אני רוצה החוצה

מכתב אל "דעת אמת"

מצאנו בארכיון מכתב מרגש שנשלח אל "דעת אמת" עוד בשנת 2001:

נולדתי בירושלים, ישראל. ונחשו איפה, במאה שערים. כילד, השלכתי אבנים כלפי מכוניות חולפות בשבת.

אני חי בארה"ב מעל 25 שנים. הייתי מטובי התלמידים בישיבה וב"חדר". זרקתי מעליי את הדת לפני כמעט 20 שנה. אני שונא דת, לא, אני מתעב דת. אני עדיין "לובש שחורים". יש לי אישה וילדים מאוד דתיים. בפרט אני שונא את השבת.

אני נעול בכלא. גרוע מכך, אני חייב לערוך שולחן שבת. אני משחק, שחקן, משחק. אני "מהדר" אכילת אוכל לא-כשר בכל הזדמנות. אני חפץ להיות "עובר" בכל "עבירה" אפשרית. כמובן, עבירות שבין אדם למקום.

חבר הראה לי את "דעת אמת". אני קורא את זה בתאווה. לא גיליתי הרבה מתוך "דעת אמת". כ"תלמיד חכם" בעצמי, תמיד ידעתי שחז"ל היו בורים וטיפשים (בהשוואה לזמננו).

כפי שנאמר, הניחו לי לספר לכם, אני מאוד פסימי. אני לא יודע כמה השפעה עשויה להיות לכם. כוחות האופל חזקים הרבה מאוד מכוחות האור. יש לי חברים שחושבים כמוני. אנחנו אוכלים יחדיו במסעדות טרפות, אבל, אויה, להם היסטוריה כמו שלי. אנחנו חיים בפחד. אנחנו אוכלים את הלב על כי ילדינו הינם בורים הלכודים בחיים גרועים ובדעות קדומות. איני רואה שום תקווה בעתיד.

מה שאני לא מבין, למה בעיירה העתיקה, בכל עיירה היו מאבקים בין המשכילים והחסידים, או בין רפורמים ואורתודוקסים ואילו כאן בארה"ב וגם בישראל, כלום. להפך. זה מאוד מכאיב.

אני רוצה החוצה. אני רוצה החוצה. אני רוצה החוצה. אני נחנק. שחררו אותי. הניחו לי.

קל יותר לברוח מכלא מאשר להיחלץ מהחור השחור. אני נידון לכל חיי. אני אומלל. אני אומר לחבריי כי איננו מיעוט, אנחנו אפילו לא מיעוט שבמיעוט. כוחות האופל מתחזקים ומתחזקים. המצב נהיה גרוע מדי יום. אינני רואה שום תקווה.