המאבק בתהליכי ההתחרדות בעיר רחובות

מסמך שנכתב ע"י אורי בן צבי מרחובות
השאלות הן של תלמידי ביה"ס רוגוזין באשדוד עבור עבודה באזרחות.

1. כיצד החל תהליך ההתחרדות ברחובות ומתי ?

כשמדברים על 'תהליך התחרדות' חשוב להבין במה מדובר. החברה החרדית נמצאת בעשורים האחרונים בתהליך מתמיד של גידול כמותי. יש לכך כמה סיבות: (א) אחוז ילודה גבוה (ברוב המשפחות מעל 7 ילדים במשפחה לעומת 2 וקצת במשפחה חילונית) (ב) תמיכות כספיות מאסיביות של המדינה בסקטור זה ובמיוחד בתלמידי הישיבות (ג) היות המפלגות החרדיות לשון המאזניים בכל ממשלות ישראל ויכולת פנומנאלית של נציגיהם 'לחלוב' משאבים מהמדינה ו'לדאוג' לצרכי בוחריהם מבלי ליטול אחריות על כלל החברה.

כמובן חשוב להבדיל בין 'דתיים' ל'חרדים'. למרות שאלה גם אלה הם אנשים שומרי מצוות יש הבדל עצום בין שני הסקטורים. רוב הדתיים רואים עצמם כציונים, לומדים בבתי ספר של המדינה (ממלכתי-דתי), משרתים בצבא ועובדים למחייתם. מאידך, חלק ניכר מהאוכלוסיה החרדית הוא אנטי-ציוני, לומד במסגרות משלו שכמעט אין בהם לימודי חול (שפות, מדעים וכד'), אינו משרת בצבא, ספון כל ימיו בישיבות ואינו עובד במלאכות יצרניות.

על רקע זה ניתן לראות בשנים האחרונות התרחבות מתמדת של הסקטור החרדי ברחובות, שבא לידי ביטוי, בעליית משקלו באוכלוסיה בעיר (כמעט שליש) ויכולת מרשימה לגייס בוחרים באופן שמשקל הקול החרדי עולה בהרבה על זה החילוני (הכוונה לכך שחילונים רבים אינם טורחים להצביע, בעוד שבמחנה החרדי-דתי נרשם שיעור הצבעה של 100% ואפילו יותר). באופן זה נבחר לפני שנה וחצי ראש עיר חרדי (רחמים מלול), למרות שהסקטור החרדי מהווה מיעוט בעיר.

2. איך זיהיתם שמדובר בהתחרדות ?

אפשר לראות זחילה מתמדת של שכונות דתיות, מוסדות דת, כוללים, ישיבות ותלמודי תורה, הפולשים לאזורים שהיו 'חילונים' בעבר וכובשים אותם. בעבר הסתגרו החרדים בכמה אזורים בשולי העיר. בהווה נשלט רוב האיזור הדרום-מזרחי ע"י אוכלוסיה חרדית. לשם המחשה: גרתי במשך 30 שנים ברחוב עזרא, המצוי במזרח העיר. כשבאתי למקום היו כל שכני זוגות צעירים חילוניים. עזבתי את הרחוב לפני 5 שנים משום שנהיה ל'שטעטל' (גטו) חרדי מובהק.

סממן אחר לתהליך זה הוא 'מדד ההקצאות'. עיריה, כל עיריה, שולטת בשטחי הציבור הפזורים בעיר ומקצה אותם למטרות ולגופים שונים על פי תוכנית בניה עירונית מאושרת. והנה בשנים האחרונות שמנו לב שרוב ההקצאות ניתנות לגופים/עמותות של חרדים. בבדיקה שערכנו במהלך השנה גילינו ש-8 מתוך 10(!) הקצאות הולכות להקמת מוסדות דת, גם אם מדובר באיזורים חילוניים למהדרין.

3. מהם האמצעים אותם נקטתם על מנת למנוע את ההתחרדות בעירכם ?

