בני ברק הקטנה

כתבה זו של ניבה לב הופיעה בעיתון הסטודנטים "תזה"
ומתפרסמת באתר "חופש" ברשותם הנדיבה של הכתבת ועורכי העיתון

הסוכנות לוטשת אליו עיניים, אבל החב"דניקים משתלטים עליו הלכה למעשה. דיירי המעונות בבית מילמן שופכים אש וגופרית אחד על השני.

זה קרה לראשונה לפני שנים אחדות, בערב יום הכיפורים. באישון ליל הגיע למגרש החנייה הסמוך לבית מילמן טנדר, עמוס בשני ארגזי תרנגולות מקרקרות. תוך שעות אחדות נשחטו כל התרנגולות ושוגרו לעולם הבא כדי לכפר על עוונותינו הרבים. כאשר ניעורו משנתם אזרחיה התמימים של רמת אביב ויצאו לעמל יומם, הכל כבר הסתיים. אך שארית הנוצות והדם שניגר זה מכבר מילאו את הרחבה, וריחם העז של הקורבנות נישא עוד ימים רבים בשכונה. רק מעטים ידעו לספר על ההוצאה ההמונית להורג בחוצות רמת אביב, על עשרות תרנגולות תמימות שמתו על קידוש אחד המנהגים הפאגאניים והברבריים ביותר ביהדות. איש לא פצה פה, איש לא מחה. מאז, מדי שנה הולך מספר התרנגולות וגדל. גם מעטה הסודיות שאפף את הטקס התפוגג והשנה, כמו בשנה שעברה, כבר הגיעה משאית עמוסה מאות תרנגולות, שנשחטו בזו אחר זו, ולא באישון לילה, אלא לאור יום, לתפארת מדינת ישראל.

ציציות ורעלות במשעולי גינת טאגור

גינת טאגור היא פינת חמד מקסימה, שנפרשת מרחוב טאגור במערב ועד רחוב חיים לבנון במזרח. יש בה חלקות דשא, בריכת מים, ארגזי חול עם מתקני שעשועים לילדים, חורשות, סניף של הצופים, בית השחמט ובו ספריה נאה, שולחנות פינג-פונג ומה לא. כמו מגרש החניה של בית מלמן בערב יום כיפור, בשנים האחרונות עוברת גם גינת טאגור שינויים דמוגרפיים ניכרים. נשים בלבוש צנוע דוחפות עגלות תינוקות במשעולי הגינה, כשמאחוריהן משתרכים שלושה וארבעה זאטוטים וזאטוטות, גם הם בלבוש צנוע; אברך רכוב על אופניים שועט במעלה הגינה כשהוא צועק לכל עבר "המשיח הגיע, עורו יהודים, המשיח כבר כאן!"; ובל"ג בעומר, במקום מפגן האש הגדול של הצופים, מעלים חסידי חב"ד באש את המן הרשע, עמלק והיטלר. במערכת הקול המאולתרת נושא רב הישיבה דרשה צווחנית שהדיה מתגלגלים למרחקים ומנסרים את אוזניהם החילוניות והנדהמות של דיירי השכונה. לצד אלה, פוסעות בשבילים יותר ויותר נשים צעירות, מוסלמיות או דרוזיות, כשראשן מכוסה ברעלה מסורתית והן בדרכן מן הכפר בגליל אל מעונות הסטודנטים או להפך; וחבורות של סטודנטים ערבים משחקים כדורגל במגרש הספורט, צועקים זה לזה קריאות בערבית.

בחלקה הצפון-מערבי של גינת טאגור, בסמוך למרכז המסחרי, שנעור לחיים לאחר שקיבל נבוט בראש מקניון רמת-אביב, מתנשא בית מילמן. זהו מבנה בן כעשר קומות ששימש בעבר למגורי עולים ובשנים האחרונות משמש כמעונות סטודנטים. את המעונות מאכלסים בעיקר סטודנטים ערבים (כ-50%), סטודנטים זרים (כ-10%) וסטודנטים יהודים מהפריפריה (כ-40%). מחיר דירה לשניים כאלפיים ומאתים שקלים, או אלף ומאה לסטודנט. הדירות בסיסיות, אך בהחלט עונות על הצרכים, הבניין נקי ושמור, בכניסה ניצב שומר ואב הבית דואג לסינון סטודנטים בעייתיים.

בדיוק בשבוע בו החלטנו לפרסם כתבה על בית מילמן, התבשרנו על כוונה לסגור את שעריו בפני סטודנטים עקב חתימת חוזה עם הסוכנות היהודית, שעתידה לשכן במקום עולים חדשים. אם לא די בכך, גם המעונות ברחוב איינשטיין ייסגרו בשנה הבאה למגורים בשל שיפוצים, מה שיהפוך את בעיית מגורי הסטודנטים, שגם היום היא לא פיקניק, לקשה ובעייתית עוד יותר. בקרוב יהיה על הסטודנטים המתגוררים במעונות לחפש לעצמם מקום מגורים בדירות שכורות. סטודנטים יהודים שיבקשו לשכור בשותפות דירה באזור, ייתקלו במחסור בדירות או במחירים מטורפים שאינם באים בחשבון. סטודנטים ערבים ייתקלו, בנוסף, גם בחזית סירוב מצד היהודים להשכיר להם דירות, מה שיעמיד בסימן שאלה את אפשרות המשך לימודיהם באזור. ובעוד יד נעלמה מבקשת לסלק את הסטודנטים מהאזור, אותה יד ממש מבקשת, בשקט בשקט, למלא את החלל שנוצר באברכים ונשות חיל.

