סדר פסח שני בה.ל.ל.

בערב שבת, 25 באפריל 2003, התארחנו לסדר שני, במסגרת ה.ל.ל. בקיבוץ בית גוברין. כמאתיים איש, בין יושבין ובין מסובין, התקבצו יחדיו מכל קצות הארץ, בהם חיילים בשירות סדיר, סטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות, עובדים ויוצרים, ובוגרים, גם בוגרים מאד - מגוון עצום ורב של אורחים ומארחים, לשמוח בשמחת החג - חג האביב, חג החירות.

החירות ריחפה באולם, עד כי ניתן היה לגעת בה, למששה, לחוש אותה, לשמוח ולהתגאות בה: צעירות וצעירים, שנטלו בידם את אחריות לחייהם, ובצעד אמיץ, בניגוד למוסכמות, לחברה, להורים ולהלכה הרבנית הפנו עורף לאורח-חיים שאבד עליו הכלח. למרות שנולדו לתוכו - זר היה להם, מעיק ואכזרי. נפשם כמהה לצאת למרחב, אל העולם הפתוח, רב-האפשרויות, המעניין, המסקרן והכל כך מושך - עולם החופש והחירות.

קשה הוא עולמנו הנפלא, אותו העדיפו היוצאים (כך הם מכנים עצמם) על עולמם הקודם - עולם מוקף חומה רוחנית וחברתית סוגרת ומסוגרת. המעט שבו נוח היה, לכאורה, מוגדר באופן מסודר וברור. הכל שם קבוע מראש - מלידתך ועד שובך לרגבי העפר: קימה, נטילת ידיים, תפילה, אכילה, ברכה, לימוד לגבר, בית וילדים לאישה, ישיבה, סמינר וכולל, נישואים וילדים, ועוד ילדים, ועוד, ועוד, וכך מזדקנים להם נערה ונער, בהוראת רבם ובפיקוח אדמו"רם, עד בלות, עד כלות.

לא רבים הם אלה, המסוגלים לעשות מעשה חד ומהפכני, לוותר מרצונם על "ריבונו של עולם", שדאג, כביכול, לכל מחסורם, ולהפוך ריבון לעצמם - על כל המשתמע מכך - למחסור או לשפע, לסבל או להנאה, לקחת אחריות על כל החלטה הנוגעת לחייהם ולגורלם, לבחור בעצמם בת/בן-זוג לחיים, ספרי קריאה, מאכלים, ודרכים אינספור לעשות שימוש בזמן, בחג, בחול ובפנאי.

ה.ל.ל. - האגודה ליוצאים לשאלה. כאן הם עמנו היום, בעולם החירות. כאן אנחנו עימם הערב, בשמחתם ובגאוותם. ה.ל.ל. הוקמה בשנת 1991 כאגודה ששמה מטרה לעצמה לסייע בקליטתם בעולמנו של אותם צעירות וצעירים, החיים בין חומות העולם החרדי, שנפשם כמהה לחופש. אלא ששם לא למדו איך והיכן לחפש בית ועבודה, מה עושים כשרוצים ללמוד, מהי הדרך ללשכת הגיוס, איך חיים בעולם החופשי, בספרייה, במועדון, באולם הקונצרטים, בהיכל התרבות ובתיאטראות. כאן אין רב שיאמר להם מה עליהם לעשות בכל דקה ושנייה בחיים, ואין אדמו"ר שינתב למענם את העתיד, שהוכתב כבר בעבר. כאן, בעולמנו-עולמם החדש, הכל חייבים לעשות בעצמם, לטוב ולרע.

ה.ל.ל. היא המסגרת העוזרת והתומכת, מסגרת המורכבת מבני-אדם, נשים וגברים, שקמו משתאים-מתפעלים לנוכח התופעה ואמרו - הבה נעשה מעשה, ונסייע לנער, שמערה עזובה בהרים היא ביתו, ולנערה רועדת מקור ומפחד ברחוב באישון לילה, כי השליכום מביתם. הם קמו ביום בהיר - ותיקי עמותת ע.ל.ה., חברי תחיל"ה, רפי שפירא מעין שמר, ישראל סגל ואחרים, והקימו את ה.ל.ל.