המאבק החל לפני 20 שנים. רחובות היתה עיר סגורה ומסוגרה, בעיקר בסופי שבוע, ללא מוקדי בילוי לצעירים. מי שביקש לחגוג או לבלות נאלץ לנסוע לתל אביב. ב-1992 יזמתי הפעלת קו אוטובוס בימי שישי, שהיה עובר בתחנות שונות בעיר, אוסף צעירים ומסיע אותם למוקדי בילוי בתל אביב. מאוחר יותר הקמתי ועד פעולה בהשתתפות נציגי ציבור מהליכוד, מרצ והעבודה, שפעל נמרצות למה שכינינו " "לפתוח את העיר". במוקד המאבק עמדה מערכה לפתיחת בית קולנוע "חן", השוכן בצפון העיר, בליבו של האיזור החילוני. במשך 4 חודשים קיימנו הפגנות גדולות ליד הקולנוע הסגור, כשממול ניצבים מפגינים דתיים, והרב שמחה קוק, הרב הראשי של העיר, בראשם. הגשנו עתירה לבית המשפט, ובתום מאבק ארוך ומתוקשר זכינו. בית המשפט קבע כי מותר להציג סרטים בלילות שישי. נצחון זה הביא מאוחר יותר להקמת מפלגה שפעלה בתחום זה, וכן לפתיחה יחסית של מוקדי בילוי רבים בחלקה הצפוני (חילוני) של העיר.

ניתן לומר כי מאז המאבק הזה שקטה העיר. והנה, בקייץ 2009, נודע לנו על הכוונה להקים מתחם של מקוואות טהרה וכן 'כולל' לתלמידי ישיבה, בלב ליבו של הרחוב היותר חילוני ברחובות - שדרות ח"ן. חשדנו, ובצדק, שהחרדים/דתיים, מעודדים מבחירת נציג שלהם לראש העיר, מבקשים לתקוע אצלנו טריז, ולהקים מרכז דתי, בניגוד מובהק לאופיה של האוכלוסיה הגרה בסביבה. יש לתופעה זו תקדימים רבים (ראו באינטרנט מאבקים דומים ביבניאל, קרית יובל, כפר ורדים, כפר יונה, בנימינה, רמת אביב ועוד).

האמצעים שנקטנו לבלימת היוזמה היו בשלושה ערוצים:

ערוץ ציבורי - פניה לחברי מועצת העיר, הפורום הבכיר שמקבל החלטות. פגישות אישיות עם רוב חברי המועצה. פגישות עם ראש העיר, עם הרב הראשי, יו"ר המועצה הדתית ורבנים נוספים. פניה לאנשי ציבור שונים בעלי השפעה בעיר. שיח עם המפלגות המעורבות בפוליטיקה המקומית. ארגון התושבים למאבק. החתמת עצומה שהוגשה לראש העיר (חתמו 3,600 אנשים). ארגון ירידים. 6 הפגנות מרובות משתתפים (בין 100 ל-400) בכיכר העיריה ובשדרה. הצבת משמרות מחאה בכניסה לעיר, ועוד.

ערוץ תקשורתי - למן ההתחלה יצרנו קשר הדוק עם המקומונים הבולטים (5-4 עתונים) באיזור, נפגשנו עם כתביהם והקפדנו ליידע אותם בכל שלב של המאבק. הליווי שלהם תרם רבות להפצת עיקרי המאבק בציבור. ערוץ 10 גם הוא תרם להפצת הסיפור בקנה מידה ארצי ושידר, מאז הקיץ, כבר 3 כתבות מגזין במהדורה המרכזית של יום ו'.

