למרבה הצער נראה, כי שיטת ה"איפה ואיפה" פוגעת גם בחלק ממוסדות השלטון המקומי. שיטה אשר נתמכת, לכאורה, גם באכיפת חוק סלקטיבית בידי הגורמים האחראיים לאכיפת החוק במדינה. בלב הישוב החילוני צורן ממשיכים בית הספר וגן הילדים החרדיים לפעול. חרפה זו של הפרת חוקי התכנון והבנייה והפעלת מוסדות חרדיים, שמרבית תלמידיהם מגיעים מבחוץ (בהסעות מאורגנות) ממשיכה להסעיר את היישוב!

ביום שישי ה 30/10/98 - בשעות הבוקר

הגיעו התושבים, באופן ספונטני, למשמרת מחאה מול בית הספר החרדי בצורן. נכחו בה כארבעים תושבים, אשר הניפו שלטים ושרו שירי מחאה .

תושבי צורן מפגינים לפני "בית הספר" החרדי

הישוב צורן אינו יושב על אם הדרך, ובית הספר החרדי מולו התקיימה משמרת המחאה מצוי בסוף רחוב ללא מוצא. לא היה במשמרת המחאה משום שיבוש אורח החיים של מי מלבד פורעי החוק, אשר קולות המחאה הפרו את שלוותם. שומר "בית הספר" החרדי, בטוח כי לא יאונה לו כל רע (ולא רק בשל רחמי שמים כפי שנראה בהמשך), נטל זרנוק כיבוי אש והחל לשטוף בסילוני מים את אלה שהעזו למחות על הפלישה לביתם.

אורן, שומר "בית הספר" החרדי - מתכונן עם זרנוק מים בידו

אורן, שומר ביה"ס החרדי, מתקיף את אחת המפגינות. המפגינה אינה מרפה מן הזמזם של דלת הכניסה. המפגינים האחרים מחפשים חפצים להשליך על השומר...

התושבים ההמומים מהתקיפה השליכו לעברו בתגובה אשפה שנמצאה בקרבת מקום.

וכמו תמיד... מי מגיע? המשטרה. זו עיכבה, משום מה, דווקא את התושבים החילוניים אשר השתתפו במשמרת המחאה. ארבעה מהם נלקחו לתחנת המשטרה בנתניה. לעומתם, שומר "בית הספר" מסר את גרסתו במקום ושוחרר מייד וללא כל תנאי.

דודו, פושע מסוכן, נעצר לחקירה. (גם השומר החרדי? מה פתאום!)

בעוד פורעי החוק החרדים חוגגים את ניצחונם, הולכות ונוקפות השעות ותושבי צורן עדיין "מבלים" במשטרת נתניה. בשעת צהרים מאוחרת הציב פקד אלי לוי את ה"ברירה" בפני התושבים: להשתחרר בתנאים מגבילים, לפיהם לא יתקרבו למרחק קטן מ- 300 מטר מבית הספר החרדי (המצוי בסמוך לביתם), או להיעצר.

תושבי צורן התנגדו תחילה ל"הצעות" המשטרה. הם ראו בהן אטימות, אותה הם פרשו כרשעות, או טמטום. לבסוף הסכימו, בלית ברירה, ונאלצו לחתום ולחסוך מעצמם בילוי סוף שבוע ארוך בבית המעצר בנתניה. (ומי יודע בחברת מי הייתה משכנת אותם המשטרה כדי להגביר קצת את הלחץ ולשבור את ההתנגדות למדינת הלכה!) המשטרה לא הסתפקה בחתימת התושבים ודרשה ערבות צד ג' להתחייבות.

אותה משטרה לא נקטה ולו בחלק קטן מצעדי ההגבלה המתחייבים, כלפי אלה שאיימו ברצח על פעילים במטה המאבק. זאת למרות שהובאו בפניה עדויות, ובהן גם עדויות מוקלטות, של איומים ברצח על ידי פושעים המוכרים לה.

אנו עומדים היום במלאת שלש שנים לרצח אחר, גם הוא ידוע מראש, של ראש ממשלה בישראל. האם אותו לילה מר ונמהר אכן סימן את תחילת הסוף תחילת הסוף של מדינה נאורה ומשגשגת שעתידה לפניה, תחילת השתלטות האלימות והשחיתות, ומתן הכח לאלה העושים דתם קרדום לחפור בו?

מה שהתרחש בצורן ביום שישי, 30 באוקטובר 1998, בעזרת משטרת ישראל, שהתנהגותה - במכוון או בלא כוונה - מתפרשת כ"אור ירוק" לפורעי חוק חרדיים, חייב לשמש תמרור אזהרה לכל מי שעתיד המדינה יקר לו! לא די להדליק נרות בכיכר רחמים על עצמנו ועל שעוללו לנו בני עוולה לא ישנו במאום את עתידנו! הצטרפו למאבק בצורן למען אכיפת החוק ללא משוא פנים, הדברת השחיתות וחופש מכפייה דתית!