מספר הסיפורים האישיים של היוצאים בשאלה - בני-אדם שנולדו בעולם האמונה והתרבות הדתית או שהגיעו אליה מסיבות שונות, ואזרו אומץ לצאת משם אל העולם החופשי, הולך וגדל, ומעיד על מספרם הרב של אחרים, היוצאים בשקט בלא אומר ודברים. למרביתנו, החיים בעולם החופשי, הקשיים והמכשולים שהחברה החרדית מערימה - בכוח רוחני ופיסי, על הרצון האישי להמרת הדעה ואורח-החיים - אינם מוכרים ואינם מובנים. בייחוד לאור העובדה, שאותה חברה, המנוהלת בידי משטר דיקטטורי, עושה כל שביכולתה להמיר דעתם ודתם של כל מי שהם מצליחים ללכוד בחברה החילונית החופשית. שכן, החיים החילוניים מבוססים ומעוגנים בעקרונות של הומניזם, סובלנות וקיום זכותו של כל פרט לחיות את חייו כרצונו, מבלי להיכנע לדיקטט ולהיכלא - בכוח רוחני ו/או פיסי - בקיטון רוחני, ערכי ואישי צר ומסוגר. רק מי שמכיר מקרוב את החיים בעולם החרדי, את ההסגר התרבותי המכוון שיוצרת הנהגת החברה, את הפחדים והאיומים המופעלים על הפרט מילדותו ועד לבגרותו פן יחרוג מהמסגרת הטוטאלית המחייבת את כולם, את החרמות והנידויים החברתיים להם "זוכה" פרט המבקש לשמור על עצמיותו ועל צלם האדם החופשי שבו, את האלימות הרוחנית והפיסית המופעלת עליו, את חסימת הידע והנתק המוחלט מהעולם הנפלא שנמצא מעבר לחומות האיסור - רק הוא מסוגל להבין מה עובר על אדם, בייחוד צעיר, שנכבל בעבותות רוחניים, תרבותיים ואישיים - במרבית המקרים בניגוד לרצונו ושלא מיוזמתו. ביוצאים בשאלה מטפלת עמותת ה.ל.ל., אבל אתר 'חופש', שמטרייתו פרושה על פני רבדיה וגווניה השונים והרבים של הכפייה הדתית, ממשיך להקדיש מקום על במתו גם לאלו בעולם הדתי-חרדי, שנפגעו אישית ונפשית מהכפייה הדתית, המופעלת ללא הרף על כל פרט ופרט, כסיפורו הבא של היוצא החדש, המסיים את מכתבו באמירה הבאה:

חבריי בעולם הדתי, ואתם - המועמדים מטעם עצמכם להתחרד ("לחזור בתשובה") - כדי שלא תצטרכו לחיות את כל חייכם בשקר, עשו טובה לעצמכם: צאו לדרך של חקירה ובדיקה ואל תאמינו סתם למה שאנשים אומרים לכם, תחקרו עם ביקורת אובייקטיבית, וכך תהיו נאמנים לעצמכם. אתם רק תרוויחו מזה. ככה בונים חיים עצמאיים ולא תלותיים

קשה לי לתאר את הנזק הקשה שעושה הממסד הקיצוני הדתי לאנשים תמימים הנופלים ברשתו. בהיותי בגיל ילד היו לי תמיד שאלות ואשליות על עולם הדת, ועם הזמן שאלתי שאלות רבות על הדת, למרות ששאלות אלו לא כללו חקירה, כי זה טאבו; ההורים דתיים ולא הרשיתי לעצמי לחקור. עליי לציין שמבחינת ידע אהבתי לחקור אבל, בקטע של הדת לא יכולתי לחקור אותה באובייקטיביות. טאבו, פשוט טאבו. האזנתי לערוצי קודש למיניהם, ניסיתי להתקרב לדת, ועד כאן זה נראה דבר טבעי. כאשר אני אומר שהיו לי אשליות על הדת הכוונה היא שחשבתי שהדת הקיצונית הזו תהיה נפלאה עבורי, דבר שהתבדה בסופו של דבר. גם האמנתי בתמימות שעומדים לגלות לי את האמת בפנים, ושאזכה לגילויים נפלאים. מכאן הדברים השתנו. גם אם הוריי היו דתיים, הייתה זו למעשה "חזרה בתשובה".

כאן נכנס הפחד של המטיפים למיניהם. הדבר הוביל אותי להיכנס לישיבה ולנסות להכניס לעצמי לראש בכוח (לאור ההפחדות) שהדת נכונה ב100%, אם לא - אין לי חלק לעולם הבא, גהינום, שאול תחתיות, עונשים נצחיים (אתם בוודאי מכירים את רשימת המכולת הזאת). למעשה, האירוניה היא שככל שניסיתי להגיע למסקנה שהדת נכונה ואבסולוטית יותר - נהייתי יותר ספקן, ולא הסתפקתי בתשובות שנתן לי העולם הדתי. הרגשתי שיש משהו שלא מריח טוב.