ערוץ משפטי - בסופו של דבר מוכרעים רוב המאבקים בבית המשפט. במקרה שלנו היו שתי מערכות. מערכה ראשונה התנהלה בבית המשפט לעניינים מקומיים, הדן בעיקר בנושאי נוהל ופרוצדורה. הפסיקה שם היתה מעורבת. ביקורת על נוהלי עבודה של עירית רחובות והחזרת התיק לדיון חוזר. לצורך מימון המערכה גייסנו עשרות אלפי שקלים מתושבי האיזור שהבינו את הסכנות ונרתמו בחפץ לב לסייע. עיקר המערכה התרחש בבית המשפט המחוזי לעיניינים מנהלים. זו הזירה הלאומית בה נחתכים עפ"ר עימותים מהסוג שלנו. באמצע החודש שעבר התקבל פסק דין חד משמעי, שקבע כי העיריה והמועצה הדתית של רחובות פעלו שלא כדין, שלא עפ"י מנהל תקין, וביטל את היוזמה הנואלת שלהן להקמת מקוואות ברחובנו.

חשוב להדגיש: רק שילוב של שלושת המרכיבים - מאבק ציבורי, תהודה תקשורתית ומערכה משפטית, יש בהם בסופו של דבר כדי למגר יוזמות של רשויות שיכורות כוחנות, כמו אלה של עירית רחובות.

4. כיצד ומתי הוקם הוועד ?

ועד הפעולה שלנו הוקם בראשית שנת 2010. הועד הוקם בצורה ספונטאנית וכתגובה להחלטות עיריית רחובות להקים מקוואות טהרה בשכונה, מבלי להוועץ עם התושבים. כל הפעילים בוועד עשו (ועושים) את מלאכתם בהתנדבות. ברור מאליו כי מאבק כזה יש בו הוצאות לא מועטות. כל אחד מחברי הוועד תרם מכספו, ובעיקר מזמנו (מפגשי עבודה קבועים מדי שבוע מזה יותר משנה).

5. האם ההתחרדות השפיעה על רמת החיים בעירכם ?

האוכלוסיה החרדית היא הסקטור העני ביותר בישראל, למעט הסקטור הערבי. ערים כמו בני ברק, עמנואל, מודיעין עילית, וכן ערים מעורבות, כמו ירושלים ובית שמש, נמנות על הערים היותר חלשות מבחינה סוציו-אקונומית בארץ. בשל ההשכלה הסלקטיבית (העדר לימודי חול) וקידוש הלימוד בישיבות (לימוד לאורך עשרות שנים), חלק גדול מהגברים כלל אינם עובדים, לבטח לא במלאכות יצרניות, ומתקיימים מתמיכות וגמ"חים (גמילות חסדים) של המדינה ותורמים שונים בארץ ומחו"ל. ניתן לראות כי בכל מקום בו מתגברת הנוכחות החרדית עולה שיעור העוני. בית שמש היא דוגמא אופיינת לתופעה זו.

רחובות היתה בעבר מן הערים המובילות בישראל. היה לה מוניטין של עיר מדע, עם מוסדות חינוך מפוארים ואיכות חיים גבוהה. מצב זה השתנה לרעה בעשורים האחרונים, בין השאר (אך לא רק) בשל עליית כוחו של הסקטור החרדי בעיר. קיים חשש טבעי שעליה נוספת במשקלו של סקטור זה תביא בהכרח לירידה נוספת ברמת החיים ולשינוי בלתי הפיך באופייה ובצביונה של העיר.

6. מיהם התומכים בוועד ומי הם המתנגדים לו?

התמיכה באה מרוב תושבי צפון רחובות. 3,600 אנשים חתמו על עצומה שהגשנו לראש העיר, הדורשת שלא להקים מקווה באתר המסויים שנבחר. רבים מאד גם תרמו לנו למימון המאבק המשפטי שעלה קרוב ל-100,000 ש"ח. התמיכה לא התחלקה על בסיס של חילונים מול דתיים. היו דתיים לא מעטים שתמכו במאבקנו. מאידך, היו גם חילונים שהביעו תמיכה בדרישת העמותה הדתית.

הההתגדות העזה ביותר הובעה ע"י החרדים בעיר, ובראשם הרב הראשי שמחה קוק.

7. מהי תגובת החרדים לפעילותיכם ?

