מין היילוד

מאת שלמה בוקלין

כשקראתי ב"מכלל" דברים גסים, גירד לי בפיפי ולא הבנתי למה.

ידעתי שזה קשור ביצר הרע ושכדאי שאפסיק, אבל כשסיימתי לקרוא את כל הדפים האחרים, כמה פעמים, כבר לא נשאר לי מה לקרוא. דבורה, מאז שעברה לגור ברחוב אלגאזי כבר לא קונה לי אנציקלופדיות. היא אומרת שהיא צריכה לשלם דמי מפתח.

ולי, נשארו רק הדפים עם הדברים הגסים. דפים אלו השארתי תמיד סגורים, שאם מישהו יעבור ויראה שכאלו דברים וגסויות כתוב באנציקלופדיה שלי - הם יקחו לי את האנציקלופדיה.

הבנתי שאפילו דבורה לא קראה את זה - היא רק ראתה את הספר הזה פעם בחנות ספרים וחשבה עלי. שאלתי אותה: "באיזה חנות?" והיא אמרה: "בבנין העמודים לא רחוק מהחנות של מעין שטוב ברחוב יפו."

ממילא אין לי כסף ולא היה לי אומץ ללכת עד לשם ברגל ולבד. אילו הייתי יותר גדול והיה לי כסף משלי - אולי הייתי ניגש לשם בעצמי, אבל ילדים לא מסתובבים כך ברחובות של חילונים. לדבורה זה קרוב לעבודה שלה בביקור חולים והיא כבר גדולה ונשואה.

נשארו לי רק הדפים עם הדברים הגסים לקרוא. וכל הזמן המשכתי לחשוב איך זה שהשם מרשה שיהיה יצר הרע, אם הוא טוב. חשבתי שזו שאלה שבטח לומדים בישיבות הגדולות, כי ההסברים לכך נראו שהם חייבים להיות מאד מסובכים.

חשבתי על ההריון של דבורה ועל הצבעים בקירות בבית שלה, ואם אצל תינוקות זה כמו עם הכבשים של לבן הארמי, שיעקב עשה פטנט ופיצל בגזעים, וכשהכבשות בהריון היו באות לשתות מהשוקת ורואות את הפצלים בעץ - היו נולדים להם כבשים עם כתמים. ואחר כך שהיה ליעקב יותר מדי כבשים, ולבן הארמי אמר לו שרק הכבשים החלקות יהיו של יעקב, אז הוא שם מקלות חלקים והכבשים בהריון באו לשתות מהשוקת מול העצים החלקים, וגם הכבשים שנולדו נעשו עם צבע אחד.

ואם הקירות של דבורה לבנים - יצא תינוק לבן? או שאצל אנשים זה לא כך.

ובכלל, איך מוצאים עץ ליבנה בירושלים? ואנשים לא מתייחמים מול המקלות שבשקתות, כי אז, מה אם זה קורה לאנשים ליד החלון?

שוב ושוב קראתי את העמודים שמסומנים בעטיפות מסטיקים, וכבר לא נשאר לי מה לקרוא. את מה שהבנתי כבר ידעתי ואין צורך לקרוא את זה שוב, ומה שלא הצלחתי להבין, גם אם הייתי קורא שוב לא היתי מבין...

וכל הזמן יש לי מלחמות בבטן, היצר הרע נגד היצר הטוב. היצר הרע אומר שזו לא עבירה לדעת ושאפילו יש ברכה שצריך לומר ליד רופאים: "ברוך שחלק מחוכמתו ליראיו", וברכה אחרת אם רואים גוי חכם, שאז צריך לברך: "ברוך שנתן מחוכמתו לבשר ודם".

והיצר הטוב אומר שזה מוביל להרהורי חטא, ואני יודע שזה לא טוב, למרות שאני לא מבין מה זה הרהורי חטא. אני ממש שומע אותם מתווכחים בבטן שלי. והיצר הרע ממשיך לומר שגם בשיר השירים יש כל מיני מילים גסות כמו "שדיים" ועדין זה נחשב ספר קדוש.

היו גם דברים גסים אחרים שלא הבנתי, וכשאחרים צחקו, גם אני צחקתי - שלא יחשבו שאני איזה צודרייטער שלא מבין כלום.

