תשרי תש"ע, מאמר המערכת הראשון בעיתון חדש
קצת על העתיד:
בחודש תשרי תש"ע (ספטמבר 2010) ייצא לאור עיתון
חדש: איחוד של "הצופה" ו"יתד נאמן". וככה, פחות או
יותר, ייראה מאמר המערכת הראשון שלו:
(כאן יבואו מספר דברי הקדמה נרגשים)
... ואחרי דברי ההקדמה, רצינו לפתוח במשהו שונה לחלוטין ממאמרי
המערכת שהתרגלתם אליהם ב"הצופה" וב"יתד נאמן":
לפני 12 שנה התפרסם בעיתון "ידיעות אחרונות" (הנקרא היום "ידיעות
המאה העשרים ואחת") ראיון עם תת אלוף יעקב עמידרור. בראיון הזה אמר
עמידרור, בין השאר, את הדברים הבאים:
"חוץ מהעברית, במה מתבטאת היהדות שלכם, החילוניים? בזה שאתם חיים
בארץ? גם הערבים חיים כאן."
באיחור של 12 שנה, אנו רוצים להשיב כאן לדברים אלה:
פעם חשבנו שלשיר בדבקות שירים חסידיים, או לקיים בקנאות מצוות
שונות ומשונות, זוהי היהדות האמיתית. חשבנו שהרבה יותר חשוב להיות
יהודי נאמן מאשר להיות אדם מוסרי (כמובן, אם אין סתירה בין השניים,
אפשר להיות גם זה וגם זה). התייחסנו בזלזול לגויים ולחילוניים
(כמוך, מר עמידרור, בראיון הזה). התגאינו בנוער הנפלא שלנו, הנוער
ששוקד על דברי תורה ואינו מבטל זמנו בצפייה ב-MTV.
פעם.
הארועים המסעירים בשתים עשרה השנים שעברו מאז הראיון הזה גרמו לנו
להתפכח. הבנו שכבנים לעם היהודי מצווה גדולה מוטלת עלינו, אבל היא
שונה מכל מה שהכרנו כל כך טוב כתרי"ג המצוות.
הראשון בשלושת האבות הקדומים של אומתנו, אברהם אבינו, הניח את
היסודות לאמונה באל אחד כבר לפני כ-3600 שנה. אין ספק שזו היתה
מהמהפכות הגדולות בהיסטוריה, שיצרה את השלב המפותח ביותר של הדת.
במשך אלפי שנים חשבנו, היהודים הדתיים, שזהו גם השלב האחרון.
ההתפכחות שהיא היום נחלת ציבורים גדולים של מי שהיו קוראי "הצופה"
ו"יתד נאמן", היא ההבנה שאברהם אבינו ומשה רבנו ציוו עלינו לא לאמץ
את אמונותיהם ללא ערעור ולמלא אחר מצוות משוללות כל הגיון, אלא
משהו אחר לגמרי: הם ציוו עלינו לשאול ולחשוב, ובבוא הזמן גם להגשים
את המהפכה שלנו. וזה מה שלא הבנו במשך שנים רבות, וזה גם מה שלא
הבין תא"ל עמידרור באותו ראיון.
אנחנו מבינים היום שכל מיני מצוות שונות ומשונות שבהם דקדקנו כל כך
הרבה שנים אינן עושות אותנו ליהודי יותר "טוב" או יותר "אמיתי",
כשם שהפולחן הדתי של נוצרי, בודהיסטי, או מוסלמי אינו עושה אותם
ליותר "טובים" או יותר "אמיתיים". אנחנו מבינים היום (ולא ברור לנו
איך לא ראינו זאת כל כך הרבה שנים) שמוסריותו של אדם היא היא הדבר
העיקרי. אנו מבינים שאדם שדורש את טובתו וחרותו של כל אדם, הוא הוא
האדם ה"טוב". ובמה, אם כן, שונה היהודי מהנוצרי? במה שונה הישראלי
מהצרפתי? נכון, מר עמידרור: בשפתו, במנהגיו, בהיסטוריה שלו. אבל,
בניגוד למה שחשבנו, הדומה בין יהודי טוב לנוצרי טוב, בין ישראלי
טוב להוטנטוטי טוב רב מהשונה ביניהם: שניהם אנשים מוסריים, וזה
העיקר.
ולסיום, האם החילונים הם יהודים טובים, או יהודים בכלל?
הנה מה שאומר לנו על זה ידיד חילוני גמור:
"אני מקבל בהכנעה כל מה שתאמר, מר עמידרור! אתה חושב שאני יהודי
רע? או טוב? או ממש לא יהודי? זה בסדר מבחינתי. כדי לעזור לך
להחליט, מר עמידרור, אני יכול, למשל, לספר לך שאני ממלא את מצוות
ששת הדיברות (פעם היו עשר, אבל כמו בכל דבר, אני בודק, חושב ומחליט
בעצמי גם כאן), ואלו הן:
עד כאן דברי ידידנו החילוני, ועד כאן מאמר המערכת הראשון, המוקדש
למר יעקב עמידרור.
מאי 1998