ראשית דרכה לא היתה סוגה בשושנים. דרדרים רבים ושחורים ארבו לה, איימו עליה והפריעו בדרכה. גם גנבו בעורמה את שמה - הלל - תוך התחזות לצורך חיסולה, ורק בג"צ הצליח, אחרי שנים של מאבק קשה, לחשוף את המתחזים ולהחזיר את השם "ה.ל.ל." לבעליו המקוריים. מתנדבי ה.ל.ל. לא נרתעו. עתה הם מאיישים ערב ערב עמדות בטלפון, אנונימיים מחשש ממחבלים, עונים לעשרות ומאות קריאות בשבוע לסעד ועזרה מנערות מהססות ובחורים לובשי שחורים המבקשים חירות, ופותחים להם דלתות, שיהיה להם בית לעת-מצוא, עד יעבור זעם, עד שתתרגלנה עיניהם ליפי-אור החופש.

הם ישבו מולנו הערב, יפים ומקסימים. אחד אחד קמו לקול קריאתו של המנחה - היוצאים שזו השנה הראשונה להם בחופש, היוצאים המשרתים בצה"ל, היוצאים חובשי ספסל הלימודים באוניברסיטאות והמצטיינים בלימודיהם, משפטים ומתימטיקה, ספרות ואומנות - כל מקצועות החופש והחיים - יפים, נפלאים, מקסימים.

הכוס הראשונה הורמה לכבוד החירות -

ברוכים הבאים לסדר פסח, מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון, ליום חג האביב הזה, זמן חירותנו, זכר ליציאת מצרים, ונתברך שחיינו ונתקיימנו והגענו לזמן הזה. לחיים!

וגם את "מה נשתנה" קראנו יחדיו בקול מתרונן:

שעות ישבנו למולם, ובדמיוננו העטינו עליהם את בגדיהם הישנים, כיפה ומגבעת, ציצית וקפוטה, שטריימל ושמלה ארוכה, או גרביים לבנים ארוכים, זקן ופיאות מסתלסלות - והנה הם כאן היום - כל כך שונים, אחרים - איש איש ובגדו ושלמתו, חייל וחיילת - לא יאומן כי יסופר - כאחד האדם, כאחת האדם...

את הכוס השנייה הרמנו לכבוד בנות, שהרי לא רק בנים יש בקהלנו, לזכר אימותינו וצאתנו מגלות מצרים מבית עבדים, ולחיי הנשים פורצות הדרך, ויחד קראנו את המילים:

ולהלן אותן בנות, הכלואות מעבר לחומות:

היוצאים היו המארחים, המלצרים והמגישים. השולחנות היו ערוכים כדת וכדין - מצות, יין, כרפס וחרוסת, ביצה וחזרת, גפילטע-פיש ומרק עוף עם קניידלאך, והשתייה כדת, אין אונס.

את הכוס השלישית הרמנו לכבוד המשפחות המארחות - שפותחות את בתיהן ליוצאים וליוצאות, ומסייעים כך בידם לסלול את דרכם. על כך נאמר כולנו - תודה מכל הלב.

ואת הכוס הרביעית נשאנו לקיבוץ גלויות ולעצמאות ישראל, ופה אחד שרנו את "דיינו":

תם ונשלם סדר שני של פסח, תשס"ג. נתראה שוב איתם, ועם עוד אלף כמותם, יפים ונפלאים ומקסימים, חיילים וסטודנטים, אנשי עבודה ויצירה - בשנה הבאה, בסדר שני, עם כל מתנדבי ה.ל.ל. - האגדות המהלכות על שתיים - היו ברוכים!