנראה כאמת הוא שקר, שמוליד תוצאות של רע, ומה שנראה כשקר מביא לתכלית של אמת. נמצא, שאמת הוא מה שמביא לטוב ולרצון הבורא, ושקר הוא מה שנותן הצלחה לעסקיו של שר השקר, הסטרא אחרא [השטן]."

או כמו ר' ירוחם ממיר, בשו"ת דעת חכמה ומוסר, כרך א', עמ' קיג': "ואם כן, כיוון שעל ידי טעות זו אדם מכיר את השם יתברך - מה איכפת לן שזה טעות?... וכיוון שתכלית היוצא מטעות זו הוא אמת, ובאופן אחר בלעדיו אי אפשר שתצא ההכרה [של האלוהים], נמצא שטעות זו היא האמצעי היחידי להשיג התכלית האמיתית, ואם כן - הרי הוא באמת הדרך הנכון, ואי אפשר לקראו בשם "שקר". ההבדל בין שקר לאמת נמדד על ידי תוצאת הדברים הנולדת מזה, ואם התוצאה אמת, גם האמצעים הממציאים אמת זו הם אמיתים."

מחשבה נוספת שעלתה לי עכשיו, היא למה אני מתאמץ לצטט רבנים ליטאיים ולא איכפת לי מרבנים ספרדים או חסידיים. כנראה שזה קשור יותר לחינוך שגדלתי עליו, שסיפר לי שהוא האמת האבסולוטית, וזה קצת פחות קשור להיגיון האמיתי.

דבר נוסף: אפילו אם תאמר שאתה רואה משהו ייחודי בהיסטוריה של עם ישראל, והחלטת לקשר את זה לבחירתו בידי האל, איך זה קשור בדיוק לתורה? אולי לאל יש תוכנית מיוחדת לעם ישראל, כמו שייתכן שיש לו תוכניות מיוחדות לעמים אחרים? עדיין זה לא אומר כלום על "עולת התמיד" או על הלכות "מוקצה מחמת מיאוס".

עוד נקודה שיש לי להוסיף, אולי הכי חשובה, על זה שאמרתי שהעובדה שעם ישראל שרד וכן דתו - לא אומרת כלום, כי אם עם אחר עם דת אחרת היו שורדים, הם היו אומרים: אנחנו העם הנבחר. לכאורה זה נראה התחמקות, אבל אני באמת חושב שזה נכון. זה שלמישהו מסוים קרה משהו שלא קרה לאף אחד אחר, מה זה אומר? שהוא הראשון שזה קרה לו. עוד אלף שנה אולי, זה יקרה להרבה אנשים, ועוד אלף שנה, המדע יוכל להסביר תופעה שכיום אין לה הסבר, וזה העיקר. רק השיטה המדעית הוכיחה את עצמה, שיטת ההגיון. כל ההסברים שמגיעים מתוך אמונה והתפעלות וחוסר ידע, שקולים בעיניי להסברים שנתנו הקדמונים לתופעות טבע שלא ידעו להסבירם. אז מלחמות האלים היו הסבר טוב לרעמים למשל, אבל מי שדורש אמת באמת, לא מסתפק בהסבר שנראה לו מניח את הדעת, בפרט שזה משתלב עם אמונתו. הוא חוקר את האמת עד הסוף, ללא כחל ושרק, כמו שאומרים הרבנים על מבקשי ה' אמיתיים. הולכים עם האמת עד הסוף. השאלה היא מה אתה מחפש: לאחוז במשמעות שיש לך היום בכל מחיר, או לפתוח את העיניים, גם במחיר איבוד המשמעות הענקית שליוותה אותך עד היום. אבל לא בנושאים פסיכולוגיים עסקינן, כי הרי גם אני בסך הכל "בעל תאייוה", כמו שאומרים החרדים - כל אחד והתאייווה שלו.

אחרי שהבנתי שמדובר בחרטא של טיעונים, אז כעת כשאני מצרף את זה לחוסר מוסריותה הקיצוני של התורה, ועל כך שהיא נראית לי ממש מפגרת בחוקיה ודיעותיה, ולא ייתכן שאלוהים יאמר דברים לא מוסריים או מפגרים, או שהוא יעניש אותי, על דברים מפגרים כמו לברור עצם בשבת, או על חוסר אמונה... כאילו מה אני אעשה? אני בחרתי להאמין בליברליזם ודמוקרטיה למשל? אלוהים עשה שאני אאמין בכך. וגם אם אצעק עד מחר "איני מאמין", זה לא ישנה את הרגש האמיתי שלי. ואל תבוא ותאמר לי "זה הכול בהיגיון שלך, ואתה לא מבין את ההיגיון של אלוהים," כי גם כל הטיעונים שלעיל, התבססו על כך שאני עובד לפי ההיגיון שלי. אחרת, אין מה להתווכח. אולי האמת היא כמו ששמעתי באיזה סרטון של יהודי משיחי, שאומר שהוא בכלל לא מחפש הוכחות. השכר שלו יהיה הרבה יותר גדול בגלל האמונה התמימה נטולת הספקות.

