שמי אייל, יוצא בשאלה - כבר לא טרי. אני לומד בבית ספר תיכון דתי, אני כותב כמו דתי, אופי השאלות שלי הוא של אדם דתי, אבל 'את האמת' - ברמה העמוקה אינני כזה, מתוך הבנה שהתפילה שאני מתפלל לא תשנה את 'רוע הגזירה'. זאת - מהסיבה הפשוטה, שאין מי ששומע אותה, אפילו לא "מלך מלכי המלכים". שכן, הוא פשוט אינו קיים.

לפני קצת יותר מחצי שנה, לפני שעברתי את תהליך ההתפכחות, התווכחתי עם חבר יוצא בשאלה מהשכבה שלי בבית-הספר. הויכוחים כללו ביקורת - בראש וראשונה על התפתחות העולם והיווצרותו, שכן העולם "לא נוצר במקרה". אט אט, כשחזרתי וחשבתי, בין השאר על העובדה שיש בורא שברא א', ברא ב', וברא את ת', ומאז העולם על בעלי החיים והצמחים שבו לא עבר שום שינויים - הבנתי שהשאלה 'צריכה לעבור צד'.

העולם לא נוצר במקרה, וזו בדיוק הסיבה שאגדות המספרות על עולם שנברא בשלושה ימים, כוכבים ביום אחד, ביום אחד שמיים וארץ, וביום אחד את האור- דווקא זו הסיבה שצריך לחפש סיבה עמוקה יותר היכן, כיצד ומתי הוא נוצר והחל להתפתח. כאשר קובעים, שנקודת ההתחלה היא 'אלוהים'- נשאלת השאלה, לפחות במוחי, מה גרם ל'אלוהים' להיווצר, או - ואלוהים זה - כיצד נוצר? מתי? מי היוצר אותו? שכן, אם לא נשאל את השאלה הזאת, די לנו לומר 'העולם היה תמיד' מבלי להתייחס למושג תיאולוגי אינסופי מצד אחד, ומצד שני להבין שאין טעם להתפלל כשאין מי ש'שומע' את התפילה.

שאלות רבות התווספו לאוסף השאלות המישירות מבט אל העולם הדתי מאז הופיעו בלבי ההיסוס והפקפוק הראשונים. למען האמת, השאלה הגדולה מכולן הייתה "איזו סיבה הגיונית יש לאדם הדתי להאמין באל פרסונאלי? איזו סיבה מביאה אדם להיות דתי?". שאלתי את עצמי - אם כל אדם הוא אינדיבידואום, פרט בפני עצמו, איך חז"ל "ידעו לקרוא את נפש האדם"? איך יכול להיות, שדווקא הדת, ש'נמכרת' כדבר 'עמוק ורוחני' כביכול, מטילה עלינו חוקים, חלקם רציונאליים, רובם טקסים פולחניים, אבל כולם מוכתבים בצורה מדויקת שאינה מאפשרת לפרט לברור את מה שלבו מבקש לבחור ולהעדיף. מניעת ההעדפה האישית.

האיסור על סטייה מהקו הרשמי של "האח הגדול שעינו פקוחה תמיד" (ראה ספרו של ג'ורג אורוול 1984) הוא דיקטט נוקשה שעונשים חמורים בצדו. החוקיות המוחלטת והבלתי מתפשרת הזאת בדת אינה "חוקיות שמטרתה ליצור עולם מתוקן", אלא חוקיות החודרת לכל תחומי חייו של הפרט, בכל שעה ודקה משעות היממה על מנת להבטיח את שלטונו ושליטתו המוחלטת והנצחית של 'האח הגדול' בכל הכבשים בעדרו. בחוקיות החלטית זו כלולים מושגים כגון 'משכב זכר', 'עבודה זרה', 'ארבע כנפות', 'הוצאה מרשות הרבים לרשות היחיד', 'עשיית כלי', 'לבוש צבוע', 'מזון כשר', 'כשרות גלאט', 'אשכנזים','ספרדים', וכמובן תוספות שרבנים מוסיפים לחוקים אלו, כמו אילו צבעים מותר שיהיו לבגדינו, וכמה כסף הם יעלו, מי פסול לעדות, כמה כסף לתרום ולאילו מטרות, מה הוא החשוב ומה אינו כזה.