ביום חמישי, ערב חג הפסח, התקיים באגף המושכר לחסידי חב"ד בבית מילמן, טקס הכנסת ספר תורה לבית הכנסת. בהערת אגב נציין רק שבית הכנסת, כמו הישיבה, מקווה הטהרה, המשרדים והחנות לתשמישי קדושה, הורחבו לאחרונה בבנייה בלתי חוקית, ואיש, כולל בעלי הבניין ופרנסי העיר, לא פצה פה ולא צפצף. בטקס הכנסת ספר התורה השתתפו גם נדבנים ונכבדי הפלג המשיחי של חסידות חב"ד, וכטוב לבם ביין, שוחחו ביניהם על תוכניתם הנועזת לרכוש את בית מילמן (בעזרת השם והרבי המשיח, כמובן) ולהפכו למעוז חב"די לתפארת החסידות.

התוכנית לייהוד רמת אביב יצאה לדרך

כדי להבין את התהליכים האבולוציוניים שמאיימים עתה על רמת אביב, יש לשוב מספר שנים לאחור, ולהרחיק ולנדוד לתת היבשת הגדולה בעולם, לשם מגיעים מאות צעירים ישראלים שיוצאים לטיולי פוסט-צבא, כדי להתאוורר, לשחרר לחץ, ולהתנקות מאבק השירות שדבק בהם. בין רישיקש לוראנאסי, בין פונה לגואה, כשנמאס מקלקולי הקיבה ומהטיולים הפסיכדליים, וכשפסלי קרישנה וישנו ושיווה מתערבבים עם מראות הפרות הכחושות שמשוטטות בחוצות, העוני ההודי מכה ללא רחם והגעגועים לבית אימא גוברים, או אז פונים הצעירים להעביר את ליל הסדר, ערב ראש השנה או סתם שבת המלכה במעוזי חב"ד הפזורים בתת-היבשת. וכשנגמר לאותם צעירים הסוס והם בשלים ואפויים, רחוקים מכל עוגן משפחתי ותרבותי, הם עושים עוד צעד אחד קטן, ובעידוד נציגי הרבי הם חוצים את הקווים, עוברים לצד השני והופכים לחסידים.

מישהו במערכת חב"ד החליט, ולא בפעם הראשונה, שיש לתקוע יתד בשכונות חילוניות. בשיחות אנונימיות הם אפילו מודים בזה. התוכנית לייהוד רמת אביב אינה מקרית, אינה שרירותית ואינה תמימה. לשם כך גויסו גדודי החוזרים בתשובה, מהפסקה הקודמת, חלקם בני השכונה, אחרים עבריינים ומסוממים לשעבר שהמירו את הפשע בישע ואת מסיבות הטרנס והאקסטזי בטרנס ובאקסטזה דתית. תחילה השתקעו במשרד קטן בקומת הקרקע של בית מילמן. מישהו שילם את החשבון והם התבקשו בסך הכל ללמוד תורה ולשהות במקום. כשהם לבושים בתלבושת אחידה - זיפי זקן, חולצה לבנה, ציצית וכיפה שחורה - חדורי התלהבות בזכות האמת שזה עתה התגלתה לפניהם, נהגו צעירים אלה לשוטט בגינת טאגור בעיניים בורקות, כשהם תרים אחר חילונים, תינוקות שנשבו, בפניהם יוכלו לשטוח את סיפור חייהם המופלא ולהזמין, לעודד, לשכנע, לשטוף, להמריץ, לחזק את המאזינים ולספר על הכישוף הגדול - הרבי התגלה לאחר מותו כמשיח צדקנו, והוא נציג האלוהים, הדבר האמיתי ממש.

בהתחלה זה היה קוריוז חביב. חמישה-ששה אברכים אכלסו את המעוז והפיצו חיוכים מוארים לכל עבר. אחר כך התווספו עוד חמישה- ששה. אחר כך, בעזרת השם, חלקם נישאו לבחירות ליבם וגם הן עברו להתגורר בקרבת מקום. אחר כך נולדו ילדים ומשפחות נוספות, ברוכות ילדים, עברו לגור בסביבה. אחר כך נפתחו מקווה, בית כנסת וישיבה. אחר כך המקום היה קטן ואז הוחלט על שיפוץ. איש לא ביקש אישורים מהעירייה, כי בלאו הכי לחוק החילוני אין תוקף ובכלל, למה לבקש אישורים כשהמשיח אצלך בכיס? וכך הושלם השיפוץ הלא חוקי, האימפריה גדלה, ועדיין איש אינו פוצה פה ומצפצף. אחר כך פתחו במקום חנות לתשמישי קדושה וניסו לחסום את המעבר הציבורי בשלושה עציצים אימתניים, שסולקו, תודה לאל, בדברי איומים, אין לי מושג של מי.