אני עובד רק עם ההגיון הפרטי שלי, כמו שהחרדי מבני ברק עובד עם ההגיון שלו, בכל דבר אחר בחיים. ולזה תוסיף כל מיני עובדות מעמים עתיקים אחרים, כמו הבבלים למשל, שהאל הראשי שלהם היה אל עליון, ואין סוף דוגמאות, שמכניסות את ההקשר של האמונות התנ"כיות לפרופורציות שונות לחלוטין. כמו למשל, דוגמא אחת, שלאוגריתים, אני חושב, היה מנהג לבשל את הגדי של הקרבן בחלב אמו, וכמו מיתוסים ושמות דומים בעמים אחרים. בקיצור, אתה מבין שהם היו כמו כולם, או שאולי להפך, הם ניסו להיות שונים מכולם. בקיצור, אתה מתחיל לראות את התנ"ך בעיניים אנושיות לחלוטין, יותר מידי אנושיות אולי.

וכל זה מבלי לדבר על ביקורת המקרא, שכמעט ולא קראתי עליה, אבל משום מה, אין אף חוקר שחושב שהתורה היא יריעה אחת, שנכתבה בבת אחת.

ולזה תוסיף שאפילו אם תבוא ותאמר שאכן אלוהים התגלה בהר סיני, אולי הוא אמר רק את "אנוכי"? כלומר מאיפה מגיעה התפיסה הזאת של הכול או לא כלום? או שכל התורה נכונה או שכלום לא? אולי כמו שאמרתי לעיל, הייתה יציאת מצרים אבל בדרך טבעית, של מרידה נניח, ואולי הייתה התגלות אבל עם מסר אחד? ואולי עוד מסרים שאבדו בדרך? ואולי קטעים שלמים התווספו בהמשך? אז מה תגיד - כתוב "בל תוסיף"? זה עוד לפני שהספר היה ערוך כמקשה אחת? וכאילו שחז"ל לא הוסיפו תקנות וגזירות... לפעמים עוד הייתה להם את ה"יושרה" לבוא ולומר "למדנו" את זה מהפסוק, בין אם זה מסתדר ובין אם זה בדוחק, לפי מה שהם רצו שיסתדר.

אחרי כל זה, איזו סיבה יש לי להאמין שהתורה הגיעה מאלוהים? ואפילו אם נאמר שכן, אולי החלק של שכר ועונש התווסף בהמשך? אז פשוט לא בא לי לקיים אותה, הרי אין שכר ועונש. ואם יתברר לי שכן, על ידי איזה מלאך בלילה למשל, זה לא יתן לי שום שמחה, כי בסוף מה נותן לאדם דתי שמחה בדת בין היתר ואולי בעיקר? העובדה שזה התכלית שלו פה בעולם, ומה בן אדם צריך יותר מאשר להבין מה הוא עושה פה? מה המשמעות של הכל? אבל אם זאת התכלית? אז זה נורא עצוב יהיה לי עם תכלית כל כך מטופשת... ואל תתחיל שוב עם "אלוהים מבין הכול ואתה לא", כי אנחנו עובדים רק עם ההגיון שלנו.

וכן, אני אומר במפורש: אני נגוע, לא אוהב את התורה ולא רוצה לקבל אותה. כמו שלא הייתי רוצה לקבל אף דיעה שנוגדת את הערכים הבסיסיים שאני מאמין בהם, כמו דמוקרטיה וזכויות אדם, וכמו שלא הייתי רוצה לקבל כל חיוב לעשות דברים מפגרים ומעצבנים - למשל מישהו היה אומר לי: פעמיים ביום תסתובב על הרגל במשך עשר דקות, או שאם יש משהו שעושה לך טוב, והוא מוסרי ולא פוגע באף אדם - ואסור לך. כלומר זה שבן אדם "מתגבר" על התאוות שלו ויש לו ספר עם אלפי חוקים על כל צעד ושעל - בעיניי זה מראה על שיגעון מסוים. אולי אפילו גובל בטירוף. פשוט מי שנולד לזה בדרך כלל לא שם לב כמה החיים שלו הזויים, כמו שליטאי חושב על ה"תקנות" המיניות של 'גור' בצורה שלילית. אבל אני חושב שאין אדם שהוא לא נגוע. כל אחד, בכל מצב, מערב רגשות ומחשבות וזכרונות, למרות שבפועל הכל בא מהמוח נראה לי.