שאלות אלו ואחרות נשאלו ונדונו בינינו שוב ושוב, והייתה לי תחושה לא נעימה מן העובדה (כך חשבתי אז) שההבנות 'הכפירתיות' הללו נמצאות רק אצלי ואצל חברי. הציקה לי המחשבה, שרק מעטים שמים לב לכמות האדירה של הבורות המושתתת בדת ומגיעה למאמין הדתי, בייחוד החרדי, בכפית.

*  *  *

מתוך תחושות ומחשבות אלו החלטתי לצאת עם שכן - בן גילי - רגע לפני שהחליט 'לחזור בתשובה' - לסמינר של 'ערכים'. הלכתי איתו לבית הכנסת הספרדי לשיעור של הרב ושיתפתי את הרב בכוונתי ללכת לסמינר של 'ערכים'. במהלך השיעור שאלתי - כדרכי - שאלות רבות, ולא כולן היו 'נוחות' לרב. בסיום השיעור פנה אליי הרב ואמר לי: "איל, הסמינר נועד לחכמים בלבד. מי ששואל כל כך הרבה אינו אדם שיש לו יכולות להבין את הסמינר המרתק אליו אתה מתעתד ללכת, ואין ספק שתפסיד את תוכנו, בוודאי לא תפיק ממנו תועלת". הרב גם הוסיף, שאם יהיה סמינריון לאנשים כמוני - ששואלים יותר מידי שאלות ואינם מסוגלים להבין בפעם הראשונה- הוא יודיע לי.

הרב 'שכח' לקחת את מספר הטלפון שלי כדי 'להודיע לי', אבל חברי, שלא שאל שאלות, הלך לאותו סמינר.

עם סיום הסמינר חברי כבר 'ראה את האור', ו'הבין' שיש 'אלוהים רחום וחנון' (קודם לכן הוא 'ידע' את הדבר הברור הזה, אבל בסמינר גם 'הוכיחו' לו). הוא 'הבין' שהעולם לא נוצר במקרה מאוסף של צירופי מקרים. הוא גם 'הבין' שזה ממש מטומטם לחשוב שבאנו מקופים ('תורת הבילבולציה' - כך לימדוהו בסמינר), וכל כולה של התרבות החילונית הוא רק מסיבות עם סמים. לחילונים אין משמעות לחיים ('בשביל מה הם באו לעולם?', שאל), והם חושבים שהם צריכים רק ליהנות, ולכן גם מותר אצלם לרצוח - ומי שלא עושה את זה אצלם הוא סתם יפה נפש, ורק מי שלומד את דרך ה' רואה עולם יפה, טוב ומוסרי.

*  *  *

הסמינר נועד לחכמים בלבד. מי ששואל כל כך הרבה אינו אדם שיש לו יכולות להבין את הסמינר המרתק אליו אתה מתעתד ללכת, ואין ספק שתפסיד את תוכנו, בוודאי לא תפיק ממנו תועלת

*  *  *

כשמטיף בפינת רחוב ניסה להחזיר בתשובה חבר טוב אחר שלי, שהיה אדם ביקורתי התוצאות היו שונות לגמרי, והוא תיאר בפניי את מהלך הניסיון הנואל והאווילי כך:

"היי נער, אתה יודע שהשם יאהב אותך אם תתרום צדקה? אתה יודע שהוא יגמול לך ויביא לך דברים טובים?"
"אני תורם לצדקה גם בלי קשר לאלוהים"
"מה?! תבקש סליחה מיד!"
"על מה?"
"על מה שאמרת!"
"מה אמרתי?"
"שאתה תורם גם בלי קשר לשם!"
"אבל.. זה נכון!"
"אלוהים לא יסלח לך! תבקש סליחה בשביל הנפש שלך!"
"הנפש שלי ממש מצטערת"
"יופי! פיי! ניצלת! בן כמה אתה?"
"18"
"קטין! אתה לא מבין כלום מהחיים שלך! השם הוא הכול!"
"מה זאת אומרת?"
"הוא הכול! הכול! ואם אתה לא תאמין בו הוא ישים לך מכשולים!"
"כמו מה?"
"אתה תיכשל בטסטים, לא תשיג כלום בחיים, יפטרו אותך מהעבודה שלך! אתה יודע למה מפטרים אנשים מעבודות?"
"כי הם עובדים גרועים?"
"לא! כי השם רצה! אתה יודע למה נכשלים בטסטים?"
"כי הם תלמידים לא משהו?"
"מה פתאום! השם רצה!"