חשבתי שהדת הקיצונית הזו תהיה נפלאה עבורי דבר שהתבדה בסופו של דבר

ונשאלת לכן השאלה: אז למה נשארתי? התשובה נעוצה בכך, שהפחדים ליוו אותי לכל מקום. לא היו לי תשובות למרות ששאלתי ושמעתי הרצאות, אבל שום דבר לא שכנע אותי, ותמיד נשארתי עם הספקות שלי. עם זאת חששתי תמיד שאולי אני מאבד משהו יקר, ואולי אני לא מבין מספיק, ולכן סמכתי על המטיפים הקיצוניים יותר מאשר על עצמי, למרות שכל דבריהם מבוססים על חוסר עובדות ודברים שאינם נכונים בעליל.

אז גם החלה תפנית איטית בחיי. עזבתי את הישיבה, כי היא והמסגרת של הישיבות בכלל לא התאימה לי. גם עם הדת היו לי לא מעט בעיות, ואפילו בישיבה אמרו לי לעזוב, ובצדק. הם הבינו שעולם הדת לא מתאים לי.

בכל זאת המשכתי לחבוש כיפה, אבל הפסקתי להקפיד על מצוות שקודם לכן נהגתי להקפיד עליהן בישיבה. היו אלה ימים קשיים מאוד עבורי, גם בבית. לא ידעתי לאן פני מועדות וכיצד ייראו חיי מבחינה דתית, למרות ששמרתי זאת בהדחקה. בהתחלה אפילו הייתי משוכנע שמאוחר עבורי ללמוד מקצוע. עבדתי פה ושם, אבל התהליך נמשך כ-4 שנים, עד גיל 25 בערך. כל הזמן הורדתי משהו נוסף מהמצוות שקיימתי, עד שגם הכיפה הייתה סתם סמל למשהו שלא מסמל אותי יותר, ואז גם היא ירדה.

בהתחלה היה קשה לקבל את זה בבית אבל אח"כ הסתדרנו. ואז, לאחר תהליך ארוך ומייגע של שלבים חזרתי בשאלה במלוא המשמעות של המושג. אני מבקש להדגיש, שהנזק של אותה "חזרה בתשובה" שלי נתן את אותותיו בגדול. למשל - היה לי קשה ללמוד תנ"ך במסגרת הלימודים לבגרות אקסטרנית, מפני שהיה בו חקר המקרא, ועל אף עזיבתי את הדת היו לי קונפליקטים של הרגשת זלזול בדת. בסופו של דבר כיום אני מחזק את הידע שלי בנושא הדת עם חקר המקרא, ומאוד מעניין ללמוד את זה ברמה אקדמית.

גם בנושאים נוספים היה לי קשה, כי החברה הקיצונית (הדתית) יוצרת תלות מוחלטת בה, והאדם לא מתפתח באופן עצמאי. במקרה יצאתי מזה טוב, לדעתי, ובקרוב אלמד באוניברסיטה. כיום אני צובר ידע, ואני רעב לידע מכל גווני הקשת.

ולסיום אומר לכל החוזרים בשאלה היקרים: אין לכם ממה לפחד! עשו את הצעד שאתם מאמינים בו. אף אחד לא יחיה את החיים שלכם עבורכם, ואף אחד לא יוכל לחוות את הקול הפנימי שלכם כמו ש רק אתם מכירים אותו, אל תפחדו משקריהם של אנשים שלא באמת רוצים לטובתכם, אלא רק טובתם היא העומדת למול עיניהם. לכו לאורה של האמת, ולא משנה מה המסקנה אליה תגיעו, כי מה שחשוב הוא שלעולם לא תבגדו בעצמכם! אף אחד לא יבדוק עבורכם את האמת! עליכם לבדוק אותה בעצמכם.

החברה הקיצונית (הדתית) יוצרת תלות מוחלטת בה והאדם לא מתפתח באופן עצמאי.

חבריי בעולם הדתי, ואתם - המועמדים מטעם עצמכם להתחרד ("לחזור בתשובה") - כדי שלא תצטרכו לחיות את כל חייכם בשקר, עשו טובה לעצמכם: צאו לדרך של חקירה ובדיקה ואל תאמינו סתם למה שאנשים אומרים לכם, תחקרו עם ביקורת אובייקטיבית, וכך תהיו נאמנים לעצמכם. אתם רק תרוויחו מזה. ככה בונים חיים עצמאיים ולא תלותיים באנשים שבסוף ידעו רק דבר אחד לומר - אנחנו לא חייבים לכם כלום! ומה שנותר לי לומר הוא בהצלחה!

בברכה
Framgang

חבריי בעולם הדתי, ואתם - המועמדים מטעם עצמכם להתחרד ("לחזור בתשובה") - כדי שלא תצטרכו לחיות את כל חייכם בשקר, עשו טובה לעצמכם: צאו לדרך של חקירה ובדיקה ואל תאמינו סתם למה שאנשים אומרים לכם, תחקרו עם ביקורת אובייקטיבית, וכך תהיו נאמנים לעצמכם. אתם רק תרוויחו מזה. ככה בונים חיים עצמאיים ולא תלותיים