התגובה היתה חריפה, פוגענית, וברוב המקרים לא עניינית. הואשמנו ב"שנאת דתיים", ב"בורות", ב"אנטישמיות", ב"שנאת דתיים" ועוד ועוד 'צימוקים' מעין אלו. התעמולה הדתית-חרדית מיקדה את המאבק לנושא החילוני-דתי, למרות שעיקר הטיעונים שלנו היו במישור החוקי-מנהלי.

ב"פרקי אבות" יש משפט יפה שמיטיב להגדיר את התנהלות המחנה החרדי כלפינו: "הפוסל, במומו פוסל". הם הטיחו בנו את מומיהם, את בורותם ואת חוסר הכבוד ששורר אצלם כלפי חוק ומנהל תקין בפרט, וכלפי הציבור הלא דתי, בכלל.

8. מה מספר חברי הוועד ומהי השקפתכם הדתית ?

בועד חברים 23 אנשים. כולם מתנדבים, ביניהם מדענים במכון ויצמן, בפקולטה לחקלאות, בכור הגרעיני ובמכון וולקאני, וכן אנשי חינוך, אמנות, היי-טק ועוד. החלוקה בין גברים ונשים בערך חצי-חצי. אף אחד מאיתנו איננו אנטי-דתי. חלקנו (כמוני) יודעים היטב יהדות ואף מלמדים אותה במסגרות שונות. המשותף לכולנו היא הכרה כי היהדות איננה דת כי אם תרבות שהדת היא רק מרכיב אחד בתוך עולמה העשיר והמגוון.

9. מה ראש העיר חושב על הוועד ?

נפגשנו במהלך השנה 5-4 פעמים עם ראש העיריה, רחמים מלול שמונה אמנם ע"י הליכוד אולם הוא איש ש"ס ואף שימש בעבר כח"כ מטעמה. מלול התעלם מכל טענותינו וגרס שזכותו לקבוע ולהכתיב את הנעשה בתוקף תפקידו כריבון. יחסו לוועד, כפי שהתבטא באמירות חוזרות ונשנות של הדוברת שלו בתקשורת, היה מזלזל ומתנשא ("התושבים לא ילמדו אותנו מה נכון ומה צריך", "מדובר רק בקומץ קטן של אנשים שאינם מייצגים את רצון הציבור", "הם כולם פרופסורים..." וכד').

10. מהם ההישגים שלכם בנושא ומהם מטרותיכם לעתיד ?

ההישג החשוב הוא ביטול תוכנית העיריה והמועצה הדתית להקמת מקוואות אצלנו בשכונה. פסק הדין שניתן לפני שלושה שבועות נתן לכך תוקף משפטי חלוט, ובכך, לכאורה, תמו מטרות המאבק. אולם תוך כדי ההתנהלות השוטפת עלינו על שורה ארוכה נוספת של מחדלים של הרשות. הקצאות שטח לא חוקיות לעמותות דתיות, החלטות שרירותיות המנוגדות לתוכניות בניין העיר, דיווחי שקר של פקידים בכירים, הגשת מסמכי שווא, הסתרת מידע, ועוד מיני מרעין בישין.

יצרנו קואליציה עם גופים/שכונות נוספים בעיר והקמנו ועד שכונות הפועל מול העיריה, בודק את מעשיה, מתריע על מחדליה ומגייס דעת קהל כנגד החלטות שלה שאינן מתיישבות עם הנוהל הציבורי התקין. המאבק שלנו חולל רוח חדשה בעיר. כיום ישנן עשרות התארגנויות של תושבים שאינם מוכנים לעצום את עיניהם לנוכח השחיתות השלטונית, מתאגדים ומנהלים מאבקים דומים לאלו שלנו. נדמה שזה ההישג החשוב ביותר שהשגנו.

ראוי גם לציין כי הדינמיקה הטובה בין הפעילים והתושבים הולידה החלטה להקים עמותה, 'נקודת חן' שמה, שתפעל בעתיד בתחומים שונים של חברה ותרבות לקידום נושאים החשובים לתושבי האיזור.