המטיף שם לב לנער דתי שמח וצוהל שעבר שם, ופנה גם אליו:
"היי אתה, כן אתה, בוא לפה!"
הנער נתקרב.
"נכון שאם לא מאמינים בשם הוא יפטר אותו מהעבודה?"
"אני לא יודע.."
"נו תהיה בטוח בזה!"
"אבל זו גם החלטת המעסיק"
"שטויות!"
מחזיר בתשובה אחר התקרב אליו:
"רוצה להניח תפילין?"
"לא.. הנה האוטובוס שלי!" (האוטובוס מתקרב)
לפתע המאמין הראשון הזדעק:
"מה?! כופר! פשוט כופר! קטין! השם רוצה שתלך מפה! לך תעלה על האוטובוס! שהשם ירחם על נשמתך! לך!"
וכך עלה על האוטובוס ונסע משם.

*  *  *

כשניסו להחזיר בתשובה אחת מידידותיי הם הצליחו תחילה, אבל היא התעשתה וחזרה לתבונה. כשהיא חזרה לעולם החופש היא סיפרה, שכששמעה את ההטפות הדתיות - הן שכנעו אותה והיא קבלה אותן. אבל רק לאחר שסיפרה לאנשים אחרים מה אמרו לה באותן הטפות הבינה עד כמה מדובר בהבלים ובתשובות מצוצות מאצבע. אז נפקחו עיניה והיא חזרה לעולמה 'הישן', המודרני.

המסקנה אליה הגעתי בנושא ההטפות לדת היא, שאם ידיד או מכר שלכם 'חוזר בתשובה' - פשוט תשאלו אותו, לא את הרב, איזו סיבה יש ללכת אחר חוקים שנכתבו בתקופת הברונזה, שונו בימי הביניים ופורשו לפי רצונם של אנשים בעלי אינטרסים. תשאלו אותו איזו סיבה יש לו להאמין שלרב - ממנו הוא לומד - יש יכולות כמו של איש מקצוע והבנה בכל תחומי הידע והמדע. תשאלו, למשל, למה מוישל'ה, בן הארבע, היה צריך לגנוב קליפות של תפוחי אדמה בגטו או במחנה העבודה - בגלל שהרפורמים בנו "מזבחות עבודה זרה" ו'חיללו' את בתי הכנסת בגרמניה והונגריה, או אולי בגלל ההתבוללות (ראה במסגרת ההטפות לאמונה הדתית באתרים חרדיים מסויימים [המקור שמור במערכת], או במדור יהדות ואמונה באתר מאקו).

שאלו את המועמד להתחרדות - את האדם שהאכילו במידע שגוי או מפוקפק, ותנו לו להסביר. קיימים כל הסיכויים לכך שהוא ייכשל בהסבר, וזו עשויה להיות הנקודה בה הוא יבין את טעותו, יעשה תפנית לאחור ויחזור לעולמנו.

אבל אם הוא לא ישתכנע, נוסח "אחרי המעשים נמשכו הלבבות" - כנראה שזה כבר מאוחר מדי.

*  *  *

היום, לאחר תהליך ההתפכחות שעברתי, אינני הופך את שאלת "איך העולם נברא" לתירוץ מטופש כדי ללכת אחרי חוקיו של ספר שנכתב לפני אלפי שנים, גם לא כדי לקחת את דבריו של הרב כמובנים מאליהם, רק משום שהקידומת לשמו היא 'רב', ואני מפסיק להתפלל ל"אל לא יושיע", גם אם הגויים "מתפללים להבל וריק", כנאמר בתפילה.