אז מעניין אותי למה אחד נמשך לפה ואחד לשם. אבל איך אומרים: לא הכל אפשר להבין. יש דברים נסתרים וצריך להשאיר משהו לאלוהים, ולעבוד עם ההיגיון הפשוט שלנו כבני אדם, היגיון בריא שהולכים איתו למכולת, ולא לחפש טיעוני קש, ולומר: יואו, הנה אלוהים, ממש בתוך הטקסט. אם חושבים בצורה שחושבים על כל דבר אחר, ולא מסתנוורים מגורמים חיצוניים, בסוף מבינים את הבולשיט, ושבסך הכל, המגזר החרדי, לא שונה מכל קבוצה אחרת בעולם עם הייחודיות שלה והמוזרויות שלה, או מכל כת אחרת, עם מנהיגים ששולטים במאמינים וגורמים להם לעשות מה שיגרום להם עצמם טוב, ולא מה שיגרום לכל פרט את הטוב בדרך שלו, חלקם בצורה קיצונית וברורה וחלקם במתק שפתיים ועל ידי ערפול של המציאות.

ונכון, יש שם אנשים טובים, בדיוק כמו בכל מקום אחר. יצא לי לאחרונה להיות במקום חרדי, ושמעתי אברך מדבר על אדם חילוני שישב בכלא, והוא אמר שאולי זה אסור לו לדבר עליו, כי זה נחשב "לשון הרע". ואז הוא תירץ לעצמו, שאדם כזה, ולא מדובר באיזה רוצח או פושע גדול - לא חלים עליו איסורי לשון הרע. וזו התפיסה החרדית על רגל אחת: אני מוסרי, מאוד אפילו, כל עוד הזולת, הוא כמוני, אחרת, זה כבר כל מקרה לגופו. זו לא מוסריות בעיניי. מוסריות זה להיות טוב לכולם, כל עוד לא מדובר באדם מסוכן. צריך להיות מוסרי כלפי כל אדם באשר הוא אדם.

אבל יודע מה? נניח שאני אומר: שמע, אני לא מאמין שהתורה כמות שהיא הגיעה מאלוהים. אולי חלק כן, אולי כלום, ובכל זאת החלטתי לשמור מצוות כל החיים, אז מה? זה יהיה בסדר?

פאק, אתה קולט מה אני בעצם אומר פה? שאני מחכה לאישור ממך שאני בסדר... אבל אתה לעולם לא תיתן לי את האישור הזה. כי באישור שלך אתה דופק לעצמך את המשמעות שיש כרגע לחיים שלך, משמעות אדירה, ואני יודע מה זה לאבד אמונה.

גם כשפתאום מתחיל לחדור לך למוח שחיית בבולשיט אתה מסרב לקבל זאת, כי לעזאזל, במה תאחז? מה התכלית, למה אני כאן? ואין תשובות, כי לאף אחד אין תשובות. ואולי יש איפה שהוא תשובה, ואולי לא, ואולי יום אחד תגלה ואולי לא, וצריך ללמוד לחיות עם זה, ולהנות מהדברים הקטנים. למצוא משמעות בחיוך של ילד, ובתובנה חדשה שהשגת, אולי בתוספות על הסוגיה ב"מרובה"... ואולי אולי גם מחוסר הידיעה, להשאיר משהו לבורא עולם ולהבין שלא הכל בידינו. להנות מלשאול את השאלות, להנות מלחקור עוד ועוד. להנות בסופו של דבר... מהדרך...

נשארתי היום עם אמונה בבורא עולם, ועם אמונה שהוא רוצה שיהיה לי טוב. לא טוב מדומה של הלכות הזויות, אלא מה שאני מרגיש שעושה לי טוב. ואני לא נותן לו שמות: 'אללה', 'הקב"ה', (את השם המפורש קשה לי לכתוב, בגלל החינוך החרדי המטומטם) או ג'יזס. פשוט אמונה פשוטה בבורא עולם (שזה נושא לדיון אחר למה אני מאמין בו). בלי דת ובלי "שליחי האל", שהם יודעי רצונו עלי אדמות. כשהם רוצים, כשלא מסתדר, זה "הסתר", ו"קטנות שכלנו" הצר והמצומצם. הם אלו שיודעים מה רצונו וכמה כסף צריך לתת להם דמי תיווך, וכמה כדי שייספרו לך מה הם יודעים. זאת אמונה? זאת אמונה באדם, לא בבורא עולם. באדם שהופך לדרגה אחת - או עשר, או מיליון - מעל כולם.

פשוט אמונה שבין אדם לאלוהיו.