למשל בפרקי אבות, שלמדנו שאנחנו רק באים "מטיפה סרוחה". אני חשבתי שזה סתם דוגמא בשביל להזכיר לנו להיות ענווים, אבל אחרים צחקו - הם אולי ידעו שיש בזה כוונה נסתרת, והיה מקום אחר, שלמדנו שם והיו מילים כמו "מכחול בשפופרת". ממה שקראתי ב"מכלל", שפופרת זה בכלל איזה מנגנון חשמלי שיש ברדיו ובטלוויזיה. לנו לא היה טלוויזיה בבית בגלל שאמרו שזה מביא פריצות. אבל לא הבנתי מה גס במכחול בשפופרת? והרב אמר "לדלג לדלג"...

ואז, אמרו לנו מזל טוב, ושבשעה טובה דבורה ילדה.

הלכנו לעשות ביקור חולים בשבת. חיכיתי מאחורי החדר ומאחורי הווילון כשאמא נכנסה פנימה. שמעתי אותן מלחששות, ואז שמעתי שדבורה אמרה שזה לא נורא - אני עוד ילד. לא ידעתי על מה הן מדברות והתביישתי.

כשנכנסתי מעבר לווילון, דבורה ישבה על המיטה. היתה לה מגבת על הכתף ומתחת למגבת היתה התינוקת שיינקה. מאד התביישתי ורק הבטתי ברצפה מסמיק כולי.

הגדולים דיברו ואני השתעממתי ועדיין התביישתי להביט בתינוקת שיונקת.

על מעקה המיטה היה תיק עם ניירות אגודים בשני לוחות עשויים פח ובצבע ירוק בהיר. היה לי הרגל רע: היכן שראיתי דברים כתובים - קראתי. על הברזל של התיק ברפואי, מבחוץ, היה כתוב: "מין היילוד - נקבה".

שאלתי את דבורה: "איך יודעים את מין היילוד?"

לקח לה מעט זמן לענות ואז היא אמרה: "שבודקים למטה ולפי זה יודעים"...

לא הבנתי כל כך, אבל מכיוון שממילא הייתי נבוך להישאר בחדר, ומאחורי הווליון האחר היו עוד אנשים שדיברו, אז החלטתי שאני יורד למטה לבדוק - בחדר לא היה מה לעשות.

ירדתי לקומת הקרקע במעלית של שבת - זו שעוצרת בכל קומה ובכלל לא צריך ללחוץ על שום כפתור.

חיפשתי בכל מקום. ליד המדרגות, מסביב לחנות הפרחים, ליד הדלת לחדר מיון, בצד של הקפיטריה הסגורה, ליד הדוכן של המודיעין, בשום מקום לא מצאתי משרד עם שלט "מין היילוד". אולי אני בקומה הלא נכונה.

בחצר הפנימית של בית החולים עמדו מלא אנשים ועישנו! בשבת!!!

שאלתי את עצמי איך השם מרשה שיקרו דברים כאלו. איך השם בכלל מרשה שיהיו להם עוד ילדים? שהרי אנחנו, לפעמים ביום ששי אחרי הצהרים ובערב שבת כולם ממש בפאניקה במקווה, כי מישהו אמר שראה את חוט העירוב קרוע! ואף אחד לא יודע אם יספיקו מהרבנות לתקן את זה לפני כניסת השבת - זה עד כמה אנחנו מקפידים שלא חלילה, אפילו בשוגג, נחלל את השבת ונטלטל משהו ברשות הרבים.

והם, החילוניים, עומדים ומעשנים בפרהסייה?

והשם מרשה שיהיו להם עכשיו עוד ילדים, שגם הם יגדלו ויחללו את השבת ויעשו עוד עוונות, ובגללם לא יבוא המשיח!

איך השם מרשה דברים כאלה? איך?? אולי כמו שהוא מרשה שיהיה יצר הרע בעולם.

בערב, חזרתי ל"מכלל", על מנת ללמוד על מין היילוד.

בהתחלה לא האמנתי. קראתי שוב ושוב.

בכלל לא הגיוני שהרב גלבשטיין יעשה דברים כאלה. או אפילו דבורה, שהיא תעשה דברים כאלה גסים?

הייתי בטוח שרק גויים יכולים לעשות תועבה שכזו.

וכל הלילה גירד לי בפיפי.