התקיים ערב שירה בציבור במרכז המסחרי: כ- 100 מתושבי צורן נאספו במרכז המסחרי. הפיצרייה הייתה פתוחה לשמחת הילדים, והתושבים קיימו עונג שבת בדרכם. מטה המאבק ותושבי צורן מודים למר יורם שחר על הנחיית הערב בהתנדבות!

ביום שבת ה 17/10/98 בשעה 10:00 בבוקר

עצרת הזדהות בכניסה לישוב. הגיעו כ-500 איש, מהישוב ומחוצה לו. הגיעו חברי כנסת שעשו דרך ארוכה, ויתרו על מנוחת השבת ובאו לעודד ולתמוך בתושבים בשעה גורלית.

נכחו חברי הכנסת רן כהן, ענת מאור ובני טמקין ממרצ, וחבר הכנסת חגי מרום ממפלגת העבודה (ותודתנו מקרב לב על המאמץ שעשיתם להגיע, והתיצבותכם לצידנו!).

חברי כנסת נכבדים ויקרים! נסכתם בנו בטחון. נתתם ביטוי בדבריכם שיצאו מהלב ונכנסו אל הלב, לחלום של כולנו על מדינה נאורה, חופשית ומתקדמת. כעת אנו יודעים כי בבית המחוקקים יושבים אנשים היודעים, כמונו, כי צורן אינה מקרה חריג, אלא עוד נקודה שסומנה על ידי גוף מושחת בדרך למדינת הלכה. יחד נשבענו להאבק - ולנצח למען עתיד ילדינו ועתיד המדינה.

תודתנו לשימרית אור שהגיעה לעצרת וחלקה עמנו את נסיון המאבק המוצלח מול החרדים בנוה רותם והציעה את עזרתה, ולשוש ערער שסיפרה על נסיונות השתלטות החרדים בנתניה.

הודעות תמיכה נמסרו לנו מטעם חבר הכנסת אפי אושעיה (שאינו נוסע בשבת) וחברו למפלגת העבודה חבר הכנסת אלי גולדשמיט. מצומת מסר הודעת תמיכה חבר הכנסת מודי זנדברג הנמצא כעת בחו"ל ונבצר ממנו להגיע.

יום ראשון ה-18/10/98
ההפגנה שלא הייתה

התושבים הגישו בקשה להפגנה מול בית הספר. בית ספר שהוקם תוך צפצוף על החוק, בלב ישוב חילוני. תושבי צורן, שומרי החוק, מבקשים למחות נגד מפירי החוק ונגד הפלישה לישוב אותו הם בונים בעמל כפיהם ובמיסים הגבוהים הנגבים מהם. הרשיון להפגין מול בית הספר החרדי לא ניתן!!!! לתושבי צורן אין דריסת רגל חופשית בביתם, אלא במרחק העולה על 250 מטר מבית הספר (לבל תופר שלוותם של הפורעים). ושוב דוגמא שלא תשכח לעולם לאטימות, גסות הרוח והתנשאות הרשויות כלפי תושבי המקום, תוך הגנה על הפולש.

הפגנה "חלבית" בצומת בני דרור לא מזיזה לאיש

בצר להם, יצאו התושבים מאיזור בית הספר החרדי שנחסם בפניהם, להפגנה ספונטנית בצומת בני דרור (אבן יהודה). גם חבר הכנסת אפי אושעיה היה במקום להביע את תמיכתו. הונפו כרזות, נעשה הרבה רעש והכל תוך שמירת החוק והסדר הציבורי. התנועה המשיכה לזרום, איש לא נעצר בידי המשטרה והעוברים בכביש המשיכו בדרכם. מצוקת התושבים לא הוזכרה באף מהדורת חדשות. האם פרעות החרדים בירושלים (רחוב בר אילן) הן הדרך היחידה לקבלת לגיטימציה במדינת ישראל ביובל החמישים?

ההפגנה עוברת לבניין המועצה האזורית

באותו יום, בשעה 9:30 בבוקר, פנו התושבים הישר מהצומת אל המועצה האזורית לב השרון, בתביעה להפגש עם יצחק ישועה (שייע) המשמש כראש הועדה לתכנון ובנייה. התביעה היתה חד משמעית: לא לתת היתר הפעלה חריג לבית הספר החרדי בצורן. התשובה שהתקבלה (ממר יאיר מדר, סגנו של שייע): אם ראש המועצה המקומית צורן יחתום על תצהיר בו הוא מודיע שאין מקום בישוב לבית ספר חרדי, וכן שיספק הסעות למי בישוב שמעוניין בחינוך כזה (כיום לומדים בבית הספר כ-8 תלמידים מהישוב והיתר מגיעים מחוצה לו) הועדה לא תיתן היתר להפעלת בית הספר. איך קראנו לזה בצבא? כיסוי תחת. הועדה לתכנון ובנייה יודעת היטב להגן על האינטרס הציבורי נגד מי שרוצה להקים חנייה מקורה בסמוך לביתו. אבל להגן על מרקם חיים בריא ולמנוע הפיכת בית מגורים לבית ספר המשרת גורמים העוינים את אורח החיים הקיים בישוב? מן הסתם לא נחנו חברי הועדה הנכבדים ביכולת האבחנה הדקה, הדרושה למשימה סבוכה זו. על כן דרוש תצהיר מראש המועצה.