עכשיו הם כבר בכל מקום. בגינה, בסופר, במגרש החנייה הציבורי, הולכים ומתרחבים, הולכים ומתפשטים. מאחר ודור שני של זאטוטים חבדניקים גדל ברמת אביב, נפתחה גם חנות ילדים ובה ספרות תורנית ומשחקים כשרים למהדרין. בימי ג', כשמתקיימות פעולות בצופים, אפשר לראות קבוצות של אברכים משוחחים עם ילדים סקרניים ומרביצים בהם בסתר תורה ודברי אמונה. בימים אביביים במיוחד הם יוצאים מהישיבה ולומדים מפי הרב על הדשא. בלילות הם מנהלים התוועדויות כשהם מכים בשולחנות בבקבוקי הוודקה שרוקנו קודם לכן. בחגים הם מרעישים עולמות, כשמוזיקה חסידית מושמעת ברמקולים עד לשעות הקטנות של הלילה. בפורים הם משתכרים ומציקים לעוברים ושבים. ובימי שישי וערבי חג עוברים עם רכב ומכריזים את דברי ההבל שלהם בצעקות שנשמעות היטב בכל פינות השכונה.

יום הולדת 106 לרבי המשיח בהשתתפות ילדי השכונה

האם מדובר ביד המקרה? האם הנסיון לסגירת מעונות הסטודנטים, שנכון לכתיבת שורות אלה - סוכל על ידי אגודת הסטודנטים, הוא סתם עוד צעד שנובע משיקולים כלכליים? נראה שבקלחת המכונה "בית מילמן" בוחשים כוחות נוספים, סמויים מהעין, שהולכים ומתעצמים ומאיימים להפוך את השכונה החביבה למעוז ומשלט דתי. לסלק משם, בחסות הסוכנות היהודית, את הסטודנטים הערבים והדרוזים תחילה, ואחר כך, אם ירצה השם, למגר מהשכונה גם את החילונים, והכל בנועם הליכות, מתק שפתיים, היתממות, גלגול עיניים, ותיזוז נשמתו המעונה של הרבי, שהפך לאחר מותו ושלא בטובתו למשיח צדקנו.

לצורך הכתבה שוחחתי עם אנשים רבים באזור. איש לא הסכים להזדהות בשמו. לא הערבים ולא הדרוזים ולא היהודים. הסטודנטים הערבים התלוננו על רעש בלתי פוסק מכיוון הישיבה, דפיקות על השולחנות, לימודים אל תוך הלילה בסיוע בקבוקי וודקה, וייאוש על שאינם יכולים להתכונן לבחינות והם נאלצים לחפש לעצמם מקום בספריות ואפילו בספסלי הגינה. היהודים החילונים התלוננו על השתלטות החרדים על השכונה, על התגודדות בגינה, על מסיבות רעשניות בחגים ובימי חול, ועל הפחד מהפיכת ביתם ל"בני ברק הקטנה". אלה מדברים על מסה קריטית, על השתלטות דמוגרפית, על שליחת זרועות תמנון לכל עבר ועל שינוי המרקם התרבותי של השכונה בשם שמירה על ערכי המסורת. מי יכול להתווכח עם שמירה על ערכי המסורת? חלקם התלונן על הסטודנטים הערבים, שמשתלטים על מגרש הכדורגל בגינה, כשהם מדברים ערבית, מה שמפחיד את הילדים הקטנים. התלוננו גם על הסטודנטיות ברעלות, שמפיצות את דבר האיסלם ועל כך שהם לא מכירים תודה על ההזדמנות שניתנה להם על ידי היהודים, ועוד מיני אמירות כמו "יותר טוב חב"ד מבל"ד" וכיוצא בזה.

החרדים, מצידם, אף אחד לא מפריע להם. הם ממשיכים לייבא אל השכונה משפחות נוספות, מבחינתם הרבי חי וקיים ושכולם יקפצו על חבל. יום הולדתו ה-106 נחוג ערב פסח באירוע לילדי השכונה, עם מתקנים מתנפחים, לישת מצות לדוגמה ומשחקי חברה גלאט כושר, גם זה כנראה במימון אותם נדבנים.

הרוחות שנושבות מקומת הקרקע של בית מילמן אינן מבשרות טובות. הרוחות מנשבות בכיוון ברור של צפצוף אחד ארוך על כל מה שאינו דתי, בוז לחילוניות וחוסר כבוד אלמנטרי לסגנון החיים החילוני. אני מציעה לתושבי רמת אביב להתחיל לחשוש. בעוד שנים אחדות, כשהשטייטל ישתלט עלינו, אלפי תרנגולות יישחטו בערב יום הכיפורים ברחבת בית מילמן, ואי אפשר יהיה לחצות את השכונה בלבוש חילוני - אל תאמרו שלא הזהרנו. דרך אגב, שמה של ישיבת חב"ד בבית מילמן הוא "תומכי תמימים". ואנחנו שואלים מי התמים? על חשבון מי הבדיחה?