שאול יוצא בשאלה

1 בינואר 2006
א' בטבת תשס"ו
ערב נר שמיני של חנוכה

פה נכנס לתמונה אתר חופש: האתר הציג לי את התפיסה האתיאיסטית בשלמותה: לא כתפיסה של בורים שמחללים את הקודש ואין טעם לשמוע את דבריהם, אלא כשאנשים חושבים, שמוכנים להתעמת עם ה'הוכחות' שהדת מציגה, ונלחמים בכפיה הדתית. אנשים עם אידיאולוגיות. הדבר החזיר לי את הביטחון העצמי לומר: אני חילוני גא. לא אני הוא זה שטועה, אלא הטעות היא של הדתיים.

חג החנוכה הוא חג האור, וכפי שהגדירו בצדק פרופ' יעקב מלכין - החילוני בין חגי ישראל.

שמחה כפולה שמחנו לכן כשקיבלנו השבוע את מכתבו של שאול. שאול (שם בדוי), ביקש להישאר בעילום שם, ולאור מכתבו ניתן גם להבין למה ומדוע. אתר חופש מזדרז להעלות את מכתבו של שאול כנר שמיני של חנוכה, על-מנת שישמש נר מאיר-דרך לרבים אחרים, צעירים ובוגרים, החיים בזהות שאולה בעולם חצוי: בלבם הם חילוניים, יודעים ומבינים ש'אלוהים' איננו אלא פרי המצאתו הדמיונית-בדיונית של האדם, אבל מסיבות אישיות, משפחתיות ובעיקר כלכליות ממשיכים לעטות על עצמם כסות זרה, לעיתים לבוש חרדי, אורח-חיים כפוי וזר לזהותם האמיתית.

את הנר השמיני של חג החנוכה תשס"ו אנחנו מדליקים השנה לכבודו של שאול, ולכבוד כל אותם חילוניים המצויים (עדיין) בתחפושת דתית, ומברכים אותם בברכת הדלקת נר החנוכה החילוני: ברוך אתה הגיוני הבריא, שפקחת את עיניי, והנחית אותי להדליק נר של חנוכה, חג האור, חג התרבות והיהדות גם יחד.

27 בדצמבר 2005 נר שני של חנוכה צוות חופש שלום, במכתב זה אנסה לפרט את עמדתי לגבי אתר חופש ככל שאוכל. גדלתי בבית דתי ולמדתי עד היום - כיתה יב - בבית ספר דתי (בי"ס יסודי דתי, ישיבה תיכונית, תיכון דתי). חונכתי ע"פ ערכי הדת: אלוהים אחד, תורה אחת, אין אמת אחרת, אלוהים הוא כל-יכול, והוא רוצה שנעשה את שהורה לנו לעשות. ככה גדלתי כל השנים, כשיש דברים "אסורים" ודברים "מותרים". את החילוניים שאינם מאמינים בדת הציגו לי - גם בבית וגם בישיבה התיכונית שלמדתי בה - כאנשים לא שלמים, שלא יודעים את האמת. המורים סיפרו לנו מדי פעם בצער רב על תלמיד כזה או אחר שראו ש"הוריד את הכיפה", והציגו זאת ככישלון. אמרו לנו שקשה להיות דתי בצבא, ורק ייחודי סגולה עוברים את הצבא ואת כל מכשולי החברה ונשארים דבקים בדת. ברור שכששמעתי את זה, וכשחייתי בחברה כזו, הבטחתי לעצמי שלעולם לא "אתקלקל" ולא אהיה חילוני אף פעם. אבל מה לעשות שכל פעם שחשבתי על ההיגיון בדת עלו בי שאלות, שאף אחד לא יכול היה לענות עליהן. אני יושב בבית כנסת ביום כיפור וחושב: האם באמת אלוהים הכל-יכול צריך שאני אתפלל בשבילו?? מה זה משנה לו בכלל? הרי הוא כל-יכול! ברור שלדת יש תשובה לכל דבר, אבל התשובות נשמעות יותר ויותר כמו תירוצים קלושים שנועדו לכך שלא יהיה שום ספק, על-מנת לפתח את האמונה התמימה. כל כך הרבה הלכות, איסורים, היתרים; קטנוניות תמוהה. כלי ראשון כלי שני; מעמד האישה הוא נמוך ביותר; התורה, האמת היחידה, שנכתבה ע"י משה ע"פ דבריו של אלוהים הכול-יכול הינה תלוית תרבות! אז הדברים לא נראים הגיוניים, אבל אין את האומץ להוריד את הכיפה... אני נזכר במה שהרב אמר - "זה יהיה כישלון!" - אז אולי בעצם יש איזשהו היגיון בדת. לא נורא אם נגיד את התפילות כל יום, בלי באמת להתחבר לעניין, הרי יש חובה כזאת... וכך כל החיים שלך אתה מחויב לטקסים שחוזרים על עצמם ונקבעו ע"י רבנים. החיים שלך מוכתבים ע"י אחרים. אין חופש. לבסוף הבנתי שאני לא יכול להגדיר את עצמי יותר כאדם דתי. אבל עדיין היה קשה לי להגדיר את עצמי כאדם חילוני. נכון, אני כבר לא התפללתי, לא בירכתי על כל דבר שאכלתי, אבל לא רציתי להגדיר את עצמי. לא היה האומץ המלא להודות שהתורה ואלוהים היא המצאת האדם. פה נכנס לתמונה אתר חופש : האתר הציג לי את התפיסה האתיאיסטית בשלמותה: לא כתפיסה של בורים שמחללים את הקודש ואין טעם לשמוע את דבריהם, אלא כאנשים חושבים, שמוכנים להתעמת עם ה"הוכחות" שהדת מציגה ונלחמים בכפיה הדתית. אנשים עם אידיאולוגיות. הדבר החזיר לי את הביטחון העצמי לומר: אני חילוני גא. לא אני הוא זה שטועה, אלא הטעות היא של הדתיים, בכך שמאמינים בדרך אחת ולא משחררים את המחשבה העצמית שלהם לגלות את האמת לבדם, ולא לאחוז בפתרון הכי נגיש שמסביר את הכול בצורה קלה ופשוטה. לכן אני רוצה להודות לכם מאוד על התמיכה שלכם ועל החומר הרב שאתם מציגים שעוזר להבין באמת. כמובן, קשה לי שאני לא יודע את המשמעות של החיים ואני די בטוח שאני לעולם לא אמצא את הפתרון לכך. תמיד יהיה הפחד של "מה יהיה אחרי המוות". גם אם הסיכויים לכך ש"הדת נכונה" מאוד קלושים, בכל זאת אני מעדיף את המצב הקיים ולא לתת לפחדים - שרבנים שונים שקדו בכל מרצם לטעת אותם בלב האדם - לשלוט בי. רציתי לשאול גם מיהו צוות הכותבים שכותבים את כל המאמרים באתר. האם זה מספר אנשים בודדים, או מספר גדול של אנשים שכותבים את המאמרים. בדרך כלל אני לא אדם שמרגיש צורך לתרום ולעזור, אבל למטרה הזאת אני מרגיש שבאמת חשוב לי לעזור. הייתי רוצה להשתתף בכתיבת מאמרים. אם הדבר אפשרי אני מאוד אשמח. לסיום אני מאחל לכם שתמשיכו בעבודת הקודש הזאת (חה-חה), ובהצלחה. שאול